על ידי פלוני_אלמונית* » 14 מאי 2007, 12:26
משה הקישור מתחבר לי ישירות לסרט "הבליפ" הנותן את ההסבר דרך תורת הקוואנטים ומתחבר (לי) ישירות גם לנושא רגישויות יתר. את התאוריה ניתן להרחיב מן הפרט אל הכלל. מביאה כאן את התמצית של הסרט למי שלא מכיר.
_בבסיסה של גישה זו עומדת תורת הקוואנטים - המלמדת אותנו על אפשרויות בלתי מוגבלות של התודעה שלנו, אפשרויות שאנו מנצלים רק אחוז קטן מאוד מהן.
מחשבה היא כמו סופת רעמים המתרחשת באזור מסויים במוח האדם.לכל מחשבה יש את ה"מקום" שלה,
מחשבה של כעס, עצב,שמחה, כייף וכו'....
למוח יש את אותה התייחסות לזכרון ולמציאות. יש קשר בין מחשבה וזכרון. לדוגמא: למילה אהבה יש פרשנויות שונות במוח של אנשים שונים: כאב, צער, עלבון, חמלה, שמחה, אושר וכד'. אנו בונים ומשכללים את המודל שלנו. בונים סיפור על העולם שבחוץ, אשר נצבע ע"י החוויות שחווינו וע"י תגובותינו הרגשיות.
כשאני מתרץ את עובדת היותי רגזן, כעסן, קורבן, זה קורה כי אני מפעיל את אותה רשת עיצבית שוב ושוב.
עם הפסקת המחשבה – הנוירונים מפסיקים את מערכת היחסים הזו.
ע"י התבוננות בסימנים המתקבלים, אנו כבר לא הגוף שמגיב אוטומטית!
רגשות בנויים כך שהם הופכים לזכרונות. בבלוטת ההיפותלמוס במוח יש אוסף של חומרים כימיים, 20 סוגי חומצות אמינו – פפטידים, שתואמים לכל מיני מצבים ריגשיים. יש חומרים לכעס, לעצב, לתאווה ועוד. ההיפותלמוס הוא בית המרקחת הפרטי שלנו. הוא מרכיב את הפפטידים, משחרר אותם לבלוטת יותרת המוח וכך הם עוברים לכל תא בגוף ע"י קולטנים שנמצאים בתא. כשפפטיד נכנס לתא הוא כמו מפתח שנכנס לתוך מנעול. קולטן שיושב בו פפטיד, מביא לשינויים בגרעין התא.
לכל תא יש תודעה משלו. תא הינו יחידת התודעה הקטנה ביותר.
לכן, היום אנו פועלים כמו שפעלנו אתמול. כאילו היום הוא האתמול. במרחב מנוכר ריגשית או במרחב בעל תגובה ריגשית מוגזמת, איננו פועלים כשלמות אחת כי התמכרנו.
אם אינני מסוגל לשלוט במצבי הריגשי, אני מכור לו!
זה מצב שאנו מביאים על עצמנו כדי להשיג סיעור ריגשי.
התאהבות באדם היא מצב בו אנו מאוהבים בציפייה לרגשות אליהן היננו מכורים.
אנו הננו רגשות והרגשות שלנו הם אנחנו.
הרגשות הם החיים. הם מעניקים צבע לחיים.
מה שגרוע הוא ההתמכרות לרגשות. זה ביוכימי ולא פסיכולוגי.
אנו מכורים לנוירופפטידים – לרגשות.
לדוגמא: התמכרות לסקס: המוח נותן פקודת חיפוש למציאת מצב ריגשי מסוים: "הנקבה הזאת "נותנת" או לא?"
המוח יוצר את הגוף. כל שינוי מתחיל בתא שמקבל פקודה מהמוח. קולטן הנתון תחת השפעה לאורך זמן רב, רגישותו תפחת והוא יתכווץ, וכך גם התגובה הריגשית. כשאנו מפציצים שוב ושוב את התא עם חומרים כימיים, הקולטנים של התא עוברים התעללות ריגשית לאורך זמן ונוצר מצב בו יהיו בתא פחות ופחות חומרים שאמורים לסלק פסולת, לקלוט ויטמינים ומינרלים וכד'.
זה מה שקורה בתהליך ההזדקנות.
