אחרי התיכון, לפני השירות הלאומי, בסמינר הכנה לשירות השפרצתי שנאה לבית הספר.
השמצתי וביקרתי והשמצתי ושוב ביקרתי את המערכת ובית הספר
ואז מישהי (לא זוכרת כבר מי), אמרה לי "את יודעת, יש משפחות שלא שולחות את הילדים שלהן לבית הספר אלא מחנכות אותם בבית".
בינגו, ידעתי שמצאתי את דרכי, הגעתי הביתה (תרתי משמע).
(אל האתר דווקא הגעתי בשלב הרבה יותר מאוחר, כשחיפשתי חומר מסודר על חינוך ביתי, בעיקר למחקר. אבל זה כבר עניין אחר)

איזה דף מקסים.
מנסה להזכר...
נדמה לי שכמה שבועות אחרי הלידה (בבית) כשסוף סוף התחלתי להבין איך בכלל מדליקים את המכשיר הזה (המחשב ) חיפשתי משהו שקשור לאחרי לידה או הנקה, הגעתי לבאופן וזו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי התיידדות עם המכשיר. עכשיו השעות מסביב לשעון בהנקה ועל הכדור נראו הרבה יותר טוב. גיליתי עולם שלם של יולדות בית, מניקות ואפילו בלי חיתולים שעד עכשיו ניסיתי רק מכמה מילים שזרקה לי אשה מעניינת שפגשתי.
לקח לי זמן להבין שקיימת כאן קהילה אמיתית ולא רק וירטואלית.
אבל המפץ הגדול קרה כשקראתי כאן על חינוך ביתי. אז נפל עלי גשם של אסימונים, הכל התחבר ונפל למקום והשאר היסטוריה.

הגעתי במקרה לאתר (או יותר נכון - בהשגחה פרטית - מקרה = רק מה') דרך המדור הזה.
מיד נדלקתי.
היה זה ערב פסח (בערך שבוע לפני החג), ובאמצע נקיון המקרר, ישבתי לנוח במקום בו לא ארדם - כלומר - ליד המחשב.
חיפשתי ב"גוגל" "חיתולים רב פעמיים", ונדהמתי לגלות שיש כזה דבר "ללא חיתולים בכלל!"
מצאתי את עצמי אחרי קריאה ממושכת (בלווי ניקוי המקרר - קצת לנקות והרבה לקרוא) ב-5 לפנות בוקר, הולכת לישון ובליבי הרגשה מתרוננת.
משהו בי השתחרר.
גישה מסויימת (הרעיון שהצרכים-קקי ופיפי הם משהו מלוכלך, דוחה, ומבייש לדבר עליו בפומבי) לנושא הזה במשך שנים, התפוגגה לה במהלך הלילה.

עוד קריאה מרתקת בבלוג, ועוד אחת, ועלתה בי ההכרה המדהימה עד כמה בורא עולם יצר את האדם בחכמה.
כמו שאנו אומרים בברכת "אשר יצר" אחרי ביקור בשירותים (ונטילת/שטיפת ידיים - כמובן).

ילדתי את בני הראשון בתחילת שנת לימודים אוניברסיטאית עמוסה מאוד. הכרתי את שיטת לבואייה בצבא, הייתי חובשת וראיתי כמה מבהיל זה מה שקורה שם (בחדרי לידה) ורציתי מאוד ללדת בבית, בהתנגדות הסביבה ילדתי אותו בבית חולים משגב לדך עם גבוי של רופא פרטי מיילד לבואייה דר' ברדה, שאכן הוקפץ כשמיילדת התעקשה לקשור אותי למוניטור כי "אסור לקחת סיכון עם לידה ראשונה".
ואז הנקתי הנקה מלאה בהתמסרות מלאה לתינוק ועדיין יצאתי כל בוקר מוקדם למערכת שעות של תואר ראשון עמוס באוניברסיטה, סטודנטית לתקשורת שלמדה איתי, התפעלה מהעקשנות שלי והמאמצים לתפקד גם כאם 100% מניקה/נוכחת וגם כסטודנטית 100% היא סיפרה לי על חברים שלה שחיים כך ועל העלון "באופן" עשיתי מנוי ומאז לא הרגשתי יותר בודדה בעולם ונגד כל העולם בדיעותי על חינוך והורות.
זה היה ב1996
בשנה שלאחר מכן התעקשתי להפסיק את הלימודים כדי להיות אמא ולא לשים את התינוק במעון, בויתור זה על מעמד סטודנטיאלי - עזבנו את מעונות הסטודנטים ועברנו ליישוב נופי פרת הסמוך להר הצופים.

