על ידי משה_אלבאום* » 23 מרץ 2010, 08:46
טליה גם אני אשמח לקרא את מה שאחרים חושבים ולדעת האם באמת ישנם כל כך הרבה קוראים כפי שאחרים טוענים. למרות זאת, אעשה כעצתך ואדבוק במה שנעים ונכון יותר, להמשיך ולכתוב מבלי לבקר אותם.
אני מעוניין לדעת מה התוצאות של התישאול שלך את האדם הזה בעל כף היד המיוחדת.
לפעמים האטימות והכעס כל כך גולים, שזה הופך למבנה אישיות המוביל את האדם הנוהג כך להיות קשה ובלתי ניסבל וגם טורח לכל מי שסביבו. דוגמא:
אתמול הגעתי לישראל בטיסת אל על מלונדון (לחג)
לפני ישבה אישה כבת חמישים לערך, מלאה אך לא שמנה, שיער מתולתל ופזור בכוונה כעין קובע גדול מסביב לראשה, שמלה בצבע כחול חולני משהו הדוקה מדיי לגופה, ניראה היה שהשמלה יכולה להתפקע כל רגע. ניראית נוקשה, כועסת, לא בוטחת בדבר, מרגישה שהכל מגיע לה וכולם קיימים על מנת לשרתה. בקיצור קוץ בתחת (סליחה על הביטוי אך לא מצאתי אחר עבורה) רצינית מאוד ואמיתית מאוד.
הטיסה יצאה באיחור רב בגלל שבשדה התעופה היטרו ישנן שביטות של האנגלים. אותה כמובן שזה לא עיניין אלה הרגיז כניראה מאוד. היא היתיישבה בכיסא החיצוני (מעבר), ישבתי עם מבט טוב מאוד אליה כי הייתי בין שני נוסעים גדולים ומלאים מאוד, בכיסה האמצעי מאחוריה.
איך שהתיישבה, וכמובן שהיא הגיע ברגע האחרון, היא מייד קמה. הדיילת ביקשה ממנה לשבת ולחגור, מייד החלה להתווכח שהיא לא תחגור עד שהמטוס לא ינוע. הדיילת הסבירה לה שאינה יכולה לזוז מהמקום עד שהיא לא תחגור. לאחר וויכוח בן כמה דקות שעלה לטונים גבוהים של קולה (על מנת שכל המטוס יוכל לשמוע את מצוקתה כמובן) היא הסכימה לחגור אבל מייד שמה את התיקים שלה על הריצפה במעבר. הדיילת ניסתה להביר לה שאסור שהתיקים יהייו במעבר, אך כמובן שגם זה היה נושא לוויכוח קולני. כל הנוסעים מסביב, החלו להרגיש מאוד לא נוח, כולנו סבלנו מהאיחור, לכולנו כבר לא היה נוח והסבלנות מצתמצמת כל רגע יותר והיא בשלה. כמובן שבסופו של דבר היא שמה את התיקים במקום. איך שהדיילת המשיכה הלאה, היא קמה והחלה להסתובב במסדרון לכיוון הקידמי. היא לא חזרה עד לדקה לפני ההמראה, מלווה בדייל ראשי הצועק עליה שאם לא תשב יורידו אותה מהמטוס. כמובן שהתיישבה עם פנים נעלבות כאילו ומי יודע מה אמרו לה או לקחו מנה.
איך שהתישבה שמה את התיק שלה והעיתונים הרבים שהיו ברשותה במעבר. הדייל חזר בשנית וניסה לקבל ממה את השם שלה. כמובן שלא רק שלא אמרה לו את שמה, אלה שהתחצפה אליו בדרכים שונות ונוקשות, אך ישבה.
כששמה לב שאפילו הילדים מסביבה החלו לצחוק, ניראה היה שהיא הצליחה להפיק את כל הדרמה מהחווייה שרצתה והפסיקה להפריע בכוונה לכל מי שהיה ניתן.
באופן כללי, אני אדם חסר סבלנות לאנשים מהסוג הזה. הפעם, לאחר שהבנתי עם מי יש לנו עסק לאחר התחלת הוויכוח הראשון שלה עם הדיילת, זה החל להצחיק. האמת שעבורי זה היה בידור אמיתי. הצחוק לא רצה להפסיק. חבל על הדיילות והדיילים שסבלו ממנה עוד כמה פעמים לאורך הטיסה.
