איך לא לגרום לטראומה ?
תראי, אין לי עצות מעשיות. אבל מבחינת התפיסה: דקירה של מחט לא גורמת לטראומה, כלומר, היא לא גורמת לנזק מתמשך. היא גג חוויה לא נעימה.
אני חושבת שלקת את העניין בפרופורציות יכול להיות צעד טוב בדרך ללאפשר לילדה שלך להתמודד באופן מיטבי.

שלום,
רציתי להתייעץ איך להכין ילדה בת כמעט 3, חכמה ומבינה לחיסון בטיפת חלב?
להגיד מראש על הכאב? לאלחש ע"י תרופה או לתת לה להתמודד?
בקיצור, איך לא לגרום לטראומה ?
אגב, זה חיסון של גיל 2 שנדחה.
תודה

למיטב ידיעתי וניסיוני המר, לוקחים דם ורידי כשצריך הרבה דם להרבה בדיקות.
מהאצבע לא יוצא הרבה דם וזה טוב לבדיקה יותר שיטחית (פחות מדדים וכו...).

לדעתי מהווריד הרבה יותר טוב מאשר האצבע.
גם אני חשבתי ההפך, עד שלקחו לקטן דם מהאצבע: דוקרים אותה, ואז סוחטים מלא פעמים עד שיוצאות מספיק טיפות (ובינתיים הקטן צורח וחסר אונים [בדיעבד היה שווה כי גילינו שהוא אנמי...], ודי קשה להניק ככה).
מהווריד זו דקירה אחת כואבת וקצרה, ויש מספיק דם לספירה מלאה .

שלום, אני רוצה לספר מקרה ואשמח לשמוע מה אתם חושבים על הנושא.
נהוג לבצע בגיל שנה בדיקת דם. אנחנו הולכים לרופאה עצמאית מאוד נחמדה שלקראת גיל שנה אמרה לי שהיא תפנה אותי לבדיקה במרפאה מתאימה מכיוון שבמרפאה הקרובה אלינו הם לא מבצעים בדיקות לתינוקות עד כמה שידוע לה.
לאחר כמה ימים התקשרו אלינו מהמרפאה הקרובה ואמרו שהם רוצים לזמן אותנו לבדיקת דם לקטנה. (מהמרפאה שהרופאה אמרה שכמה שידוע לה הם לא מבצעים בדיקות). אז אני שאלתי "אה אתם כן מבצעים בדיקות דם לתינוק?" הם אמרו שכן. וטרחו להתקשר 3 פעמים (כל פעם לא היה לי נח לדבר) כדי שנקבע תור. קבענו תור.
לא יכלתי להגיע לתור ובעלי הלך עם הקטנה. אחרי שנגמר הוא מספר לי בתומו שלקחו לה דם מהוריד, ושזה היה רופא והיה קשה לו למצוא את הוריד אז גם דקר אותה פעמיים. שזה היה די טראומתי ושהיא הייתה בהיסטריה. אני הייתי מופתעת.. לא לוקחים בגיל הזה מהאצבע? (היא הייתה בת 11 חודשים). בעלי לא מבין בעניין וחשב שהבדיקה הזו מצריכה דקירה בוריד.
לפני כמה ימים הגעתי שוב לרופאה שלנו מסיבה אחרת וסיפרתי לה על זה והיא ממש כעסה.. מה שהצלחתי להבין ממנה זה שעל כל מטופל שהמרפאה מקבלת הם מקבלים כסף שנלקח ממנה, מהרופאה העצמאית. לעומת זאת אם הייתי הולכת לבצע בדיקה אצל לבורנטית במרפאה שעושה בדיקות מהאצבע אז לא היה מעורב כאן עניין כלכלי.
מה שאני מבינה מזה זה שהמרפאה שקרובה אלינו ברוב נחמדותה טרחה להתקשר אלי 3 פעמים בדאגה ולזמן אותי כי הם רוצים כסף. אני לא לגמרי בטוחה מה קרה כאן, אבל בכל זאת יש לי תחושה מאוד לא נעימה. במיוחד שזה בא על חשבון הכאב של הקטנה שלי.
נראה לי שיש מקום לציין שלא מבצעים אצליהם בדיקות מהאצבע אלא רק מהוריד, לא?
האם מישהו יודע מה היתרונות של דקירה מהוריד או מהאצבע?
בהכרח לתינוק זה פחות טראומטי כשלוקחים מהאצבע?
האם אתם חושבים שיש מקום להתלונן?

