רני: [u]אנחנו לא מכניסים "במכוון" נושאים טעונים פוליטיים[/u]
[u]רון: אני יודע שזה המדיניות ואני מצר על כך וכו'...[/u]
רון, יש לנו את הפריבילגיה של 2 מדיה - אחד הוא העיתון (אותו אנו שולחים למנויים בלבד ועוסקים רבות בעריכתו, איסוף החומר, מיונו וכד'), ואילו השני הוא האתר הקהילתי, (זה שאנחנו כרגע בתוכו), שם אין עריכה מ"למעלה", אףא אחד אינו מצנזר, וניתן ורצוי לדבר על הכל. הבחירה שלנו היא להרחיק פוליטיקה מהעיתון, ולקבל בשמחה פוליטיקה בפורום. כך יוצא שהחומר בעיתון "מצונזר" או "ערוך", ולכן גם יתכן שלא כל הקוראים מרוצים מהעריכה הזאת, אם כי אני מניח שלא כל הקוראים מרוצים גם מכל מה שמתרחש בפורום, אך כאן הכל פתוח.

אני רוצה לציין שכשקראתי את המאמר בכלל לא עלה על דעתי הרעב שקיים כאן בארץ. אני מנסה להיות מנותקת במודע ממה שקורה כאן, לא שומעת חדשות, לא רואה טלווזיה. וזה במכוון כדי לשמור על שפיותי ושלוותי. אני מנחשת שאנשים רבים שקוראים את העלון עושים כמוני. כשקראתי את תגובתו של רון חטפתי מין סטירת לחי קטנה מכך שאני כל כ ךמנותקת שלא חושבת בכלל על הרעב שלידי כשאני נהנית משפע של אוכל בריא ומזין. פתאום הייתי בשוק מכך שיש ילדים רעבים בגלל המדינה שבה נולדתי ובה אני ממשיכה לגור. אני מסכימה שיש נושאים שאין עליהם הסכמה בקרב חברי קהילת באופן טבעי ובתור עורכים אתם מנסים להמנע מלהכנס אליהם. אבל עצם העניין שאנו חיים בבועה הוא נושא מעניין לדיון. שאלות שעולות לי בהקשר זה הן: איך אני יכולה להשפיע על החברה בה אני חיה אם אני חיה בבועה? האם זה חשוב או לא חשוב להיות בעניניים ולדעת מה קורה מסביבי? איך אני יכולה למחות על דברים שאינם מוצאים חן בעיני והאם דרך זו תהיה אפקטיבית? איך אני יכולה לעשות למען החברה מבלי שהדבר יבוא על חשבון משפחתי ובריאותי? התלבטויות נוספות כתבתי בדף [po]שינוי חברתי באופן טבעי[/po].
אלו שאלות שהתשובות אליהן לא פשוטות ונראה לי שיהיה טוב להקדיש להן עלון גם חלק מהנושאים שיעלו בו יעוררו מחלוקת בקרב חברי הקהילה.

רון,
לא אכחיש שהפריע לי הטון הראשוני שלך, שהיה פוגעני ומתנשא, אבל מכיוון שאני מבין את הלהט ומתייחס לתוכנם של הדברים החלטתי לא לעסוק בכך.
עם זאת, קיבלתי תגובות שונות למאמר שכתבתי מאנשי הקהילה (וכמו שכתבתי) רציתי להתייחס לכולן, לא רק לזו שלך.
צר לי אם לא הבנת את תגובתי אליך - מבחינתי הדברים שאתה מעלה לא היו כלולים במטרות המאמר ואני מתכוון להוסיף בראש המאמר פיסקה המתארת טוב יותר את מטרותיו.

אורי,

התגובה שלך לגמרי לא ברורה.
לא התיחסת בכלל לביקורת שהובעה כאן (על ידי ושמממנה התפתח הדיון) למאמר שלך. לא התייחסת במלה ולא בחצי מלה. התעלמת ממנה לחלוטין.
יתכן ולא אהבת את הטון של הבקורת (שאכן אני מודה שהיה תוקפני למדי), אבל את זה יכולת לכתוב.

אני לא מבין את הקומבינציה של
[u]אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לכל המגיבים על המאמרים שלי.[/u] ,
[u]שוב תודה על התגובות ועל הדיון[/u]
ביחד עם התעלמות מוחלטת מהתגובות ומהדיון.