[b]טליה[/b] גם אני אשמח לקרא את מה שאחרים חושבים ולדעת האם באמת ישנם כל כך הרבה קוראים כפי שאחרים טוענים. למרות זאת, אעשה כעצתך ואדבוק במה שנעים ונכון יותר, להמשיך ולכתוב מבלי לבקר אותם.
אני מעוניין לדעת מה התוצאות של התישאול שלך את האדם הזה בעל כף היד המיוחדת.
לפעמים האטימות והכעס כל כך גולים, שזה הופך למבנה אישיות המוביל את האדם הנוהג כך להיות קשה ובלתי ניסבל וגם טורח לכל מי שסביבו. דוגמא:
אתמול הגעתי לישראל בטיסת אל על מלונדון (לחג)
לפני ישבה אישה כבת חמישים לערך, מלאה אך לא שמנה, שיער מתולתל ופזור בכוונה כעין קובע גדול מסביב לראשה, שמלה בצבע כחול חולני משהו הדוקה מדיי לגופה, ניראה היה שהשמלה יכולה להתפקע כל רגע. ניראית נוקשה, כועסת, לא בוטחת בדבר, מרגישה שהכל מגיע לה וכולם קיימים על מנת לשרתה. בקיצור קוץ בתחת (סליחה על הביטוי אך לא מצאתי אחר עבורה) רצינית מאוד ואמיתית מאוד.
הטיסה יצאה באיחור רב בגלל שבשדה התעופה היטרו ישנן שביטות של האנגלים. אותה כמובן שזה לא עיניין אלה הרגיז כניראה מאוד. היא היתיישבה בכיסא החיצוני (מעבר), ישבתי עם מבט טוב מאוד אליה כי הייתי בין שני נוסעים גדולים ומלאים מאוד, בכיסה האמצעי מאחוריה.
איך שהתיישבה, וכמובן שהיא הגיע ברגע האחרון, היא מייד קמה. הדיילת ביקשה ממנה לשבת ולחגור, מייד החלה להתווכח שהיא לא תחגור עד שהמטוס לא ינוע. הדיילת הסבירה לה שאינה יכולה לזוז מהמקום עד שהיא לא תחגור. לאחר וויכוח בן כמה דקות שעלה לטונים גבוהים של קולה (על מנת שכל המטוס יוכל לשמוע את מצוקתה כמובן) היא הסכימה לחגור אבל מייד שמה את התיקים שלה על הריצפה במעבר. הדיילת ניסתה להביר לה שאסור שהתיקים יהייו במעבר, אך כמובן שגם זה היה נושא לוויכוח קולני. כל הנוסעים מסביב, החלו להרגיש מאוד לא נוח, כולנו סבלנו מהאיחור, לכולנו כבר לא היה נוח והסבלנות מצתמצמת כל רגע יותר והיא בשלה. כמובן שבסופו של דבר היא שמה את התיקים במקום. איך שהדיילת המשיכה הלאה, היא קמה והחלה להסתובב במסדרון לכיוון הקידמי. היא לא חזרה עד לדקה לפני ההמראה, מלווה בדייל ראשי הצועק עליה שאם לא תשב יורידו אותה מהמטוס. כמובן שהתיישבה עם פנים נעלבות כאילו ומי יודע מה אמרו לה או לקחו מנה.
איך שהתישבה שמה את התיק שלה והעיתונים הרבים שהיו ברשותה במעבר. הדייל חזר בשנית וניסה לקבל ממה את השם שלה. כמובן שלא רק שלא אמרה לו את שמה, אלה שהתחצפה אליו בדרכים שונות ונוקשות, אך ישבה.
כששמה לב שאפילו הילדים מסביבה החלו לצחוק, ניראה היה שהיא הצליחה להפיק את כל הדרמה מהחווייה שרצתה והפסיקה להפריע בכוונה לכל מי שהיה ניתן.
באופן כללי, אני אדם חסר סבלנות לאנשים מהסוג הזה. הפעם, לאחר שהבנתי עם מי יש לנו עסק לאחר התחלת הוויכוח הראשון שלה עם הדיילת, זה החל להצחיק. האמת שעבורי זה היה בידור אמיתי. הצחוק לא רצה להפסיק. חבל על הדיילות והדיילים שסבלו ממנה עוד כמה פעמים לאורך הטיסה.
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות