|L|

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה על העזרה

מאוד נהניתי לקרוא את כולכן! אני בטוחה שכולן עקרות בית מושלמות, כל אחת בדרכה שלה. }{

אבל עם זאת, אני חושבת שהמושג הזה עושה עוול לכ"כ הרבה נשים... מה לעשות שאנחנו לא חיים בעולם מושלם...

סתם חשבתי להזכיר קטע שיחה קצרצר שהיה לי עם חברה שראתה את הבית שלי (וילה נחמדה ומרווחת, שעד היום אני לא מתחברת אליה :)), ושאלה אותי בתימהון איך אני מצליחה להשתלט על ניקיון של בית כזה? השבתי לה בשלוות נפש מאוד לא אופיינית לי: אני פשוט בוחרת לא לראות את מה שלא טופל. וגם יש דברים שממש לא נמצאים אצלי בתודעה בתור דברים שצריכים טיפול.

ולענייננו, זה נראה לי שורש כל הבעיה.
המושג הזה של בית נקי ומסודר הוא מושג מאוד יחסי.
מישהי אחת תיכנס לבית נוצץ מבריק, ותראה את קורי העכביש בפינה, ותצא לגמרי משלוותה בגללם, בבחינת "כל זה אינו שווה לי"... (מגילת אסתר, דבריו של המן!!!)
לעומת זאת, תבוא מישהי לבית מוזנח לחלוטין ותרגיש כ"כ בבית, כי יש בו אווירה כייפית ונוחה ולא שופטת וזורמת עם אנרגיות נפלאות כמו בים...

אז עלינו להיות אמיתיות עם עצמנו, מה באמת חשוב לנו... אני לא מתכוונת שצריך לחיות בתוך חורבה כל החיים, ובוודאי שיש עניין להגיינה (לטובת הבריאות) וסדר (לטובת בריאות הנפש), אבל הכל במידה שמתאימה לך, דגש על - לך.
את - עקרת הבית - ולא אף אחד אחר, ולכן רק את יכולה לקבוע מה יהיה העיקר בבית, ומה לא.

ועוד דבר, אנחנו בני אדם יצורים דינמיים, יום אחד הבית מבולגן, ויום אחד - לא. יום אחד הציפיות שלנו הן מאוזנות, ויום אחד - לא. הכל בסדר. לא צריך להתבעס מזה שפעם עמדתי בציפיות שלי, ופעם אחת לא. העיקר זה לא ליצור חסימות והיתקעויות בדברים בנאליים, שבאמת לא משנים כ"כ הרבה לאף אחד. מה כן חשוב? הליווי הנפשי שמתלווה לכל תהליך בבית (בין השאר, ניקיון, בישול, גידול ילדים, עבודה, והחיים בכלל...)

יאללה, עכשיו לעבודה!! :)

אז מה עושים, בפועל???

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לפעמים המטלות ה"גדולות"/ארוכות (כמו - קיפול [b]הר[/b] כביסה/ נקיון תריסים/חלונות) - הן ממש פסיכולוגיות (=בראש) - כלומר כל פעם רואים את הערימה העצומה ומתייאשים........אך אם מתחילים נוכחים לדעת שזה לא כזה "מאיים" כמו שנראה :)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

וואי אני פעם ראשונה נתקלת באתר הזה ואין ספק שיש פה נושאים מעניינים מאוד...אז בנושא של עקרת הבית המושלמת זו הסוגייה אני חושבת הכי בעייתית אצלנו בבית..לי יש רצון עז להיות עקרת הבית המושלמת מכל הבחינות האפשריות ולא משנה על חשבון מה זה בא (האוכל שלי, המקלחת שלי, בילוי עם חברה, וכו') ומצד שני בעלי לא מוכן לעזור בכלום כלומר אני היחידה שמכינה אוכל, אני מקלחת, מאכילה (יש לי בת שלוש ובת חצי שנה) ואני קמה לבד בלילה ואני מטפלת בעניין התרופות כשחולים (הוא לא יודע אפילו אם הן לוקחות אקמול או נורופן?!) אני היחידה שמנקה היחידה שעושה כלים מכבסת תולה מקפלת...הוא פעם בשבוע מוכן להוציא את הזבל אולי פעמיים...ואין מצב שאני ארשה כמו שאחרות כתבו שהבית יהיה מבולגן או לא נקי מקסימום אם יש יומיים קשים מישהו חולה אז כן מצטבר לכלוך אבל בטח שלא בלגן ובשנייה הראשונה שיוצאת לי אני משתלטת על הכול. כבר היו מקרים שהלכתי לישון ופתאום באמצע הלילה קמתי לתינוקת ואמרתי טוב יש עוד שעתיים עד שהגדולה תקום לגן אני כבר אישאר ערה - כוס קפה, סיגריה ויאללה לעבודה לנקות את כל הבית במרץ להוציא בשר להפשיר לקפל כל הכביסות להכניס כל המלוכלכות ולהכין לילדה תיק למעון....זה מתיש אין ספק וזה בהחלט גורע מדברים אחרים שיכלתי לעשות אילו רק היה לי את השקט הנפשי לראות את הבלגן והלכלוך ולהשאיר את זה ככה...הלוואי והייתה דרך להתעלם אבל כולנו רוצות שדברים יהיו מושלמים וכמו שפאולינה כתבה - כולנו רוצות שהבית תמיד יהיה ערוך לקבל אורחים אבל השאלה זה באיזה מצב אנחנו נשארות אחרי זה? וחשוב לציין - כל זה ואני לא עקרת בית אלא עובדת בשתי משרות אחת מהבית בענייני האינטרנט והשנייה מחוץ לבית פעמיים בשבוע ומשלבת בתוך זה לימוד נהיגה....אז כן, אינני רק עקרת בית אבל גם...

רוצה להיות "עקרת הבית המושלמת" זו שהבית שלה תמיד נקי ומסודר, זו שיש אצלה תמיד אוכל מבושל טרי וחם...
רוצה לדעת שלא משנה מה קורה, הבית תמיד ערוך לקבל אורחים (ולא חברים זה לא אורחים)

למי קראת עקרת בית ?




חשוב לראות ולחתום...ולהעביר הלאה...

http://akeret.co.il/

בתקופה שבה חיכינו לילד, ידיד טוב היה מאחל לי תמיד "הלוואי שיהיה לך הרבה בלגן בבית, ציורים על הקירות ובוץ על השטיחים".
אז שטיחים אין (כי אני לא אוהבת), אבל ציורים על הקירות ובלגן, יש ויש. זה בית שחיים בו. חיים, ומבלגנים, ומסדרים. והוא לא מצוחצח ולא מבריק, וגם לא יהיה כזה כי לפסח אני רק מכשירה אבל לא עושה נקיון אביב.
אני עבדתי הרבה על עצמי כדי להוריד את הסטנדרט. הבית נקי אך לא מבריק. ואת רוב הסדר והנקיון אני עושה בכיף עם הילדים.

ובהקשר של "כשנמצאים יותר בבית, מבלגנים יותר", אתמול אמרתי לבתי שהחדר שלה מבולגן נורא ואני לא מצליחה להגיע אל הארון כדי להניח בו את הכביסה הנקייה. התשובה שלה: "אמא תשמחי. זה אומר שאני משחקת בחדר הזה וחיה בו חיים נהדרים". ולזה קוראים, מפי עוללים (ואת זה אומרת אמא שמבלה כל יום לא מעט דקות בניקיון, סדר וארגון....)

די עם הסטראוטיפים!! אני חוזרת מהעבודה בארבע ואפילו לפעמים בחמש. אוכלים אצלי בסלון, רואים אצלי טלוויזיה, עושים איתי המון ימי כיף של שיחות ומוזיאונים וטיולים בטבע, נוגעים בשולחן בסלון אבל לפעמים גם מצחצחים אותו. די כבר עם ההכללות האלה ועם לצייר את העולם בשחור לבן.

משווה ומעלה:בארבע לוקחות אותם לקניות. הילדים מגיעים הביתה ישר לארוחת ערב או למקלחת אם אחרי הגן נשארו בגינה ציבורית. יושבים עם חטיף מול הטל-ביזיון בלי לגעת בשולחן זכוכית בסלון, כי זה עושה טביעות אצבעות. בשבע, כשאבא חוזר- הכל שקט, מסודר, מנויילן ומגורז- אבל בשישבת: אויש אל תשאלו! הסיוט של הלייף: צריך שבוע שלם רק מנוחה אחרי יומיים אינטנסיביים כאלו. במיוחד אם יש אורחים...

