שרה מחקתי את ההודעה שלך, היא מנוגדת למדיניות הפרסום של האתר. את יכולה לשים אותה ב [po]ככר השוק[/po]

אם הדף הזה הופיע לי למעלה בגלל גריין, אז כבר באתי.
בחודשים האחרונים עברתי תהליך מאד מעניין עם כל מה שקורה כאן.
אני אתחיל מזה שבאמת היו לי כמה סדנאות וגם אנשים שבאו אלי באופן אישי לעשות תהליך.
כל זה קרה במקביל לתהליך של משבר חמור שעברתי במקום העבודה הקבוע שלי.
בכל מקרה, המשבר כבר בעיקרו מאחורי,
אחרי שחשבתי להתפטר החלטתי מכל מיני סיבות שאני נשארת שם ולא זזה, מתנחלת.הבנתי מה זה נותן לי ומה לוקח, מה המחירים ואיפה עלי לשים גבולות.
לגבי השנה אני קצת אוכלת קש כי לא שמתי גבולות מספיק בזמן אבל בהמשך אני מאמינה שדברים יסתדרו. כל עוד אני עובדת שם באיזה מינון שמתאים לי בימים שמתאימים לי אז הכל בסדר, הבעיה מתחילה כשהאיזון מופר ובעתיד אני אשמור על כך.

חוץ מזה אני במשא ומתן עם מחלקת תקשורת בגוף מסויים שבעבר היו לי קשרים תעסוקתיים איתו. מדובר שבקרוב אלמד שם קורס תסריטאות. אני מניחה שבהמשך אוכל להוביל שם עוד פרוייקטים, אם יתאים לי ולהם.
הזמן האחרון היה מאד עמוס, הרבה שאלות ובדיקות ולא הכל עוד יושב במקום והייתי צריכה להכריע בכל מיני עניינים אבל באופן כללי ברור לי שדברים עכשיו נפתחים מכל הכיוונים, לאט לאט.
מה שעוד משמעותי הוא שכרגע אני משקיעה גם זמן ואנרגיה בלמידה נוספת (בעיקר אוטודידקטית, אבל לא רק) של התחום שלי ותחומים קרובים נוספים, קצת משחיזה את הלהב שקהה.
הסדנאות שדובר עליהן , אגב, התקיימו בסופו של דבר במתכונת אינטימית, קבוצות של 4-5-6 אנשים ובמקום לשלם על מקום הסדנא התארחה בבת אחד המשתתפים.
היו לי מחשבות על בניה מחדש של משהו אחר, ארוך טווח יותר, אבל נתקעתי איתן כשנכנסתי לסוג של קומא בעקבות המשבר שהיה לי במקום העבודה.
בכל מקרה עכשיו אני רואה שזה לא שחור או לבן, זה לא או או, זה לא עצמאית או שכירה. יותר ויותר אני רואה שעם סבלנות ואורך רוח אני אעשה את הכל.
זה משמח אותי כי ככה אוכל לתרום מהכישורים שלי ומעצמי לעולם ולאנשים.

בינתיים הגיעו כל מיני הצעות. הצעה אחת הביאה איתה שפע של 2-3 הצעות. אני גם מנסה לגלות גמישות.
למשל הרבה זמן הייתי נעולה על סדנא של כ 10 משתתפים. מי שהציעה לי הציעה סטודיו גדול אבל סיפרה שהיא עצמה מקיימת סדנאות צנועות יותר במקום שפיזית יכול להתאים לי יותר.
פתאום עבר לי בראש- אולי אבדוק אפשרות לשנות קצת את הסדנא שתתאים ל5-6 אנשים ואבדוק את המקום הזה? אולי זה יהיה נכון יותר? אחד הדברים שאני צריכה לגלות לגביהן גמישות היא שאולי מותר ואפשר לקחת יותר כסף על סדנא. אחד הדברים שעובר לי בראש זה שסדנא חייבת להיות כלכלית ולכן גדולה. אולי היא יכולה להיות קטנה ואני יכולה לגבות סכום יותר גדול, למה לא בעצם? כי קשה לי עם לבקש סכום לא זול מאנשים, אבל השאלה גם מה עומד מול מה.
מחר ב"ה הולכת לראות מקום אחד. נראה הלאה.

תודה לכן, אתן עוזרות לי לחדד מחשבה וכיוון.

[u]גם במרכז או רק באזור שלך?[/u]
גם במרכז, עדיף באיזור שלי אבל מוכנה לבדוק מרכז.
[u]פשוט שמים וילון-מסך (נייד כזה, מעץ). או תולים וילון דק על המשקוף ב"הול", במעבר לשאר החדרים.[/u]
הממ, המסדרון שמוביל לשירותים הוא זה של החדרים. אבל הבעיה העיקרית אצלי היא לא החדרים, הם דווקא במצב סביר פלוס ולא ניתנים לעבודה מהם, הסלון לעומת זה עולה על גדותיו מבלגן. עובדים על זה, אם החדרים מצליחים להיראות סביר עכשיו אז גם זה יגיע בקרוב במהרה בימינו אמן.

[u]אתר אינטרנט, אפילו חינמי מהסוג הכי פשוט, נראה לי דבר אלמנטרי.[/u]
חולקת עלייך כרגע, זמנית אבל חולקת. יש שיווק יותר יעיל מאתרים באינטרנט, לא אומרת שלא יעיל אלא שיש קדימויות לזה, לפחות באיזור בו אני גרה ואוכלוסיות היעד שהגדרתי לעצמי.
[u]להתחיל שיווק. ככה יתחילו להגיע אנשים[/u]
נשמע מצויין. יש לי כל מיני רעיונות. הערב הייתי אמורה להיות באיזו פגישה שמקדמת ענייני שיווק אבל אני כה חולה ובתי כה ביקשה להישאר בבית (אחרי שכבר 3 ימים היא מתחננת ללכת לישון אצל סבתא) שהחלטתי לדחות. פגישה הבאה רק בעוד חודש אבל אגיע אליה הרבה יותר מוכנה ובתיקוה גם פחות חולה.

למשל כמו של [url=http://enter-system.com/site/index.asp?[po]depart]הבית לאמהות ברחובות[/url] id[/po]=59612
(לא לגמרי חינמי, אבל בעלות סמלית).

[u]אתר אינטרנט, אפילו חינמי מהסוג הכי פשוט,[/u]
איזה למשל?

[u]להתחיל שיווק או להתגבש עוד קצת ואז להתחיל שיווק.[/u]
להתחיל שיווק. ככה יתחילו להגיע אנשים.
אתר אינטרנט, אפילו חינמי מהסוג הכי פשוט, נראה לי דבר אלמנטרי.
להתגבש תוכלי תוך כדי. תמיד אפשר לשנות את הטקסטים באתר, לעדכן עיצוב, להוסיף לוגו, לעדכן כתובת (במקרה שתחליטי שאת לא עובדת מהבית אלא ממקום אחר) וכן הלאה. זה היתרון של אתר על פני פליירים מודפסי- דינמי ומשתנה לפי הצורך.
מקומות לסדנאות יש ב [po]אירועים ופעילויות באופן טבעי[/po] (אבל נדמה לי שכרגע יש שם רק מקומות במרכז הארץ).

[u]רק שואלת אם מתאים לי בבית שלי כמו שהוא (והוא עובר שינויים ושיפורים כל הזמן, אבל עדיין מאד מבולגן).[/u]
לקבלת אנשים בבית, צריך להכין חדר אחד בלבד, וגם כל מה שצריך בשירותים למשל למקרה הצורך (כמו מגבת לאורחים וכולי).
כדאי לתחום ולהגדיר את השטח שמיועד לפגישות - אם זה חדר אחד מתוחם אז אין בעיה. אם זה בסלון למשל או בחדר גדול שיש לו פינה נוספת אליה את לא רוצה שיתחילו להסתכל, או מתאים לך להשאיר שם מבולגן, ולסדר רק את השטח שבו את יושבת עם הבנאדם - פשוט שמים וילון-מסך (נייד כזה, מעץ). או תולים וילון דק על המשקוף ב"הול", במעבר לשאר החדרים.

[u]כרגע אני מחפשת מקומות שיהיו אכסניה לסדנא שלי, סדא של 3 מפגשים, כשעתיים וחצי - שלוש שעות כל מפגש[/u]
גם במרכז או רק באזור שלך?

אני תוהה אם להתחיל שיווק או להתגבש עוד קצת ואז להתחיל שיווק.
הזמינו אותי מחר למפגש של נשים שיש להן עסק. קצת חוששת להגיע עם פלאיירים ועניינים ובעצם אין לי ממש שום דבר מוכן, חושבת אולי פשוט ללכת ורק להסתכל, להכיר לבדוק.

שאלה שעולה לי בעניין עבודה פרטנית-
הבית שלי. כרגע כמו שהוא הוא לא נוח לי לעבודה, לקבל אנשים. בניגוד לעבר כבר בסדר לי שבאים אורחים חברים ובאים הרבה יותר מבעבר (עברתי כמה שנים כאלה שהיה לי קשה להכניס אנשים הביתה לא אומר שלא הכנסתי אבל היה לי קשה ולא הכנסתי הרבה) .
עדיין יש הבדל בין חברים שמקבלים אותי כמו שאני לבין לקבל לקוחות בבית הפרטי שלי שלא תמיד נראה ומרגיש כמו שהייתי רוצה.
יש סוגים של עבודה אחד על אחד שאני מעדיפה לעשות מחוץ לבית אם סוג כזה של לקחות ועבודה תגיע אלי, אבל יש סוג שמאד מתאים בעייני לעבודה בבית והכי נכון, רק שואלת אם מתאים לי בבית שלי כמו שהוא (והוא עובר שינויים ושיפורים כל הזמן, אבל עדיין מאד מבולגן).

כל כך הרבה זמן עבר והדברים עדיין נמצאים בתהליך.
אני מגבשת בחודשים האחרונים סדנאות. אני מגבשת תהליך עבודה פרטני שרוצה לעשות עם אנשים.

מצאתי כיוון שמדליק אותי.
בינתיים גם החלטתי שכרגע זה בסדר להישאר במקום העבודה הנוכחי במתכונת הקיימת. אני מניחה שזה לא יהיה לעוד הרבה שנים ככה כי דברים משתנים בעולם ודברים עומדים לזוז שם ברמת ההנהלה, אבל אני מבחינתי הולכת כרגע להשאיר ככה כל עוד לא עומדים לי עם פטיש על הראש להחליט מה הלאה שם. פשוט מפני שזה נותן לי יציבות ובגיל כמעט 3 הילדה שלי כבר מסתדרת לא רע עם להישאר במשפחתון עד מאוחר, זה כמו עוד משפחה שלה והיא כבר לא תינוקת , אני לעומת זה, זקוקה ליציבות הזו בחיי, לידיעה שיש משהו קבוע שמסדר לי את השבוע ואת הבסיס הקטן בבנק.


הכיוון שמושך אותי כבר המון שנים הוא שינוי וצמיחה, מודעות. מצד שני ברור שהכיוון שלי הוא יצירה.
הולך ומתגבש יותר ויותר שאני עוסקת בסדנאות ותהליכים אישיים שעוסקים בליווי והתפתחות של אנשים ליצירה שלהם ולהיפך- דרך ביטוי עצמי ויצירה וכלים יצירתיים להוביל אנשים אל עצמם והתפתחותם. בעיניי אלה שני צדדים של אותו מטבע אבל באמת אני עוד לא יודעת מה יותר מדליק אותי- להוביל אנשים אל יצירתיות, או להוביל אנשים אל התפתחות. כמובן שזה עניין של סמנטיקה, אבל התהליך קצת אחר או בעצם נקודת המוצא קצת אחרת.
כרגע מודדת את שני הבגדים ועם הזמן נראה איזו שמלה תשב עלי טוב יותר. כנראה שבכל זאת החיבור להוביל אנשים לאמנות, בגלל הרקע ההשכלתי והתעסוקתי שלי. הרי זה מה שאני עושה שנים- לפתוח מחסומים של יוצרים, לעזור להם ליצור בצורה מדייקת יותר, לעזור לבטא כמו שרוצים את עצמם. וכמובן שבדרך מתפתחים, איך אפשר שלא.


הדף שנתן לי הכי הרבה השראה בהקשרים האלה בחודשים האחרונים היה כמובן [po]מסרים לצמיחה[/po] וההמשך שלו, [po]מסרים לצמיחה 2[/po] . הצלחתי דרכו לגבש את הזהות המתקשרת עם אנשים שלי בצורה יותר ברורה.
עם זאת, עלתה לי שם שאלה חזקה שעוד לא יודעת איך פותרים אותה לגמרי.
בעבר פתחתי קלפים המון לחברים, פנים אל פנים. בחודשים האחרונים התנסיתי במימד המדהים הזה של לפתוח אנונימית לגמרי וגיליתי כמה עוצמה יש בזה וקיבלתי מידע שלא ציפיתי לקבל תוך כדי עבודה במחשב, תוך כתיבה.
אחרי כמה זמן כזה חזרתי לפתוח לאנשים שישבו מולי ופתאום היה בזה משהו פחות עוצמתי, פתאום ידעתי פחות, הייתי מהוססת יותר, כאילו המידע שאני מקבלת פחות ברור לי. אולי זה עניין הכתב ואני צריכה לעבוד עם קבלת מידע בכתב ואולי אפילו עם מקלדת (אני כבר לא כותבת טוב בכתב יד כמו פעם מזמן ויש לי דלקת בגיד שמתעוררת בתקופות של כתיבה רבה).

למרות שאני מאד מגובשת עם עצמי אני חושבת אולי מתישהו לעשות כל מיני השלמות לימודים רק בשביל תעודות, שיהיה לי יותר קל להיכנס לכל מיני דלתות שכרגע סגורות או חצי סגורות בפניי, עניין פרקטי שעוד לא בדקתי. מחיר שאני מוכנה לשלם אם לא יהיה גבוה מדי ויש לי הגדרות משלי לגבי מה אני מוכנה ומה לא.

זה שהילדה שלי גדלה מאפשר לי הרבה יותר.
בזמן האחרון אני עסוקה בלעשות סדר בבית יותר ויותר. סדר פיזי גם, אבל בעיקר סדר ביחסים. המילה שכל כך שנואה כאן ב"באופן" - גבולות. הכנסתי בהירות הביתה וזה כל כך הרבה יותר קל. זה לא גבולות של עקרונות, אלה גבולות של בהירות, של סדר, של מה מקובל ומה לא. לא בגלל שצריך, בגלל ששתינו סבלנו. עכשיו, מיום ליום שתינו יותר נהנות ויותר קל, רוב הזמן. דווקא מהמקום הזה אני בדיאלוג יותר, פחות ציפיות יותר בקשות, נותנת לעצמי יותר מקום ובמקום שזה יגזול ממנה זה מאפשר גם לה יותר, האווירה בבית טובה יותר. הפסקתי להניק לפני חודש והיו כמה ימים קשים (גם לאור העובדה שחבר שלי פיטר אותי באותו ערב שהודעתי לה שזו פעם אחרונה, ממש תכנית ההתנתקות)- גודש, יבבות שלה, כאבים שלי, אם זה לא מספיק אז גם בדיוק קיבלתי מחזור והיה מאד כואב, אבל תוך 3-4 ימים משהו נעשה מאד נקי ונכון, הרגשתי שזה היה בדיוק ברגע הנכון מבחינת שתינו וזה איפשר לכל כך הרבה דברים חדשים להיכנס. עדיין קשה לי לחשוב על עצמי כלא מניקה (כרגע, זמני בלבד).

אני כותבת את זה בהקשר של פרנסה כי ניקיון ביחסים מתחיל לאפשר לי לחשוב ולהתעסק עם עוד דברים חוץ מאשר היחסים, פרנסה למשל. אני יודעת שיש סיכוי סביר שאשן בלילה. אני יודעת בדרך כלל שערב יש לי קצת יותר זמן לעצמי. אני יודעת שאני יכולה לשבת כמה דקות במחשב מדי פעם גם כשהיא ערה, אני יודעת יותר ויותר שאני יכולה לעשות כל מיני דברים שקודם נראו לי כמו הר גבוה לטיפוס- גם בגלל שהיא היתה קטנה אבל גם בגלל הכאוס ששרר ביחסים ביננו.

אשמח לפידבקים בכלל אבל בעיקר לגבי החלק התעסוקתי-
כרגע אני מחפשת מקומות שיהיו אכסניה לסדנא שלי, סדא של 3 מפגשים, כשעתיים וחצי - שלוש שעות כל מפגש. אצלי בישוב זה נוח וקרוב הביתה אבל אנשים לא נרשמים. הצלחתי לרשום כמה אנשים משלי מחוץ לישוב, אבל מהישוב פנתה אלי אחת. לעשות מכירה טלפונית לכל מי שאני מכירה בישוב שנראה לי בעניין אני לא בטוחה שזו דרך רעה, אבל לא בטוחה גם שנכונה, חושבת על זה.

יש עוד דבר שמטריד אותי בהקשר של עבודה פרטנית ולא סדנאית, אבל עליו בפעם אחרת אולי.

אוף, עניתי ונמחק.
נראה כבר.

[u]בעצם אני מחפשת נושא ושם לקורס[/u]
<מהרהרת...>

חבל שאת מבטלת את היכולות שלך - אז מה אם יש בתחום מישהי שלמדה יותר ממך? אם יש לך מה להציע, זה יצוף.

על "עלי שלכת" שמעת? אולי משהו בשיתוף איתם?
http://www.aleyshalechet.co.il/biography.php

ואולי אם אשתמש כאן במחשבות חיוביות זה יעזור?
אם מישהו שקורא רוצה לתמוך וגם לחשוב את המחשבות האלה אני אשמח.

אני מקבלת עבודה שקשורה לכתיבה ומרוויחה ממנה כסף הולם.

[u]בקשר לדברים שעלו כאן בדף, פתאום לא בא לי לעשות אותם בכלל. אני בודקת עם עצמי אם זה באמת לא בא לי, כי נדמה לי שזה יותר החשש הזה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל את זה, שאין לי כוח לחזר על הפתחים, להתחיל למכור את עצמי ולשווק ובכלל לא יודעת מאיפה להיכנס לעשייה הזו כשיש לי בת שנה וחצי בבית.[/u]

אני מכירה את התחושה הזו, לא מזמן מצאתי רעיון להקמת סדנאות! משהו באמת יצירתי ונחמד..... הייתי ממש במלוא ההתלהבות בהתחלה... אבל הגלגלים נתקעו בדרך... לא ידעתי מאיפה להתחיל? איך לחזר אחרי הלקוחות? איך לשווק את עצמי? אצלי אמנם הילדים גדולים יחסית ולא מונעים ממני לעשות משהו כזה.
וכשהתחלתי לקרוא ברשת על פתיחת עסק, מס הכנסה וכדומה.... פתאום אני לא בטוחה שזה כדאי! פתאום זה נראה לי כאב ראש. פתאום להרוויח כסף זה פחות חשוב לי. אז בשביל מה לטרוח??
ומה יהיה עתידו של עסק כזה אחרי כמה סדנאות שאעביר?? בנתיים, מאז, לא ניסיתי לשווק את עצמי. ואני לא מעסיקה את עצמי במחשבות "טורדניות" של עסק....

בחודשים האחרונים אני בקשר עם מישהי אצלנו במועצה, אחראית על תחום מסויים של אירועים.
היא שמחה כשפניתי אליה ואמרה שתעזור בפרסום. לא בניתי על זה יותר מדי כי זכרתי איך לפני כמה שנים לחברה שלי היו תוכניות מרחיקות לכת בקשר לעסק שרצתה להקים, ממש בית ספר ותיכננה להעסיק שם גם אותי וגם חבר נוסף וקיבלה בסוף אולי טלפון אחד מהפרסום שלהם. אז חשבתי שזה היה בגלל שבדיוק התחילה אינתיפאדה ולאף אחד לא היה בראש ללמוד ת זה, אבל קיויתי שמשהו השתנה.
היא פרסמה את השתי שורות שלי ובשבועות שחלפו מאז קיבלתי טלפונים נלהבים מאד אך בודדים מאד מאד.
מצד שני היו לי כל כך הרבה פחדים וחששות שאולי לכן זה נעצר. טוב, לא נעצר לגמרי, עדיין חושבת לעשות ערב חשיפה ולראות מה יקרה.

בכל מקרה רציתי לשתף בסוגיה שונה.במחלקה אחרת אצלנו במועצה, משהו שקשורה לאוכלוסיה המבוגרת יותר, בני 60 ומעלה, יש אחראית אחרת. מישהי כבר המליצה לה עלי ככה סתם כי התחשק לה (וכי אנחנו קרובות משפחה).

אני מבינה שהנושא של תיאטרון לא ממש "תופס" אצלנו באיזור מכל מיני סיבות ואולי כבר יש מספיק היצע, ובעיקר- לי יותר מתחשק לעסוק בכתיבה, בללמד כתיבה. זה משהו שכרגע אני יותר מיומנת בו, עוסקת בו באופן סדיר כרגע ומרגישה בו נוח.
בהתחלה חשבתי להציע דווקא חוג תיאטרון, אבל כזה שיהיה מבוסס על כתיבה אישית, כאמור לא ברור לי אם זה יעבוד.

אם אני מציעה חוג של כתיבה הכי נראה לי לגילאים האלה זה להציע כתיבה ביוגרפית, בעצם אוטוביוגרפית או קשורה לזה. הבעיה: אני יודעת שהיתה מישהי שעשתה את זה (ואולי עדיין עושה אין לי מושג) במסגרת המסויימת הזו ועשתה את זה מעולה. היא היתה עם פי מיליון תארים משלי אבל מה שחשוב באמת זה שהיא פשוט היתה טובה. לא נראה ליבכלל לנסות להציע את זה במצב הזה. אני כן רוצה לעבוד על כתיבה שתשלב דמיון ולא תהיה דוקומנטרית בלבד.
בעצם אני מחפשת נושא ושם לקורס. הגדרתי בעיקר מה לא, אבל נדמה לי שמתוך זה גם עולה קצת מה כן, תקנו אותי אם אני טועה.
אז אני אשמח אם למישהו יהיו איזה רעיונות ללאיך לחבר את כל מה שאמרתי כי כרגע זה כל כך אמורפי לי שאני לא מעיזה להתקשר לאחראית הנ"ל ולהציע את שירותי (הטובים, הטובים, יש לי המלצות).
כמובן שתמיד אוכל להציע את שירותי כמורה לתסריטאות, אולי זה בכלל לא רעיון כזה רע.

רציתי רק לספר שקורות חיים זה משהו שתמיד מאד קשה לי לכתוב.
סליחה, לא תמיד, הרבה פעמים.

הסיבה העיקרית לזה היא שחוץ ממה שלמדתי ומה שעסקתי באופן רשמי, יש תחומים שעסקתי בהם באופן אינטנסיבי ומרכזי במשך תקופות ארוכה כתחומי עניין/תחביבים/התנדבות וכיו"ב.
אלה תחומים שמבחינתי בהחלט יכולתי לעבוד בהם גם אם אין לי השכלה מתאימה. אני אף פעם לא יודעת איך להכניס אותם בצורה רלוונטית בקורות חיים. היתה תקופה מסויימת בחיים שלי שעבדתי מעט מאד לפרנסתי, אבל לעומת זה הקדשתי המון המון שעות לתחום מסוים רוב הזמן בהתנדבות, כולל לנהל פורומים באינטרנט בנושא המדובר. למדתי מזה הרבה ובאיזשהו שלב חשבתי להפוך את זה לעיסוק . יש לי חברה שהתחילה לעבוד בעמותה בה התנדבה, בזמנו חשבתי לעשות דבר דומה, רק שלא הייתי שייכת לעמותה שחיפשה עובדים, אבל כן נמצא מי שנתן לי המלצה. אין לי מושג איך מכניסים את זה לקורות חיים בלי שזה יראה שולי ולא משמעותי, מין תחביב של שעה בשבוע כזה.

בכלל ההשכלה שלי מורכבת מהרבה ספרים ואוטודידקטיות, ככה שזהב משהו שקצת קשה לי לכתוב בקורות חיים. לסבא שלי ז"ל נתנו להיות מרצה, מנהל מחליף של מוסד אקדמי ותואר של פרופסור למרות שלמד בצורה רשמית אולי שנתיים. יש לי הרגשה שבדור שלנו דברים כאלה כבר לא קורים. לא שאני משווה את עצמי אליו ולפועלו ולידע הרב שלו, אבל בכל זאת אני חושבת שיש לי קצת מה להציע לעולם אבל לא יודעת איך להתחיל.
בכל מקרה לקחתי על עצמי לנסות להפיץ את הסדנה ואחר כך נראה. למרות שמניסיון החיים שלי בסוף קורהמשהו אחר. כמו שג'וליה קמרון כותבת (לא ציטוט מדוייק, מהזיכרון): אנחנו מנערים את עץ התפוז ונופל אלינו תפוח. אבל אני בהחלט לוקחת בחשבון שמשהו טוב יקרה.

משהו מוזר קורה לי במקום העבודה הקבוע, לא בפעם הראשונה.
בקצרה, צץ שם משהו.
לא בהפתעה גמורה, אבל צץ.
כמה זה מעשי וכמה כסף זה יביא אני עוד לא יודעת, אבל יש שם משהו שגורם לי להרים גבה, סוג של תחושה של פאטאליזם וגורל שמעורבים.
אני אכתוב בהרחבה אם אי פעם אהיה רק קצת פחות עייפה.

יעל שלום וברוכה הבאה,
הדף הזה הוא דף אישי.
את כמובן מוזמנת לקרוא ולהגיב, אבל בקשר לנושא שביקשת, יש כאן המון דפים באתר שמתאימים והם דפים כלליים ולא אישיים. כדאי לקרוא קצת קודם כדי לדעת אם נכנסת לדף אישי.
בהצלחה!

שלום. אני נמצאת עכשיו במקום דומה, של התלבטות ורצון חזק לעשייה ויצירה.
עוסקת בארומתרפיה ורוצה להתקדם בנושא של מכירות ושיווק קרמים שמנים ומוצרים מפנקים.. אשמח לקבל טיפים. מעדיפה לעבוד מהבית , יש לי 3 שעות פנויות בבוקר ואחר כך אני אמא במשרה מלאה....

תודה.

תודה על התשובה, חיזקת את מה שחשבתי- שקשה להתחייב, שיותר קל למכור, שיותר קל להחזיק קבוצה.
אני אצמצם נושאים.תודה גם על ההערה שלך לגבי התכנים. אם יש משהו שמאד ברור לי זה התכנים.

הי,


[u]ראשית רציתי לשאול אם זה נראה בסדר שאשלח דף אחד על הסדנה, לא מפורט מדי, שמציג באופן כללי את הסדנה ואת הנושאים בפגישות[/u]
כן, זה טוב לנסח דף של עמוד אחד , כמה שיותר ממוקד, מצד אחד לא עם יותר מדי אינפורמציה ומצד שני מספיק כדי לגרות את הסקרנות.

בנוסף, מאוד חשוב, שאת תדעי מה את הולכת לעשות בסדנא, מה המטרה שלך, מה את רוצה שיקרה לאנשים בתום הסדנא, ומה יקרה לך. ושיהיה לכל מפגש נושא וזמן קצוב. גם אם תסטי מהתוכנית והדברים יישתנו, כי ככה זה, חשוב שיש משהו קיים מאחורי הפלאייר.


[u]ההתלבטות היא בין לעשות סדנה של 8 מפגשים ל- 12 מפגשים.[/u]
מהנסיון שלי עדיף להתחיל במס' קטן של מפגשים, זה יותר קשה להחזיק קבוצה למשך 12 מפגשים מאשר ל-8, הרבה יותר קשה. אני אחרי שנתיים עברתי מסדנאות של 9-10 ל-15 מפגשים, ומאידך גם לקחתי סדנא של 9 ופרקתי ל-2 של 7 מפגשים כ"א.

גם יותר קל למכור סדנאות קצרות, אנשים לא אוהבים להתחייב , ורוצים תוצאות מהירות והשקעה נמוכה, עם הזמן הבטחון עולה (שלך) ואז אפשר לעשות תהליכים יותר ארוכים, או לא , הכי חשוב מה עושה לך טוב .

נזכרתי.
ההתלבטות היא בין לעשות סדנה של 8 מפגשים ל- 12 מפגשים.
12 זה יותר כלכלי כביכול, אבל נראה לי ש 8 פגישות פחות יימרח ומקסימום אני יכולה לחבר נושאים מסויימים שאני רוצה שיהיו. עדיף מאשר להימרח, ככה נראה לי. השאלה אם ב- 8 פגישות אנשים יכולים לעבור תהליך מודעות משמעותי ולהיפתח מספיק. לדעתי כן, אבל אני אשמח לשמוע ממי שקורא כאן דעה בנושא.

בדף שבניתי מדובר על 12 פגישות, אם מניחים שהראשונה הכרות והאחרונה סיכום, זה משאיר 6 פגישות עם שישה נושאים, אני תוהה אם זה לא מעט מדי אבל לא רוצה לקפוץ למים עמוקים מדי מהתחלה.

אין לי בעיה לרוץ למרחקים ארוכים, יש לי אורך נשימה, אבל לפעמים דווקא סדנאות קצרות עושות אפקט טוב יותר, גם בעניין הכלכלי, הן לא מספיקות להימאס כי אנשים רוצים תמיד חידושים והמצאות ומניסיוני ומניסיונם של מכרים אנשים מתחילים לפרוש מחוג אחרי חודשיים או חודשיים וחצי כי פתאום צריך להתמיד ופתאום זה כבר קצת שיגרתי ודורש, אז אולי יותר כלכלי בכלל לא להגיע לשלב הזה ולהישאר עם טעם טוב ושם טוב.

כמו שאמרתי די מזמן, החלק הפחות טוב שלי הוא השיווק.
יצא לי לעבוד בהרבה מקומות בחיים בכל מיני עבודות מזדמנות ולא מזדמנות ונדמה לי שאולי אולי פעם או פעמיים קיבלתי עבודה דרך עיתון. אני מניחה שזה ככה פשוט עובד, יותר אפקטיבי להגיע לעבודות פשוט דרך אנשים שמכירים וכאלה. ככה זה עבד אצלי לפחות.
בכל אופן התחלתי לעבוד על הסדנה שהתרוצצה לי בראש.
אני כבר יודעת על לפחות גורם אחד שיהיה מעוניין בה.
יש לי כמה התלבטויות לגבי תוכן וצורה וגם לגבי הדרך לשווק.

ראשית רציתי לשאול אם זה נראה בסדר שאשלח דף אחד על הסדנה, לא מפורט מדי, שמציג באופן כללי את הסדנה ואת הנושאים בפגישות. אם יהיה צורך אפרט יותר, אבל בינתיים פשוט נראה לי כמה שורות על הסדנה, כל פגישה והנושא שלה וזהו.

נושא שני שאני מתלבטת לגביו קשור יותר לתוכן.
אני רוצה ליצור קבוצה שתהיה נינוחה יחד, עם איזשהו סדר של מה שקורה כשנפגשים- מיוחד בכל פעם, מה קורה כשנפרדים-מעגל סיכום וכמובן אמצע. לא בטוחה אם האמצע צריך להיות במתכונת דומה בכל פעם, או שעדיף להשתמש בכל פעם במתודה שונה וחדשה כדי לרתק, לעניין להסעיר. השלה היא מפני שאני רוצה שתהיה תחושת ביטחון ואם בכל פעם אשלוף איזה שפן חדש מהכובע אולי יהיו אנשים שזה יקשה עליהם להיפתח ולשתף פעולה, אני לא בטוחה.
אולי בכלל לבנות תוכנית מאד גמישה ונתונה לשינויים (האמת שעם אילתורים אני עובדת הכי טוב, כשיש לי בסיס שאליו אני יכולה לחזור אם הלכתי לאיבוד).

היה לי עוד משהו בראש, אבל שכחתי.

התקשרתי.
לא ממש הסבירו לי במה מדובר וזה לא נשמע לי מלהיב מדי, אבל אני אשלח קו"ח.
פרטים נוספים?
לא ממש נתנו לי פרטים נוספים. מרגיש לי כמו בורג, אבל שיהיה.

וכמובן תודה.

אולי, אני אבדוק.
האמת, לא נראה לי מעניין בכלל, אבל מה לא עושים בשביל כסף.

ראית את זה:

_דרוש/ה עיתונאי/ת מתחיל/ה (אפשר לחלופין רקע ביחסי ציבור) ונחוש/ה ל-3.5 שעות ביום של עבודה מאתגרת וקבועה, באיסוף מידע ובכתיבת הודעות לעיתונות.
העבודה מהבית או במקום (אזור המרכז).
לפרטים נוספים - איילת, 052-3491861._

(מ [po]כיכר השוק[/po] )

???

זה לא בדיוק כתיבת טור אישי, אבל אולי זה יכול לעניין אותך?

הדף הזה נהיה לי שוב רלוונטי ובוער.
דווקא לא בצורך הפנימי, במציאות שנוצרה.
פתאום אני קולטת שאני בקושי כלכלי. שבחודשיים האחרונים שחררתי יותר מדי כספים מהבנק כדי לכסות הוצאות ושיש לי כסף להמשיך לשחרר רק שזה לא נראה לי בתור פיתרון קבוע.
מצד שני: מה כבר אני יכולה לעשות?
הקטנה פעמיים בשבוע במשפחתון, אני עובדת יומיים. לקח זמן עד שהיא הסתגלה למציאות הזו ועכשיו היא ממש מבסוטה שם. היא במקום נפלא ויש אפשרות מבחינתם אני מניחה להכניס לבוקר של כמה שעות שיתן לי זמן לעבוד. זה לנסוע 20 דקות צד רק כדי לשים אותה ולשלם עוד כסף שכרגע כאמור לא ממש יש לי, אם כי כנראה שמדובר בסכומים סבירים אם יתחיל להיכנס משהו.

אמא שלי זו אופציה רק אחה"צ/ערב, את הבקרים היא שומרת לעצמה.
אבא שלה יש פעם בשבוע, לפעמים זה בוקר אם אני מבקשת והוא יכול, אבל אם אני בבית עושה טלפונים ומחשב וכאלה זה לא ילך אם הם בסביבה או חוזרים אחרי חצי שעה מהטיול. זה כן מאפשר לי סידורים למיניהם ותורם להעלות את רמת הבלגן בבית.

אולי אני צריכה בינתיים אפילו למצוא עבודה שעושים בערב ליד המחשב.

בקשר לדברים שעלו כאן בדף, פתאום לא בא לי לעשות אותם בכלל. אני בודקת עם עצמי אם זה באמת לא בא לי, כי נדמה לי שזה יותר החשש הזה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל את זה, שאין לי כוח לחזר על הפתחים, להתחיל למכור את עצמי ולשווק ובכלל לא יודעת מאיפה להיכנס לעשייה הזו כשיש לי בת שנה וחצי בבית.
מעבר לזה, יש איזו תחושה של דחיפות, שאני זקוקה לכסף ועכשיו, ככה שאולי יש דברים שאפשר לעשות שיקרו יותר מהר, או בינתיים, לא יודעת.

מה אפשר לעשות מהבית בלילה? לכתוב לעיתון.
פעם כתבתי לאיזה עיתון מקומי כאן בסביבה. היתה לי פינה בה הייתי מהגגת על כל מיני נושאים, בעיקר סביבה ונושאים חברתיים והיו אנשים שממש קראו אותי באופן קבוע, התקשרו אלי להגיב, פעם התקשר אלי חבר מועצה ממועצה מקומית בסביבה כדי לקבל מידע בנושא מסויים... היתה לי תחושה של שליחות כשכתבתי כי היו אנשים שאמרו לי שגרמתי להם לחשוב על דברים שהם לא חשבו עליהם קודם. באיזשהו שלב זה כבר לא עבד בשבילי. תקופה ארוכה הם היו מתקשרים אלי מדי פעם לראות מה קורה ואם בא לי לכתוב איזה טור מדי פעם אבל הרגשתי שאין לי מה להגיד ומכל מיני סיבות אחרות זה לא התאים אז. כן ניסיתי להשתלב בעיתונים אחרים קצת יותר ארציים ותמיד איכשהו זה לא עבד. שיווק זה לא הצד החזק שלי ואף פעם לא היה. בעיתון ההוא התחלפו הבעלים/המערכת ובכל מקרה זה כבר אז היה קצת קטן עלי מכל בחינה אפשרית, רציתי לעבור הלאה.

אז הייתי שמחה לחזור להגג באיזה עיתון, אולי אפילו לסקר אירועים מסויימים, בתנאי שאלו אירועים שאני יכולה ללכת אליהם עם פיצקה ולא סרטים או הצגות למשל, בשלב זה של חיי זה קצת קשה.

נדמה לי שמשהו לא ברור במה שכתבתי למעלה.
מה שאני מנסה להגיד בקשר לזה שהיא באה אלי , זה גם העיתוי.
הרבה שנים הייתי לא יציבה במקומות עבודה. גם כשעבדתי במקום עבודה תקופה הרגשתי תמיד שזה זמני, לא קבוע, לא יציב. החלפתי מקומות עבודה, היו תקופות של בלי עבודה, הרבה עבודות מזדמנות. יש כאלה שזה בסדר להם, אניהרגשתי שזה לא מתאים להביא ככה ילד לעולם. אחר כך בתקופה אחרת היה לי בן זוג לא מעט זמן ובכל זאת היא לא הגיעה אליי אז.
פחות משנה אחרי שהגעתי במשרה קטנה ומצומצמת למקום העבודה הנוכחי, חל שם שינוי גדול ומשמעותי שבעקבותיו קיבלתי נתח יותר רציני. אחרי שהתבססתי שם ותפסתי את מקומי החדש וביססתי את מעמדי, הוכחתי את עצמי כמוצלחת וכו'- אז היא הגיעה אלי. כל הסיטואציה היתה סיטואציה חדשה בחיים שלי עד אז ורק ההתבססות הזו הביאה אותה אליי.

יש לי אפשרות להתבסס ם יותר ואני קולת שאני מתחמקת מזה, כי אני אמא. להבין שאני מפרנסת יחידה, שיש פער בין אידיאלים למציאות לפעמים, שהיא הגיעה לא במקרה בזמן הזה.
ללמוד- צריכה ללמוד שזה בסדר. אני יכולה להרחיב את גבולות האחריות שלי, לקחת על עצמי יותר ובכל זאת לשים גבולות ולהגיד "את זה אני לא עושה" או לבקש "בזה תחליף אותי". גם אני נמצאת במקום אחרים כשהם מבקשים לפעמים.
להבין שאולי הילדה שלי תהיה בגן (אין לי כל כך בעיה עם גנים, יותר עם בתי ספר, תלוי אילו גנים כמובן) ושזה יהיה בסדר לשתינו להיפגש אחרי יום לחוד כשתינו צברנו חוויות ואנחנו יכולות לחלק אותן ביננו. היא כבר יודעת להגיד "לא" ולצרוח כשמשהו לא מוצא חן בעיניה ואני מתכוונת להמשיך לעודד את זה ברמה מסויימת.

בלי קשר ועם- ליצור. למצוא זמן לסדנאות שלי.
הרבה מחשבות היו לי על הדף הזה אבל עיקר השינוי שעברתי בשבוע שבועיים האחרונים מתקשר להורות מול פרנסה. צריכה לשחרר, כן.

כשחזרנו הביתה , עוד לפני סוף המלחמה, כשהיה ברור שהסידור לשנה הבאה לא קיים בעקבות המלחמה, חשבתי שהשנה היא תתנייד בין סבתא לאבא לחברה שלי שהיא מכירה והבן שלה...
בשבוע האחרון עברתי מהפך, שינוי.
הבנתי שלא יהיה כאן חינוך ביתי בינתיים, שאני צריכה פיתרון קבוע שיתן לי ראש שקט ולא פעמיים בשבוע לחפש מי יהיה איתה כשאני בעבודה.
הבנתי שאני מותשת פיזית ונפשית ושאני חייבת כוחות.
הבנתי שמה שלאחרים אולי נכון וקל ומובן, לי קשה ובלתי אפשרי.

הייתי באיזו נקודה שנתקעתי. שמעתי על איזה משפחתון מחוץ לישוב, שעשוי להאריך לי את הדרך לעבודה והביתה אבל יכול להסתדר. עוד צריכה לדבר איתם ולראות ולבדוק, כלום עוד לא סגור. ביום שני הבא אני מתחילה לעבוד וממילא אין מצב שאני מהפעם הראשונה משאירה אותה יום שלם במקום שהיתה בו רק פעם או פעמיים עם אנשים שהיא בקושי מכירה.

התקשרתי למישהי שאני מכירה לשאול על המפעילים של המשפחתון. לא בתור אמא, בתור אישה שמכירה אותם. איך שחשבתי להתקשר אליה הבנתי פתאום שהיא בדיוק האדם שאני צריכה לספר לו את כל הדברים שמטרידים אותי בהקשר של עבודה וילדה וכל זה. ידעתי שהיא תבין ותקלע בול. איכשהו, המשפט שהיא אמרה לי, המילים שהיא אמרה, סידרו לי את הכל בראש. כבר כמה זמן אני רוצה לכתוב את זה כאן, ולא מסוגלת, הרי כאן זה "באופן" מעוז החינוך הביתי. הייתי צריכה שמישהי אחרת תגיד לי בדיוק את מה שחשבתי:

היא בחרה לבוא אלי. לאמא שצריכה לעבוד. לאמא שחיה בלי אבא ולא מקבלת ממנו עזרה כספית, לאמא שנותנת הרבה אבל נשחקת מאד מלהיות כל הזמן כל הזמן בבית. לאמא שגם רוצה וזקוקה ליצור, לצאת ולפגוש אנשים, לעבוד, להכניס כסף.
אמא שהיתה שמחה לצאת מהבית יותר ימים לפחות שעות, אבל זו המציאות שלה.
היא בחרה.

מי שמכיר את סיפור ההריון שלי לעומק, כולל מה שעברתי לפניו, רגשית, רוחנית, בריאותית, יודע שאכן הבת שלי בחרה לבוא אלי ודווקא אלי, כמו לפי הזמנה.

למרות ואולי בגלל שהיא בחרה להגיע אלי, קשה לה מאד כשאני לא בסביבה. גם עם אנשים מוכרים ואהובים מאד היא לא מפסיקה לבקש אותי ולפעמים יכולה להתיש מאד ולבכות. לא תמיד, תלוי עם מי ובמצב, אבל יכולה. בגלל זה גם חשבתי לנייד אותה בין אנשים מוכרים ואהובים, רק שהיא עשתה קטע גם לאחת מהם, כזה שהבנתי שזה לא יעזור לי ומהר מאד אשאר בלי סידור לימי העבודה שלי ואהיה מאד לחוצה. משפחתון ליומיים יהיה סידור טוב. אולי עוד פעם-פעמיים בשבוע סבתא/אבא יתן לי קצת אוויר. אפשרות לנסות למצוא את הפרנסה הנוספת שבינתיים לא עשיתי דבר למענה. בעצם חשבתי עליה, ועל מה אני רוצה לעשות, כתבתי קצת, עשיתי החלטות שעוד לא יישמתי. מניחה שייקח לי עוד כמה שבועות ליישם.

עכשיו אין פנאי לחשוב על זה. אנחנו בחופשה כפויה הרחק מהבית. האמת שנחמד לנו דווקא, לי ולה, ובכל זאת הייתי כמובן רוצה שהמצב הזה יסתיים.
ההרהורים שלי נראים כל כך לא רלוונטיים כרגע, מיותרים עד נרקיסיסטיים. כמובן שאחזור לדף הזה בקרוב, אבל כרגע אין כל כך מה לעשות איתו. בעצם, אולי יש דווקא. מפתיע, אבל אני נהנית להיות ברגע בלי לדעת מה יהיה מחר, לדאוג להיות ולחכות להתפתחויות. מפתיע כי זה לא מתאים לי, הרבה יותר מתאים לי להיות דאוגה ומוטרדת, לא רק ממה נעשה בבוקר וכמהזמן נישאר כאן, אלא גם מזה ששום דבר לא מתקדם אצלי בחיים כרגע.
זה לא שאני אוהבת מלחמות. גם יש מספיק אנשים שאני דואגת להם כרגע. מאד שמחה שהורי בחו"ל והקרובים לי ביותר נמצאים איתי במקום בטוח. מקום העבודה הקבוע שלי מופגז מאד מלכתחילה וממילא ידע בקושי כמה שנים של חסד וגם זה במשורה. זה לא שאני נהנית שיש מלחמה, אבל איכשהו אני רגועה או אולי בהדחקה קשה.
בכל אופן אולי זה זמן טוב לחשוב מה הלאה, אבל אני לא מצליחה. אולי בימים הקרובים.

קוראת אתכם.
חושבת.

[u]דוגמא: אקולוגיה וסאונד. מה הקשר?[/u]

לי זה דווקא התקשר מאוד בקלות - היית פעם בתחנת רכבת עזריאלי? זה זיהום סביבתי ברמה הכי גבוהה שיש (אולי חוץ מהשפדן והירקון ועוד כמה כאלה). זוכר גם את הרעיון של חברים שלנו על "פיגוע רעש"?

יש גם עניין של מיחזור סאונד (סימפולים) :-)

[u]כך אני מעוניין לחדד אצל הסטודנטים את החוש האסתטי או את הרגישות לסאונד.[/u]

מעניין איך אותה עבודה (וידאו / אומנות) יכולה להישמע הכי שונה בעולם עם עריכת סאונד / אופי סאונד אחר... אחרת לגמרי!

[u]כתיבה אישית וכתיבה תסריטאית[/u]

כרגיל אני והרעיונות המשונים שלי - מה דעתך לקחת ביוגרפיות של אנשים, ולהציע להם בעבודה משותפת לקחת איזושהי נקודה בחיים (נניח גיל 28), ומשם לעשות תפנית עלילתית (פיקשן) ולראות איזה "סרט" אתם כותבים ביחד (מד"ב? קומדיה? מתח? סוריאליסטי?). לדעתי זה יכול להיות מסע מעניין מאוד שבו אנשים לומדים על עצמם המון - פנטזיות, אינטואיציות, משחק עם המציאות, "חזרה הביתה"...

ר' להבנתי, פתחה מן סוג של חוג דרך המתנ"ס,
המשאבים מגיעים גם דרך המתנ"ס שמסבסד משהו מהפרוייקט וגם באמצעות הוריי הילדים. מעבר לזה ר' ספציפית היא בברנז'ה איך לאמר, אז יש לה את האפשרות להוצאות מופחתות.
סיפרתי לך עליה, לאו דווקא שתלכי על סוג כזה של פרוייקט אלה אולי לתת לך השראה, ללכת בכיוונים בלתי צפויים ולא סטנדרטיים, מן פיתוח לקו [po]שאל דנטה[/po] הציע. חיבורים לאו דווקא צריכים להיות הרמוניים ביסודם, ככה נולדות המצאות. ונדמה לי שהצמאון בשוק נמצא בכח לחדש.

[u]לא להתעסק עם משאבים יותר מדי.[/u]
אני הייתי חוקרת קצת את המשפט הזה, מזה כסף, שיווק, משאבים בשבילך ? את אומרת שאת לא רוצה "להתעסק עם זה" אבל האם זו לא חרב פיפיות הרי על מנת למצוא [po]פרנסה חדשה[/po], צריך גם לעשות מאמץ שיווקי-מימוני, ואולי לא לזה בדיוק התכוונת. אצלי אני עדיין חשה אחרי שנתיים של להיות עצמאית, את גלי הפיקפוק בלגיטימציה שלי להרוויח ולשווק את עצמי,
המבחנים האלה פוגשים אותי כל פעם בלבוש אחר.

[u]פשטות חסרה לי בעולם דיגיטלי.[/u]
אגב המשפט הזה יכול להיות לך למפרש שדרכו תצודי את הרוח
את מאמינה בפשטות,תמציאי אותה דרך החומרים שלך,
איך היא יכולה לבוא לידי ביטוי כמשב רוח רענן בעולם?
הכאב של מה שחסר בענייך מסביב, הוא מרכיב מהותי או במילים אחרות הוא רמז עבה, לבניית ייעודך.

_משהי מקסימה מהשכונה שלנו שהיא תסריטאית, החליטה ליזום סרטים אישיים של בני נוער מהקהילה,
ולעבד אותו לסרט אחד שהוא קולאז'. בתשלום._
מאיפה המשאבים? עריכה? מצלמות?
תסריטאי בדרך כלל יושב מול מחשב וכותב, כמוני עכשיו. כל השאר זה כסף. תיאורטית אין לי בעיה להתעסק עם מצלמות ועריכה, מעשית זה משאב שאני צריכה גישה אליו , יעלה לי כסף שאני לא בטוחה שאני רוצה להשקיע, בעיקר כי זה להתפזר.
הרעיון עצמו מקסים ונהדר, רק שאני מרגישה שעלי להתאסף, לא להתפזר.מעבר לזה, אם יש משהו שבא לי זה לא להתעסק עם משאבים יותר מדי. פשוט פשוט. ניירות ואנשים. אנשים והגוף שלהם וטייפ נייד ואולי קוליסה. פשטות חסרה לי בעולם דיגיטלי.

משהי מקסימה מהשכונה שלנו שהיא תסריטאית, החליטה ליזום סרטים אישיים של בני נוער מהקהילה,
ולעבד אותו לסרט אחד שהוא קולאז'. בתשלום.
דוגמה חיה לחיבורים.

וואו, [po]אל דנטה[/po] , אתה מאתגר.

עכשיו אני רוצה לפצל את הדף הזה לשני חלקים. אחד סיעור מוחות בקשר למה שכתבת, ואחד קצת יותר מעשי במובן המיידי, תכל'ס. יש לי סדנה או שתיים שמתרוצצות לי בראש/כתובות לי, לא דורשות ממני הרבה מאמץ ללכת ופשוט להעביר למי ואיך אני מוכרת בחודשים הקרובים ככה שיתחילו להכניס לי כסף.

בקשר לנושאים שמעניינים אותי, אני אכתוב חלק ואוסיף עוד בהמשך:
כתיבה אישית וכתיבה תסריטאית
תזונה ואיכות חיים או אולי: חקירה מה זו איכות חיים
העצמה אישית וקהילתית, התפתחות אישית וקהילתית
ביטוי עצמי דרך תיאטרון/תנועה
נשים
[b]יחסי נשים-גברים[/b]

יש עוד אבל אני חייבת לעשות כמה דברים ולישון.

אפשר להיות סטודנטית שלך?

טוב, אז דיברנו (אני ורוקדת) קצת בדפי הבית על הרעיון שהצעתי למעלה והגיע הזמן לפתח אותו.
נקודת מוצא: אני מאמין באבולוציה ולמעשה מגלה, כמעט לצערי, שאני טיפוס לינארי בתפיסתו (תכונה גברית יש מי שיאמרו ;-) ), לכן אני לא מאמין בקפיצות גדולות מדי אלא בהתקדמויות קטנות. אם מדובר על סיעור מוחות לפרנסה חדשה, אז נראה לי שהפרנסה או המקצוע החדש כמעט 'צריכים' לצאת מהמקצוע הקיים, לתת למקצוע הקיים טוייסט או לדייק בו את הדברים המתגמלים ביותר כדי להמשיך איתם.

הצעתי לשלב את כל תחומי העניין שלך לסלט אחד גדול מגיעה בעיקר בגלל שזה מה שאני עושה ממש בימים אלה לקורס שאני מכין לשנה הבאה לסטודנטים שלי.
רק הכתיבה וההכנה ומציאת ההקשרים היא כיף גדול- וכיף ועניין- ככה אני מאמין, זה דבר מדבק.
כשהכנתי את הרשימה של הרפרנסים והנושאים גיליתי שמעט מאוד אני מנפה החוצה ולמעשה ברוב אני משתמש גם אם בהתחלה הקשר היחידי- היה אני.
בכל קושי שהתעורר - נושא שנראה היה לי לא קשור - התאמצתי ומייד מצאתי קשר.
דוגמא: אקולוגיה וסאונד. מה הקשר? סאונד סקייפס והקלטות שטח! הקלטות של טבע וצמחים. יש עולם שלם בנושא (אח, הבי בי סי האלה גאונים!). ומה הקשר לנושא הראשי? כמו שאני מלמד קומפוזיציה של פריים, דבר הדורש רגישות, כך אני מעוניין לחדד אצל הסטודנטים את החוש האסתטי או את הרגישות לסאונד.
הרי בכל עבודה שתוגש לבסוף, סאונד יהיה חלק ממנה, אז למה שלא אשים שם דגש?

התחלה מצויינת זה לרשום נושאים עקרוניים שמעניינים אותך, לא למצוא את הקשר כרגע, רק להכין רשימה של נושאים.
לאחר מכן, ושוב להתעלם מהקשרים כרגע: למלא רשימה של רפרנסים. אצלי בדרך כלל זה סרטים מוזיקה וספרים.
ולראות מה מסתתר בעצם מאחורי כל רפרנס (למשל, אצלי פתאום ראיתי שנושא הזיכרון הוא חזק. מגניב, הנה כבר תרגיל עבורם! לקרוא ג'ורג' פרק ולעשות עבודה בעקבותיו!)

החלק האחרון יהיה כיצד ולמי משווקים את זה. זה יהיה גם כיף ולדעתי - החלק הקל.

>מת על פאזלים>

[u]יש קו דק בין "אמנית" לבין "חורנית"...[/u]
אני בדרך כלל בשני, קלטת נכון. אבל יש לי מספיק בארון שיכסה גם את הראשון, זה בסדר, אני אעשה מאמץ לא להגיע עם בגדים עם חורים ואם יהיה לי מזל לא ימרחו עלי בננה שניה לפני שאצא מהבית.

ל [po]אין כמו משפחה[/po] , תודה על התגובה, נעים לשמוע.

[u]ברור שאם אני "אמנית" ובאה למכור שחרור ונינוחות אני חייבת להגיע עם קרוקס[/u]
מה יש! אסור לטעות?! :-P
יש בזה משהו, כי במשרה הקודמת שלי גם כן הרגשתי שאני יכולה לבוא לפגישות בלבוש קצת "בוהמייני". מצד שני, הייתי מוכרת ומוערכת באותו ענף, והרבה פגישות עבודה נשאו גם אופי אישי. לא באתי למכור או לשווק להם משהו. אבל את במצב קצת אחר. לכן הייתי אולי מרשה לך קרוקס, אבל עם בגדים מוקפדים שיאזנו את זה. או ההפך - ג'ינס וחולצה פשוטה, אבל עם נעליים סופר-מוקפדות. יש קו דק בין "אמנית" לבין "חורנית"...

דף מקסים. את מייצגת בעיני את אלה שלמדו אומנות מתוך אהבה וכשרון, את התמימות ואובדן התמימות בעבודה , איך לדחוף קריירה ובאיזה מחיר, איך לשמור עדיין על האימהות בדרך שלך. עד כמה רחוק להעיז... בקיצור , אני קוראת אותך ,ומרגישה את עצמי.

[u]אולי הגזמתי קצת עם השדרוג והמדרוג[/u]
האמת היא שחשבתי על זה וחשבתי שאת טועה לחלוטין.
הסבר: אני יכולה יום בשבוע לנעול נעליים "מכובדות" עם עקב (ויש לי זוג כזה בארון שלא ברור מה הן עוד עושות שם) וללבוש בגדים לא נוחים, אבל ברור שאם אני "אמנית" ובאה למכור שחרור ונינוחות אני חייבת להגיע עם קרוקס (ורצוי להחליף את הזוג שלי בזוג בצבע זוהר כמו כתום או סגול), עם החצאית האדומה עם הנקודות הלבנות ועם כובע קש לאנשי הייטק. אחרת איזו מין אמנית אני?

מה שאני בעצם חושבת, זה שכדאי להיות אני ולא לנסות להיות מישהי אחרת, כך או כך.

[po]חינוך ביתי ועבודה מהבית[/po] .

[u]עבודה מהבית...[/u]
היתה תקופה שכתבתי לעיתון מהבית בנושאי סביבה וחברה. לא יודעת איך למצוא אחד כזה עכשיו אבל זו היתה יכולה להיות תוספת חביבה למשכורת הנוכחית. מצד שני- אין לי מושג איך עובדים מהבית כשיש זאטוטה בבית. דווקא משהו שהיה יכול להיות נחמד, לשבת לכתוב.

[u]המטרה שלי היא לא להיכנס לאיזה מירוץ כזה[/u]
ממש לא מרוץ - הכוונה היתה הרי שתוכלי לעבוד פחות שעות בשביל יותר כסף. אולי הגזמתי קצת עם השדרוג והמדרוג :-P

[u]יש לי בקרים שנראים יותר לחוצים מזה וכאלה שפחות, אבל בגדול זה האידיאל שלי[/u]
נשמע אחלה :-)

[u]מישהו מכיר עבודה כזו?[/u]
עבודה מהבית... (במגבלות הידועות).

המרגיעון שואל "מה את רוצה?"
כשאני בדיוק באה לבלבל את הדף הזה עוד יותר עם השטויות שלי.
בדיוק היום קראתי את המשפט "גם מי שמצליח במירוץ העכברים הוא בסך הכל עכבר". מה שהולך בדף הזה קצת מזכיר לי את מירוץ העכברים, ממנו פרשתי.
בעצם, רציתי להמשיך להיות בבית כמה שיותר והדף הזה מראה לי איך אצליח יותר טוב לממן מטפלת.
מה אני רוצה?
חיים פשוטים. אני מתכוונת שלעשות רושם עם נעליים אולי זה לא מה שאני צריכה בחיים. לא שמשהו לא בסדר בללבוש בגדים שאינם שארוול (פעם זה הפריע לי, היום אני מבינה את ההגיון) אבל באמת המטרה שלי היא לא להיכנס לאיזה מירוץ כזה. מספיק לי המירוץ שיש לי כבר.
אני תוהה אם אני כותבת כאם מפחד.הבוקר קמנו מאוחר. הכנתי לנו ארוחת בוקר ודילגתי על מקלחת, שיחקנו קצת וקראנו סיפור, הנקתי. ארזתי לנו תיק ונסענו באוטו לבריכה, הייתי הולכת ברגל עם עגלה אבל חשבתי שיהיה חם כשנחזור וגם עברנו במכולת לפני שחזרנו. יש לי בקרים שנראים יותר לחוצים מזה וכאלה שפחות, אבל בגדול זה האידיאל שלי, למעט החלק של דילוג על המקלחת, שאותה השלמתי מאוחר יותר במהלך היום. מישהו מכיר עבודה כזו?

[u]ואין לי בעיה עם להיראות קצת יותר מכובדת כל עוד אני לא צריכה להכניס את האנשים האלה הביתה[/u]
:-D

[u]קחי בחשבון השקעה התחלתית קטנה גם מצדך - זה שדרוג שמשמעו קצת "לשחק את המשחק", לרכוש זוג נעליים איכותיות בגד ייצוגי אחד וגם להדפיס כרטיס ביקור מכובד.[/u]
יש לי בגד איכותי או שניים (חבל שלא צריך שמלות ערב יוקרתיות, יש לי כמה כאלה) ואין לי בעיה עם להיראות קצת יותר מכובדת כל עוד אני לא צריכה להכניס את האנשים האלה הביתה. באופן אישי מעדיפה לעבוד עם גננות ועובדים סוציאליים, אבל בהחלט יכולה להשקיע בזוג נעליים בשביל זה.

באופן אישי נראה לי יותר אפקטיבי למכור קורס של שמונה פגישות לעשרה אנשים מאשר פגישות בודדות לאנשים בודדים, אבל אני יכולה ללכת על שניהם.

אז בסדר, את הקטע היצירתי, של [b]מה[/b] לעשות, עברנו. אני לא אומרת שלא נתרמתי כאן, להיפך, אבל עד כאן אני הגעתי יותר מפעם אחת עם עצמי, לגבי רעיונות שעלו כאן בדף. יצירתיות היא הצד החזק שלי. עכשיו אנחנו מגיעים לצדדים הקצת יותר חלשים שלי: שיווק, מכירות (אני מסוגלת לשווק אחרים בסדר, לא את עצמי. לגבי אחרים תשאלו את מטפל האייפק של בתי ;-) ) , ביצוע משימות, ניהול זמן. עכשיו זה זמן טוב יחסית, כי זו תקופה שאני לא מגיעה לעבודה. מחר התפנו לי כמה שעות שהיה אמור להיות יום צוות והתבטל, אני בהחלט יכולה לעשות איתן משהו.


משהו שלא רגוע לי בקשר לבתי:
מטפלת. בבית אני רגועה. אני יודעת שלהורים שלי יש אוזן מעבר לקיר ומי שאצלי בבית יודעת שבדרך כלל יש אצלם מישהו בבית, שאפשר לבקש עזרה אם צריך ויודעות גם שאם היא תצרח כל היום אני אדע צ'יק צ'אק. זה מרגיע אותי ואותה ונותן ביטחון. כמו כלב גישוש, בבית שלי אי אפשר להסתיר ממני שום פרט, גם בלי קשר להורים שלי, אני שמה לב לפירור שזז מצד ימין לצד שמאל ובגלל שהבית מאד לא מסודר זה מבלבל כי זה לא נראה ככה אבל אני יודעת בדיוק על המילימיטר מה קורה, אם היו היום בחול, איזה עלים הגיעו היום הביתה וכו'...
בקשר ללהוציא אותה מהבית, אלוהים יודע. היתרון של המקום הזה שליד העבודה, זה שאם פתאום יש לי איזה חלון או שעה פנויה או הפסקה ארוכה, אני יכולה לבוא בהפתעה או לא בהפתעה ולראות מה קורה. זה גם בקיבוץ ואני יכולה לבקש מאנשים מסויימים לרחרח. מצד שני, לסחוב אותה עד לשם... בנסיעות קצרות היא אחלה, בנסיעות ארוכות קצת פחות.
המטפלת שם אמרה שהיא "זורמת עם הילדים" בהקשרים של שינה בעיקר- נגיד אמרה שאחת הילדות ישנה שם על כרית גדולה באמצע ושאין שעות שינה. היא גם גמישה אם אני צריכה להישאר שם עוד כמה שעות לפעמים (וזה קורה לצערי).

[u]תוכלי לתת כתובות של האתרים? אם אין לך אולי רק שמות שאוכל לחפש בעזרתם?[/u]
מצטרפת לבקשה

[u]זה בדיוק משהו שאני יכולה לעשות. נניח לעבוד עם עורכי דין על הופעה בבית משפט, לעזור למנהלים להעביר מצגות באופן טוב ולא מגומגם[/u]
|Y| בדיוק...
את יכולה לחפש את המנהלים בצורה אקטיבית, לא רק מנהלים בחברות קיימות אלא גם בחממות טכנולוגיה (יש אצלכם כמה באזור), יזמים צעירים שרוצים להעביר פרזנטציות ולקבל השקעות וכולי.
קחי בחשבון השקעה התחלתית קטנה גם מצדך - זה שדרוג שמשמעו קצת "לשחק את המשחק", לרכוש זוג נעליים איכותיות :-) בגד ייצוגי אחד וגם להדפיס כרטיס ביקור מכובד.

[u]יש אתרים עם רשימות 'מרצים' שבהם ניתן להירשם.[/u]

[po]פלוני אלמונית[/po],

תוכלי לתת כתובות של האתרים? אם אין לך אולי רק שמות שאוכל לחפש בעזרתם?

תודה

אפרת, ברשותך, אני אגיב בדף שלך, מקווה שזה בסדר איתך.


[u]או כמו שזרקו כאן, הולכת על היי-טק: פונה למנהלים בכירים ומציעה קורס "נשימות שירה" שיעזור להם בריכוז לפני ישיבות חשובות וקבלת החלטות[/u]
ואי את ענקית.
חייבת משהו בהקשר הזה: יש לי אחות, אשת קריירה. כרגע היא בחו"ל לצורך עבודה. לפני שבועיים היתה בארץ אחרת לצורך עבודה. ככה זה חלק ניכר מהזמן. היתה תקופה שהיתה צריכה להעביר איזה רעיון/מצגת, אנא עארף, בכנסים בחו"ל. אחרי שפעם-פעמיים היא קיבלה ביקורת לא טובה היא מאד חששה ולא ידעה איך להמשיך ומה יהיה בכנס הבא. החברה שכרה בשבילה מישהו שיעזור לה להתכנן לכנס הבא והיא היתה בלחץ. היא בדרך כלל מבריקה ומצויינת ופתאום היו עליה ביקורות לא טובות. מה עשתה? נכון, באה לאחותה. ישבתי איתה ערב אחד, עבדתי איתה קצת לא רק על אופן הדיבור שלה, אלא גם על לפוגג את החששות ולראות מה מפריע לה לזרום מול המאזינים. בכנס הבא היה מעולה ;-)

זה בדיוק משהו שאני יכולה לעשות. נניח לעבוד עם עורכי דין על הופעה בבית משפט, לעזור למנהלים להעביר מצגות באופן טוב ולא מגומגם. הבעיה שהדרך שאני אביא אותם להיות מרוכזים כל כך ביזארית (אבל עובדת מעולה) שלא בטוח שהם יסכימו לעשות אותה ולהתאמן עליה בבית ולחזור שוב. הצלחתי לפוגג לכמה אנשים לגמרי פחד קהל, אבל הם הלכו איתי בדרך מאד מאד מוזרה, יותר מוזרה מלשלוח אותם למדיטציה נגיד. אני צריכה לחשוב איך הופכים את זה למשהו קצת פחות מוזר, כי לאנשים קשה להתמסר לדברים שהם לא מבינים ואני יכולה להסביר שעות אבל כעיקרון מעבירה תהליך רגשי שמתמקד כביכול בדברים אחרים לגמרי והם בכלל לא שמים לב איך פחד הבמה נעלם או איך הריכוז משתקע.

[u]רעיון - חוגי בית[/u]
במקרה, אבל ממש במקרה , כן? היא ישנה היום לפני 22:00. אין לי התנגדות שתמיד היא תישן לפני כן, אבל יש לי התנגדות לעבוד בשישבת. חשבתי על זה ואני דווקא מכירה מועדון אחד שנפגש, אני צריכה לדבר איתם באמת שיזמינו אותי. בזמנו מישהו מהם דיבר איתי על סרט+הרצאה. אני צריכה להזכיר לו את זה ולבוא אליו עם כמה הצעות לגבי סרטים.

הצצתי בראש הדף וראיתי שכשפתחתי את הדף הזה זו היתה התקופה הכי קשה שהיתה לי בעבודה הנוכחית. באמת כל הזמן רק חשבתי איך לעזוב. עכשיו זה כבר לא ככה, אני רק חושבת שזו עבודה שמאד מאד מקשה עלי מבחינה לוגיסטית אבל גם קשה לי מאד לוותר עליה כי יש בה המון דברים שאני אוהבת כמו צוות והקשר רחב יותר.
מלבד העובדה שאני אוהבת הרבה דברים במקום העבודה שלי, יש עניין אישי לא פתור שמקשה עלי לוותר עליה: אני לא אוהבת לאכזב. קשה לי לא להיות בסדר (רצוי עם כולם) ושסומכים עלי ורוצים שאשאר שם ואגדיל משרה ושעות ואחריות וככה להבריז או ללכת כשאין מישהו אחר שיעשה את זה, או אפילו להישאר בגודל האחריות הנוכחי, עולה לי במאמץ מכיון שאני מרגישה שאני מאכזבת את אלה שבונים עלי ורוצים להעמיס עלי יותר.
יש כמובן גם את עניין התנאים הסוציאליים, שבעני זה דבר לא מבוטל בג'ונגל שבו אנחנו חיים.

רעיון - חוגי בית. יש המון קבוצות בסגנון "מועדון 40+" שנפגשים אחת לחודש (בד"כ בבתים פרטיים לפי סבב) לפעילות משותפת. זה בד"כ מתחיל בשעות מאוחרות שבהן הבת שלך (אולי) כבר ישנה - 22:00. לרוב זה בימי שישי שאולי לא טוב מבחינת ה'מישפחתיות' אבל אולי יהיה יותר קל להשאיר אותה עם ההורים.
יש אתרים עם רשימות 'מרצים' שבהם ניתן להירשם.
בשיטה הזאת לא תצטרכי לשלם עבור שכירת מקום.
עוד רעיון - מעגלי העצמת נשים של קישורי אימהות או IBC מקורי - תוכלי למצוא שם את הקשרים הנחוצים להצעות עבודה.

[u]אלה שמחפשים שיכינו אותם לבית צבי או יורם לוינשטיין[/u]
לא, לא - אני מתכוונת שתעלי דרגה במיצוב שלך, וגם של הלקוחות. אני לא מכירה מספיק את שוק המשחק/תיאטרון/קולנוע, אבל תחשבי שאת מורה לזמרה, שמכינה אנשים לאודישנים לכוכב נולד, ואז עולה במיצוב (ובמחירים!) ומתחילה להכין אנשים לבחינות קבלה לאופרה הישראלית. או מכשירה זמרים מתחילים, בקורס אישי של עשר פגישות, להיות מדריכי שירה ספונטנית לגיל הרך. או כמו שזרקו כאן, הולכת על היי-טק: פונה למנהלים בכירים ומציעה קורס "נשימות שירה" שיעזור להם בריכוז לפני ישיבות חשובות וקבלת החלטות. מבינה מה אמרתי? :-)

רוקדת:))
עכשיו הסיפור שלך הרבה יותר מפורט ומובן.
אוי..כמה שאני מבינה אותך ומבינה שאת גם אותי...
באינסטינקט ראשוני אני רוצה לאמר- אולי אני אשתף איתך פעולה??הרי ממילא רציתי לעבוד לצפון
ולעזוב קצת את ירושלים הקדושה. זו בהחלט אפשרות.
במחשבה קצת יותר ראציונלית ומוארת באור יום כנראה שאפשרות זו תופרך...:)
אני רוצה לחזור על קודמיי ולאמר : וואו!! את נצבת הפני התמודדויות לא פשוטות- ונשמע שעוברת אותם
וממשיכה לחייך ולהיות אופטימית! (כך זו התחושה מהכתוב).

הייתי שמחה אם היית נותנת לי עצות לגבי אומץ:)
איך יודעים מהן היכולות שלי? ע"י התנסויות!
אך איך עושים צעד לקראתן? איך יוזמים אותן? ואם יוזמים איך ממשיכים לצעוד בהם ולא לקרוס מרב פחד??

איפה את גרה??

[u]מה עם לקחת את כל הנושאים שמעניינים אותך, שעל פני השטח כביכול לא קשורים, לבנות מזה קורס ולהציע אותו למכללות באיזור?[/u]
[po]אל דנטה[/po] אתה ענק (טוב, אולי לא בשטח ונפח, אבל בהחלט בעולם הרעיונות). עכשיו צריך לחשוב איך עושים את זה, אבל זה בדיוק מה שחשבתי עליו הבוקר: שקשה לי לבחור בין כל האהבות שלי וכל הדברים שאני טובה בהם. זה נשמע פלצני אולי, אבל זה באמת מבלבל. זה לא פותר את עניין עבודת בצוות, אבל כן רעיון מאד מאד מעניין שאפשר לצמוח איתו לאנשהו.


[u]אז תבואי לבקר![/u]
בקרוב מאד. אבל בינתיים משמח אותי אפילו רק לראות אותך כאן בדף.
בקשר לרעיון של. ממש לא מתאים, אפילו לא קצת. ניהול זה משהו שאני עושה לא רע אבל הוא בעייני מן חובה לא נעימה שנלווית להדרכה, לא להיפך. חוץ מזה שקרן קרב זה סוג של ירידה לזנות מבחינה מקצועית (וכלכלית) שהייתי בה ולא עוד. עד שאתמול ישבתי בישיבת סיכום של השעתיים המיותרות שלימדתי השנה ונשמתי לרווחה שלא עוד, אין לי כוונה להיכנס למקומות כאלה שוב. אולי אני מפונקת, אבל זה המצב. מהמקום של מקום עבודתי היחסית בטוח אני יכולה כרגע להתפנק. אם לעבור אז רק להתקדם, לא לחזור אחורה.

הרעיון של [po]אל דנטה[/po] ממש מוצא חן בעיני, עכשיו אני צריכה לחשוב איך אני מיישמת אותו.
הסדנה שנהניתי ממנה שהעברתי לגננות באמת שילבה כמה דברים: זו היתה סדנת תיאטרון והעברתי אותה בתוך השתלמויות בנושא שיויון בין המינים, וזה היה הנושא של הסדנא. כללתי בתוכה גם מעט הכרות וגיבוש, כי הנשים הללו הגיעו להשתלמות של 3 ימים ממקומות שונים בארץ ולא הכירו. קיבלתי אותן אחרי יומיים וחצי שטחנו להם בשכל בהרצאות על סטטיסטיקות ומחקרים בנושא ואיך זה עובד בחינוך ולמה כדאי לשים לב עם הילדים וכו' וכו', לקחתי אותן וחיברתי אותן למקום האישי שלהם עם עצמן, איפה זה התבטא אצלן כילדות, חוסר השיויון. זה היה מאד חזק עבורן, ככה הן אמרו. גם עבורי זה היה חזק לחוות את זה איתן. יש לי כבר רעיון על משהו בסגנות הזה, אולי ממושך יותר ולא חד פעמי. בכל אופן אני חושבת שאפשר להרחיב את זה לנושאים נוספים ולנסות למכור לכל מיני מקומות.


אם לשתף קצת ברעיונות שרצים לי בראש:

סדנת תסריטאות בשמונה/שניים עשר מפגשים (שלוש שעות או שעתיים, בהתאמה). הכוונה לסדנה מעשית שבמהלכה ייכתב תסריט לסרט קצר על ידי המשתתפים. להמון אנשים יש בבית מצלמות וידאו, תוכנות עריכה. הטכנולוגיה קיימת, אבל סרט לא מתקיים בלי תסריט. כשיש תסריט אפשר להתחיל ליצור בבית באמצעים פשוטים. קורס שילמד איך בונים תסריט קטן ופשוט להפקה (אני לא מתעסקת בהפקה, מי שרוצה שיפיק אחר כך בבית).

<למי מוכרים כזה דבר? אין לי תארים ותעודות אקדמיות או תעודת הוראה. יש לי קבלות כמובן וכישורים, אבל יש מקומות שעושים בעיה עם זה. חשוב לקחת את זה בחשבון. ככה יצא שהפסקתי לעבוד עם הגננות: שלחו אותי לרשום את עצמי באתר באינטרנט והמחשב הכריח אותי למלא במקומות שלא יכולתי למלא, אולי הייתי צריכה לשקר למחשב, אבל התייאשתי מלמלא את הטפסים. חוצמזה הם שילמו לי יותר מחצי שנה אחרי העבודות.>

רעיון נוסף:
סדנת נשים. יש לי עליה חומר כתוב איפשהו כי ניסיתי בעבר למכור אותה למקום הלא נכון ולא המשכתי. אין לי כוח כרגע להמשיך לכתוב, אבל אני אפרט בהמשך.

תודה שאתם כאן ומגיבים.

אני חושבת שקצת מפחיד אותי להיות עצמאית לא רק בגלל הקטע של הביטחון הכלכלי או חוסרו (גם) אלא הרבה בשל העבודה שמדובר בבודה לבד. כפי שציינתי, אני זקוקה לפרטנרים. בהריון היה לי קשה שאין לי עם מי להתייעץ לגבי בדיקות וכו', כשמתוקית נולדה ניסיתי לשתף את אביה אבל היו מקומות שלא היה פרטנר. התרגלתי, אבל בעבודה אני בהחלט עובדת הרבה יותר טוב ועם הרבה יותר מוטיבציה כשיש לי פרטנר. יצא לי גם להדריך קבוצה בזוג, לאורך זמן של מספר חודשים ומעלה. פעם אחת זה ייבש אותי וחסם את הביטוי העצמי שלי לגמרי (למרות שברמה האישית הפרטנר נתן לי המון והסתדרנו, מבחינה מקצועית זה היה נורא) ופעם אחת הנחיתי קבוצה עם מישהי והיה מדהים בצורה שלא תיאמן.

אם אני כבר כאן ומדברת על יצירתיות- יש לי סרט מצולם ולא ערוך במגירה. במגירה של הפרטנר זאת אומרת. נראה לי ששנינו התייאשנו. היה שלב שחשבתי לקחת ולערוך לבד, מצטערת שלא עשיתי את זה לפני הלידה, נרא רציתי. יושב לי על המצפון, צולם לפני 3 שנים בדיוק.

[u]אני מאד מתגעגעת אליך[/u]
אז תבואי לבקר!

אני יודעת שפסלת את קרן קרב, אבל עלה לי רעיון. מה אם להיות קבלן משנה שלהם, כלומר לבנות תכנית ולמכור להם אותה (רלוונטי כבר רק לשנה"ל שאחרי הבאה - יעני, ספטמבר 2007) ולנהל צוות מדריכים שידריך אותה. היתרונות - לעבוד עם צוות, לא להדריך בפועל בבתי ספר, להתעסק בתחום שאת מעדיפה.

פרייסטייל: מה עם לקחת את [b]כל[/b] הנושאים שמעניינים אותך, שעל פני השטח כביכול לא קשורים, לבנות מזה קורס ולהציע אותו למכללות באיזור?

אמנם זה לא פתרון לחינוך ביתי או לנסיעות אבל זה כן יכול לשים אותך במקום חדש שממנו אולי פתרונות אחרים יגיעו לשאר העניינים.

נעים לקבל כל כך הרבה תגובות.
הייתי היום אצל האישה ההיא ליד העבודה.
אני לא אפרט כרגע אבל מבחינות מסויימות זה נראה בסדר ומבחינות אחרות פחות, אני אברר יותר לעומק ואבדוק עוד אפשרויות.
היום, בשיחה שהיתה לי עם המטפלת על סיום שירותיה הטובים, בתי היתה מאד לא רגועה ובכתה בכי מר. אז נכון שהיא היתה בכלל בחוסר שקט היום וכל מיני סממנים של שיניים וכאלה, אבל אני לקחתי את זה ישר למקום של רגשות אשמה על כך שהיא מבינה ובוכה כי מבינה שתצטרך להיפרד ממנה בקרוב. והאמת היא שהיא באמת מבינה הכל הכל וגם מגיבה במילים הרבה מאד פעמים על מה שהבינה.

ליאת,
[u]סליחה שאני נכנסת לך כאן עם הצרות שלי. אולי צרת רבים תנחם אותך מעט?[/u]
תבואי תבואי, שנראה אותך קצת. אני מאד מתגעגעת אליך, זה בעברית אומר שאת חסרה לי. וכן, צרת רבים מנחם אותי קצת כי אני טפשה. ממש לא איכפת לי שתשתפי כאן גם קצת אם זה יעזור לך או סתם אם מתחשק לך (אני כל כך טובה בלהיות יצירתית כשזה מגיע לחיים של אחרים ובעצות אני בכלל מעולה).

במבי,

[u]יש לי רעיון פרוע ואפילו קצת אידיוטי לרוקדת, אבל אני מנסה...[/u]
האמת שהרעיון הזה הצליח להצחיק אותי. נראה לי אופטימי לאללה. האמת שעשיתי סדנאות לגננות והיה מצויין, מאד נהניתי. היה קצת פחות הזוי, אבל אולי בתור התחלה אני יכולה להתחיל לחשוב איך את הסדנאות ההן שעשיתי אני משחזרת, מתאימה ומוכרת ללקוחות מהייטק וכאלה.
אני לא רואה את עצמי מעבירה סדנא כזו של יומיים, אבל כן יכולה להשתלב במקומות עבודה כאלה בתוך יום גיבוש או יום כיף ולתתלהם שעתיים-שלוש מעניינות. נכון שזה פחות כסף, אבל זה גם יותר קרוב למה שאני רואה את עצמי כמסוגלת בשלב זה בחיים. אם יש מספיק כאלה זה לא רע בכלל, ומסדנא פה סדנא שם גם כשהיה מדובר בגננות ובמערכת החינוך העלובה קיבלתי יחסית כסף לא רע. הרעיון שלך דווקא מצא חן בעיני, הוא רק נראה לי קצת גדול עלי כרגע בהקשר של הביצוע. מעדיפה להציב רף נמוך ובר השגה מאשר רף גבוה שברור לי שלא אצליח לקיים.

מוכרחה להודות שבעודי קוראת וכותבת כאן, פקידת ההסתדרות שבי שואלת האם אוותר לגמרי על מקום העבודה שלי, הרי יש בו ביטחון (קרן פנסיה וקרן השתלמות, ימי חופשה וחופשים שתואמים את מערכת החינוך). אני שואלת את עצמי אם רק זה העניין ומוכרחה להודות שלא. אני אוהבת את מקום העבודה שלי גם בגלל העניין, המבנה, השייכות למערכת שבתוכה אני אמנם בורג אבל בורג שמצליח לעשות את תפקידו בצורה טובה וזה נעים לי כשאני לא עסוקה בלחשוב על עצמי כאמא... אני אוהבת שיש לי קולגה משמעותי והייתי שמחה אם היה לי יותר מאחד (האחד מוצלח, אבל בתקופה שלמשל היו עוד נשים בצוות שלנו היה עוד יותר טוב, יש עוד גברם אבל הקשר שלי איתם פחות משמעותי כלפי העבודה ובכלל). כלומר- אני מביעה פה רצון כביכול להיות עצמאית, אבל בעצם מאד אוהבת עבודה עם קולגות, התייעצויות מקצועיות וכו'. השבוע היינו אני והוא בשיחה אצל המנהל. הוא אמר שאנחנו עובדים טוב יחד למרות שיש לנו ויכוחים הרבה פעמים. המנהל אמר שחשוב שאמשיך להיות בסביבה כדי שלX יהיהעם מי להתווכח. זה כל כך נכון, אנחנו מפרים אחד את השני בעבודה, כמעט לא זזים בלי להתייעץ או להתווכח. רשמית הוא הבוס שלי, אבל זה לא ככה.
מורכב.
טוב שפתחתי את הדף הזה, אני מגלה את הצדדים של כל העניין הזה ולמה בעצם עולות בי התנגדויות להצעות האלה של העצמאות. היתה תקופה שניסיתי רק סדנאות, מעבר למה שהלך או לא הלך, אני חושבת שחסרו לי קולגות.
בסופו של דבר כולנו רוצים שייכות, לא? אני מוצאת שגם במקום העבודה שייכות היא דבר חדש לי. גם לא כל כך אהבתי לעבוד כל יום במקום אחר.
מצד שני, אם באמת היה אפשר לעבוד יומיים כאלה בחודש וכל שאר הזמן לשווק כאלה או פשוט לחיות, זה היה יכול להיות נחמד נראה לי.

קומ"ג- חייבת לישון, אבל כן, היו תקופות שקצת שיעורים פרטיים שידרגו לי את המשכורת. אממה, אף פעם לא היו לי כאן המון, בגלל שבדרך כלל אלה שמחפשים שיכינו אותם לבית צבי או יורם לוינשטיין לא מתרכזים דווקא בכפרים נידחים בצפון הארץ.

[u]זה משהו שאפשר לגבות עבורו הרבה כסף יחסית[/u]
ממשיכה את אותו קו מחשבה - רציתי לכתוב את זה קודם, אבל לא ידעתי איך לנסח. לדעתי כדאי שתשאפי להשתכר כמה שיותר כסף על שעת עבודה שאפשר לתמרן ביניהן, ולא על שעות מתמשכות ומשכורת גלובלית. זה אומר להעלות את המיצוב ;-) שלך ולפנות לגורמים אמידים קודם כל. בשיעור פרטי לילד של משפחה ביישוב סמוך, אפשר לקבל יותר פר שעה מאשר בהדרכת קבוצה (למרות שאולי הדרכת קבוצה או סדנה מדברת אלייך יותר). יש לי חברה שהיתה מורה, ויתרה על הוראה קולקטיבית (גם אחרי התנסויות כואבות במערכת החינוך..) והיום מתמקדת במתן שיעורים פרטיים בלבד. נוסעת על אופניה מבית תלמיד אחד לאחר ומתפרנסת לא רע מ-3-4 שעות עבודה ביום.

אני רואה שכבר התייחסת לאפשרות הזאת של שיעורים פרטיים בראש הדף, אבל משאירה את דבריי בכל זאת.

יש לי רעיון פרוע ואפילו קצת אידיוטי לרוקדת, אבל אני מנסה...

אולי תציעי לגופים גדולים (חברות הייטק וכאלה) סדנאות תיאטרון-ריאליטי (לא לצחוק, זה חלק מהרעיון השיווקי) - בטבע ליומיים? נוסעים למקום ליומיים-שלוש ימים. הופכים את הסדר החברתי בארגון - המזכירה היא ראש השבט. המנכ"ל הוא הדייג. מין משחק הישרדות כזה, שבו את מנהלת את הסיטואציות ומכתיבה אותן. משהו שבין חצי משחק וחצי תיאטרון (וגם ניסוי חברתי מעניין וגם גיבוש כמובן שזה משהו שחברות מאוד אוהבות. אני בעצמי יוצאת עוד כמה ימים לגיבוש כזה, אומנם במלון...).

היתרונות:

[list=1]
[*] תוכלי לנסוע עם בתך - היא תהיה חלק מהעולם הזה שאתם בוראים שם.
[*] זה משהו שאפשר לגבות עבורו הרבה כסף יחסית, כי זה מקובץ ליומיים צפופים.
[*] זה קצת משעשע.
[*] זה יצירתי ולא קיים, וגם משתמש בכלמיני מוטיבית אופנתיים שזה משהו שמנהלים של חברות מאוד אוהבים.
[/list]

אם תרצי לפתח את זה, אני יכולה לעזור לך (ברעיונות ובמצגת)

ואם זה נשמע לך אידיוטי מדי - אז אני אבין אותך :-P

בשילוב נדיר הצלחתי לקרוא דף שלם ובשעה לא הגיונית לחלוטין מבחינתי.
אני מזדהה עם כל כך הרבה קשיים.
אין לי הרבה מה להוסיף.
אולי שגם אני זקוקה לסיעור המוחות הזה. הבעיות שונות אבל דומות.
זה כל כך קשה לי לעשות את סיעור המוחות ואת החשיבה עם א/נשים שאינם חד-הוריותים ו/או שלא שואפים לגדל את הילדות בבית. צריך להסביר כל כך הרבה. למשל, שיבינו שאין ממש זמן לבנות עסק ולא לעבוד חצי שנה בלי רווח תוך הורדת רמת החיים. רמת החיים כבר ירדה למקומות שגם היא לא ידעה שקיימים...
סליחה שאני נכנסת לך כאן עם הצרות שלי. אולי צרת רבים תנחם אותך מעט?

ועוד משהו שחשוב לי להגיד כאן ובכלל:
זה לא שברור לי שאני בעניין של חינוך ביתי או נגד גן. אני רק חושבת שני דברים: שגם אם שולחים לגן, גם אם אני ארצה לשלוח לגן, זה בודאי לא לפני גיל שנתיים ורצוי שלוש. והדבר השני שאני חושבת שאם שולחים לגן זו צריכה להיות מסגרת של כמה שעות, לא יום של שמונה שעות עבודה. אני מכירה הורים ששולחים את הילד לגן 8-13, אחר כך הם עם הילדים, אני מקנאה בהם שהם עובדים ככה שהם יכולים. גורם לי לרצות לוותר על כל השאיפות הקרייריסטיות שלי.
מניסיון, אני לא אהיה מסוגלת לאורך זמן להישאר בעבודה שלא מאד תעניין אותי. לעומת זה כשיש לי עניין בעבודה אני מוכנה להתכלב מהמון בחינות, לקרוע את התחת ולעבוד לפעמים בתנאים לא הגיוניים. זו אני. לכי תגדלי עם זה ילדה.

[u]האם חשבת לעבור דירה ולגור ליד העבודה?[/u]
חשבתי על זה עוד לפני ההריון והלידה. יש כאן עניין כלכלי בין השאר. אני גרה צמוד להורים, בדירה ששייכת להם ואני לא משלמת שכירות. אם אני רוצה להמשיך לעבוד מעט ולהיות איתה הרבה אז אני מניחה שאצטרך להישאר כאן. אני גם אוהבת את האיזור בסך הכל.

[u]אני תוהה אם תינוק בן 8 חודשים יהווה חברה בשבילה[/u]
אני מתכוונת שהיא מאד מאד אוהבת ילדים. מתייחסת אליהם, מגיבה, מוכנה לשחק איתם. הרבה פעמים ילדים בגילה באמת לא מגיבים אליה, אבל ילדים יותר גדולים מתים עליה והיא עליהם, היא ילדה מאד מאד חברותית. באמת בגיל שלה ראיתי שבעיקר הבנים בוהים וזהו. כמובן שלפעמים היא מפריעה לגדולים לשחק כי רוצה גם ונתקעת להם באמצע. לילדים בגילה היא מגיבה בדרך כלל הרבה יותר מאשר הם מגיבים אליה, גם בנות. היא מאד צמאה לחברה.
[u]לא כתבת בת כמה הבת שלך. האם היא באמת צריכה כבר חברה בצורה אינטנסיבית? אולי מספיק ללכת איתה לגן שעשועים אחר הצהריים או לשכנה עם ילדים?[/u]
היא בת שנה וחודשיים, בספטמבר תהיה בת שנה וארבעה/חמישה. אני באמת הולכת איתה לאנשים עם ילדים, בעיקר אחה"צ. מאחר ומדובר בישוב קטן ולא תמיד יש מי שפנוי בסביבה שלנו (רוב הילדים בגילה כאן הם ילד רביעי וכאלה שכל היום יש להם חברה במעון) הרבה פעמים אני נוסעת לישובים סמוכים. בקיץ באמת הבריכה גם מספקת תעסוקה חברתית יחסית טובה, ובעונות מעבר לפעמים יש בגני השעשועים ילדים ולפעמים לא, וזה רק אחה"צ, אף פעם לא בבוקר. למשוך אותה כל יום בלי חברה עד חמש זה ממש קשה. אנחנו בהחלט נחבור לאנשים מישובים מהסביבה בהקשר הזה, אבל אני תוהה מה יהיה לגבי הטווח הארוך ואיך אני יכולה לארגן את החיים שלנו, כולל חיי הפרנסה שלי, ששתינו נהיה מרוצות.

[u]חשוב מהכול-רציתי לאמר שאת מתמודדת ממש מדהים עם ילדה קטנה ותביעות כלכליות ונשמע שכמעט בלי עזרה. את נשמעת אמא מאוד אחראית ומאוד אוהבת.[/u]
תודה, הייתי צריכה לשמוע את זה, לפעמים אני כל כך לא בטוחה.

וקומ"ג- תודה על החיבוק.

(())

....למרות שאין לי בינתיים רעיונות לגבי השאלה הגדולה שלך.

[u]האם חשבת לעבור דירה ולגור ליד העבודה?[/u]
גם אני חשבתי לשאול את זה, אבל כיוון שהבנתי שאת גרה ממש קרוב להורייך, קצת חבל לעזוב אותם לטובת קרבה לעבודה.

[u]אני תוהה אם תינוק בן 8 חודשים יהווה חברה בשבילה[/u]
לדעתי כן. לא חברה במובן של חבר למשחק (שזה ממילא כמעט לא קיים בגיל הזה, גם בין בני אותו הגיל), אלא חברה במובן של קבוצת התייחסות. גם לנו יש "חברה" קטנה בת 9 חודשים, ואני תמיד מזכירה אותה באוזני הינוקא כשאני מונה את ה"חברים" שלו, והוא תמיד שמח לראות אותה למרות שהם לא משחקים יחד אלא מקסימום בוהים זה בזה.

הי רוקדת
הגעתי לכאן, לדף המקסים שלך, והדבר הראשון שעלה לי לראש הוא השאלה האם חשבת לעבור דירה ולגור ליד העבודה? תארי לך שהדרך לעבודה תקח חמש דקות במקום חמישים. הזמן שלך עם הקטנה והכסף שתצטרכי לשלם למטפלות, הכול מאוד ישתנה.
בשלב הזה אני רוצה להתנצל אם אני בכלל לא בכיוון. אני לא מכירה אותך אבל ראי בכל מה שאני כותבת נסיון לעזור.

[u]אני תוהה אם לגרור אותה פעמיים בשבוע עד העבודה וחזרה[/u]
אני חושבת שלא כדאי לקחת אותה לנסיעות כל כך ארוכות.
[u]אבא שלי עסוק הרבה בלשמור על הבן של אחותי, אחרת הוא יכול היה להיות עזרה רצינית ביותר באופן די קבוע.[/u]
המשפט הזה מזכיר לי את עצמי. אני תמיד חושבת על שיקולים של אחרים והרבה פעמים בכלל לא מבקשת דברים כי לא נראה לי מתאים.
ביקשת ממנו עזרה? אולי את משדרת לו שאת ממש לא צריכה עזרה ומסתדרת לבד ולא נעים לו להתערב לך?
אני מבינה שאת גרה קרוב להורים? אולי עם ההורים? אם ככה אז הרעיון לעבור דירה בטח לא מתאים.
את גרה בישוב קטן?
אולי כדאי לקחת את ההצעה של [po]נעמה סלע[/po] לכיוון קצת אחר. לא לשכור מקום אלא לחבור למישהו שיש לו מקום והוא מחפש שותפה. אולי לפתוח קבוצה קטנה של פסיכודרמה במתנ"ס המקומי או אפילו בישוב שכן. בדרך כלל בישובים (לפחות אצלינו) לוקחים סכום ממש סמלי על חדרים לחוגים.
לא כתבת בת כמה הבת שלך. האם היא באמת צריכה כבר חברה בצורה אינטנסיבית? אולי מספיק ללכת איתה לגן שעשועים אחר הצהריים או לשכנה עם ילדים?

חשוב מהכול-רציתי לאמר שאת מתמודדת ממש מדהים עם ילדה קטנה ותביעות כלכליות ונשמע שכמעט בלי עזרה. את נשמעת אמא מאוד אחראית ומאוד אוהבת.

חוזרת לדף הזה מתוך מחשבה מחודשת.
הבת שלי כבר כמה חודשים בבית וטוב לה בסך הכל, למרות שלי לא טוב עם זה. יש קושי כלכלי מאד גדול לקיים את הסידור הזה ובשנה הבאה יהיה בלתי אפשרי, כי צמצמו לי שעות אבל עדיין אצטרך להיות יומיים ארוכים ורחוקים מחוץ לבית. הקושי הנוסף הוא שבימים ה"פנויים" וגם בימי העבודה, אני מרוצצת ממקום למקום באטרף למצוא לילדה החברותית שלי ילדים לשחק איתם. עכשיו בקיץ זה הרבה יותר קל, אבל אני כבר חושבת על ספטמבר ואחריו על החורף, שזה יהיה הרבה יותר מסובך והיא תהיה כבר הרבה יותר גדולה.
הילדים אצלנו בישוב, יש לדעת, כולם כמעט במעון מגיל 7-8 חודשים פלוס מינוס. יש חברה אחת עם ילד בבית, כשהילד חולה או כשהם נוסעים (ושניהם קרו הרבה השנה) אנחנו לא יכולים להיפגש. אני לא יודעת כמה זמן הם יישארו כאן בישוב.

את העבודה שלי אני אוהבת, אבל היא נעשית יותר ויותר בלתי אפשרי. הורדתי שעתיים מהעבודה, שעתיים שעצבנו אותי השנה מאד, הצלחתי לשכנע את המערכת שגם מישהו אחר יוכל לעשות את זה. עוד פחות כסף, אבל איכשהו זה יוצא ככה שאם אני אצטרך לשלם למישהו לפי שעות, זה יצא יותר שעות.
מסתבר שליד העבודה יש מישהי שלוקחת אליה ילדים הביתה ואפשר לפי שעה. השנה היו אצלה כמה בני גילה של בתי, לא ידעתי מזה בכלל. לצערי הילדים בני גילה יכנסו לגן בספטמבר ואז היא תיקח ילדים קטנים יותר, כרגע רשום לה אחד שיהיה בן 7-8 חודשים.

אני תוהה אם לגרור אותה פעמיים בשבוע עד העבודה וחזרה, כשעה (טוב, אולי 50 דקות) כל כיוון. ואם כן, אז לפחות אם הייתי יכולה להבטיח לה חברה באופן הזה, אבל אני תוהה אם תינוק בן 8 חודשים יהווה חברה בשבילה.
אני הולכת לראות שם את המקום ביום א'. יתרון נוסף זה שמביאים שם את האוכל מהבית, בגלל האלרגיות שלה (וכן, אנחנו בטיפול אייפק).

לא מתה על להוציא אותה מהבית. בתחושה שלי יותר נכון לה בבית. העניין הוא ש [b]אני[/b] לא עומדת בזה. בעיקר כלכלית, אבל לא רק. צריך למצוא משהו שיהיה טוב לא רק לה, אלא גם לי, כי אחרת לא נוכל להחזיק הרבה זמן מעמד, כמו עכשיו.
עוד דבר לקחת בחשבון: אבא שלי עסוק הרבה בלשמור על הבן של אחותי, אחרת הוא יכול היה להיות עזרה רצינית ביותר באופן די קבוע. אמא שלי אמנם יוצאת לפנסיה השנה, אבל אני משוכנעת שהיא תמצא לה חמש קריירות חלופיות עוד לפני שאני אספיק למצמץ. אני יכולה להיעזר בה שעתיים בשבוע אם אני מודיעה חודש מראש (לא יפה, אתמול היא היתה עם בתי 10 שעות!) אבל לא בעניין יומיומי קבוע.
בקיצור, ההורים שלי הם גיבוי, אבל לא יכולים להחליף סידור קבוע.
מאבא של פיצקית הפסקתי לבקש עזרה וגם הוא הפסיק לרצות לעזור, הוא בא לראות אותה שעתיים-שלוש בשבוע והולך, פחות או יותר. אני מניחה שמדי פעם הוא יחזור לשמור עליה אם אבקש בעתיד, אבל שוב זה לא משהו קבוע שאפשר לבנות עליו.

[u]אני אשמח לספר לך על הקבוצה שהייתי שותפה לה[/u]
מכירה את הקבוצה. אנחנו מאותו איזור. הנישה תפוסה...
חוץ מזה שאני לא מדברת על סוג עבודה דומה. גם לא על הפקות של מושבים, לא בשבילי, אני מחפשת עבודה אישית ואינטימית עם קבוצות קטנות בדגש על צמיחה אישית. הייתי בקטע של ההפקות הגדולות, עבר לי. בעצם, אף פעם לא התאים לי מדי.

[u]חוץ מזה את יכולה לבדוק את האופציה של קרן קרב[/u]
עבדתי בקרן קרב בעברי, לא עוד. אני הרבה מעבר לשלב הזה ותנאי העבודה ההזויים האלה. מעבר לזה שהבעיה שלי עם מערכת החינוך שאני כבר נמצאת בה היא מדכאת. לעזוב בי"ס יחסית פתוח ומאפשר על מנת להיכנס לבתי ספר עוד יותר דכאנים? לא תודה.

בבית שלי אפשר בקושי שיעורים פרטיים, קטן מדי. בעבר הוצאתי הון על לשכור מקום לסדנאות ויצא שלא השתלם לי להחזיק קבוצה של שישה, כי זו היתה העלות של המקום. יכול להיות שאוכל למצוא מקום זול יותר. לצערי בישוב שלי העלו את האחוזים שלוקחים על שימוש בחדרים, אבל לפחות הם לוקחים אחוזים ולא סכום קבוע כמו שהיה לי במקומות שהיו לי סדנאות בהם בעבר.

[u]קראת את הספר: " כוחו של התת מודע" ? שווה קריאה[/u]
לא, לא קראתי. את יכולה לספר עליו יותר? של מי הוא? באיזו הוצאה? קצת על התוכן וסגנון הכתיבה?
תודה שסיפרת לי מניסיונך האישי, אני אשמח לשמוע עוד, זה מרתק. גם נשמע שיהיה לנו על מה לדבר מתוך הדברים שתיארת.

קוראת, ומאוד מעניין פה העצות והרעיונות
העניין האישי שלך לצאת ממערכת החינוך מובן לי, והאומץ שדרוש לשם כך הוא לא מבוטל... ( חצי מדינה חושבת שזה אחלה מקצוע לאשה במיוחד אמא- חה חה)
לפני מס' שנים עבדתי במשרד החינוך ואו טו טו הייתי לפני קבלת ותק וקביעות... אבל אז בא מלאך גואל שרצה שנריץ ביחד עסק, העסק רץ בלעדיי. אך אני הבנתי שלא חייבים להגיע לפנסיה במערכת החינוך -וזו הייתה המתנה הגדולה שקיבלתי מאותו איש יקר, למרות שהוציא אותי מהעסק ואז מאוד כעסתי ועוד רגשות שליליים, התפטרתי ויצאתי ממע' החינוך ומצאתי עבודה כמנהלת בקייטנה ובכסף טסתי לחו"ל לחשוב על החיים... כשחזרתי אחרי 5 חודשים ( לפעמים לוקח זמן לחשוב ) בלי גרוש פתחתי עסק משלי, לא החלום שהיה לי באוסטרליה( הצלחתי להתגלגל עד לקצה העולם) אלא חלום אחר שמגלם בתוכו את הכישורים והיכולות שלי: עבודה עם ילדים, חיבור לטבע, לארץ לאומן שבי ועוד....
אז לפעמים צריך שהסוויץ' במוח יזוז או יסתובב אחרת...
קראת את הספר: " כוחו של התת מודע" ? שווה קריאה ( זו האינטונציה שלי בפעם השנייה מבקשת שאכתוב זאת, אז כתבתי)
אור בדרכך החדשה והרבה אהבה, יפעת @}

רציתי להציע לך לפתוח חוג של תאטרון קהילתי. אני השתתפתי בחוג כזה לפני שנתיים והיה מדהים. זה בדיוק עבודה קבוצתית וקהילתית וגם תהליכית ולא חד פעמית, נראה לי תענוג לקיים דבר כזה. זה אומר ערב אחד בשבוע ואנחנו שילמנו 160 ש"ח (שזה מחיר בינוני) לחודש. אם יש לך 10 אנשים בקבוצה ואין הוצאות (למשל יש אפשרות לעשות בבית שלך או של חברה כי לא באמת צריך מקום מסודר רק חלל גדול יחסית ופנוי) או שמוצאים מקום שאפשר להשתמש בזול כמו במתנ"ס אז נשאר לך משהו בסוף החודש. אם עושים יותר מקבוצה אחת אז זה מכפיל את עצמו. אני אשמח לספר לך על הקבוצה שהייתי שותפה לה.
החסרונות לדעתי הם הקושי בגיוס הראשוני אבל אצלנו דרך המתנ"ס ופרסום מודעה בעיתון הגיעו מספיק אנשים.
חוץ מזה את יכולה לבדוק את האופציה של קרן קרב (להעביר שעורי דרמה בבתי"ס יסודיים או חטיבות ביניים)
ודבר אחרון ופחות מסתדר עם תינוקת שאת רוצה להיות אתה הרבה הוא לנסות להכנס לתחום של חגים בישובים. כשיש חג "60" או משהו כזה לקיבוצים, מושבים ואפילו ערים הם לוקחים מישהו שיארגן הצגות עם הילדים והמבוגרים ובכלל יכתוב רצף של ערב ויעשה הפקה כזאת - נראה לי שזה די הרבה כסף אבל גם עבודה מאוד אינטנסיבית וצריך להתברג לאט לתוך העניין כדי שיזמינו אותך.
נמקווה שעזרתי קצת. ובהצלחה

[u]לשאול באתר www.haderech.co.il את חנה בית הלחמי[/u]
מכירה אותה, איכשהו לא מתאים לי לדבר דווקא איתה על זה, מסיבות שונות. אבל אולי בהמשך זה יתאים, תודה על הרעיון.

[u]להתקשר לאנשים שעבדת\התנדבת איתם בעבר ולספר שאת בתקופה מתלבטת ומה דעתם בנידון. אם הם קרובים אליך אישית אפילו להזמין אותםן ולעשות סיעור מוחות מוחות יחד[/u]
אחלה רעיון. נראה איך ייושם.

[u]שתי הצעות:[/u]
וואו, תודה. ממש קונקרטי.
נדמה לי שאנחנו צריכות להיפגש בהקדם. קצת עמוס כרגע, אבל בעוד שבועיים-שלושה יתחיל להיות קצת יותר סביר ולדעתי הגיע הזמן.

[u]שותף שידאג לצד העסקי[/u]
רעיון מצויין, רק שאין לי שום מושג מי יכולה לעשות את זה. מה גם שאני טובה בזה, רק כשזה למכור אחרים. פעם הצעתי לחבר קרוב ועצמאי שאני אשווק אותו והוא אותי. עכשיו הוא כבר לא גר בסביבה בכלל.

אימון אישי יוכל לעזור לי, למרות שאת הכלים הבסיסיים בהחלט יש לי מאימוני עבר היסטוריים, אבל לא יזיק לשמן את הצירים החלודים.

שתי הצעות:
[list]
[*] במתנ"ס המקומי התחלף המנהל. המנהל החדש הוא אדם רציני מאוד ואולי אפשר לדבר איתו על משהו.
[*] האישה הזאת: אלה 08-6564125 מארגנת יום כף באזור לנשות מועצה אזורית מהדרום הרחוק. היא מחפשת הפעלה בשבילן. (את יכולה להגיד שקיבלת את הטלפון שלה דרך הדר).
[/list]

[u]שותף שידאג לצד העסקי[/u]
נראה גם לי רעיון טוב.
או שותפה, כמובן.

נשמע לי שאת צריכה אולי שותף שידאג לצד העסקי\שיווקי או לחילופין מאמן אישי בתחום העסק שלך. אני מציעה לך לפנות למט"י, או לשאול באתר www.haderech.co.il את חנה בית הלחמי שהיא אם חד הורית לשני ילדים שעשתה שינוי בקריר4יה אחרי שהרתה והיא עוסקת בתחום השיווק ומייעצת באתר, או ב [po]עסק נשי[/po] כאן באתר .
גכ55555555554
(גם הבת שלי תורמת לדיון)גכ
גם לנעמת ולהרבה גופים אחרים יש קורסים בנושא יזמות של נשים. האמת שאני עוברת תהליך דומה אבל בינתיים פשוט נתתי להזדמנויות לבוא: אנשים שפגשתי אמרתי להם מה אני יודעת לעשות, ואני חושבת שזה תמיד עובד וגם נותן מוטיבציה: להתקשר לאנשים שעבדת\התנדבת איתם בעבר ולספר שאת בתקופה מתלבטת ומה דעתם בנידון. אם הם קרובים אליך אישית אפילו להזמין אותםן ולעשות סיעור מוחות מוחות יחד
בהצלחה!

תודה על התגובה. זה חשוב לי.
השבוע פוטרנו על ידי המטפלת של בתי. לא מהיום להיום, יש לנו שהות, אבל מצחיק שכשנכנסתי לכתוב כאן לראשונה את הדף הזה בעצם הייתי נסערת מעניין אחר לגמרי- עניין המטפלת.
האינסטינקט המיידי הוא לא לתת לה להיות שם רגע אחד נוסף, כי זו זכות לטפל בבתי ולא הייתי רוצה שתישאר רגע אחד נוסף במקום בו לא שלמים עם להיות איתה. מצד שני זה החודש הכי עמוס אצלי בעבודה ואני לא יכולה לשלוח אותה לכל הרוחות וממשיכה לשלוח עד שיהיה סידור אחר, במהרה בימינו אמן.
כמה הייתי רוצה להיות בעבודה גמישה יותר, בסיטואציה שמקסימום אני מביאה נערה שתסתובב איתה ליד, או משאירה אותה לשעתיים-שלוש עם סבתא.
בשבוע הבא יש יום שאין לי סידור ואני פשוט הולכת להביא אותה איתי. כבר עשיתי את זה כשאבא שלה הסתובב איתה. העניין הוא שהפעם אין מי שיסתובב איתה ואני אמורה לתפקד. איכשהו לא נעים לי כל העניין הזה. אני שמחה שמתרגלים בעין לראות אותה ושעל ההשתלמות קרובה הבוס שלי אמר "אז תבואי איתה ומקסימום אם צריך יוצאים איתה לרגע" שזה מראה שהוא הסתגל לרעיון וראה שזה אפשרי, אבל עדיין לא נעים לי. יוצא שאני מרגישה שאני מתנצלת על היותי אם בעוד שאני קודם כל אם ורק אחר כך דברים אחרים.

את כל הדברים שכתבתי כאן אני לוקחת בחשבון כשאני חושבת על פרנסה נוספת.

קוראת. אין לי רעיונות עדין.

אז בינתיים (())

לחדד עוד:
זקוקה לרעיונות לגבי איפה ואיך אני יכולה למצוא פרנסה בתחומים שציינתי.
בינתיים עשיתי חושבים ונזכרתי בעוד תחום שבו אני מעולה ויכולה להעביר בו סדנאות ואולי יעוץ אישי למי שצריך:
בניית קהילה והעצמה של קהילה.
תקופה די ארוכה נתתי סדנאות בהתנדבות בתחום הזה והייתי מאד מבוקשת. אני בהחלט יכולה לעשות את זה גם בתשלום. רק לא ברור לי איפה, אילו גופים עשויים להיות מעוניינים בזה.
עוד דבר- אני טובה בסדנאות וביעוץ, בדרך כלל. תמיד כשמיעים לי לרכז או לנהל את מה שלימדתי, כאילו קידום, אני פחות מתלהבת. פשוט אוהבת להדריך ופחות אוהבת לנהל ולארגן. לא טובה במכירות ושיווק של עצמי. בנוסף לכל, רחמנה ליצלן אין לי תואר אוניברסיטאי ובכל זאת עד היום הצלחתי להתברג לכל מיני גופים כאלה או אחרים שידעו להעריך את מה שיש לי להציע. עם זאת, זה בהחלט מקשה וגם לפעמים מאפשר לשלם לי פחות על הכישורים שלי.

אני עוברת תקופה מאד קשה בעבודה, עברנו כבר את שיאו של המשבר, אבל יש לי בעיה עם כל הדבר הזה שנקרא מערכת החינוך. לא לגמרי שלמה עם להיות בתוכו. למרות שהשבוע תלמיד שלי הסביר למבקרים בבית הספר כשדיבר על המחלקה שלנו "זה לא בדיוק מורים, הם יותר מדריכים", עדיין קשה לי עם להשתייך לגוף כזה. אבל, גם אם אני מסתדרת עם זה, עם הקיצוצים אני לא אוכל להסתדר.
בכל מקרה אני פוזלת החוצה אבל לא לגמרי ברור לי איך לבנות תשתית של משהו חלופי שיאפשר לי לנזול החוצה.

הדף הזה מתרוצץ לי בראש כבר כמה ימים. מאז קרו כל מיני דברים שבשלם אני נסערת, כאלה שמראים לי שהצורך הוא צורך והוא דחוף מכל בחינה אפשרית.

יש לי כרגע עבודה קבועה. יש הרבה דברים עם העבודה שלי. ראשית, מקצצים כל שנה עוד ועוד. השנה רציתי שיקצצו לי כי רציתי להיות הרבה בבית עם המתוקית, אבל לגבי הקיצוצים שצפויים הלאה בהמשך אני כבר לא בטוחה. דבר נוסף שחשוב לדעת על העבודה שלי הוא שהיא כשעה נסיעה מהבית.
זה מעייף, זה מקשה, זה מזהם את הסביבה, זה מזהם לי את הנשמה. פעמיים בשבוע זה סביר לי. כל השנים עבדתי שלושה, מקווה להישאר כרגע על יומיים נסיעות.
גם אם אחליט להישאר שם, העבודה שלי שם חלקית ואולי תמשיך להיות חלקית עם פחות שעות, מצד שני תובענית. באיזשהו שלב אצטרך עוד כסף לפרנס את בתי אהובתי ובתקווה להביא עוד ילדים לעולם.

בניגוד לכל מיני אנשים שמחפשים תחום חדש, הכיוון הכללי ברור לי. בעצם אני די יודעת את המה, פחות יודעת את האיך.
אני מלמדת קולנוע. לפני שלימדתי קולנוע (בעיקר תסריטאות, כתיבה קולנועית) לימדתי תיאטרון. אני מתגעגעת לעיסוק בתיאטרון כשפה פשוטה, לעומת העיסוק בקולנוע שזו שפה יותר מורכבת. אני אוהבת פשטות. מרצון.

יש לי קבלות ותיק של עצמאית. היתה תקופה שעשיתי סדנאות תיאטרון וגם שיעורים פרטיים. למשל הכנתי אנשים שרוצים להתקבל לבתי ספר למשחק. היה לי אחוז הצלחה גבוה מאד, אבל מעט קליינטים, כיון שאני מתגוררת בפריפריה.
אני אמא. קודם כל אמא.
רוצה להיות קרוב הביתה.

מאד מתגעגעת לחזור לעשות סדנאות.
סדנאות קצת שונות מהסוג שעשיתי.
ראשית, יש הרבה סדנאות תיאטרון באיזור. שנית, תיאטרון או כל אמנות אחרת הם כלי בעיני להתפתחות. הייתי רוצה לעשות סדנת תיאטרון שתשלב כתיבה אישית ושתעסוק ברמה זו או אחרת בהתפתחות אישית של המשתתפים. לא טיפולי, אבל עבודה אישית ומשמעותית. אני חשה שיש לי את הכלים לעשות זאת. יצא לי בעבר להשתלב בהשתלמות של שלושה ימים, הייתי הסדנה המסכמת וקצרתי הצלחה רבה ("הייתם צריכים להביא לנו אותה על היום הראשון" אמרו המשתתפות).

כל זה לגבי המה.

לגבי האיך:
לא לגמרי ברור לי איפה. בעבר ניסיתי לפנות לכל מיני מתנ"סים, גופים פרטיים, לשכור מקום ולארגן בעצמי- היה קשה. גם לא מתאים לי לעשות דברים חד פעמיים, אני זקוקה להקשר ולתהליך. יכולה פה ושם לתת סדנה של שלוש שעות, אבל מעדיפה קורס קצת יותר ארוך של עשרה מפגשים או סדנה כזו שתבוא בתוך קונטקסט רחב יותר.

בימים האחרונים חשבתי שאולי אוכל לעשות מדי פעם סדנאות בחוץ, ביער, בטבע, שזה בטח יהיה לי ממש נחמד, אני רק צריכה למצוא מקום מתאים שלא יהיה רחוק מהבית שלי. אבל כאלה סדנאות אפשר באמת רק בעונות מתאימות ולכן הן חייבות להיות חד פעמיות.
יש לי תינוקת שזה משהו שצריך להביא בחשבון.

עד כאן הרהורים בנושא פרנסה נוספת וחדשה להפעם.
אשמח מאד לשמוע רעיונות ותגובות.

כנראה שבין השאר זה [po]דף תמיכה[/po] .