פעם ראינו את העיתון של באופן בחנות של זעירא בבני עטרות, אבל הסתכלנו ברפרוף וחשבנו אז שזה נחמד אבל לא נקנה - למרות שהיינו טבעונים והגדולה נולדה במשגב לדך וינקה כמעט עד גיל 5.
אחרי שנתיים בערך הכרנו את נאווה ש. שגילינו שאנחנו באותו ראש והיא השאילה לי את העיתון לקריאה והפנתה אותנו לדן לסרי ולאתר של באופן ומייד נכבשנו! ואז הצטערתי שהפסדתי שנתיים קודם תמיכה כ"כ גדולה בדרך חיינו, תמיכה שהייתה כ"כ חסרה לי.

חיפשתי מידע על חינוך ביתי כשהייתי בשבועות הראשונים להריוני
(אף פעם לא מוקדם מידי לתכנן)

ו...ווווווווווווווווווווווווווווווווווש............ נשאבתי במורד מאורת הארנב

ומאז עוד לא חזרתי.

@}

אני הגעתי מפורום 'אומנות הלידה'. פה בקליפורניה בדיוק התחלתי עם הבת שלי עם הבלי חיתולים ושאלתי בפורום ההוא אם מישהו בארץ מגדל תינוקות בלי חיתולים u-אם פי 3 הפנתה אותי לפה
תודה, אמפי!

איזה חברת לידה חדשה סיפרה לי כשבני נולד (וגם בנה), לפני שנתיים בערך, שאחותה משתתפת באיזה פורום של הנקה טבעית ומיטה משפחתית וכאלה דברים. עניתי לה שממש לא בראש שלי המטורפים האורגניים האלה (רק מנשא היה לי וגם ככה במשפחה חשבו שאני פסיכית). מאז, ואין לי מושג למה נכנסתי, אני מכורה, לגמרי בראש של "המטורפים האלה", עברנו למיטה משפחתית, קנינו עוד מנשא ואין לי ספק שהאתר הזה הוא הדבר החשוב ביותר שקרה לי בשנים האחרונות. כמו שמישהי כתבה כאן, זה פשוט עשה לי "קליק" למקום הנכון. ותודה לכולם.

אני הגעתי לאתר מפני שנולד לי נכד...

יונת רצתה שאהיה שפן נסיונות למימשק המשתמש באתר שהיא בונה. לא הבנתי מה היא רוצה מחיי. מה פתאום שאני ארצה להוסיף משהו משלי לדף באינטרנט (עד אז לא הכרתי שום פורום והתייחסתי לאינטרנט כמו לספר: מיועד לקריאה, לא לכתיבה)? והתעצבנתי.
במשך הזמן שמעתי את יונת ורועי משוחחים על האתר לעתים קרובות, הסתקרנתי, אבל עדיין לא חשבתי שיש לזה קשר אלי.
עד שהגיע מועד היוולדו של הנכד והלידה כולה תועדה באתר. עקבתי אחרי מהלכה במקביל במציאות ובוירטואליה.
בלילה, כשלא היו דיווחים ואני הייתי מתוחה ונרגשת מדי ולא יכולתי להרדם, גיליתי שיש דפים אחרים, קראתי בהם ונכבשתי.

לפני שנתיים חברה שלי שלחה אותי ללמוד ביסודיות על כל הנושא של לידה, כי זה נושא חשוב וצריך להתכונן. טוב, אני לא יכולה להגיד "לא" למישהו שאומר לי לקרוא משהו. היא המליצה לי גם על האתר, ואחר כך גם אמרה לי לקרוא כל מה שכתוב בו בעירבון מוגבל, וכה עשיתי. אני נהנית מאוד מהמון דפים, וממשיכה לקרוא הכל בעירבון מוגבל ולהצליב אינפורמציה כשזה נראה לי חשוב.
לא יודעת אם אני "באופן", אבל מרגיש לי פה נעים ובבית. אני נורא אוהבת את הדמוקרטיות הפתוחה שבארגון האתר הזה (יצירת דפים עצמאית וכל זה). אני אוהבת את הרוח הכללית, ואת היכולת של אנשים לפרגן לעצמם ולזולתם קטעי תגובה באורך של שני עמודי פוליו. תארו לכם, ב"תפוז" הם מתנצלים על אורך התגובה אם זה יותר משמונה שורות!!!