רני,

רון: [u]אם המאמר היה, נניח, עוסק רק ברעב שנגרם ע"י מלחמות וקונפליקטים[/u]
רני: [u]אז ברור שהוא היה עוסק, אני מניח באריכות, במצב הרעב במחנות הפליטים בישראל (ובטח גם בירדן, בלבנון ובסוריה).[/u]
אני שמח שכתבת את זה. כי זהו בדיוק לב המחלוקת. לדעתי זה [b]מאוד מאוד לא ברור[/b]. הסחת הפנים בעיתונות בישראל ממה שקורה בחצר האחורית שלנו יכולה בקלי קלות לבוא לידי ביטוי במאמר ש עוסק רק ברעב שנגרם ע"י מלחמות וקונפליקטים, מתייחס לפלסטינים בירדן ומתעלם ממה שקורה בשטחים. בקלות.
השאלה שלי עדיין עומדת. ואם המאמר ההיפותטי ההוא לא היה עוסק ? האם היית בתור עורך מתערב ?
אני מקווה שהתשובה שלך היא כן.

הטענה שלי היא שכפי שאתה טוען ש "ברור שהוא (המאמר ההיפותטי) היה עוסק" ,כך המאמר הזה ברור שהיה חייב להזכיר את המצב בשטחים (כיון שהזכיר אזורים אחרים תחת כיבוש והזכיר את הפלסטינים בירדן).

[u]משום שהוא נתון לויכוח, ולכך אנחנו משתדלים לא להכנס.[/u]
[u]אנחנו לא מכניסים "במכוון" נושאים טעונים פוליטיים[/u]
אני יודע שזה המדיניות ואני מצר על כך. חברה שלא מתווכחת היא חברה חולה. חברה שמתווכחת על הכל, אבל באופן ספציפי כמעט לא מתווכחת על המקום ועל האופן שבו היא מפעילה את כוחה המאורגן באופן הדרמטי ביותר היא חברה חולה מאוד. אנחנו חיים בחברה כזאת. בענין הזה, בניגוד לענינים אחרים, [po]באופן טבעי[/po] מתנהג, לצערי, כשבשבת ולא כמצפן.

[u]ובכל מקרה, כאמור, לא התייחסת לטיעון המרכזי של תשובתי - לכך שבכל נושא ניתן להכנס לנושאים שקשורים בעם הפלסתיני או לעוולות אחרות[/u]
כאן אני מסכים עמך. "מותר" לנו לנהל דיונים ערים על לידת בית מוטל לידת בי"ח ועל אוכל אורגני בלי להזכיר כל פסקה שלנשים בשטחים אין ברירה (50% לידות בית !) כי יש מחסומים ושיש רעב אמיתי בשטחים. לא כל טקסט כתוב בישראל חייב להתייחס למצב בשטחים. אני מקבל (בהסתייגות שארשום בהמשך). כך גם אני נוהג.
הטענה שלי היא שכמעט אף אחד לא מתייחס ושהטקסט של אורי היה כ"כ קרוב עד כי אי התיחסותו מהווה פגם מוסרי או עוורון.
ההסתייגות שלי היא שאלה שאני שואל את עצמי וגם אותך: מה גבול הזוועה שמעבר לה אסור יהיה לנו לעסוק בעניני היום יום? מה צריך לקרות כדי שתחליט למשל שזה לא מתאים וראוי להוציא גליון [po]באופן טבעי[/po] על צבע ? אם, נניח, ישראל תחליט בתגובה לאיזה מגה פיגוע, לעשות טרנספר כפוי. 1000 פלסטינים מועמסים כל יום על משאיות. זה סיבה מספיק טובה להפסיק לעסוק בעניני שגרה (מעבר להכרחי כמו למשל להאכיל את הילדים שלנו) ?

טוב, הנה הגעתי.
אני רואה שקצת איחרתי את הסערה :-)

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לכל המגיבים על המאמרים שלי.
זה מאוד נעים לדעת שקוראים את מה שאני כותב ואני מאוד שמח כשמתעורר דיון וכשהכתוב מעורר שאלות, בסופו של דבר זאת הרי המטרה.
האמת היא שלא חשבתי שיהיה מאמר שיוכל לעורר יותר אמוציות מהמאמר שכתבתי על החלב, אבל תמיד יש הפתעות (טוב, חכו למה שיש לי להגיד על בשר... ;-) ).
אני מאוד שמח להזדמנות לחדד כמה מהנקודות שהעלתי ולחשוב על הדברים מחדש.