אתמול בפעם השניה או השלישית, האחות בטיפת חלב לא "הרשתה" לי להניק את איילה בזמן החיסון.
הטענה שלה היה שזה יגרום לה לקשר את ההנקה עם הכאב. לי זה נראה מופרך, ובכל פעם אני אומרת שלפעם הבאה אבדוק את זה. בינתיים לא בדקתי, אז אני רק מחבקת אותה חזק ומרגיעה את הבכי.
דווקא בבית החולים, בגלל שהיינו בביות מלא ,והבדיקות נעשו בחדר שלנו ולא בצינוקיה, היתה אחות מקסימה שלא הסכימה לדקור אותה (לבדיקת PKU נדמה לי , כי צהבת לא חיסנו ממילא), לפני שאחבר אותה לציצי.

איכשהו, שם בטיפת חלב, אני מרגישה לפעמים כזאת קטנה.
כן, גם כשהיא אומרת לי, אחרי שאיילה עלתה בחודשיים האחרונים רק 200 גרם (ועדיין בגיל קצת יותר מחצי שנה היא שוקלת למעלה מ7 וחצי ק"ג),
"אני יודעת שאיתך אין מה לדבר על הפסקת הנקה, אבל אולי עדיף שתקדימי לתת לה בשר והודו, ותתני לה יותר ארוחות מאשר הנקה..."
רק בדרך הביתה הרשתי לעצמי להתעצבן.
אוף.

... ואחרי כל העצות הטובות של אורלי, אני אוסיף שלדעתי, בזמן אמת, בזמן הדקירה עצמה, לא כדאי להתמקד רק בזה. בהחלט אפשר בזמן הבדיקה להסיח את דעתה, אם זה בהנקה, בשיר שהיא אוהבת ואם זה בצעצוע אהוב שהבאנו מהבית. היא לא חייבת להסתכל על המחט, זה מראה די שנוי במחלוקת בסך הכל (אמרה מי שקרובה להתעלפות ומחויבת לשכב להתאוששות אחרי כל בדיקה כזו). ואם היא לא מסתכלת על המחט - קדימה, הסחת דעת. להעביר את הזמן הזה כמה שפחות גרוע.

ראיתי פעם ילד בוכה בכי היסטרי בזמן בדיקת דם ואמא מנסה לשיר לו "בכוח", לה-לה-לה והשפן הקטן, מתעלמת מהסיטואציה הקשה - לא לזה אני מתכוונת. אבל אם רואים שהיא קצת מאבדת פוקוס, להחזיר לה אותו באמצעות שיר או צעצוע או כל דבר אהוב אחר.

גם אחרי הבדיקה, אם יש בכי, לא לשקוע יחד איתה (למרות הכאב שלנו). אני לפחות תמיד מתפתה "לדבר על זה" כי אני רוצה לנחם אותו - מה ששוטף אותו בעוד גל של רחמים עצמיים ובכי.
זה גבול דק מאוד שצריך לבחון כל הזמן - להיות קשובים אליה, לתמלל את הרגשות שלה כשצריך, אבל לא להיסחף לזה ולא "לטחון מים". זה תוקע אותם במקום הרע. ילדים בסה"כ רוצים להמשיך הלאה.
אם היא מדברת על זה מיוזמתה כמובן שיש לדבר איתה. אבל לא ליזום כל הזמן שיחות של "היה קשה", ו"נו, איך את מרגישה עכשיו". יותר נכון בעיני ללכת משם הישר לגן השעשועים (או כל מקום אהוב אחר) ולתת לה להטביע את יגונה במגלשה

אורלי תודה, הדברים שלך מאוד עוזרים לי.
ובעיקר לזכור: זה לא חייב להיות נורא! (כדי שלא נשדר שזה בטוח הולך להיות נורא).
זה כנראה הדבר הראשון שאני צריכה לעבוד עליו.
עכשיו גם אני עם חום ושלשולים, קצת תשושה, אחזור לשאלות והתיחסות נוספת אולי מחר.

אה.
אולי זה טריוויאלי אבל רציתי להדגיש שחשוב לא לדבר על זה יום לפני. רק בזמן שמגיעים לשם להתחיל להסביר.
אולי גם שיתוף הפעולה יושג במהירות גדולה ממה שניתן לצפות.

דבר שני, אם אם במקרה גם את צריכה מתישהו לעשות בדיקת דם, עכשיו זה יהיה זמן מצוין, כדי שאת תהיי ראשונה ותתני דוגמא אישית.

יקירתי,
ברמה האישית, ההתנהגותית, אני הייתי מנסה ככל האפשר להגיע למצב שבו היא עושה את זה תוך שיתוף פעולה, גם אם זה אומר שמדברים על זה שעה שלמה.
להסביר להסביר להסביר למה חשובה הבדיקה, למה זה טוב, איך זה יעזור לה לתחושות של הגוף שלה (היא הרי סובלת ממשהו שגורם לכם לקחת לה דם) ולהמשיך שוב ושוב ושוב להסביר למה זה טוב לה וחשוב לגוף שלה.

יש לה עכשיו בטח רגישות למגע של אנשים זרים (אחרי המיון והכל), אז אולי להגיע קודם, יום קודם אפילו להתיידד עם האחות, לנסות ליצור מצב שבו היא שואלת את רשותה אם אפשר לגעת בה ומקבלת את הסכמתה. אולי יום קודם לעשות פרוצדורה אחרת, לא פולשנית, שתתן לה תחושה שמתחשבים בדעתה ומכבדים את גופה. (אולי את ההכנות לדקירה כמו הפשלת השרוול והניקוי של היד).
אבל לא יצור תחושה שלמחרת עושים בדיוק אות דבר כמובן - אנחנו לא בענייני "לעבוד" עליה. אבל כאן להכיר את החדר, את מה שעושם שם, את מי שנמצא שם, וכו'.

בקיצור, להשקיע בהכנה הנפשית של כל זה, כדי ליצור מצב שבו אלמנט הכפייה נעדר, כמה שניתן.
לא בטוח שזה אפשרי - אבל גם על הניסיון הכן, העמוק והמתחשב מקבלים נקודות (אצל הילד כמובן ) - רוצה לומר, גם אם בסוף תא תצליחו להגיע לשיתוף פעולה, העובדה שעשיתם מאמצי על להגיע לזה, תתן תחושה אחרת לגמרי, מאשר ילד שבום-טרח-באים-כופים ואף אחד לא שאל אותו דבר על גופו שלו.

הבדיקה גם לאו דווקא תכאב.
יש פעמים שזה לא כואב.
כדאי לזכור את זה ואולי גם לצאת מהשדר של: זה בטוח יהיה כואב ונורא.
אולי זה לא יהיה כואב.
ולכן, לדעתי, הדגש צריך להיות על זה שצריך להושיט את היד לדודה הנחמדה, ושהיא הולכת לקבל מאיתנו דם טוב וחשוב, כדי שנוכל למצוא טיפול כדי שנרגיש יותר טוב (לא יודעת בדיוק מה לומר, אני כרגע שולפת), תהיה דקירה קטנה קטנה קטנה, ותוכלי לינוק כל הזמן, ותהיי עלי, ואני אהיה איתך יחד, וכו' וכו' וכו'.

ובעיקר לזכור: זה לא חייב להיות נורא! (כדי שלא נשדר שזה בטוח הולך להיות נורא).
זה באמת יכול להיות בסדר. לשמור על אופטימיות.

אני מצליחה להסביר את עצמי?

אנחנו לפני לקיחת דם מהוריד (בת שנה ועשרה ח' במצב רוח קצת קשה).
אותי זה מחזיר מיד לגיל 6 כשלקחו לי דם והחזיקו אותי בכוח 4 מבוגרים, משתוללת וצורחת מפחד.
אודה מאוד לכל מידע ועצה בנושא.
(לוקחים מהוריד בקפל המרפק כמו לגדולים?)

ילדתי לפני כארבעה חודשים בבי"ח מאיר. האחיות בתינוקייה צילמו אותי מניקה את בני תוך כדי בדיקת דם (PKU). הסרט נועד להיות מוצג באיזה שהוא כנס של אחיות מכל בתי החולים בארץ במסגרת מהלך שלהם להתחיל לעשות בדיקות דם לתינוקות תוך כדי יניקה. הסרט מראה איך התינוק לא מרגיש את הדקירה בכלל .
אותי זה הדהים. לא ראיתי עליו שום דבר בזמן הדקירה, אפילו לא הפסקונת ביניקה.

השתחררנו מבי"ח עם צהבת גבוהה מאוד ולמחרת השחרור נשלחנו לעשות בדיקת דם בקופ"ח. האחות שם לא הצליחה לקחת לו דם כמו שצריך, הוא היה נורא מסכן, ואני, לבושתי הרבה, אפילו לא חשבתי להציע להניק תוך כדי. אחרי שהיא סחטה לו את הרגל כמה דקות וכלום לא יצא ? הלכנו לרופאה של קופ"ח שתיקח לו דם. גם שם הייתי לא לגמרי מאופסת ? אבל היא הציעה לי להניק תוך כדי, וזה כבר הלך הרבה יותר טוב (וגם הצהבת ירדה).

מה שרציתי לומר ? זה שדברים אולי מתחילים להשתנות.

אין בעייה אחר כך לחטא את המקום לפני הדקירה? לא
זה לא משפיע על התוצאות? לא

ומתוך הכתבה "בת 22 מתה לאחר שמרחה קרם אילחוש להסרת שיער":
כאשר ריכוז גבוה של חומר ההרדמה נספג, קיימת סכנה של התקף אפילפטי. כמות גבוהה יכולה לגרום גם להפרעות קצב לב עד כדי הפסקה בפעילות הלב. אלה שרגישים לחומר, עלולים לפתח גם שוק אנפילקטי שהוא תגובה אלרגית קשה וקטלנית.

נתבקשה למרוח קרם המכיל 10% לידוקאין
אמלה מכיל 2.5% לידוקאין ו- 2.5% פרילוקאין.

והכי חשוב: הקרם הוכן על ידי מכון פרטי, ולא ברור עדיין האם קיבל את אישור מינהל המזון והתרופות האמריקאי לשיווקו.


ולכן ההמלצות מתבקשות:
חשוב שלא למרוח את המשחה על איזורים עם פצעים או נגעים, ולא על ריריות כמו פי הטבעת והנרתיק שכן החדירה אז לזרם הדם מוגברת וההרעלה תהיה משמעותית יותר. הקפידו להשתמש בקרם מאושר על ידי משרד הבריאות, ושהמכון יהיה בפיקוח רפואי.

בעניין משחת אמלה - שימו לב לכתבה הזו

מפחיד!

שרון ג, מה את אומרת?