הייתי רעבה וחיפשתי מתכונים לכוסמת (דף מאד מצחיק, אגב), הגיע הקיץ ורציתי לדעת איך מרחיקים יתושים, נכנסתי להריון ורציתי לקרוא על לידה טבעית, וכל פעם שמתי לב שאני מגיעה לאותו האתר... אחר כך, כמו שרון ג , שמתי לב שיש עוד חוץ מהדפים הרלוונטיים לאותו הרגע, גיליתי את מה חדש ומאז אני כאן (שנה בערך) ומהשבוע גם יש לי דף בית אישי.

חיפשתי תרופות סבתא לנשירה ופתאום ראיתי כל כך הרבה חומר על דברים שלא עניינו אותי כרגע אבל מאתמול אני יושב וקורא ולא להאמין איזה אתר מכובד ומועיל כל הכבוד למי שאחראי לאתר הזה.

מעניין איך הגענו לפה (לאתר, או בכלל).

לפני שנה בערך, נתפסתי לתחושת יעילות כזו. היא נפלה על מכונת הכביסה התמימה. חשבתי לנקות אבנית באופן טבעי... וכיאה לכל פרץ יעילות שהוא - הוא מיד מנותב לקפה טוב, כורסא נוחה, ומסך המחשב... אז הקשתי:
"אבנית מכונת כביסה נקיון טבעי" וצנחתי היישר ללבה הסוערת - הדפים של שגעת הפליי ליידי באתר.
חתיכת קטע. קראתי וקראתי ונתפסתי. לא לעצות של הפליי ליידי וגם לא לעניין הניקיון של אבנית, אלא לרוח של הבנות שם.
ההומור והשתוף ועוד כמה דברים טובים, גרמו לי לקרוא עוד ועוד עד היום.

ואם אומרים שבכל משהו רע יש משהו טוב אז אכן גיליתי שאבנית יכולה להיות צרה טובה מאוד.


<אגב, לאבנית שלום, היא מהווה מקור מצויין להתעמקות ב דחיינות כרונית >

הגעתי דרך האתר של יונת ברשימות...מאז עזבתי את רשימות, ולא הפסקתי לקרוא את באופן...

דרך קישור מהאתר של דני לסרי.

מצחיק ונכון. אולי לרשום סכנה אתר ממכר

גילה, אולי כדאי להציב תמרור אזהרה בכניסה

הגעתי ממש במקרה לאתר ופשוט לא להאמין איזה איכות
כמה שקוראים בכל מיני נושאים תמיד נדמה שלא קראנו כלום
יש עוד ועוד ומגלים תוך כדי אתרים נוספים ואנשים מקסימים
@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}

אמא מניקה וחולמנית שהתפטרה לפני פחות משבוע, שנורא רוצה לגור במושב לא רחוק מכאן

כרגע רק 9 חלונות אקספלורר פתוחים ואני חייבת לסיימם לפני שאלך לישון.
סוג חדש של חיים. ראי מהחדשים אנונימיים.

הריון ראשון, חיפשתי מידע על....לא זוכרת על מה. צפריר ואורנה מוכרים לי מתכנית הטלוויזיה של אביגיל אריאל, "לשבת לקום" שהביאה לידיעתי את קיום החינוך הביתי, בעד ונגד חיסונים.
הגעתי, ומאז לילותי אינם לילות, עדיין המומה מכמות המידע הזמין, כרגע רק 9 חלונות אקספלורר פתוחים ואני חייבת לסיימם לפני שאלך לישון.

בתי בת 8 חודשים...במיטה שלנו תמיד (איזה עונג!) אוכלת מוצקים אורגניים בלבד ונישאת במנשא (לפעמים), ע"י אמא מניקה וחולמנית שהתפטרה לפני פחות משבוע, שנורא רוצה לגור במושב לא רחוק מכאן.

הגעתי לכאן עקב מחלה לא ברורה ורב מערכתית שתקפה אותי. ניסיתי למצוא פתרונות (גם) אלטרנטיביים והפסקתי לאכול מוצרי חלב, קפה. התחלתי להשתמש רק בסוכר חום, ולא בסוכרזית. רק באורז מלא.
התחלתי לחפש מידע על גננות אורגנית אחרי שיום אחד ריססתי נגד כנימות מגן בגינה, והרגשתי שאני חצי מתפגרת בעצמי מהריסוס...
מצאתי את הדף של הגננות כאן, והכרתי את טרה. לא הבנתי איך כל כך מהר אחרי שאני שואלת היא כבר עונה...
אח"כ מישהו הציע שיש לי קנדידה, ואמרו לי לאכול בעיקר עשבים וקטניות. אז מצאתי את הדף על מתכוני הקטניות ואורז. ואת ורד לב. ואז פתאום טרה ענתה לי גם בדף ההוא...

יום אחד קלטתי שיש עולם ומלואו מעבר לשני הדפים הללו, והשאר שייך להיסטוריה.
נכנסתי לדף של הגננות בדיוק ב- 20.3.04... עוד לא חודשיים.

הגעתי לאתר הזה דרך דלת החינוך. חיפשתי פתרונות אחרים לחינוך הבן שלי שדעך במערכת. חיפשתי בגוגל "חינוך אחר" "חינוך דמוקרטי" וכו' וכך גיליתי את החינוך הביתי. מודה שאני לא טבעית כמו רבים מכאן: אין לנו מטה משפחתית, הנקתי את ילדי הכי הרבה עד גיל חצי שנה ורק בפרטיות, השתמשתי בעגלות כי זה מה שהכרתי. לעומת זאת אני צמחונית גאה מגיל 10 והצלחתי להטמיע בבעלי וילדי הרגלים בריאים בתחום השפיות (הכל יחסי...)

איזה יופי

יום העיון (שהפסדתי) מזכיר לי נשכחות...

לפני כשנה, לקחה אִמָמָא שלי את תמרי לטיול הקבוע שלהן לפארק הירקון (גרנו אז בעוונותינו ברמת-גן) ולי היה חצי יום חופש.
כשעה אחרי שהן יצאו לדרך, מתקשרת אלי ה - אמא שלי, נרגשת כולה ובנשימה אחת ואומרת: "פארק הירקון מינשאים אמהות מניקות יחפים תינוקות חיוכים ושמחה. מכירה?...".
עניתי שלא ושאין לי מושג על מה היא מדברת ושאלתי מתי היא כבר חוזרת...

היא אכן חזרה, אחרי כמה שעות, ובאותה התלהבות סיפרה שראתה קבוצה ענקית ומדהימה וחמה מלאה תינוקות וילדים וציצים ואור - והיא שאלה מי זה ומה זה (כי הבת שלה עושה בדיוק אותו הדבר אבל לבד...) ורשמו לה על פתק את שם האתר ומאז אני כאן.

ומודה כל יום לאממא הטבעית שלי...

אני שמעתי על באופן במפגש אמהות ב"לרקוד עם תנוקות" בת"א, שמרתי את השם במוחי עד שנתקלתי באיזה פלייר שם היה גם מס' הטלפון, התקשרתי, קיבלתי את הגליון הראשון ולא הנחתי אותו מהיד עד שסיימתי את אחרונת האותיות הקטנות.....
אני זוכרת כמה הייתי נסערת, נרגשת, מופתעת, נפעמת כשקראתי שם על החינוך הביתי....היתה שם כתבה די נרחבת על העניין ואני פשוט נדהמתי מהאופק שנפרש לפתע לפניי, זו היתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי (קראתי...) על הדבר הזה.... יהונתן היה אז בן 3 חודשים, היום הוא בן 3שנים....

הוא בבית עם אחיו בן השנה וכאן אני מתחברת לנושא השני שעלה בדף זה..... אכן הכל הכל הכל פנימי.... למרות שגדלים בבית יש פחדים (למרות המיטה המשפחתית) יש חוסר בטחון, יש קושי בחברה חדשה (טוב, על זה יקפצו כל המקטרגים של החנוך הביתי) יש תובענות.......
יש כל מיני דברים למרות שאמא וגם אבא נמצאים רב הזמן ולמרות שיש את כל הזמן שבעולם ולמרות המון קרבה וחם ואהבה וגמישות ונגישות וכו'...

כי כנראה, כך למדתי, שהדברים הרבה יותר מורכבים מ"אם אני אעשה כך וכך אז יהיה כך וכך...."
ולא זוכרת אם קראתי את זה פה: "הורים תמיד עושים טעויות..." אז מה גם אני? הטבעית, הזורמת המשתדלת, המאפשרת וכו? לצערי, כנראה שכן...

נהר שליט כתבה כאן פעם : "מי אמר שלהתעסק כל היום בקקי ופיפי זה מנוון? " -
לפני ארבע שנים בערך שמענו שיש עוד משפחה בארץ שמשתמשת בחיתולי בד , ועוד קרובים אלינו !
אז הלכנו לפגוש אותם ,נבוכים , לא מצויידים בסיבה מספקת , רק בשמחת החיתול וגאוות הטוסיק , וגם מתנו לדעת איך נראים המשוגעים האלה ,
ואז גילינו שהם גם מוציאים עיתון !! (-:

ענת,
מרגש לשמוע.
בינתיים הלך צביקה לעולמו, והספר על החינוך הביתי שיצא בהוצאת "באופן טבעי" מוקדש לזכרו של צביקה, שהיה אחד מראשוני המחנכים בבית בארץ.
יהי זכרו ברוך.

לפני 4 שנים הדרכתי קורס מדריכים מתקדם של תנועת המושבים (קורס מד"מים) במסגרתו הפגשנו את המדריכים (בכיתה י"א) עם מסגרות חינוכיות שונות ממה שהם מכירים. לקחנו אותם למפגש בהרדוף על חינוך אנתרופוסופי ולהבדיל אלף אלפי: למחווה אלון למפגש על חינוך בצה"ל. ואחד המפגשים היה עם צביקה הלפרין בנושא חינוך ביתי.

לפני הקורס היה לנו איתו מפגש מקדים על הדשא בנהלל. הוא דיבר על האחריות שלנו לסביבה ועל המקום שלנו בעולם ועל קרקס וטופו וזיתים ועל כל מיני דברים מעורפלים במקצת, שיחד עם הזקן הפרוע והעיניים הנלהבות גרמו למדריכים האחרים להרים גבה. מטורלל לא מזיק, היה הרושם הכללי.

לי זה התחבר. ממש נשמעה נקישת "קליק". זה התחבר לתפיסה שלי בנושאי אקולוגיה ולדעתי על מערכת החינוך שגיליתי באיחור כמה שהיא אלימה ומנוונת (דבר שלא ידעתי שלמדתי בה, הייתי בובל'ה של המערכת) . גם בעלי, שהיה אז חבר שלי, הדריך באותו קורס וגם אצלו נדלק משהו בעקבות המפגש. ניגשנו אליו אחרי השיחה ואמרנו לו שזה דיבר אלינו מאוד. הוא נתן לנו כמה גליונות של "באופן טבעי" שנקרא ונחזיר לו בדואר.

כעבור שבוע התקיים המפגש שלו עם בני הנוער המדריכים. הוא שוב היה קצת מעורפל וסירב להיות דידקטי ומסודר, אבל הוא העביר את הרעיון. התגובה של החבר'ה הייתה מדהימה. הם כעסו עליו. מה זה כעסו, השתוללו מכעס! באוטובוס בדרך משם הם דיברו בזעם על העוול הנורא שהוא עושה לילדיו שלא ידעו מה זה חברה וכשהם יגיעו לצבא מה יהיה ומה עם האוניברסיטה והבגרות וכו' וכו'. הדהים אותי לראות כמה הם מחויבים ומגינים בחירוף נפש על המערכת, שבכל הזדמנות הם נהנים להטיח בה רפש. אבל בשום אופן הם לא מעזים לחשוב שהיא איננה הכרחית או שיש עולם מחוץ לה, ושהוא לא מתחיל רק בגיל 21... אני "ייצגתי" אותו בשיחות שהתנהלו לאחר מכן ורק הלכתי והשתכנעתי.

בהמשך בדרך עבדתי עם ילד אוטיסט בביתו, בשיטה של חינוך חופשי (נקראת OPTION) והתרחקתי ככל האפשר מחינוך מוסדי כזה או אחר.
לפני חודשיים נולד בני- בבית.

ראו גם: איך הכל התחיל