ובכן, המאמר הזה נכתב כתגובה לשאלות שעוררו קוראי המאמר על חלב.
קוראים שונים העלו אז את ההנחה הרווחת כי אי אפשר לוותר על רפתות גדולות ועל חקלאות אינטנסיבית שכן אלו הם הכלים שעשויים לעזור לנו לפתור את בעיות הרעב בעולם. התשובה שלי היא, שלפי כל הנתונים שיש בידי, התעשיות החקלאיות הן דווקא אלה המונעות את הפתרון ומוסיפות על הבעיה, כמו בדוגמה האפריקאית שהבאתי.
חלק מהמגיבים למאמר האחרון (על הרעב) חשבו שצריך היה להוסיף שאם הינו אוכלים את הקלוריות שבהן אנחנו מאביסים את בעלי-החיים שאנחנו אוכלים, אז היה יותר מזון לבני-אדם. יש בזה מן האמת, אבל חשוב לציין, כמו שכתבתי במאמר, שיש בעולם כבר היום מספיק מזון כדי להזין את כל יושביו האנושיים לשובעה.
אכן, מנקודת מבט תזונתית ובהסתמך על ההבנה החקלאית שיש לנו היום (מחזור הזרעים למשל), נראה שאין סכנה להחמרה ברעב בשל עידוד החקלאות האורגנית והמשקים הקטנים, תאגידים גדולים ומונוקולטורה אינם אלה שמונעים אותו.

מכל מקום, יתכן וכוונתי זו לא הובנה דייה במאמר. היות והוא עדיין מופיע באתר שלי, אנסה לחשוב כיצד לחדד את ניסוח מטרתו.

שוב תודה על התגובות ועל הדיון,
אורי מאיר-צ'יזיק

[u]אני מתאר לעצמי שלא הייתם מפרסמים מאמר שמשווה באריכות בין תמ"לים שונים ומפרט את יתרונותיהם, אם היתה מופיעה בו קר מילונת אחת קטנה שזה עבור אמהות שלא יכולות להניק.[/u]
לא היינו מפרסמים [b]כלל[/b] מאמר על תמ"לים.
[u]אם המאמר היה, נניח, עוסק רק ברעב שנגרם ע"י מלחמות וקונפליקטים[/u]
אז ברור שהוא היה עוסק, אני מניח באריכות, במצב הרעב במחנות הפליטים בישראל (ובטח גם בירדן, בלבנון ובסוריה).

[u]המאמר מזכיר במפורש בפסקה על המזרח התיכון את הרעב ב "עיראק ואפגניסטאן הנשלטות ע"י ארה"ב" ואת הרעב במחנות הפלסטינים בירדן ואת הרעב בישראל. הכל במפורש.[/u]
יכול להיות שכאן היה מקום להוסיף את המילים "מחנות הפליטים בעזה ובשומרון", אולם גם כאן אין דיון על כך, וגם נושא ה"אחריות" אינו עולה משום שהוא נתון לויכוח, ולכך אנחנו משתדלים לא להכנס.
ובכל מקרה, כאמור, לא התייחסת לטיעון המרכזי של תשובתי - לכך שבכל נושא ניתן להכנס לנושאים שקשורים בעם הפלסתיני או לעוולות אחרות, כולל עוולות שעושה השלטון לאזרחים מסכנים אחרים (חד-הוריות, ערבים ישראלים, עולים חדשים, עובדים זרים, עוורים וחרשים וכד'), ובכל זאת אנחנו לא מכניסים זאת, לא תמיד מהשיקול של אי הכנסת נושאים פוליטיים, אלא משום שאי אפשר לדון בנושא לגופו אם עוסקים בעוד 300 עניינים (חשובים) שקשורים אליו.
במקרה הזה, אי-הכנסת הדיון הוא גם כי לא היה דיון בכך, וגם כי אנחנו לא מכניסים "במכוון" נושאים טעונים פוליטיים. זאת החלטה עקרונית שלנו, שאני בטוח שלא כולם מסכימים איתה, אך היא משותפת לכולנו, העורכים, והיא הדבר הכי טוב שאנו יכולים לעשות בנושא.
ובכל מקרה, אני מוכן בהחלט להסכים, שבנושא הזה אנחנו לא מסכימים.

