משה, תודה רבה.
ובהקשר לתשובתך ל [po]מ א י ה[/po]. יכולה להעיד על כך מניסיוני האישי. כח הרצון הוא לעיתים החלק הקל. כמו הבריחה. כל הנקודות שהזכרת הם המרכיבים החשובים. ברצוני להוסיף שאינדיקציה נוספת לעבודה ובדיקה של התהליך הוא יכולת להרגיש את הכח בתוך ההרפיה דוקא. איך הנשימה שלה זורמת. האם אז מסוגלת להרגיש את האנרגיות של נקודת כח הרצון. כאחת שנמצאת עדיין בתוך התהליך ברצוני לציין שזוהי בדיקה יום יומית. לעיתים כח הרצון האדיר בא מתוך ההתנגדות ולא מתוך הגדילה והצמיחה. כשמאבדים את הפחד אפשר אפילו להנות מהתהליך.

[po]מ א י ה[/po] ברוכה הבאה לבלוג. האם המטופלת שלך תיקנה כבר את הקורדינציה ושולטת בה היטב? האם יציבתה וגמישותה תקינות? אלו נושאים מרכזיים בטיפולו של סטודנט, וחשובים לא פחות מהעבודה התהליכית, אולי יותר.
כוח הרצון אמנם חשוב, אבל לא רק ובודאי שלא תמיד. לפעמים האדם אינו יודע לוותר, ובמקרה, כזה, תרגול כוח הרצון משמש כדי ללמדו איך לוותר. מתרגלים תוך כדי הקשבה לסיבות בגללן אינה מסוגלת להפסיק. ונותנים לתהליך הרגשי לפרוץ מבלי להפסיק את התרגול.
העצות של בטי חשובות ביותר, כי זוהי אמורה להיות הנחייה קבועה לכל הסטודנטים.
[b]התקופה הראשונה של התחזקות ופתיחת תהליכים, אינו הזמן הנכון לביצוע שינויים[/b] לרוב השינויים נעשים מתוך אימפולסים, אינם שקולים בכלל, אינם משרתים בסופו של דבר את המתחזק, וקורה פעמים רבות מדיי שמצטערים לאחר מכן על כך.
להתחזק אל מול בן זוג, זוהי משימה ראויה, לכל מתמודד בתהליכי התפתחות. זוהי אחת המשימות הטובות, המפתחות, והמעלות חומרים רגשיים רבים ביותר אל תוך תהליך ההתחזקות. קל מאוד לברוח, קל מאוד להאמין שנכון להיפרד, כי הרגשות העולים בתהליך, מובילים את החשיבה.
לרוב הרגשות העולים שייכים למקומות וזמנים רחוקים, שאינם קשורים בכלל לבן הזוג, למרות שעליו מוציאים את זה, ואליו משייכים את הקושי. זהו שלב בטיפול, ולא סיבה לעזיבה. חשוב ביותר להסביר לה את המצב.
לאחר שהתחזקה, והבינה את הסיבות האמיתיות, הכילה את עצמה, את השינויים(תהליך סליחה לכל הגורמים שפגעו בה) ואת בן זוגה, במידה ועדיין נכון לה לעזבו, הרי שאין שום פסול בכך.

[b]אלישבע[/b] בהצלחה.

בטי, ברוכה הבאה לבלוג, ותודה על דבריך.

אני מציעה להמשיך לחזק את המטופלת שלך, ולהביא אותה בתרגילי כוח הרצון עד למקסימום שלה ועוד קצת. במקביל להסביר שתקופת היתחזקות איננה תקופה להחלטות שגורמות לניתוקים, ולשינויים שיש קושי אחר כך לחזור מהם. תחושת ההתחזקות היא תחושה של "אני מסוגלת לעשות הכל. יש לי עוצמה, יש לי כוח". ואכן העוצמה והכוח מפליאים בשינויים שהם גורמים לנו לחוש, ובהחלטות שהם גורמים לנו לקחת. אולם לא לגמרי בטוח שבחשיבה רגועה היינו לוקחים את אותן החלטות. כדאי להמתין עד שתחושת הכוח תהפוך מחידוש למשהו טיבעי ויומיומי. ניראה לי שאז הבחירה אכן תהיה אמיתית וכנה, ומחוברת לרצון הפנימי שלה.

שלום לכולם וחג שמייח!
יש לי שאלה - אני סטודנטית שנה ד' ויש לי מטופלת סטודנטית (מתוך הסטאז) שנמצאת בסוף שנה ב' ועכשיו מתחילה או יותר נכון מאפשרת לעצמה להיות ,להרגיש לחוות.ובעיקבות זה החליטה לעזוב את העבודה ולעזוב את החבר וככה גם אמרה בקשר לחבר:שהיא צריכה לעזוב אותו להתחזק,למצוא את עצמה את הכוחות שלה ולהמשיך למישהו אחר.
הבנתי מהמפגשים שלי איתה שאני צריכה לעבוד על סנטר.בכוח רצון לא מוותרת לעצמה .
מרגיש לי לעבוד איתה עם גדילה וקטה ,האם יש עוד רעיונות.
אשמח לשמוע(אני יודעת מה מרגיש לי לנכון לעשות אבל תמיד שמחה לשמוע רעיונות/חוויות נוספות אז אנא שתפו)

זהו [po]דף תיאור מקרה[/po]