[u]ככל שיותר עסוקים יש פחות זמן לבלגן וככל שהבית יותר גדול יש לבלאגן יותר מקום להתפרס ולהראות מסודר[/u]

אני רואה אצל חברות שלי שלוקחות את הילדים מהמסגרות בארבע אחר הצהרים וגם לא צריכות לבשל ארוחת צהרים כל יום, שהבית הרבה יותר מסודר, כי אין מתי לבלגן אותו.

ברור שיש לי גם דוגמאות הפוכות...

_אמא שלי יותר עסוקה ממני והבית שלה הרבה יותר גדול ומסודר/נקי
ואין לה ילדים קטנים!_


ואולי היא באמת בעלבוסטה.

[po]אילה א[/po] - כל מילה!
פלוני- ואמא שלי הייתה אומרת: גם כשהיו ילדים קטנים היה ככה מבריק (והיא צודקת- אבל לנו לא היו צעצועים והיה אסור לנו לזוז בלי אישור בבית...)

[u]אמא שלי יותר עסוקה ממני והבית שלה הרבה יותר גדול ומסודר/נקי[/u]

ואין לה ילדים קטנים!

[u]אמא שלי יותר עסוקה ממני והבית שלה הרבה יותר גדול ומסודר/נקי[/u]
ככל שיותר עסוקים יש פחות זמן לבלגן וככל שהבית יותר גדול יש לבלאגן יותר מקום להתפרס ולהראות מסודר

_אני רוצה בית מתוקתק , כדי לחיות בבית מתוקתק, נעים,נקי, מזמין, שכייף להכנס אליו ומחכים לחזור אליו,עוגן ומקלט בתקופות שבהן הכל סוער בחוץ, בית שלא מבזבזים בו הרבה זמן על חיפוש דברים שהלכו לאיבוד. שקל לחשוב בו בהיר.
ממש לא מעניין אותי מה יגידו,מה יחשבו, לא בעוד שנייה ולא לאחר שאמות._
|Y|

אז בבית החדש אל תסדרי שום דבר עד שתחליטי על מקומו, ואם אין מקום מוגדר תגדירי אותו חשוב מאוד ועוזר לשמור על הסדר כשברור לאן כל דבר הולך.
אפילו בכביסה אפשר שיהיו שני סלי כביסה שיכלו דברים שונים זה חוסך זמן במיון.
ובינתיים בבית הנוכחי תתחילי במקום הראשון שרואים כשנכנסים לבית, ואם זה ישר לסלון גדול אז רק את ההתחלה שלו, ממש תגדירי מטר על מטר שאת מסדרת ומסבירה לכל בני הבית ששם לא מבלגנים כשתרגישי שזה הושרש (אצלינו בערך 3 שבועות לוקח להשריש הרגלים) תעברי למטר על מטר הבאים וכך הלאה.

אני רוצה בית מתוקתק , כדי לחיות בבית מתוקתק, נעים,נקי, מזמין, שכייף להכנס אליו ומחכים לחזור אליו,עוגן ומקלט בתקופות שבהן הכל סוער בחוץ, בית שלא מבזבזים בו הרבה זמן על חיפוש דברים שהלכו לאיבוד. שקל לחשוב בו בהיר.
ממש לא מעניין אותי מה יגידו,מה יחשבו, לא בעוד שנייה ולא לאחר שאמות.

_אני גיליתי שאצלי השאיפה לסדר וניקיון בבית קשורה גם לסדר וניקיון שהייתי רוצה שיהיו נוכחים בחיים שלי, בהתנהלות, במחשבות ובהרגשה.
כשהבית מסודר פיזית, משהו בי יותר רגוע._
זו באמת נקודה חשובה.
סיבות טובות יכולות להוות מניע חזק מאד.
כלומר - אם יש מאחורי המעשה סיבה גבוהה יותר - היא נותנת דלק מסוג גבוה ורב עוצמה.
(אני מכירה מישהי שכל פעם שהיא שוטפת כלים היא חושבת כיצד היא מנקה את העולם מהדברים הלא נכונים שקורים בו. אקט קטן - אך מבחינתה הזדמנות לשלוח מחשבה, כוח, אנרגיה אל התמונה הגדולה יותר. היא תמיד שוטפת כלים בשמחה, ועם המון טאצ').

[u]האם על ערש דווי (או אחר כך) תרצי שיזכרו כמה הבית שלך היה נקי?[/u]
מזכיר לי את סבתא טוניה מ"הדבר היה ככה" של מאיר שלו. (-:
<כאן צריך היה אייקון קטן של מגב או דלי>.

(()) באתי לעודד ולחזק. ממליצה לקרוא את הדפים שהוזכרו במעלה בדף, יש בהם הרבה רעיונות טובים.


[u]האם על ערש דווי (או אחר כך) תרצי שיזכרו כמה הבית שלך היה נקי?[/u]
אני גיליתי שאצלי השאיפה לסדר וניקיון בבית קשורה גם לסדר וניקיון שהייתי רוצה שיהיו נוכחים בחיים שלי, בהתנהלות, במחשבות ובהרגשה.
כשהבית מסודר פיזית, משהו בי יותר רגוע.

<כל אחת מגדירה אחרת מהו סדר, נכון?>

משהו מכיוון אחר:
האם על ערש דווי (או אחר כך) תרצי שיזכרו כמה הבית שלך היה נקי? (השאלה נועדה כדי לחדד - מה המוטיב הבולט בחייך?)
כי אולי ככה, איך שאת, זה נוח לך - ויש תחומים אחרים שבהם את מצטיינת ויוצאת מגדר הרגיל?
לפעמים אנחנו שואפים להיות מושלמים בכל, אבל למה בעצם?
כמה נהדר שיש אנשים שונים שנהדרים בדברים שונים...
(הנאום הקטן הזה לא נועד לרפות את ידייך בנסיון להשתפר בתחום כלשהו - אלא רק להוציא את עוקץ האכזבה מעצמך, או ה"ירידה על עצמך" בתחום הזה. ביקורת עצמית מהסוג הזה אינה מקדמת).

אצלי התסכול מתחזק אחרי ביקור בבית שנראה כמו שהייתי רוצה שיראה הבית שלי,או אחי ביקור אצל הוריי (אמא שלי יותר עסוקה ממני והבית שלה הרבה יותר גדול ומסודר/נקי).
מעניין מה שאמרת ([po]ג'וי יה[/po])על פורים, הניקיון נהיה מנהג ישראלי יותר מאשר מנהג דתי.
המזל שלי הוא שכל פעם שאני עוברת דירה אני קצת מנקה ,מסדרת וממיינת, עד היום זה קרא בערך כל שנה שנתיים, בעוד כמה חודשים נעבור לבית חדש דנדש,ל 30 שנה לפחות,אני מקווה.
מצד אחד מלחיץ- מה יגרום לי לנקות פעם בשנה? מצד שני בית חדש זו הזדמנות לסגל הרגלים חדשים..בעיקר שמדובר לראשונה בבית שהוא שלי.
מנקה פעם בשבועיים הייתה לי כמה פעמים לתקופות קצרות,נראה לי שזה מה שגרם לי להתחיל לאהוב בית מתוקתק, בשתי הפעמים (האחרונה התרחשה לפני כחודש, אחרי 2 ניקיונות)המנקות עזבו, לדעתי הן פשוט "פיטרו" אותי כי הבית שלי היה בילתי אפשרי, מנקות רגילות לנקות בתים מבריקים :)
הפליי ליידי עזרה לי מאוד , בזכותה אני מסדרת כל יום במשך כחצי שעה, נראה לי שבלעדייה הייתי טובעת, אני לא מצליחה לסגל את הרגל הכיור הנקי שלה, אני שפוכה בערב וממש מרגישה קורבנית אם אני צריכה לגעת במים ובסבון.
עכשיו קניתי בסופר ספוגית הפלא,כפפות לטקס ומגבוני ניקוי חד פעמיים,לא אקולוגי וממש לא זול,אבל אני רוצה להתחיל "להעביר וויש" בחדרי האמבטיה פעם ביום(עד היום הייתי עושה את זה פעם-פעמיים בחודש) ואולי העובדה שלא צריך להשתמש במים ולקרצף עם חומרי נקוי ולשטוף את מטליות הניקוי ולייבש אותם וכו ' ,תקל עליי להתמיד.

אצלי התסכול מתחזק אחרי ביקור בבית שנראה כמו שהייתי רוצה שיראה הבית שלי,או אחי ביקור אצל הוריי (אמא שלי יותר עסוקה ממני והבית שלה הרבה יותר גדול ומסודר/נקי).
מעניין מה שאמרת ([po]ג'וי יה[/po])על פורים, הניקיון נהיה מנהג ישראלי יותר מאשר מנהג דתי.
המזל שלי הוא שכל פעם שאני עוברת דירה אני קצת מנקה ,מסדרת וממיינת, עד היום זה קרא בערך כל שנה שנתיים, בעוד כמה חודשים נעבור לבית חדש דנדש,ל 30 שנה לפחות,אני מקווה.
מצד אחד מלחיץ- מה יגרום לי לנקות פעם בשנה? מצד שני בית חדש זו הזדמנות לסגל הרגלים חדשים..בעיקר שמדובר לראשונה בבית שהוא שלי.
מנקה פעם בשבועיים הייתה לי כמה פעמים לתקופות קצרות,נראה לי שזה מה שגרם לי להתחיל לאהוב בית מתוקתק, בשתי הפעמים (האחרונה התרחשה לפני כחודש, אחרי 2 ניקיונות)המנקות עזבו, לדעתי הן פשוט "פיטרו" אותי כי הבית שלי היה בילתי אפשרי, מנקות רגילות לנקות בתים מבריקים :)
הפליי ליידי עזרה לי מאוד , בזכותה אני מסדרת כל יום במשך כחצי שעה, נראה לי שבלעדייה הייתי טובעת, אני לא מצליחה לסגל את הרגל הכיור הנקי שלה, אני שפוכה בערב וממש מרגישה קורבנית אם אני צריכה לגעת במים ובסבון.
עכשיו קניתי בסופר ספוגית הפלא,כפפות לטקס ומגבוני ניקוי חד פעמיים,לא אקולוגי וממש לא זול,אבל אני רוצה להתחיל "להעביר וויש" בחדרי האמבטיה פעם ביום(עד היום הייתי עושה את זה פעם-פעמיים בחודש) ואולי העובדה שלא צריך להשתמש במים ולקרצף עם חומרי נקוי ולשטוף את מטליות הניקוי ולייבש אותם וכו ' ,תקל עליי להתמיד.

[u]גם אני נורא רוצה להיות כזו. אני מבקרת את הוריי בשישי-שבת וחוזרת עם מלא ביקורת עצמית,[/u]
היית צריכה לגדל אמא בלגניסטית. טעות! טועים! לא נורא.. :-)
<במילים אחרות, זה רק עניין של פרספקטיבה. יש הרבה אנשים שגדלים בבלגאן לגמרי בסבבה ולא מאמצים ערכים של ההורים בלי לחשוב אם זה באמת באמת מתאים לאישיות שלהם ולצרכים שלהם. אותם אנשים גם לא גדלים בתחושה מתמדת (שגויה בעליל!) שאצל כולם נקי ורק הם מלוכלכים. אין רחוק יותר מן האמת.>


[u]אתמול סידרתי את שולחן האוכל ואמרתי לבן זוגי שמעתה אני רוצה שהשולחן ישאר מסודר, הוא ענה: יופי, סידרת מקום אחד ובילגנת בעוד עשרה...[/u]
מאידך, אם כבר מתחילים? אז ככה. לעשות שמורת ניקיון (זכויות יוצרים על המושג :-)) ולהקפיד עליה עוזר לסגל מודעות והרגלים בלי שהמשימה תהיה יותר מדי כבדה ודרמטית ונדונה לכישלון.
"עידוד" כזה מן הבנזוג לא עוזר לכלום בלי קשר לכלום וממני הוא כבר היה שומע משהו על פירגון לזוגתו אילו היה זוגי. :-)

[u]גם אני נורא רוצה להיות כזו. אני מבקרת את הוריי בשישי-שבת וחוזרת עם מלא ביקורת עצמית,[/u]
היית צריכה לגדל אמא בלגניסטית. טעות! טועים! לא נורא.. :-)
<במילים אחרות, זה רק עניין של פרספקטיבה. יש הרבה אנשים שגדלים בבלגאן לגמרי בסבבה ולא מאמצים ערכים של ההורים בלי לחשוב אם זה באמת באמת מתאים לאישיות שלהם ולצרכים שלהם. אותם אנשים גם לא גדלים בתחושה מתמדת (שגויה בעליל!) שאצל כולם נקי ורק הם מלוכלכים. אין רחוק יותר מן האמת.>


[u]אתמול סידרתי את שולחן האוכל ואמרתי לבן זוגי שמעתה אני רוצה שהשולחן ישאר מסודר, הוא ענה: יופי, סידרת מקום אחד ובילגנת בעוד עשרה...[/u]
מאידך, אם כבר מתחילים? אז ככה. לעשות שמורת ניקיון (זכויות יוצרים על המושג :-)) ולהקפיד עליה עוזר לסגל מודעות והרגלים בלי שהמשימה תהיה יותר מדי כבדה ודרמטית ונדונה לכישלון.
"עידוד" כזה מן הבנזוג לא עוזר לכלום בלי קשר לכלום וממני הוא כבר היה שומע משהו על פירגון לזוגתו אילו היה זוגי. :-)

אז ככה.
מה שלי עוזר מאוד זה לקחת עוזרת פעם בשבועיים. הרבה יותר קל לתחזק מאשר לנקות.
בלי קשר אני מנקה ומסדרת כלללל הזמן כי אני פשוט אוהבת סדר ניקיון ואסתטיקה.
הטיפ שלי הוא פשוט באמת לסדר כל פעם חלק קטן ולהתלהב מזה כמה ימים...(-:

אז ככה.
מה שלי עוזר מאוד זה לקחת עוזרת פעם בשבועיים. הרבה יותר קל לתחזק מאשר לנקות.
בלי קשר אני מנקה ומסדרת כלללל הזמן כי אני פשוט אוהבת סדר ניקיון ואסתטיקה.
הטיפ שלי הוא פשוט באמת לסדר כל פעם חלק קטן ולהתלהב מזה כמה ימים...(-:

אני אף פעם לא כותבת אבל הפעם כ"כ קלעת שהייתי מוכרחה.
גם אני אף פעם לא מצליחה להיות בעלבוסטה: אוכל תמיד ברגע האחרון, ניקיון הבית- רק כשכבר לא יכולה יותר.
אתמול סידרתי את שולחן האוכל ואמרתי לבן זוגי שמעתה אני רוצה שהשולחן ישאר מסודר, הוא ענה: יופי, סידרת מקום אחד ובילגנת בעוד עשרה...
צודק, אבל מה אני אעשה, זה לא בכוונה ולרוב אני באמת משתדלת, אז במקום להעלב אמרתי לו שככה אני ועם זה ננצח.

אני אף פעם לא כותבת אבל הפעם כ"כ קלעת שהייתי מוכרחה.
גם אני אף פעם לא מצליחה להיות בעלבוסטה: אוכל תמיד ברגע האחרון, ניקיון הבית- רק כשכבר לא יכולה יותר.
אתמול סידרתי את שולחן האוכל ואמרתי לבן זוגי שמעתה אני רוצה שהשולחן ישאר מסודר, הוא ענה: יופי, סידרת מקום אחד ובילגנת בעוד עשרה...
צודק, אבל מה אני אעשה, זה לא בכוונה ולרוב אני באמת משתדלת, אז במקום להעלב אמרתי לו שככה אני ועם זה ננצח.

:-) העלת לי חיוך של חביבות.
גם אני נורא רוצה להיות כזו. אני מבקרת את הוריי בשישי-שבת וחוזרת עם מלא ביקורת עצמית,
אחר כך זה עובר ואני נזכרת מי אני ומה סדר העדיפויות שלי...
הכי מעניין שאת אומרת שזה קורה לך בתקופה הזו של פורים...
זו תקופה מאוד חזקה אנרגטית, כזו של בחירה בהשלת מסכות מנטליות,פנימיות(בידיוק ההפך מהחיצוני ששמים מסכות)
ומן הסתם עולה מלא ביקורתיות על המסכות שהיינו רוצים ליהיות או שאימצנו בדרך.

:-) העלית לי חיוך של חביבות.
גם אני נורא רוצה להיות כזו. אני מבקרת את הוריי בשישי-שבת וחוזרת עם מלא ביקורת עצמית,
אחר כך זה עובר ואני נזכרת מי אני ומה סדר העדיפויות שלי...
הכי מעניין שאת אומרת שזה קורה לך בתקופה הזו של פורים...
זו תקופה מאוד חזקה אנרגטית, כזו של בחירה בהשלת מסכות מנטליות, פנימיות (בדיוק ההפך מהחיצוני ששמים מסכות)
ומן הסתם עולה מלא ביקורתיות על המסכות שהיינו רוצים להיות או שאימצנו בדרך.

כל שנה בתקופה הזו שוב מתחילים רגשי האשם והנחיתות.זה התחום היחיד בעולם שבו יש לי רגשי אשמה .
אני שלמה עם הגוף שלי ועם היותי אימא לא מושלמת ואשת קריירה לא מושלמת. אבל-
אני רוצה להיות בעלבוסטה, אשת חיל, אישה כזו שהבית שלה תמיד מתוקתק ושיש בה כוחות להבריק את הבית לקראת פסח.
כמו בדיאטה שאין כוח להתחיל,כל שנה אני מבטיחה לעצמי שמפורים כל יום אקח פינ אחת בבית ואנקה אותה באופן (יחסית) יסודי אבל תמיד בסוף אני מתעייפת מחצי שעה סידור בסיסי של הבית ומהמכונת כביסה אחת ביום שאני בקושי מספיקה לעשות.
אני גם לא יודעת לנקות.אני מלכלכת כשאני מנקה.בשיא הרצינות.
זו עוד בעייה.
האם יש פה עוד כמוני או כאלו שהצליחו לשנות את המצב?

כל שנה בתקופה הזו שוב מתחילים רגשי האשם והנחיתות.זה התחום היחיד בעולם שבו יש לי רגשי אשמה .
אני שלמה עם הגוף שלי ועם היותי אימא לא מושלמת ואשת קריירה לא מושלמת. אבל-
אני רוצה להיות בעלבוסטה, אשת חיל, אישה כזו שהבית שלה תמיד מתוקתק ושיש בה כוחות להבריק את הבית לקראת פסח.
כמו בדיאטה שאין כוח להתחיל,כל שנה אני מבטיחה לעצמי שמפורים כל יום אקח פינ אחת בבית ואנקה אותה באופן (יחסית) יסודי אבל תמיד בסוף אני מתעייפת מחצי שעה סידור בסיסי של הבית ומהמכונת כביסה אחת ביום שאני בקושי מספיקה לעשות.
אני גם לא יודעת לנקות.אני מלכלכת כשאני מנקה.בשיא הרצינות.
זו עוד בעייה.
האם יש פה עוד כמוני או כאלו שהצליחו לשנות את המצב?

גם אני אם ל-2 ילדים. ועוד אחד:הבעל.וכולנו מנסות להיות האמהות והנשים הכי טובות שיכולות להיות. ומה זה כיף לשמוע
מהקטן ש"את אמא נהדרת", ולו בשביל מילות הזהב האלה להמשיך ולטרוח ולנסות עוד, גם פיזית וגם רוחנית, תמיד עוד
להשתפר ולהיות טוב יותר.
הבית הוא באמת משימה לא קלה כשאת עסוקה במירוץ החיים, כשאת גם אמא וגם אישה. גם עובדת בחוץ וצריכה
להיות עקרת הבית המושלמת. אין דבר כזה מושלם. לכל חסרונות.
אבל מנסיוני, אין צורך בבית גדול מדי. זה רק מקשה על שמירת הסדר והנקיון. וגם מעייף להגיע ממקום למקום. הלא כן?

אני - בהגדרת התפקיד שלי - אמא.
לא עקרת בית.
אבל - כך זה גם ניראה... :(

[u]ואני בכייף הייתי מבשלת לכן את הארוחה אם רק הייתן דואגות לבלגן בבית שלי....[/u]
זה בדיוק הפטנט! רבות דובר פה על חשיבות השבט וכמה לא פשוט למצוא אותו בימינו , אבל לא חייבים שבט - מספיק שיש חברה או שתיים עם כשורים ואהבות שונות משלך כדי להחליף אנרגיות ומטלות. לי למשל, יש חברה אלופה בלעשות סדר בכלל ובארונות בפרט, אז פעם אחת היא סדרה לי ארונות בעוד אני מבשלת מרק שיספיק למשפחתי ומשפחתה, פעם אחרת הכנתי ארוחת ערב דו משפחתית בעוד היא מסדרת עם הילדים את חדר המשחקים שזו מלאכה שאני ממש לא אוהבת.
נכון שזה לא סידור קבע - ביומיום אנחנו עדיין נלחמות בכל החזיתות - אבל גם מדי פעם לקבל ולתת עזרה זה מרענן ונחמד.

[u]אני מפנטזת על ארוחה חמה שתחכה לנו על השולחן, מעשי ידיה המסורות של המבשלת שלי, בלי שאני אצטרך לדאוג לכך[/u]

ואני בכייף הייתי מבשלת לכן את הארוחה אם רק הייתן דואגות לבלגן בבית שלי....

[u]אני מפנטזת על ארוחה חמה שתחכה לנו על השולחן, מעשי ידיה המסורות של המבשלת שלי, בלי שאני אצטרך לדאוג לכך[/u]
אחחחחח..... מצטרפת.... (לפנטזיה).

[u]לבצע שליחויות עבור הבית, כגון קניות, דואר, להביא ולקחת וכדומה_ זה בשבילנו גם _"דברים מהנים לילדים".[/u]
אני מֳתַנָה על כך שאני גם מבצעת קניות גם סידורים גם מבשלת גם מנקה גם מסדרת גם עושה כביסה וגם מלווה את הילדים.
נכון, זו [b]הזדמנות[/b] לשכלול סדר עדיפויות; להבחנה בין עיקר לטפל; לויתור על פרפקציוניזם; לחלוקת קשב; לזרימה ושחרור ובטח יש כאן עוד כל מיני הזדמנויות שפספסתי.
ובכל זאת, אני מפנטזת על ארוחה חמה שתחכה לנו על השולחן, מעשי ידיה המסורות של המבשלת שלי, בלי שאני אצטרך לדאוג לכך.
זו גם תזכורת לכך שכסף, אז, בימי מרי פופינס, וגם היום, יש בו מן השחרור.

[u]אם אצא עם הילדים לטיול, ולבקר חברים.[/u]
נכון, אבל שימי לב גם שמרי פופינס והילדים לא יוצאים רק לטיול ולביקורים. זה מוצנע בסרט (אם כי קיים למי ששם לב), אבל בכל יציאה הם מבצעים או אמורים לבצע שליחויות עבור הבית, כגון קניות, דואר, להביא ולקחת וכדומה. כך שגם להם תפקיד בניהול הבית, שאינו רק "דברים מהנים לילדים".

[u]הלהטטנות הבלתי נגמרת בין צרכי הבית, לצרכי הילדים, לצרכי שלי ושל זוגי - מאתגרת. בלשון המעטה. מה דעתכם?[/u]
מאתגרת זו מילה עדינה ביותר ;-)

אני איתך.

[u][b]פנטזיה[/b][/u]
צפינו בהתלהבות עם הילדים בסרט [b]"מרי פופינס"[/b].
אני והאיש שרנו בגרונות פתוחים A spoon full of sugar helps the medicine go down", איזו נוסטלגיה !

ואז חשבתי לעצמי, שגם אני רוצה מבשלת, ומנקה כל יום בבית, כמו בסרט.
אני אדאג רק לילדים, כמו מרי פופינס. ואז, גם אני אהיה מרי פופינס (=שנונה, מצחיקה, מכילה, נחמדה ונעימה לילדים 100% מהזמן).
היום יעבור בזרימה נינוחה אם אצא עם הילדים לטיול, ולבקר חברים, ונחזור לבית מסודר, נקי, ובו שולחן ערוך עליו מוגש אוכל טרי וחם.
טוב, אפשר להיכנס למטבח לאפות עוגיות, עם הילדים - אבל רק כי בא לנו, לא כי הגיעה שעת ארוחת צהרים ומשפחה רעבה אחת רוצה לאכול.

הלהטטנות הבלתי נגמרת בין צרכי הבית, לצרכי הילדים, לצרכי שלי ושל זוגי - מאתגרת. בלשון המעטה. מה דעתכם?

פתחתי את הדף הזה לפני זמן רב. לא, לא בדיוק הפכתי למושלמת אבל יש לי כמה תובנות אז החלטתי לחלוק אותן.
[list=1]
[*] נכון המורות אמרו ש100 זה רק לאלוהים? גן נקיון לא יכול להיות מושלם. לנקות ארון זה לא אומר שהוא יבריק כמו אצל סבתא המיתולוגית, זה שהוא קצת יותר נקי\מסודר זו כבר התקדמות
[*] רואים משהו מלוכלך? שצריך סידור אבל אין עכשיו הרבה זמן אז כבר נעשה את זה בהזדמנות? אולי, אבל בינתיים כדאי לנצל את ה10 הדקות שיש כדי לעשות בכל זאת משהו שם
[*] שיטת 2 הגיגיות ושקית האשפה. בכל מקום שאני מסדרת אני לוקחת את החפצים ושמה אותם בשתי הגיגיות כביסה(נניח כל גיגית אם חפצים של חדר אחר ואם אין לכן חפצים שלא במקומם אז או שאין לכם ילדים או שאני באה לגור אצליכם כדי שתלמדו אותי) וכמובן שקית אשפה להעיף את כל מה שלא צריך. אם השקית נשארת ריקה כנראה שלא סידרתם מספיק.
[*] הילדים שלי מחוברים ליקום. אם הם הופכים ארון \מגירה כנראה שהגיע הזמן לעשות שם משהו או לסדר יותר טוב כך שניתן להחזיר הכל פנימה מהר ולכן חזרו לסעיף הקודם.
[*] אם חושבים שזה מעצבן לסדר ולנקות זה באמת מעצבן לנקות.
[*] אבל מה עושים שזה באמת מעצבן? כנראה שפה צריך להפעיל את הדמיון. כשהייתי ילדה הייתי מדמיינת שאני שפחה נרצעת ואמא שלי היא המלכה הרעה. טוב, אני מודה שזה קצת קיצוני אבל אני משתדלת לחשוב על דברים שאף פעם אין לי זמן לחשוב עליהם או פשוט לשים מוזיקה חזק ולזייף בקולי קולות..
[*] למנוע אסונות צפויים מראש:כשנכנסים מורידים נעליים, בגדים מלוכלכים ישר לסל כביסה, חשבונות משלמים באותו יום ומתייקים.
[/list]

אין אמא עם תינוקת שאיננה מותשת...
אבל במצבך, פליי ליידי היתה אומרת לך ככה:

שיגרת הערב:
[list]
[*] להכין את הבגדים שלך ואת התיק למחר, אחרי שהצצת ביומן לראות מה יש מחר
[*] להבריק את הכיור (דרך אגב, זה לא אומר שאת צריכה לרחוץ את הכלים... או שבעלך ירחץ את הכלים, או שתשימי אותם בגיגית מלאה מים, מתחת לכיור. העיקר שתקומי בבוקר ותראי כיור מבריק ונוצץ - האפקט של זה על מצב הרוח ועל שמירת הסדר במטבח ובבית מדהים!
[*] ללכת לישון מוקדם!
[/list]

שיגרת הבוקר:
[list]
[*] ברגע שאת קמה - לסדר את המיטה שלך (איך שנראה לך מסודר, אין איזה כללים, אנחנו לא במסדר המפקד)
[*] מייד אחרי שסידרת את המיטה - להתלבש לגמרי עד הנעליים, גם כשאת נשארת בבית.
[/list]

למתחילים, אלה כל שיגרת הבוקר והערב.
אני מדגישה:
זהו!

לשיגרה הזאת אפשר להוסיף כבר בהתחלה 15 דקות פעם אחת ביום שבהן מטפלים בשריפה בוערת או בכמה שריפות.
15 דקות ודי!
איך מטפלים? למשל, קודם כל עוברים וממיינים, ושולפים החוצה לפח את כל מה שאפשר כבר לזרוק. כבר הקטנת את הערימות שלך. כדאי להתחיל מהדברים הכי קלים. ככה יש תחושה של התקדמות בלי לגעת בשום דבר ממש קשה (לכתוב מכתב למשרד ממשלתי...). למשל: לזרוק דואר זבל, לשים דברים במקום, לתייק את מה שיש לו מקום וכבר טופל.
צלצל הטיימר?
גמרנו.
מחר עוד פעם 15 דקות. מספיקים כמה שמספיקים. עוברים על כמה ערימות שמספיקים.

לאט לאט מכניסים עוד כללים, כמו: לסדר אחרייך. למשל, לא להשאיר את הנעליים באמצע הסלון. לשים אותן במקום הקבוע שלהן מייד כשאת מסירה אותן. למשל, גמרת לאכול? להוריד את הצלחות לכיור. באמצעות הכלל הזה, את מונעת מראש הצטברות של בלגן וערימות שאחר כך צריך לעבור בכל הבית לסדר.

תקציר:

בבוקר -
[list]
[*] לסדר את המיטה
[*] להתלבש עד הנעליים
[/list]

מתישהו במשך היום -
[list]
[*] לשים טיימר על 15 דקות ועד שהוא מצלצל לעבור על כמה ערימות של בלגן.
[/list]

_ואם כן אז איך אפשר
לעשות את זה (לנפות, לסדר ולנקות) תוך 15 דק' ?_
לא ככה.
פיספסת את הדבר הכי חשוב:
את מנפה, מסדרת, מנקה [b]אך ורק[/b] במשך 15 דקות.
ברגע שהטיימר מצלצל - גמרת להיום.
מחר עוד פעם 15 דקות.
זה הכל.
ותאמיני לי, שאם כל יום את מקדישה לשריפות הבוערות שלך 15 דקות, כל יום כל יום, אז לאט לאט הן נעלמות, ואת מתחילה רק לשמור על המקום נקי.

[u]חוצ'מזה אני כבר מס' ימים בשגרת הפליי ליידי אבל אני מוצאת את עצמי כל ערב מותשת למרות שהולכת לישון רגועה[/u]
מותשת מהשיגרה לפי פליי ליידי? אז זה לא פליי ליידי. הסתכלת באתר שלה? קראת את הדף עליה כאן באתר, כולו? ממליצה מאוד.

מה שאני לא מצליחה להבין זה שאם גם ארון בגדים שצריך לנפות ממנו בגדים, ארגז של מיטה לדברים שלא נמצא להם מקום אחר (תיקים, מסמכים שאין כח/זמן לסדר/להעיף, שמיכות ומתנות מהחינה) הם HOT SPOT ואם כן אז איך אפשר
לעשות את זה (לנפות, לסדר ולנקות) תוך 15 דק' ?

אני כבר מס' ימים בשגרת הפליי ליידי, אבל אני מוצאת את עצמי כל ערב מותשת, למרות שהולכת לישון רגועה.
נהייה לי משעמם מהשיגרה.

אני מרגישה שכל מה שאני עושה זה: לקחת את התינוקת למשפחון - ללכת לעבודה - להביא את התינוקת מהמשפחתון - מס' דקות של אהבה נישוקים וחיבוקים - התעלפות על הספה תוך התבוננות (שקטה) בתינוקת משחקת - הבעל חוזר מהעבודה - שיחת חולין - מקלחת והשכבה לישון (את התינוקת לא הבעל, למרות שגם הוא הולך לישון ב:20:00 (-; ) אתן לא מרגישות קצת שחוקות משגרה של עבודה -לישון??

בהשראת [po]פליי ליידי[/po] (ואני ממליצה לקרוא קצת באתר שלה):

לדאוג שהכיור תמיד יהיה נקי. אפשר בעיקר בערב לפני השינה.
לסדר את המיטה כשקמים.
לסדר את הבית באופן כללי 15 דקות בערב (בעיקר שלא יהיו דברים על הרצפה ושיראה נחמד). אני אישית גם עוברת עם מטאטא.

ויש את מה שהיא קוראת לו- Hot Spot, שזה המקום הקטן הזה שתופס בלאגן- שולחן או שידה שעליו מניחים את כל הדפים והדברים הקטנים שאין להם מקום. להקדיש למקום כזה מס דקות ביום. אפשר כל יום לבחור Hot Spot
אחר.

"אם זה לוקח 5 דקות או פחות, תעשו את זה עכשו"
עיקרון מצוין, וכדאי גם ליישם את נגזרותיו: __"אם זה לוקח 5 דקות או פחות, תעשו את [po]זה [/po] לפני השינה". עדיף למשוך עוד דקה בלילה, ולו כדי לדאוג לכוס נקייה לקפה של הבוקר. עדיף על פני התעוררות לבלגן מדכא.

אני חייבת לנצל את הדף לעוד סיפור קטן....
אתמול כשהסעתי את הקטנה לחוג(ריקוד), הגדולה (6 וחצי) להפתעתי ביקשה שאקח גם אותה לחברה.
כשהבת שלי חזרה הביתה היא נכנסה ל"אטרף" של נקיונות (מדהים ממש!!) בחדר שלה בעיקר.
מסתבר שלאותה חברה שיפצו את החדר, רצפה מעץ, צבעו את הקירות, מיטה ושולחן כתיבה חדשים, וזה נתן לבת שלי הרבה חשק לסדר את החדר שלה בעצמה.
אז זה קורה לבנות שלי מדי פעם, שהן נכנסות ל"אטרף" של נקיונות, וממש ממש עוזרות לי....
וככה גם היה בפעם הראשונה שהיתה אצלנו עוזרת, אני עמדתי על כך שהעוזרת היא בשביל הניקיון ולא בשביל הסדר, הבית היה מסודר להפליא ואפילו הרמנו כסאות ושטיחים כדי שבשלוש שעות היא תספיק לנקות יסודי את כל הבית.
כרגע אין לנו עוזרת (היא היתה רק שלוש פעמים).

לגבי הפרטים הקטנים? אני אומר לך מה אני עושה.
לקטנה שלי יש חוג פעמיים בשבוע, בימי רביעי באופן קבוע, כשאני לוקחת אותה לחוג אני חוזרת הביתה ומסתובבת בבית עם סמרטוט, כן, עם סמרטוט (בזמן קבוע זה מה שחשוב).
תוך כדי "טיול" בבית אני מנקה אבק בכל מקום, עוברת עם הסמרטוט הלח על הקירות שיש בהם "שלטר" (איך קוראים לזה? הכוונה לכפתור שמדליק את האור בכל חדר), עוברת על מסילות של חלונות, עוברת על ארונות המטבח מבחוץ.
אחרי שאני מחזירה את הקטנה מהחוג: הילדים משלימים את שאיבת השטיחים (מרצונם בלבד) בחדרים ובסלון.
חלונות אני לא עושה (רק קצת בסלון) וגם תריסים לא (התריסים אצלנו עוד חדשים).
את חדר האמבטיה אני מנקה בסיום המקלחת שלי.
מה שחשוב זה שהכל נעשה באופן קבוע, באותו יום בשבוע בלי לפספס! מדהים! אם עושים זאת באופן קבוע הבית לא מספיק להתלכלך מאוד (תלוי גם בגיל של הילדים, כשהבנות היו ממש קטנטנות הייתי שוטפת את הבית בכל יום).

השאלה: [u]כיצד מתגברים על הניקיון... בעיקר של חלונות, מסילות, תריסים, קירות, חדרי אמבטיה, אבק[/u]
התשובה: עוזרת בית.

ולגבי נושא הדף באופן כללי: כדאי ואפשר להסכים להרפות מה"אידאל" המופרך של [po]עקרת הבית המושלמת[/po]

נשאלת השאלה, מתי וכיצד מתגברים על הניקיון, שהוא אכן, אתגרי יותר מהסדר.
בעיקר של חלונות, מסילות, תריסים, קירות, חדרי אמבטיה, אבק.....

אני מנסיוני, מציעה לכן להפריד בין נקיון לבין סדר.
גם כשיש עוזרת, היא בדרך כלל לנקיון (אלא אם נקבע אחרת) ולא לסדר.
גם כשהבית לא נקי אבל הוא מסודר אז יש תחושה מאוד טובה.
ולרוב, הבעיה היא סדר ולא ניקיון.
התובנות שלי:
[list=1]
[*] חשוב שלכל דבר יהיה מקום קבוע (אפילו למפתחות ולפלאפונים).
[*] כל דבר שלא השתמשתם בו (ונמצא בארון/בקרטון/במגרה) במשך השנה וחצי האחרונים - לזרוק!!
[*] ליצור מן מערכת/סדר קבוע בכל יום.
[/list]
למשל: קודם כל להכניס בגדים למכונת הכביסה, אחר כך רחיצת כלים וניקוי השיש, אחר כך השולחן בפינת האוכל (כל מה שלא שייך לשם ושייך לחדרי הילדים להכניס לקופסא ומיד לשים במקום בחדר הילדים, אחר כך השולחן במטבח.
וחשוב להקפיד על אותו סדר כל יום.
[list=1]
[*] ללמד את הילדים להיות שותפים (ביום קבוע מנקים יחד- כולל אבק, החלפת סדינים, ניעור שטיחים.) הילדים מפנימים זאת נפלא, אצלנו אפילו בקיפול הכביסה, והן רק בנות שש וחצי וחמש.
[*] ושוב מה"זבובית" איך לא?! לסדר את המיטה מיד אחרי שקמים מהשינה - אפילו הילדים הפנימו.
[/list]

האמת שלמדתי המון מתרגומי "הזבובית".
אבל אני לא לוקחת קשה את הקטע של "תפקיד האישה", למדתי עם הזמן להנות מהתפקיד, לא להיכנס לקטע של "השפלה" אלא זמן להרפייה, תוך כדי לחשוב על דברים אחרים, לעשות זאת באופן אוטומטי ובעיקר זריז.
למדתי גם מ"הזבובה" שרבע שעה זה המון זמן, וברבע שעה אני מספיקה לסדר גם את פינת האוכל והסלון, להבריק את השיש (ואת הכלים להכניס למדיח).
היום הבית שלי נמצא במרחק זמן של רבע שעה מסדר מופתי.

דבר אחרון וחשוב ביותר: להבין שיש תקופות שהבית יותר מסודר ויש תקופות שפחות עקב עייפות/חוסר זמן/מחלה.
וגם אחרי תקופה שהבית פחות מסודר, למדתי "להרים" את עצמי מחדש ושוב לשמור יותר על שגרת הסדר.

אשמח לעוד תרגומים מפליי-ליידי, וגם תרגומים נוספות של המשימות שלה.

תודה על ההפניה,
הצצתי, קראתי ויותר ויותר מבינה שהעניין (יעיל ככל שיהיה) אינו מתאים למי שמבקשת לאזן את פעילות המחשב שלה. חלק מהמשימות המומלצות שם היטלתי על עצמי בעצמי.
בשורה התחתונה [b]התמדה[/b] היא סוד המשחק.

[po]תרגומי פליי ליידי[/po]

יש טריקים שניתן ללמוד. חברה שלי נידבה את אמא שלה לבוא לעזור לי בתמורה אני אלמד אותה תוכנות שונות במחשב.

למדתי שספרים מסדרים על פי גודל ולא לפי איך שהיו בקרטון :-) ספרי בישול מקומם במטבח ולא בבוידעם. אם מקבלים כלים לחתונה שלא אוהבים - אפשר לתרום. מצלחות בודדות עדיף להיפטר (הבעיה שאצלי כולן בודדות. בחיים לא קניתי סרוויס... רק קיבלתי/קניתי בודדות:-D)

הכי חשוב: אני לא זקוקה ל80% מכלי הפלסטיק שאגרתי. העפתי/פיזרתי היום 4 שקי זבל גדולים.

נתתי לקטן בננה והתחלתי לו את הקילוף. הוא קילף אותה עד תום ונגס משני קצותיה.
אחר כך היא החליקה מידו ונפלה על הרצפה.
הוא הרים אותה והמשיך לאכול.

האם אני עקרת בית מושלמת? האם הרצפה שלנו כה מבריקה תמיד, נקיה ומחוטאת, עד כי "אפשר לאכול אצלי מן הרצפה"?

מסתבר כי "אפשר לאכול מן הרצפה" לא קשור כלל בנקיון הרצפה, אלא ב – איך לקרוא לזה – המערך הנפשי שלך כלפי ההיגיינה של האוכל. ילד שטועם אדמה ומלקק עכבישים – אולי לא נורא אם גם יאכל את האבק שדבק בבננה מן הרצפה.

עיקר הקנאה שלי זה בקלילות שבה [po]עקרת הבית המושלמת[/po] מתיחסת לכל המטלות האלו. השבוע הבן שלי הקיא, זה היה בכל הבית (הוא הקיא כ10 פעמים תוך כ2- 3 שעות) ועלי. עברה לי מחשבה :"איך אני אנקה את כל זה"? קשה לנקות כשהוא עדיין מקיא. כל מקום שהנחתי את הילדון הוא הקיא בו. לא יכולתי להמשיך להחזיק אותו (14 קילו) כי שנינו היינו מלוכלכים. בסופו של דבר הוא נרדם, אז השכבתי אותו על סדין על רצפת המטבח ( שהיה המקום היחיד עדיין נקי ....עד שהתעורר והמשיך להקיא גם שם..)

אמרתי לעצמי שאני חייבת לאסוף את עצמי ולהתחיל לנקות. עשיתי לעצמי שיחה שאני פשוט אעשה את זה בקלילות וזהו. היה לי מאד קשה נפשית ופיזית. דמיינתי שאני מישהי אחרת, חברה שלי שהיא [po]עקרת הבית המושלמת[/po]. חשבתי איך היא תעשה את זה ופשוט עשיתי את זה.

האמת שגילה הציעה לי לעזוב את הכל ופשוט לתפוס קצת שינה כל עוד הוא ישן. זו עצה מאד טובה כשמדובר בילד חולה, אבל הכל היה כל כך מלוכלך (כולל אני, כולל האמבטיה). זה היה ממש בלתי אפשרי [b]בשבילי[/b].

בשבילי העוזרת זה אוויר לנשימה . גם כשאני מנקה, אני יודעת שמקסימום תבוא העוזרת השבוע, אז לא צריך הכל לנקות. בעיני יש משהו בעייתי בזה שאם ממילא האשה בבית, אז היא צריכה גם לנקות. לטפל בילד (או שניים, או יותר) זו עבודה מתישה כשלעצמה. איך אפשר גם לנקות?

היתה תקופה שבעלי לא עבד. אז לא היתה לנו עוזרת, אבל הוא לא טיפל במשק הבית!
בשבילי עוזרת זה במקום גבוה בסדרי העדיפויות הכלכלי. זה קשור לשפיות שלי . זה יותר זול מפסיכולוג;-)
אני משתדלת לחנך את בני לנושא סדר ונקיון, כדי שיהיה לו יותר קל בחיים. לפני המקלחת,כשהוא מתפשט, הוא שם את בגדיו בסל כביסה. בסוף משחק אנחנו אוספים את החלקים. אם הוא שופך משהו, אני נותנת לו סמרטוט (בשביל החוויה.. ברור שהוא לא מנקה) .
לפעמים אני תוהה אם אני מגזימה בזה. איך הייתי רוצה להיות כמו בשמת;-)

מה שיש לי באופן טבעי הוא אהבה לניקוי ולסדר, ויכולת לעשות את זה בלי בעיה.
מה שיש לי בחינוך הוא הפרפקציוניזם. אבל כבר יותר מעשרים שנה אני מסוגלת לא להיות פרפקציוניסטית בסדר ונקיון.
כלומר - אני אוהבת את עבודות עקרת הבית, אבל אני ממש לא "מושלמת" בזה. אני לא מנסה, ואין לי בעיה עם זה.
הבית שלי נקי ומסודר חלק מהזמן - לא באופן מושלם.

לכן אני אומרת "איזה מזל שמעולם לא רציתי להיות עקרת הבית המושלמת".

מאז שהקטנצ'יק (1.8) החל להראות התעניינות בחלקי הבית השונים, דבר שנתן לי מרחב, גיליתי כמה קל ופשוט לשמור על בית נקי ומסודר.
ארגנתי שולחן וכסא בהם הוא יושב לאכול, בצורה עצמאית, בקצב שלו, עם מירב החופשיות ללכלך ולהתלכלך ( מאד עוזר להלביש לו חולצה גדולה שלי ולאחר מכן להסירה עד לארוחה הבאה ), שטיח מתחת לשולחן מרכז שאריות מזון, ואח"כ אנו מנקים יחדיו.

גיליתי שחלק מהצבת גבולות זה שאמא עסוקה כרגע ברחיצת כלים ,ולהזמינו להצטרף לחגיגת המים - כלים -סבון , או לשתף אותו במלאכת הבישול / קיפול כביסה / וכדומה.

העקרונות הכלליים:
לסדר כל הזמן - חוזרים מהפארק מיד להניח דברים במקומם,לנקות השולחן מיד עם סיום האכילה, לשטוף כלים ולארגן תיק ליציאה.
הרבה יותר קל לעשות דברים קטנים כל הזמן מאשר לצבור לשעת לילה מאוחרת ערמת כלים עמוסה לעייפה.זה בסדר שאמא עסוקה , וציצי יכול להדחות לעוד דקה.

בישולים- הכי פשוטים בעולם.
הקטנטנים ממילא אינם אוהבים אוכל מורכב, אז למה להתיש עצמנו נפשית ופיזית.
ירקות מאודים- אידוי קצר המשמר טעם וצורה, אורז, בטטה בתנור, קוסקוס עם ירקות טריים טחונים דק, לחם - פתרון לכל צרה, ביצה קשה,
ופירות טריים לפארק.
לשבת: מרק טעים ומזין, להקפיא במנות קטנות, כך יש מנה חמה ומזינה לימי מצוקה.
רוטב עגבניות- להכין כמות ולהקפיא במנות קטנות, ניתן אח"כ להוסיף לפסטה, אורז, קוסקוס.
פטרוזיליה- להכשיר, לטחון דק, להקפיא במנות קטנות לבישולים השונים.

נכון שעדיף אוכל טרי, אך השלווה הנפשית והחסכון הכספי בשיטה זו הם עצומים.

כיום הבית מסודר ונעים, וזאת לאחר תקופה ארוכה מאד של כלים ובישולים עד לשעות הלילה הקטנות.

וכמובן עוזרת אחת לשבועיים.

אחד הדברים החשובים אצלנו הוא [b]הסכמה[/b] על איך הבית צריך להיראות ומה צריך להיות בו. כשיש הסכמה כזו, יותר קל להתחלק.

אלינו באים בתקופה האחרונה המון אנשים, והרבה פעמים אנשים שקשה להם מכל מיני סיבות, אז החלטנו שכל הזמן תהיה אצלנו בבית עוגה (אנחנו לא קונים). די מסובך לעמוד בזה, והסיבה העיקרית שזה מצליח, היא שאנחנו מתחלקים במשימה הזאת. נכון שלרוב אני זאת שאופה את העוגה והוא מבשל, אבל אתמול לא היה לי זמן אז הוא עשה את שניהם.

כשמנקים את הבית יש חוקים ושגרה מאוד ברורים מתי עושים (פעם בשבועיים שטיפה של כל הבית) ומי עושה מה (אני עושה את המטבח וחדר השינה והוא את שאר הבית). אנחנו משתדלים לנקות את הבית יחד וזאת עוד דרך להיפגש.

מה שמעניין אותי בנושא הטיפול בבית הוא כמה זה מגיע מתוך הבית שגדלנו בו. אני גדלתי בבית מאוד מבולגן ולא ממש נקי ויצאתי החברה התקתקנית כמו שהיזכירו פה קודם, לאחי ואחותי יש בית שדומה מאוד לבית שגדלנו בו מבחינת סדר וניקיון. אין לי מסקנות אבל אשמח לשמוע עוד סיפורים ודעות.

[u]אכן עשיתי מינוי ל [po]fly lady[/po] אבל זה קצת אמריקאי מדי[/u]
יקירתי, [po]fly lady[/po] היא התשובה לבעיותיך. את לא חייבת להסכים עם הכל או לעשות הכל. תתרכזי במסרים העיקריים. תעשי שגרת בוקר וערב פיצפונות, תזרקי את כל האימיילים שלה כל יום, שלא יצטברו בתיבת הדואר ויעיקו לך על המצפון. לאט לאט לאט - שטיפת המוח שלה עובדת, והופכת אותי מאדם מדבר (=מתלונן) לאדם עושה.

מה אכפת לי מה מצפים ממני?
נעים לי בית נקי. אני שונאת לנקות. איך חיים עם זה?
חשבתי להזמין את העוזרת עוד. אבל, העניין הוא הרבה יותר מורכב מזה.

דוגמא: במאבק להיות [po]עקרת הבית המושלמת[/po] הזמנתי את חברתי התקתקנית (לכל אחת יש כזה ואם לא, אז הי כזו בעצמך... נכון בשמת ;-) ) ליום שלם במחיצתי ובמחיצת הארגזים שעדיין בסלון מזה חצי שנה(!) היא כמעט התעלפה לראות שיש לי 5 צלחות בלבד וסכום פלסטיק, ובארון מטבח יש צלחות וכוסות יחד ובמקום מדיח יש המון בקבוקי מים (בנישה של המדיח)

[po]עקרת הבית המושלמת[/po] יודעת להכין ארוחה מהשאריות של אתמול, כל הבגדים משנה שעברה מסודרים יפה בארון, מחצילים היא אופה לחם או מכינה מדף....הכל הכל היא יודעת. אמרתי כבר שהשיער שלה מסודר והיא מאופרת?

וראי הדף האולטימטיבי ;-) [po]אימפוטנציה ביתית[/po] .

א. מה אכפת לך מה אחרים מצפים ממך?
ב. מה אכפת לך מה חמך וחמותך מעירים?
ג. מה אכפת לך איך נראה הבית של השכנה?

תתחילי לשים פס. החיים שלך יהיו יותר קלים. ואם [b]לך[/b] מפריע איך שהבית נראה, תזמיני את העוזרת ליום נוסף בשבוע. הרי בשביל זה הלכת ללמוד מקצוע, נכון?

עשיתי מינוי ל-[po]fly lady[/po] אבל זה קצת אמריקאי מדי. צריך גרסא ישראלית שתנחה [po]איך להיפטר ממתנות לפסח[/po] , [po]איך לטגן לביבות בלי להתלכלך[/po].....
חלק מהנושא שהייתי רוצה שנעסוק כאן, זה למה זה ברוב המקרים אחריות של האשה? בעלי גם עושה דברים (הוא "עוזר לי בעבודות הבית" ;-) ) אבל מי מנהל את העניינים? מי מחליט מי עושה מה ומתי? איך ילדינו רואים זאת? למה אי אפשר להשתחרר מזה? איך אצל השכנה הבית תמיד מצוחצח ? יש לי לקסיקון פמיניסטי ושם כתוב שהתפיסה של הבלעבוסטה היא: מגהצת ובזמן הגיהוץ קשור לה מאחורה מטאטא, וביד הפנויה היא מנקה אבק. כך היא לא מבזבזת את זמנה.....

תגידו - מה קורה כאן בזמן האחרון? כולם מודאגים מנקיון ומאיך שהאחריות עליו מתחלקת בין בני הזוג. פסח מתקרב, זה הענין?

להתייעל? אולי [po]fly lady[/po] יתאים לך.

לשאלה 1 - קודם כל יש לפחות 3 דפים שאני מכירה שעוסקים במישרין או בעקיפין בשאלה הזו:
[list=1]
[*] [po]למה ללכלך על איך שהוא מלכלך[/po]
[*] [po]היגיון בעבודות הבית[/po]
[*] [po]האשם תמיד[/po] (יותר על חלוקה מגדרית והפן של התקשורתבין בני זוג)
[/list]
ובטוח יש עוד.

לשאלות 2 ו - 3 - הדרך הכי טובה שאני מכירה היא דוגמא אישית. ילד מפנים את התנהגות הוריו, בין אם זה בעצם השמירה על נקיון או הרגלי נקיון, ובין אם זה בחלוקה שבין בני הזוג. למשל, גם בעלי וגם אני באים מבתים בהם מקובל שהגבר הוא שותף למשימות שמקובל(?) לראותן כ'נשיות' - בישול, רחצת ילדים, נקיון. אנחנו ממשיכים במסורת. אני מניחה שגם ילדי ימשיכו בה. בכל מקרה - זה ממש לא מוזר בעיניהם לראות את אבא מבשל, מקלח, שוטף ריצפה. או בואי נאמר אחרת - הבן הגדול תמיד מצטרף לאבא בזמן שטיפת ריצפה (כלומר הם שוטפים ביחד), וכשאני פעם במאה עושה לו אמבטיה, הוא די משועשע מהענין וגם טורח לציין ש'אבא עושה אחרת'...

הבן שלי חולה. השארתי אותו אצל הורי והלכתי בתרוץ שצריך לנקות את הבית. כן, כן [po]עקרת הבית המושלמת[/po] זו האשה שלא אהיה לעולם. האשה הלא מושגת. זו שאפשר לאכול אצלה מהרצפה והכל במקום. ילדיה תמיד רחוצים אין להם [po]ניגובי אף על השרוול[/po], [po]כתמים על הבגדים[/po], שאריות אוכל על הפנים [po]ובוץ על המכנסיים[/po].
הפנלים שלה נהדרים. לעיתים היא נעצרת בפרצוף מודאג ליד שקע חשמלי. נדמה לה שיש קצת אבק? אה, לא, איזה מזל, הכל נקי....
באתי הביתה. שעה השתעשעתי במחשבה לא לנקות. המצתי תירוצים שונים למה לא כדאי לנקות בעצם: יותר טוב לבן שלי שאאגור כוחות, יש עוזרת ביום שלישי, ממילא מחר הוא יהיה בבית והכל יתלכלך שוב, לא בריא לנקות את הבית.........הלכתי ללמוד באוניברסיטה כדי שלא אצטרך לנקות
בשלב מסויים אספתי את עצמי והתחלתי בלזרוק פרחים נבולים. זה היה קל ונתן לי כוח להעמיד מכונת כביסה. גם זה לא היה מסובך מדי . הורדתי כביסה וגילית שכיסוי עסא הבטיחות כבר יבש. זה ממש עודד אותי לעשות את מה שאני הכי שונאת: ספונג'ה.
אבל עשיתי זאת! לא בית מרקחת ולא נעליים, לא ניקוי יסודי , בלי פינות ובלי עניינים, אבל הרצפה נקיה, אין עלים מבחוץ, אין שאריות אוכל ואין דביקות על הרצפה.
מה אני עושה מהכל סיפור?
קשה י לנקות , אני שונאת את זה! תמיד זלזלתי באמא שלי שהיתה מחליפנה מתכונים ומתיעצ ת איך להוריד את הכתם הזה, ואיך לכבס את זה........ הלכתי ללמוד כמה שנים קשות כדי לרכוש מקצוע לא בטוח שאהוב כדי שאוכל לממן מישהו שינקה במקומי. אבל מאז שהבן שלי נולד אני לומדת את עובדות החיים: מצפים ממני גם להיות [po]עקרת הבית המושלמת[/po] בנוסף לכל! אם זה הערות של חמי וחמותי, או של אנשים. אם זה ההרגשה שלי עצמי על איך שהבית נראה (הפנמתי נורמות?)
אני רוצה בדף הזה לדון בכמה נושאים:
[list=1]
[*] האם הנשים הן אלו שנאלצות בכל מקרה לדאוג לנקיון הבית?
[*] האם יש דרך לשנות זאת?
[*] איזה חינוך נעביר לילדינו בנושא זה?
[*] וכמובן.. סותר קצת אך בלתי נמנע.. איך להיות [po]עקרת הבית המושלמת[/po]?
[/list]

[sub]כדאי לקרוא גם את [po]פליי ליידי[/po], [po]מאותגרת אירגון הבית[/po], [po]בלגן בבית איך יוצאים מזה[/po][/sub]



[po]דף מומלץ[/po]