היי,
בנוגע למשחה אמלה.בני עשה בדיקת דם מהוריד בשבוע שעבר מרחתי לו את המשחה וכיסיתי בנילון נצמד למשך חצי שעה והתינוק אכן לא הרגיש את הכאב.
את המשחה אפשר לקנות ללא מרשם רופא אך ללא מרשם היא עולה 100 שקלים ועם מרשם של קופת חולים כללית היא עולה 22 שקלים אולי גם דרך קופות חולים אחרות בכל מקרה מומלץ מאוד מאוד. בהצלחה

מי נותן מרשם לאמלה? אותו רופא ילדים שיתן לי את ההפניה לבדיקת דם?

אם מורחים את המשחה , אין בעייה אחר כך לחטא את המקום לפני הדקירה?
זה לא משפיע על התוצאות?

sounds so simple (breastfeeding while getting vaccines/shots) yet i have to admit - never thought of that! i live in the u.s. my daughter, Lia is 8.5 months old and had to go through this nightmare more than twice by now. she's going to go through this again in the end of this month (for her 9 month appointment) and i have to try doing it with her this time (breastfeeding while getting vaccines), i really wonder what the doctor's/nurse's opinion about it will be... especially since they have never mention the option (which i have to say makes me upset:-/). thanx for the tip!!!@}

רק כדי לסבר את האוזן. השבוע הייתי צריך לקחת מספר רב של בדיקות לילדה אחרי ניתוח. היא התעוררה זמן לא רב לפני כן והיתה באי שקט אופייני לילדה המתעוררת מניתוח. הבדיקות נעשו כשהיא על המיטה ואמא מניקה אותה תוך כדי ביצוען. לומר שהיא לא בכתה? קשה! לומר שזה עזר? מאוד מאוד. למרות חוסר הנוחות שלי בביצוע הבדיקה אין לי ספק שהצלחתה היתה תלויה מאוד בכך שהאם הניקה אותה תוך כדי...

תודה.

את חושבת שאם תדברי עם הילדה בבוקר, זה ישנה משהו אחר הצהרים? היא מבינה מה זה דקירה? את מכירה את הבת שלך... לילדים שלי בגיל הזה, עד כמה שאני זוכרת - לא.
לגבי מה לעשות אם היא תסרב: אם את משוכנעת בנחיצות הדקירה, אז קודם כל, לא מציגים כשאלה אלא כעובדה. אני אומרת בסגנון: אנחנו הולכים לדקור אותך, זה אולי קצת יכאב אבל יעבור מיד.
אין כאן מקום לויכוח. גם אם תהיה התנגדות (ובדרך כלל אין, אבל אני מחזיקה חזק יחסית בשביל שלא יזוזו מהכאב ויפגעו), אם אני בטוחה בנחיצות הדקירה אז אין ברירה, ולכן אני אתמודד עם ההתנגדות בלי לוותר.
אם אני לא בטוחה בנחיצות הבדיקה, כדאי להחליט קודם, ולוותר מראש על כל התהליך (זה ברור שזה לא נעים לילד, אין כאן ספק).

אין תחושת זמן? אין יכולת להתכונן?- לא לגמרי בטוחה (לפחות מהנסיון שלי).
ואם אודיע רגע קודם ואתקל בסירוב? מה עושים? לדקור בכל זאת?

לדעתי, בגיל זה, רגע קודם. אין טעם לפני כי ממילא אין תחושת זמן ואין יכולת "להתכונן" לאירוע.
ההודעה רגע קודם היא בכל זאת התרעה, כמו שלא אחסן תינוק ישן (הוא ממילא יתעורר, ונראה לי נורא להתעורר בכאב כזה).

אנחנו עומדים בפני דקירה ואני מתלבטת אם לתת הכנה, להסביר מה יקרה ושזה קצת כואב וכו' (בת שנה וחמישה חודשים) ומתי לעשות זאת (יום לפני או כמה שעות/דקות לפני) או לא לתת בכלל הסבר ולהתיחס באותו הרגע לתגובה. נראה לי שבכל מקרה אני אניק אותה בזמן הדקירה וגם אשתמש באמלה. ההסבר על מה יקרה אצל הרופא, כולל משחקי כאילו עם ערכת רופא, לא הועילו בזמן אמת.

אני מקוה שלא תצטרך להדקר לעולם

אני חושבת שדקירה זה לא כל כך נורא. אני כן חושבת ששווה לעשות מה שניתן בשביל לצמצם את הכאב, אבל אם התועלת בדקירה (לצורך בדיקה או חיסון/אינפוזיה) משמעותית בעיני, הדקירה היא לא סיבה לוותר. בסך הכל זה כאב נקודתי, לא מאד גדול. במיוחד לגדולים יותר, שכבר מבינים ולא מופתעים. בני, בן 4, העווה לרגע את פניו ואז נרגע, בלי לבכות - וללא אמלה או מאלחשים אחרים (בטח לא יניקה - הוא לא זכה לזה בכלל), רק הסבר והחזקת יד.

אני מקוה שלא תצטרך להדקר לעולם
גם אני מקוה בשבילך, אבל יש כל מיני צרות.
ואת לא בדקת לה PKU אחרי הלידה?

סליחה, לא קראתי את כל מה שכתוב למעלה, אלא רק את שם הדף, ועל כךברצוני להוסיף, או יותר נכון להזכיר, שאפשר גם בלי לדקור. ללי בת ארבע וחצי כמעט, ועדין לא נדקרה אף פעם. אני מקוה שלא תצטרך להדקר לעולם.

האחות אצלנו אפילו לא רצתה שהוא יהיה בידיים שלי. יותר נוח כשהוא מושכב, מפוחד ובוכה, על המיטה
|אמוטיקון כועס מאוד-מאוד|.
פעם אחת רופאה אחת עשתה לי את זה (כמובן שרק לראשון הילדים שנבדק). היא לא בדקה את הילדים שלי יותר.

סליחה אם פי 3!
גם אנחנו השתמשנו לחיתוך באמלה, בגיל שבועיים בערך - העדפתי לקחת את הסיכון של אלרגיה על פני הסיכון שיכאב. כאב בכל זאת, אגב )-:
במקום האחות, בכל אופן, לא הייתי משתמשת בה בצורה גורפת, בלי לדעת על רגישויות משפחתיות ושאר גורמי סיכון. עכשיו אני קוראת יותר בעיון ומבינה שאתם "זכיתם" באמלה בגלל השגעונות - יפה, יש יתרון בשיגעון (-:

קודם כל זה אני כתבתי... חוץ מזה - היא מורחת את האמלה (לבקשתה. היא מסמנת איפה הולכת לדקור, ומורחת שם שעה לפני החיסון). ההתקלות הראשונה שלי באמלה היתה לפני הברית של הבכור, כשאמרו לנו למרוח לו לפני זריקת ההרדמה. הוא היה בערך בן 3 ח' אבל בגודל של תינוק שרק נולד.

שבדרך כלל היא לא מציעה בגיל הזה אמלה, ורק לנו כי (אנחנו עם כל השגעונות...). חבל. אם אפשר לצמצם כאב, אפילו אם הוא "לא נורא" - אני בעד, במיוחד לקטקטנים שעוד לא מבינים מה נחת עליהם
בשמת, אמלה היא תרופת מרשם. אאל"ט, ראיתי פעם מחקר שדיבר על סכנות אפשריות (אלרגיה?) בשימוש בה - ונדמה לי שבעלון המצורף רשום שזה לא מומלץ לשימוש מתחת לגיל חצי שנה.

האחות אצלנו אפילו לא רצתה שהוא יהיה בידיים שלי. יותר נוח כשהוא מושכב, מפוחד ובוכה, על המיטה. יאמר לזכותה שהיא לא מתנגדת כשמתעקשים.

האחות לא רצתה שזה יהיה תוך כדי הנקה, בגלל התנוחה וגם "כדי שלא ינשוך אותך מההפתעה/כאב"
גם האחות שלנו לא רוצה בזמן הנקה לחסן, ובאמת בפעם הראשונה הסכמתי בחוסר אסרטיביות משווע (פוי לי) ובפעמים הבאות התעקשתי. היא מחתה קלות ועבר לה בסוף.

היום הקטן קיבל חיסון ראשון, ובהתחלה האחות לא רצתה שזה יהיה תוך כדי הנקה, בגלל התנוחה (וגם "כדי שלא ינשוך אותך מההפתעה/כאב" - אבל אין לו עוד שיניים, ואני אסתדר גם אם בטעות אנשך), אבל בסוף, כשראיתי שממילא התנוחה הולכת להיות כמו של הנקה, אז הנקתי תוך כדי. זה, וגם מריחת האמלה, לא מנעו ממנו לקפוץ בבכי, אבל באמת רגעי, ומיד הוא חזר לינוק, והיה חייכן ורגוע (לפחות עד הערב). מה שהפתיע אותי, זה שהיא אמרה שבדרך כלל היא לא מציעה בגיל הזה אמלה, ורק לנו כי (אנחנו עם כל השגעונות...). חבל. אם אפשר לצמצם כאב, אפילו אם הוא "לא נורא" - אני בעד, במיוחד לקטקטנים שעוד לא מבינים מה נחת עליהם. לגדולים כבר אפשר להסביר וזה עוזר להתמודד (מנסיון).

הלבורנטית התנהגה כאילו זה מחזה של מדי יום ביומו, והיתה מרוצה במיוחד מהשקט והרגיעה של הבכורה.
אמרתי לה: תראי איך שיטות לתינוקות עובדות גם על הגדולים יותר!
היא הסכימה. רוסיה, אגב, וכנראה טיפוס רגוע נטול קיבועים. וזכרה אותי מבדיקת הדם לינוקא.

בשמת, זה בטח מחזה שלא רואים כל יום במרפאה...

אני לא רק הנקתי את הינוקא בזמן בדיקת דם (בכלל לא רצה, מאוד התעניין בלבורנטית ובבדיקה ולא התרגש בכלל מהדקירה) אלא גם את הבכורה (מנעתי התקפת היסטריה מאז'ורית והיא בכלל לא ינקה, רק החזקתי בתנוחה והיא שכחה לינוק מרוב עניין בסיפור על הנסיכה ... שסיפרתי לה).
הבכורה בת כמעט 6.
הינוקא בן כמעט שנה.
הבדיקות בשבועות האחרונים.

כשאנחנו הלכנו לתת דם (הבדיקה הפולשנית היחידה שעשינו לה עם כל הסמטוכות של שלשולים דמיים) אור עוד ינקה
ואני ביקשתי שיקחו לה דם בזמן שהיא יונקת כי אז לא אכפת לה מכלום
הרופא (סבא שלה) אמר שהוא לא מסכים, בדרך כלל, כי האמא צריכה להחזיק את התינוק טוב טוב שלא תהיה איזו תזוזה לא רצויה שתגרום נזק גדול יותר מכאב רגעי שכרוך בדקירה.
אז הבאנו תגבורת (רופאה ואחות) שעשו את מלאכת ההחזקה.
זה אפשרי לתת ציצי בזמן בדיקות לא נעימות. זה רק דורש נכונות ועזרה מהצוות.

אחות: תני לה בקבוק! אני: אין. יש ציצי. אחות: תני לה מוצץ!. אני: אין, יש ציצי. אחות: אהה, הכל אצלך..... .טוב, אין מה לעשות, תחזרו מחר, כשהרופאה תהיה, היא תצליח לקחת לה דם

למה לא לקחת דם כשהיא על הציצי?
ואולי - אל תחזרו מחר, אלא בעוד כמה ימים? תנוחו, תתאוששו, תרגעו.

{דיון שהחל בדף לא עולה במשקל. איך להקל על תינוקות וילדים בזמן דקירות כגון בדיקות דם, חיסונים מבחירה וכדומה:

ערכה: אם פי 3