לפלונית,

_איך קשור הרעב הפלשתינאי לעוולות של החקלאות התעשייתית ולאבולוציה של הרעב?
הרי המאמר בכלל לא התעסק ברעב שנובע ממלחמות ונסיבות פוליטיות וזו לא היתה מטרתו._
זה נכון שזה לא היה מאמר שעסק רק ב "רעב שנגרם עקב כיבוש", אבל הוא בוודאי עסק בנסיבות פוליטיות (למשל הקולניאליזציה של אפריקה כגורמת לרעב. מה זה אם לא נסיבות פוליטיות ?).
תראו, אנחנו עוסקים כאן בביקורת/תגובות על גליון 63 של באופן. הטקסט בלבד מונח לפנינו ואותו אנחנו מבקרים.
המאמר מזכיר [b]במפורש[/b] בפסקה על המזרח התיכון את הרעב [b]ב "עיראק ואפגניסטאן הנשלטות ע"י ארה"ב" ואת הרעב במחנות הפלסטינים בירדן ואת הרעב בישראל.[/b] הכל במפורש. וזה נקודה מרכזית בטענה שלי.
ולכן, אני ממשיך וטוען שמאמר בנושא רעב שעוסק בהבטים פוליטיים של רעב (אם כי פוליטיים היסטורים) ומזכיר במפורש את הרעב במדינות שתחת השלטון של ארה"ב ומזכיר במפורש את הפלסטינים במחנות פליטים בירדן ומתפרסם ביוני 2006 בישראל ולא אומר אף מילה אחת על הרעב של הפלסטינים בשטחים ועל האחריות של ישראל לכך – הוא טקסט לא ראוי, בלשון המעטה. הוא מתחמק במודע או שלא במתכוון ממה שקורה מתחת לאף שלנו. הוא מתקרב קרוב קרוב (חם חם כמו שאומרים הילדים), אבל מקפיד לא להזכיר את הדבר ההוא. אפילו לא בחצי מילה.

[u]חוץ מזה כל התגובה שלך, רון, ממש מאיימת. אני יושבת פה וקוראת אותה וחושבת - לאיזו תשובה אתה מצפה?[/u]
אני ניסיתי להאיר את הנקודה הזו. זה הכל. כי אני חושב שהיא ראויה להארה.
כי זה מאכזב אותי שגם בבאופן יש את המחלה הזו של החברה הישראלית (טוב, לא רק של הישראלית) – גם לגרום לעוול וגם להתכחש לו או לכל הפחות לא להזכיר אותו. זה קורה, כמובן גם בתחומים אחרים כמו ייבוא נשים לעבודת זנות בארץ.
זה מעיד על משהו מאוד רע בחברה הישראלית והאנושית. אני חושב שחשוב לציין את זה ע"מ לתקן את זה.

[u]אני מציעה לך, אם יותר לי, את נקודת-המבט שלי - נראה לי שראית את המילה רעב וציפית למשהו אחר.[/u]
בוודאי שמותר לך ונקודת המבט שלך די נכונה. אבל, הענין הוא לא למה אני ציפיתי, אלא מה מצופה שיהיה בטקסט. ניסתי להראות שבקסט כזה מצופה שיוזכר הענין "ההוא".


[u]אתה כותב על עמותות-סיוע והאו"ם. העפת מבט באתר של האו"ם שהמאמר ממליץ עליו?[/u]
הנה מספק מקורות לגבי הרעב בשטחים והאחריות של ישראל אליו:
"דו[url=http://www.wfp.org/[po]country]ח של האום מפברואר 2006[/url] brief[/po]/indexcountry.asp?country=275
מכותרות הדו"ח:
For the poorest Palestinians, access to adequate, affordable, safe and nutritious food remains a daily challenge as a result of:
• internal and external movement restrictions imposed by the occupying power;
• limited Palestinian control over natural resources, in particular water and agricultural land;
• …

"מחקר שהובילה אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארה"ב ואשר הוזמן ע"י סוכנות הסיוע של ממשלת ארה[url=http://www.usaid.gov/wbg/reports/[po]Nutritional]ב (USAID)[/url] Assessment[/po].pdf

[hr]
ל [po]רני כשר[/po],
[u]העורכים עושים את עבודתם בהתאם לשיקול דעתם ולהשקפת עולמם. לא תמיד מסכימים הקוראים עם שיקול דעתם, אבל זהו מצב מובנה בתוך המציאות שבה בעל העיתון הוא בעל המספרים.[/u]
מסכים עם כל מילה. ובכל זאת, אתם הרי לא עושים רק עריכה לשונית (אני מתאר לעצמי. אם אני טועה, בבקשה תקן אותי), אלא גם עריכה תוכנית.
למשל, אני מתאר לעצמי שלא הייתם מפרסמים מאמר שמשווה באריכות בין תמ"לים שונים ומפרט את יתרונותיהם, אם היתה מופיעה בו קר מילונת אחת קטנה שזה עבור אמהות שלא יכולות להניק. בטח הייתם דורשים הדגשה ראוייה שיש רק מעט שלא יכולות [po]באופן טבעי[/po] להניק וכ"ו.

[u]כל מאמר שעוסק בתופעה חברתית (ואורי מאיר-צ'יזיק כתב בפרוש שלדעתו כל רעב הוא מעשה ידי אדם) ניתן להתייחס לנושאים אלו ואחרים, ולהתעלם מנושאים אחרים[/u]
אני מסכים. אני טוען שהמאמר הזה שהתקרב כ"כ לרעב בשטחים כמו שציינתי קודם היה חייב להזכיר גם אותו. מה זאת אומרת חייב ומי בכלל קבע שחייב ? חייב במובן שאם לא עשה כן הוא לוקה בעוורון או רשעות (ותודה לפלונית על הניסוח). תפקיד העורך לדעתי למצוא תקלות כאלה ולדרוש מהכותב לשנות אותם.

שאלה לרני: אם המאמר היה, נניח, עוסק רק ברעב שנגרם ע"י מלחמות וקונפליקטים. והוא היה מציין באריכות את המציאות באפגניסטאן ועיראק והיה מציין באריכות את הרעב במחנות הפליטים הפלסטינים בירדן, סוריה ולבנון (שבהערת אגב, למיטב ידיעתי מצב התזונה שם טוב בהרבה מזה שבשטחים הכבושים) והיה מתעלם לחלוטין מהרעב אצל הפלסטינים בשטחים – האם גם את זה היית מעביר ?
אם כן, אז אני חושב שזה טעות אבל זה מעיד על מדיניות עריכה שונה לגמרי ממה שאני חשבתי. זו כמובן זכותכם במגזין פרי ידיכם. ואז אין לי טענות לעריכה של המאמר הספציפי הזה.
אם לא, אז אני חושב שזה היה צריך להיות הדין גם עם המאמר כפי שפורסם.
[b]גם הכל יחסי לגודל הזוועה. והזוועה של ילדים רעבים בגללינו צריכה להטות את הכף לכיוון של לא לאפשר לדבר על נושאים קרובים קרובים קרובים, בלי לומר חצי מלה על כך.[/b]

רני ופלונית,
תודה על התגובה. אתייחס היום בערב.

ד"א, פלונית, את בכוונה תחת ניק פלונית ?

רון

רני |Y|

[u]איפא היו העורכים שאשרו למאמר כזה להגיע לדפוס ?[/u]
העורכים עושים את עבודתם בהתאם לשיקול דעתם ולהשקפת עולמם. לא תמיד מסכימים הקוראים עם שיקול דעתם, אבל זהו מצב מובנה בתוך המציאות שבה בעל העיתון הוא בעל המספרים. לעומת זאת, כאן באתר אין שום מספרי צנזורה או הכוונה כלשהיא, וטוב שהנושאים עולים ע"פ שיקול דעתם של הכותבים.
עם זאת, אני רוצה להעלות 3 נקודות:
[list=1]
[*] כאשר כותב המאמר מחליט לכתוב משהו (או לא לכתוב משהו אחר), אנו מתייחסים אליו בכבוד הראוי לו, ולא אומרים לו "כתוב כך וכתוב כך", או "אל תכתוב כך וכך כי זה נוגד את השקפתנו האישית".
[*] בכל מאמר שעוסק בתופעה חברתית (ואורי מאיר-צ'יזיק כתב בפרוש שלדעתו כל רעב הוא מעשה ידי אדם) ניתן להתייחס לנושאים אלו ואחרים, ולהתעלם מנושאים אחרים, בין אם לא נוח לעסוק בהם, בין אם אין לכותב המאמר מספיק מידע לכתוב עליהם, ובין אם אין לו אפשרות לכתוב מבלי לצאת מתוך גבולות המאמר (הפיסיים, כלומר מספר המילים, או הענייניות, כלומר נושא המאמר).
[*] הבעייה הפלסטינית נוגעת בנו בכל פן בחיינו, וגם בכל פן בחיי "באופן". למרות זאת, אנו לא מקדישים לה פסקאות בכל מקום שניתן, ואכן ניתן. כאשר מדברים על לידות בית, ניתן לדבר בהרחבה על הנשים שלא מצליחות להגיע לבתי חולים בגלל המחסומים, וגם על הבדואיות שלא רוצים שיילדו בבית (או באוהל). כאשר דנים בהנקה ברור שיש קשר לאמהות הפלסתינאיות שאין להן כסף לקנות תמ"ל, ואם נדבר על חיסונים ועל מחלות זיהומיות ברור שיש מה להתייחס למצב במחנות הפליטים, וכאשר מדברים על מזון אורגני צריך לזכור שחלק מהחיטה האורגנית צומחת על שטחים שאחדים קוראים "כבושים", אחדים "משוחררים" ואחדים סתם "אדמות מדינה", וכן הלאה...
[/list]
החלטת העורכים היא להמנע ככל האפשר להכנס לנושאים שהם מבחינת "חומר נפץ" (תרתי משמע), וזאת כדי שניתן יהיה לדון בעניינים לגופן. יכול להיות שהדיון לא יהיה שלם, אולם צריך לזכור שגם נושאים אחרים לא נכנסים למאמרים כאלו, מאותן סיבות, כמו למשל הדיון ב"ברית מילה" כמצווה חשובה או כהתעללות בחסרי ישע, אכילת בעלי חיים כצורך בסיסי או כפשע מוסרי וכד'. מובן, שאם הנושא יהיה כזה, למשל "האם האדם הוא אוכל בשר או רוצח חיות" תהיה התייחסות ישירה ומקיפה לכך, אבל לא ניתן בכל פעם שמזכירים את תזונת האדם לפתוח דיון האם לאכול בשר או לא, וכך גם לגבי שאר הנושאים.

[u]אני מסכימה עם רון.[/u]
אני דווקא בד"כ מסכימה עם רון מאוד, למרות שממעטת לקרוא את הדפים הפוליטיים (בעניינים כאלה אני מעדיפה את עולם המעשה).
אבל פה אני ממש לא מבינה אותו.
איך קשור הרעב הפלשתינאי לעוולות של החקלאות התעשייתית ולאבולוציה של הרעב?
הרי המאמר בכלל לא התעסק ברעב שנובע ממלחמות ונסיבות פוליטיות וזו לא היתה מטרתו.

חוץ מזה כל התגובה שלך, רון, ממש מאיימת. אני יושבת פה וקוראת אותה וחושבת - לאיזו תשובה אתה מצפה?
נראה שלא משנה מה יענו לך אתה סגור על זה שמדובר בעוורים או רשעים.

אני, בכל מקרה, מסתכנת ואומרת שאני לא רואה את הקשר.
אני מציעה לך, אם יותר לי, את נקודת-המבט שלי - נראה לי שראית את המילה רעב וציפית למשהו אחר. מאותו רגע התקשת לקרוא את המאמר עבור מה שהוא אמור להיות וחיפשת בו את האג'נדה שלך (עליה, שוב, אני מאוד מעריכה אותך וגם את פועלך הלא-וירטואלי).

אני מבינה שיש משהו שכואב לך מאוד ואתה מבקש מאוד שכולם יעסקו בו, אבל זה לא המצב.
אני רוצה לספר לך שבשנת-הלימודים הקודמת הייתי בקורס של פרופ' גדי אלגזי שעסק באוכל. גם הוא לא הזכיר את הנושא הפלשתינאי בשיעור שעסק בנושא הרעב. יש לך ספק באשר לדיעותיו ולמעשיו של פרופ' אלגזי בענין?
קח בחשבון, רון, שכאשר עוסקים בנושא הנסיבות הכלכליות וההיסטוריות של הרעב בעולם - יכול להיות שהנושא הפלשתינאי (הבוער, החשוב, הקרוב) לא שייך לשם.


ועוד משהו:
[list=1]
[*] אני בכלל לא הבנתי מהמאמר שאין מה לעשות בנושאים עליהם הוא מדבר - ההיפך הוא הנכון. הבנתי שהוא מראה שיש חשיבות לצריכה של מוצרים ממשקים קטנים ותמיכה בחקלאות שאינה תעשייתית.
[*] אתה כותב על עמותות-סיוע והאו"ם. העפת מבט באתר של האו"ם שהמאמר ממליץ עליו?
[/list]
הנה המפה שמצאתי באתר: http://www.wfp.org/[po]country brief[/po]/[po]hunger map[/po]/map/[po]hungermap popup[/po]/[po]map popup[/po].html

אני מסכימה עם רון. שקראתי את הכתבה אמרתי לעצמי שזה מוזר שהמאמר מתעלם מהרעב בשטחים.
לדעתי מדובר בטעות נוראה ואני מסכימה עם רון על הדברים שהטעות הזו מעידה עליהם.
עצוב. חשבתי שבבאופן הראיה אמורה להיות יותר רחבה.

הכתבה "איכלו, יש ילדים רעבים באפריקה" של אורי מאיר-צ'יזיק היא אחת הכתבות המרגיזות והמקוממות שקראתי אי פעם בבאופן.
מדוע ?
כי הכתבה מתארת גורמים לרעב, את האחריות של העולם המערבי לרעב ומתארת אזורים שונים שבהם יש רעב.
אבל מי נפקד מכל התאור הרחב הזה ? את מי "שכח" מחבר המאמר להזכיר ?
אלו ילדים רעבים שמצוקת הרעב שלהם מתוארת בזמן האחרון בעיתונים היומיים ברחבי העולם ואף בעיתונות הישראלית "שכח" המחבר להזכיר ?
אלו ילדים רעבים שגרים אולי מרחק חצי שעת נסיעה מביתו ? אלו ילדים רעבים בגלל שהצבא הישראלי (שלנו !) מונע באופן שיטתי הגעת מזון סדירה לאזורי מגוריהם ?
תאור של הרעב בשטחים הכבושים ושל העובדה שלפעולות ישראל אחריות ישירה לאותו רעב מופיעים תדיר בדוחות של האו"ם ואף בדוחות של רשויות של ארה"ב (למשל סוכנות הסיוע של ממשלת ארה"ב - USAID ) – הכולם נעלמו מעיניו ?

אני לא יודע אם מדובר בהתעלמות מכוונת או מטעות. אני גם לא יודע מה יותר גרוע ופחות מוסרי.

[b]אם מדובר בהתעלמות מכוונת[/b] – הרי שהמאמר הוא דוגמא בדיוק למה שהוא יוצא נגדו. הוא מסיט את תשומת הלב מן הרעב שאנחנו (החברה הישראלית) אחראים לו באופן אקטיבי לעבר אחריות של גופים שלנו יכולת השפע המועטת עליהם (הכלכלה הגלובלית, החברה המערבית). בכך הוא מאפשר ואף תומך באופן מסוים בהרעבה הזאת.
[b]אם מדובר בטעות או באי ידיעה[/b] – אז זה מדהים שתהליכי הסוציאליזציה והאמונות הרווחות בחברה (החולה ?) שלנו מובילות לכך שאדם כותב מאמר על רעב ועל גורמים לרעב בלי לדעת שמתחת לאף שלו יש רעב גדול וממושך
(כבר מספר שנים שמדובר על תת תזונה מתמשכת (chronic malnutrition) בשטחים ) ושגופים שנחשבים בקרב בני התרבות
לניטראלים באופן יחסי (כמו האו"ם או USAID) מפנים לחברה שבו הוא חי את האשם?
כמה עוור ואטום צריך להיות כדי לא לראות ולא לשמוע על כך ?

אבל, האמת שיש יתרון עצום למאמר הזה. עצום. במיוחד לקהילת [po]באופן טבעי[/po] שעוסקת גם בחינוך.
כי יש כאן [url=http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=252]הזדמנות שאין להחמיצה לשעור בהיסטוריה[/url]
באמת אין להחמיץ למי שרוצה ללמד היסטוריה. אני גוזר ושומר.
" הרבה כבר נכתב על המצב הנוכחי, אבל אחד ההיבטים שנשכחו, שלא בצדק, הוא עד כמה יעיל הוא המצב עבור אנשי החינוך ...
לא פעם כאשר לימדתם על אירועים איומים מן העבר ... על תרבויות שהסתאבו ... שאלו אתכם התלמידים: אבל איך נתנו לכך האנשים להתרחש?
ואתם, לוקחים נשימה עמוקה, מבקשים להסביר את הפער הגדול בין החכמה שלאחר מעשה, שבה הכל בהיר וחד, ובין הטשטוש שבזמן אמת, שבו הכל מורכב יותר ... המניפולציות, הפחדים, [b]הרצון שלא לדעת[/b] ...
אך לא עוד. לא תצטרכו לעמול שוב על הסברים מפולפלים וצבעוניים ...
עתה תוכלו לספר איך מדינה נאורה ומתקדמת הידרדרה לשלטון אפרטהייד, איך צבא חכם ומוסרי הרעיב אנשים, נשים וטף, ואיך שתקו האזרחים הטובים כמו דגים."
מתוך [url=http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=252]הזדמנות שאין להחמיצה / ישי רוזן צבי[/url]