עלינו לבקש ידע בלי הפרעה של התמכרויות. גופנו יחווה זאת בכימיה חדשה במחוזות חדשים של מחשבה._
[b]משה[/b] הקישור מתחבר לי ישירות לסרט "הבליפ" הנותן את ההסבר דרך תורת הקוואנטים ומתחבר (לי) ישירות גם לנושא רגישויות יתר. את התאוריה ניתן להרחיב מן הפרט אל הכלל. מביאה כאן את התמצית של הסרט למי שלא מכיר.
_בבסיסה של גישה זו עומדת תורת הקוואנטים - המלמדת אותנו על אפשרויות בלתי מוגבלות של התודעה שלנו, אפשרויות שאנו מנצלים רק אחוז קטן מאוד מהן.
מחשבה היא כמו סופת רעמים המתרחשת באזור מסויים במוח האדם.לכל מחשבה יש את ה"מקום" שלה,
מחשבה של כעס, עצב,שמחה, כייף וכו'....
למוח יש את אותה התייחסות לזכרון ולמציאות. יש קשר בין מחשבה וזכרון. לדוגמא: למילה אהבה יש פרשנויות שונות במוח של אנשים שונים: כאב, צער, עלבון, חמלה, שמחה, אושר וכד'. אנו בונים ומשכללים את המודל שלנו. בונים סיפור על העולם שבחוץ, אשר נצבע ע"י החוויות שחווינו וע"י תגובותינו הרגשיות.
כשאני מתרץ את עובדת היותי רגזן, כעסן, קורבן, זה קורה כי אני מפעיל את אותה רשת עיצבית שוב ושוב.
עם הפסקת המחשבה – הנוירונים מפסיקים את מערכת היחסים הזו.
ע"י התבוננות בסימנים המתקבלים, אנו כבר לא הגוף שמגיב אוטומטית!
רגשות בנויים כך שהם הופכים לזכרונות. בבלוטת ההיפותלמוס במוח יש אוסף של חומרים כימיים, 20 סוגי חומצות אמינו – פפטידים, שתואמים לכל מיני מצבים ריגשיים. יש חומרים לכעס, לעצב, לתאווה ועוד. ההיפותלמוס הוא בית המרקחת הפרטי שלנו. הוא מרכיב את הפפטידים, משחרר אותם לבלוטת יותרת המוח וכך הם עוברים לכל תא בגוף ע"י קולטנים שנמצאים בתא. כשפפטיד נכנס לתא הוא כמו מפתח שנכנס לתוך מנעול. קולטן שיושב בו פפטיד, מביא לשינויים בגרעין התא.
לכל תא יש תודעה משלו. תא הינו יחידת התודעה הקטנה ביותר.
לכן, היום אנו פועלים כמו שפעלנו אתמול. כאילו היום הוא האתמול. במרחב מנוכר ריגשית או במרחב בעל תגובה ריגשית מוגזמת, איננו פועלים כשלמות אחת כי התמכרנו.
אם אינני מסוגל לשלוט במצבי הריגשי, אני מכור לו!
זה מצב שאנו מביאים על עצמנו כדי להשיג סיעור ריגשי.
התאהבות באדם היא מצב בו אנו מאוהבים בציפייה לרגשות אליהן היננו מכורים.
אנו הננו רגשות והרגשות שלנו הם אנחנו.
הרגשות הם החיים. הם מעניקים צבע לחיים.
מה שגרוע הוא ההתמכרות לרגשות. זה ביוכימי ולא פסיכולוגי.
אנו מכורים לנוירופפטידים – לרגשות.
לדוגמא: התמכרות לסקס: המוח נותן פקודת חיפוש למציאת מצב ריגשי מסוים: "הנקבה הזאת "נותנת" או לא?"
המוח יוצר את הגוף. כל שינוי מתחיל בתא שמקבל פקודה מהמוח. קולטן הנתון תחת השפעה לאורך זמן רב, רגישותו תפחת והוא יתכווץ, וכך גם התגובה הריגשית. כשאנו מפציצים שוב ושוב את התא עם חומרים כימיים, הקולטנים של התא עוברים התעללות ריגשית לאורך זמן ונוצר מצב בו יהיו בתא פחות ופחות חומרים שאמורים לסלק פסולת, לקלוט ויטמינים ומינרלים וכד'.
זה מה שקורה בתהליך ההזדקנות.
עלינו לבקש ידע בלי הפרעה של התמכרויות. גופנו יחווה זאת בכימיה חדשה במחוזות חדשים של מחשבה._