על ידי טרה_רוסה* » 27 נובמבר 2005, 23:27
ההסבר שד של אשה הוא עדין ולא רגיל להיות חשוף לאוויר, שמש ולמגע באופן כללי, כך שהגיוני שגם כשהתפיסה טובה, השד יגיב בפציעה או כאבים._ נשמע לי הגיוני כי הוא בדיוק מסביר מה _השתבש בגוף האישה במהלך השנים. נראה לי שבעבר שדיים היו חשופים יותר לשמש או לפחות לבגדים הרבה יותר גסים, והתוצאה הייתה פטמות עמידות יותר. המצב שיש היום של פטמות מעודנות, הוא אולי אחראי לפחות לחלק מהפצעים. כמו כפות ידיים ורגליים שהיום עדינות יותר ממה שבוודאי היו בעבר. שדיים של שימפנזות חשופות לשמש ולכן אולי פחות עדינות.
קשה לי להאמין שבעבר סבלו הנשים מפצעים.
גם לי משהו כאן לא מסתדר. למען האמת, הפתיע אותי בסקר הזה שיש כל כך הרבה נשים שלא היו להן פצעים בכלל. ממה שראיתי סביבי, לכולן יש פצעים וכאבים, לפחות בהתחלה. במקרה שלי, ההסברים לקשיי ההנקה באובדן הידע ההנקתי והשפעתה השלילית של סביבת בית החולים על ההנקה, אינם תופסים. היתה לי לידת בית רגועה, הכנה טובה להנקה בקורס הכנה ללידה, נולדה לי תינוקת גדולה. גדלתי בסביבה של מניקות. אמא שלי הניקה ארבעה אחים קטנים ממני. אחותי הניקה לפניי שני ילדים וכולן סביבי הניקו. גם לא היה לי ספק שאניק ולא חשבתי שיהיו לי בעיות (ואני גם לא מחשיבה שבועיים של פצעים לבעיות). אני די בטוחה שהפטמה שלי לא התחכחה בלשון או בחיך שלה. אז מדוע שיהיו לי פצעים? מדוע כל כך הרבה נשים נוספות סובלות מכאבים?
משהו כאן לא מסתדר לי. לא נראה לי הגיוני שכאבים ובעיות בהנקה הם טבעיים. מצד שני, מכל סיפורי ההנקה, אנחנו שומעים על מצבים רבים שתוקנו על ידי תיקון תפיסה פשוט או שהייתה בעייה מורכבת יותר.
כשאני מנסה לדמיין מצב טבעי של הנקה בהיסטוריה האנושית, אני מדמיינת שבט. שבט זו קבוצה קטנה למדי של אנשים. אני יכולה לדמיין מצב בו תיקון תפיסה הוא מהלך רגיל. אבל לא נראה לי הגיוני ששלל המצבים הפתולוגיים שעמן מתמודדות היום יועצות ההנקה שזהו מקצוען הבלעדי היה יכול להיאסף כידע בשבט קטן, במיוחד כשההסברים הרציונליים שאנו מחפשים לבעיות עשויים להיות שונים לחלוטין מההסברים שהיון יכולים להינתן בעבר לאותו מצב. כלומר, אנחנו מדמיינים איסוף ידע על הנקה והעברתו מדור לדור בשבט על ידי הנשים, כאילו צורת ההתבוננות שלהם הייתה זהה לצורת ההתבוננות ה"מדעית" "רציונלית" שלנו.
אני מרגישה שבפאזל הזה של הנקה כיום - בעיות בהנקה - יועצות הנקה חסר איזה חלק - משהו שאנחנו לא יודעים או עושים לא נכון. כי כל הבעיות הללו פשוט לא נראות לי הגיוניות אבולוציונית.