[hr]

בשביל לחזק את הדברים שלי חשוב לי לציין שהמאמר כן מתקרב לנושא של הרעב של הפלסטינים.
ה לא מאמר שלגמרי עוסק באספקטים אחרים ומה בכלל אני רוצה ממנו עם הפלסטינים הרעבים.
שימו לב לתחכום (או לעצימת העיניים):
מתחיל ב [u]הרעב הוא, ככל הנראה, מעשה ידי אדם[/u] . ממשיך ל
[u]גם במזרח התיכון קיים רעב, בעיקר באזורים מוכי מלחמה[/u] . זה ממש מתקרב.
והנה אפילו, אפילו הפלסטינים מוזכרים - [u]בירדן, בעיקר במחנות הפליטים הפלסטינים[/u]
האם יש סיכוי שמצב הרעב שלהם תחת ישראל (שאמור קצת יותר לענין את קוראי המגזין) יוזכר?
והנה ישראל מוזכרת [u]וגם פה אצלינו בישראל יש לא מעט אנשים רעבים[/u].
בקיצור הכל מוזכר – מזרח תיכון, פלסטינים, ישראל ...
חוץ ממה שמדווח עליו בשנים האחרונות (ובהרחבה בחודשים האחרונים עקב סגר המזון הכמעט טוטאלי על עזה) –
הרעב בשטחים הכבושים ובעזה והאחריות הישירה של ישראל לכך.

[hr]

איפא היו העורכים שאשרו למאמר כזה להגיע לדפוס ?

אכן זה היה גליון מעולה! נהניתי ממנו מאוד.
במיוחד השאירו עלי רושם עז שתי כתבות מצויינות -
[list=1]
[*] "הקו הדק שבין דיבור להקשבה" של חגית נובק - כתבה בהירה ומאירה, התחברתי לכל תובנה ותובנה.
[*] "איכלו יש ילדים רעבים באפריקה" של אורי מאיר-צ'יזיק - כתבה מאלפת ומצמררת מחכה בקוצר רוח לכתבות הבאות .
[/list]

רוצה להודות
לכל הכותבים, העורכים, המוציאים לאור
ולכל אלה המאפשרים לירחון, לאתר ולקהילה להתקיים
:-)

אהבתי מאוד את הרשימה של [po]אורנה שפרון[/po] על עבודות הבית. הזווית הייחודית והרעננה כ"כ שימחה אותי שמייד בתום הקריאה קמתי בשמחה לטפל בבית !
תודה אורנה.

אכן גיליון מרתק! תודה לכל הכותבים
רק הערה קטנה על סיפור הלידה ) [b]לידה לא רגילה (2)[/b] של אמיר דגן
מעייני הישועה הוא בית חולים לכל דבר, מה שכתוב על הקיר שלו - "בית רפואה" - זו סה"כ התייחסות קצת יותר בריאה למקום הזה שבוא באים אנשים חולים להתרפא.

חיכיתי לגליון הזה מאוד בהתרגשות כי התגעגעתי ...
גליון מהנה ומרתק, אחד הכי מענינים שזכורים לי.

המון רשימות היו לי מהנות- אמיר דגן, אסנת שליט, רונית סלע, ניצו לן, חגית נובק... וכל השאר שפרחו מזכרוני, אבל מה שנשאר איתי כבר כמה ימים היא רשימתו של [po]רועי שרון[/po] ("מראות") שהיתה פשוטה ונפלאה גם יחד והכי הכי, התרגום המקסים של [po]יעל בריסקר[/po] "ציפיות". אני מוכרחה להודות כאן ליעל ולספר שכמה פעמים כבר חזרתי וקראתי שוב, צילצלתי לכל מי שאני מכירה והקראתי להם קטעים בטלפון...

הרשימה הזו באה לי בתיזמון ממש טוב וסגרה לי פחדים וחששות שהיו לי לגבי חינוך ביתי (הענין החברתי, כתבתי על זה ב [po]בדידות בחינוך הביתי[/po]) ואני מחזיקה ממנה מקור אדיר להשפעה והרגעה.
בעקבות זאת נכנסתי לאתר של נעמי אלדרוט ומאוד נהניתי.
תודה רבה רבה ליעל ולכל העושים במלאכת הגליון הזה!.

רשמו כאן תגובות לגליון [po]באופן 63[/po].