מחשבות נוספות - קשורות פחות
לאחר השבועיים הראשונים שהיו לי פצעים, הנקתי ללא בעיות כלשהן את בתי, עכשיו בת שנתיים. בזמן זה, יצא לי להניק פעמיים-שלוש תינוקות בני יומם של אחרות (תינוקות שעשו פצעים לאמהות שלהן). לאחר הנקות אלה תמיד הרגשתי כי עוד שתיים שלוש הנקות של אותו תינוק היו עושות לי פצעים. צורת ההנקה הייתה בפירוש כואבת יותר, ובעיקר שואבת יותר. ואקום חזק ומציצה מאוד חזקה. מבחינת הצורה שאני החזקתי את התינוק ואיך שהוא הכניס את הפטמה לפה, לא היה הבדל לעומת בתי. גם עכשיו, כשאני מניקה את בתי הרבה פחות, פתאום החלו לכאוב לי הפטמות. השדיים הצטמקו, ואין כמעט חלב. בנסיון להוציא חלב, היא שואבת ממש חזק. אני מרגישה את הואקום הזה.
אחרי שחשבתי על כל זה לא מעט, עלה בדעתי כי בהתחלה, כשיש קולוסטרום, יש שאיבה חזקה שהיא תחילת הפצעים. השאיבה הזו יוצרת אחכ המון חלב, ויש גודש. כשיש גודש גם קשה לתינוק לתפוס טוב את הפטמה, והפצעים מחמירים. אחרי שיורד הגודש העניין מסתדר ולאחר כמה ימים הפצעים מתחילים להיעלם (אם כל השאר בסדר). אבל למה שיהיה גודש? אתן חושבות שגודש זה תקין? אולי בכלל לא אמורים להגיע למצב של שדיים מלאים כל כך?
מצד אחד, יש לי הרגשה שבעצם מה שאנחנו אמורות לעשות הוא ללמד את התינוק לינוק. שהתינוק הנולד אינו יודע לינוק והוא זקוק למעין הדרכה מאיתנו. שאם היינו יודעים להסביר לו ביום הראשון, זה לא היה לוקח חודשיים עד שהכאבים היו עוברים. מצד שני, לא נראה לי שחתולות או פרות מסבירות משהו לצאצאים. הם פשוט יונקים. אז למה שבבני אדם זה לא יהיה ככה ?
ההסבר [u]שד של אשה הוא עדין ולא רגיל להיות חשוף לאוויר, שמש ולמגע באופן כללי, כך שהגיוני שגם כשהתפיסה טובה, השד יגיב בפציעה או כאבים._ נשמע לי הגיוני כי הוא בדיוק מסביר מה _השתבש בגוף האישה במהלך השנים.[/u] נראה לי שבעבר שדיים היו חשופים יותר לשמש או לפחות לבגדים הרבה יותר גסים, והתוצאה הייתה פטמות עמידות יותר. המצב שיש היום של פטמות מעודנות, הוא אולי אחראי לפחות לחלק מהפצעים. כמו כפות ידיים ורגליים שהיום עדינות יותר ממה שבוודאי היו בעבר. שדיים של שימפנזות חשופות לשמש ולכן אולי פחות עדינות.
[u]קשה לי להאמין שבעבר סבלו הנשים מפצעים.[/u]
גם לי משהו כאן לא מסתדר. למען האמת, הפתיע אותי בסקר הזה שיש כל כך הרבה נשים שלא היו להן פצעים בכלל. ממה שראיתי סביבי, לכולן יש פצעים וכאבים, לפחות בהתחלה. במקרה שלי, ההסברים לקשיי ההנקה באובדן הידע ההנקתי והשפעתה השלילית של סביבת בית החולים על ההנקה, אינם תופסים. היתה לי לידת בית רגועה, הכנה טובה להנקה בקורס הכנה ללידה, נולדה לי תינוקת גדולה. גדלתי בסביבה של מניקות. אמא שלי הניקה ארבעה אחים קטנים ממני. אחותי הניקה לפניי שני ילדים וכולן סביבי הניקו. גם לא היה לי ספק שאניק ולא חשבתי שיהיו לי בעיות (ואני גם לא מחשיבה שבועיים של פצעים לבעיות). אני די בטוחה שהפטמה שלי לא התחכחה בלשון או בחיך שלה. אז מדוע שיהיו לי פצעים? מדוע כל כך הרבה נשים נוספות סובלות מכאבים?
משהו כאן לא מסתדר לי. לא נראה לי הגיוני שכאבים ובעיות בהנקה הם טבעיים. מצד שני, מכל סיפורי ההנקה, אנחנו שומעים על מצבים רבים שתוקנו על ידי תיקון תפיסה פשוט או שהייתה בעייה מורכבת יותר.
כשאני מנסה לדמיין מצב טבעי של הנקה בהיסטוריה האנושית, אני מדמיינת שבט. שבט זו קבוצה קטנה למדי של אנשים. אני יכולה לדמיין מצב בו תיקון תפיסה הוא מהלך רגיל. אבל לא נראה לי הגיוני ששלל המצבים הפתולוגיים שעמן מתמודדות היום יועצות ההנקה שזהו מקצוען הבלעדי היה יכול להיאסף כידע בשבט קטן, במיוחד כשההסברים הרציונליים שאנו מחפשים לבעיות עשויים להיות שונים לחלוטין מההסברים שהיון יכולים להינתן בעבר לאותו מצב. כלומר, אנחנו מדמיינים איסוף ידע על הנקה והעברתו מדור לדור בשבט על ידי הנשים, כאילו צורת ההתבוננות שלהם הייתה זהה לצורת ההתבוננות ה"מדעית" "רציונלית" שלנו.
אני מרגישה שבפאזל הזה של הנקה כיום - בעיות בהנקה - יועצות הנקה חסר איזה חלק - משהו שאנחנו לא יודעים או עושים לא נכון. כי כל הבעיות הללו פשוט לא נראות לי הגיוניות אבולוציונית.
מחשבות נוספות - קשורות פחות
לאחר השבועיים הראשונים שהיו לי פצעים, הנקתי ללא בעיות כלשהן את בתי, עכשיו בת שנתיים. בזמן זה, יצא לי להניק פעמיים-שלוש תינוקות בני יומם של אחרות (תינוקות שעשו פצעים לאמהות שלהן). לאחר הנקות אלה תמיד הרגשתי כי עוד שתיים שלוש הנקות של אותו תינוק היו עושות לי פצעים. צורת ההנקה הייתה בפירוש כואבת יותר, ובעיקר [b]שואבת[/b] יותר. ואקום חזק ומציצה מאוד חזקה. מבחינת הצורה שאני החזקתי את התינוק ואיך שהוא הכניס את הפטמה לפה, לא היה הבדל לעומת בתי. גם עכשיו, כשאני מניקה את בתי הרבה פחות, פתאום החלו לכאוב לי הפטמות. השדיים הצטמקו, ואין כמעט חלב. בנסיון להוציא חלב, היא שואבת ממש חזק. אני מרגישה את הואקום הזה.
אחרי שחשבתי על כל זה לא מעט, עלה בדעתי כי בהתחלה, כשיש קולוסטרום, יש שאיבה חזקה שהיא תחילת הפצעים. השאיבה הזו יוצרת אחכ המון חלב, ויש גודש. כשיש גודש גם קשה לתינוק לתפוס טוב את הפטמה, והפצעים מחמירים. אחרי שיורד הגודש העניין מסתדר ולאחר כמה ימים הפצעים מתחילים להיעלם (אם כל השאר בסדר). אבל למה שיהיה גודש? אתן חושבות שגודש זה תקין? אולי בכלל לא אמורים להגיע למצב של שדיים מלאים כל כך?
מצד אחד, יש לי הרגשה שבעצם מה שאנחנו אמורות לעשות הוא ללמד את התינוק לינוק. שהתינוק הנולד אינו יודע לינוק והוא זקוק למעין הדרכה מאיתנו. שאם היינו יודעים להסביר לו ביום הראשון, זה לא היה לוקח חודשיים עד שהכאבים היו עוברים. מצד שני, לא נראה לי שחתולות או פרות מסבירות משהו לצאצאים. הם פשוט יונקים. אז למה שבבני אדם זה לא יהיה ככה ?
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות