תודה צפריר (-:

משתוקקת,
אם כבר אתם בעניין של רשימות, קנו ועבדו עם לבסוף מוצאים אהבה.

בהצלחה.

תודה צפריר על דבריך היפים הם עוררו בי הרבה השראה ...
דברים טובים קרו בינתיים . מתוך העצב והכמיהה שלי שוחחתי עם בעלי וסיפרתי לו כי אני רוצה שנעשה ילד, עכשיו. להפתעתי ולשמחתי הוא הגיב בצורה מאוד עניינית ותומכת. הוא רצה להבין למה אני לא רוצה לחכות וקיבל את דברי . זה הזכיר לי פן שאני כל כך אוהבת בו והוא הפתיחות המדהימה. ציטוט שלו : " כרגע זה לא בTODO LIST שלי אבל היא יכולה להשתנות" . זה מה שהוא אמר לגבי לעשות ילד עכשיו. הוא ציין שבעיניו חשוב להתוודע לנושא לעשות רשימה של דברים שקשורים, כמו הרשימה שעשינו לפני החתונה שלנו בה עברנו על כל הנושאים שקשורים וחשבנו ביחד מהו הרצון המשותף שלנו לגבי כל אחד מהם. כך לעשות רשימה של דברים לגבי הילד . וביחד התחלנו לחשוב על נקודות שנרצה לחשוב עליהן ולגבש התייחסות בקשר אליהן - איזה סוג של לידה, מה לגבי עבודה לפני ואחרי של שנינו, מה לגבי לימודים של שנינו, מה לגבי הזוגיות שלנו. הוא הזכיר לי שזה דבר שאנחנו אוהבים לעשות כשאנחנו עושים דברים ביחד - לגבש התייחסות ולהבין מה הציפיות והרצונות שלנו במישור הפרטים. ואני כל כך אהבתי את דבריו! אז סיכמנו שבעוד יומיים שלושה נשב ונכתוב רשימה באופן קונקרטי כי הוא רוצה זמן להתבשל עם הרעיון, ונשיג ספרים שקשורים לנושא.
הוא שמח והודה לי על הרעיון ותקשר אלי את ההתלהבות שלו . הרגשתי שאנחנו משלימים זה את זה. שאני מבטאת את הדחיפה האינטואיטיבית שבאה מהבטן והוא משלים אותה בניתוב לתיכנון ענייני שיוצר הגשמה.
אז עכשיו אני מרשה לעצמי לדבר אל הילד שלי ולומר לו שיראה איזה אבא מקסים יש לו. ואני מסתכלת על אהובי כמו על האבא של הילד שלי.
והפתעה נחמדה שלא ציפיתי לה דברים טובים באים ביחד - בן זוגי חתם מילולית על הצעת עבודה במשרה חלקית מדהימה .
אני מרגישה מאושרת !
תודה רבה שחלקתם איתי !

משתוקקת,
עם אהבה לא קונים במכולת
רק עם אהבה קונים במכולת.

את כבר מעוברת מהבחינה הנפשית, כל ההתנגדויות שלך, מהחינה הכלכלית ומהבחינה של להיות תלויים על ההורים ומהבחינה של הלימודים, זה סתם.
כלומר זה סתם בשביל להראות לך שיש דברים חזקים מהשכל ומאותם רעיונות שבפועל לא את ולא אף אחד יכול לדעת אם את מאמינה בהן באמת או שרכשת אותן לאורך חייך, מכל מיני "מוכרים". ההורים שלך, החברים שלך, המדינה שלך וכן הלאה..

אבל הילד הזה, שכבר נובט אצלך בבטן, הוא כבר כאן, והוא בא ללמד אותך לקחת את כל מה שמובן לך מאליו ולבדוק הכל מחדש.
והרעיון הזה נמצא לפחות מעניין. בעבורך זה נמצא אפילו אולי יכול להיות מרתק.
ועולה בך איזו סקרנות ותמימות (והן באות ביחד עם הילד הזה - באריזה אחת) לקראת המחשבה המרעננת הזו.
וגם פחד. כלומר רגע, רגע, אל תשנו לי את העולם שלי.

אבל הילד הזה לא יבוא אלייך על מנת להמשיך לך את תמונת העולם הזו. הוא יבוא (מה יבוא? - הוא כבר כאן) ובאמתחתו יהיו הרבה הפתעות לאמא.
הוא למשל יכול לגלות לך את מהות הצמצום. שאת עצמך תהפכי למכוונת כולך אליו, עד שתשכחי את עצמך, ותצטמצמי בעבורו, ותחווי את ההתמסרות שיש למשל בהנקה או בעצם ההריון, והלידה, והלווי היומיומי.. ואת הקשיים...

והוא יביא אתו עוד כמה, הם באים בצרורות, המתוקים.
כי כל ילד בא ללמדך עוד משהו.

למשל האמרה חסרת הבסיס הזו שלא קונים במכולת עם אהבה.
רק עם אהבה. אהבה היא הדרך ואמצעי התשלום. את זה ילמדו אותך ילדייך.

ודווקא היצירה הזו - ילד - תפתח בפנייך עולמות שלא חלמת עליהם.
שאמונותייך מתחילות להבחן. אחת לאחת.

חשבי על כך.

משתוקקת. קראתי והרגשתי צורך לענות מתוך החוויות שלי.
אני נכנסתי להריון עם ביתי הראשונה בגיל 26,לחלוטין לא מתוכננן, כשבדיוק סיימתי את לימודי ורציתי מאוד להתחיל לעבוד. גם אנחנו היינו אז כ- 5 שנים ביחד.בעלי עדיין למד ועבד במקביל. החלטנו לשמור את ההריון. אני הייתי ברגשות מעורבים מאוד בקשר לזה, כי הרי אני היא זאת שבהריון, שחיי ישתנו לבלי הכר (וגם גופי), בזמן שבעלי יוכל להמשיך בעניניו...
כמובן שחיינו לא חזרו להיות כמיקודם מאז הלידה, הרי הצטרפה תינוקת למשפחה (שהיום היא ילדה בת שבע וחצי).
אני רק יכולה להגיד, שבדיעבד, זה הדבר הניפלא ביותר שקרה לי!הכל השתנה מהרגע בו נולדה בכורתי, איתה נולדו רגשות אהבה מדהימים שיש רק לאמהות ואבות. עברנו גם תקופות מאוד קשות בזוגיות שלנו,אבל התגברנו והמשכנו הלאה.
היום יש לנו 3 בנות מקסימות ,ואני מקוה לעוד...
בעלי הוא מפרנס יחיד, כי אני עם בנותינו בבית, ואנחנו לא מתביישים להעזר במשפחה. הפרנסה תמיד היתה נקודה קשה.
אבל לא פגשתי מישהו שאין לו את הבעיה הזאת:-P

זו החוויה שלנו. אתם צריכים. להחליט מה טוב לכם. איפה אתם מוכנים להתפשר, וכמה את מוכנה לחכות.
קבלי חיזוקים, ומקוה שתמצאו את דרככם.
@}

משתוקקת,
אני מנסה כבר שעה לענות לך. אז בינתיים תשובה קצרה, ותסלחי לי.
משתמע לי בינתיים שאתם עוד מאוד צעירים, וצריכים אולי קודם לסיים את הלימודים ועוד קצת למצות את
ה"לבד" לפני שתיכנסו למחויבות הגדולה גדולה והמקסימה הזאת... ורק אז להתחיל להגדיל את המשפחה.
בעניין הכלכלי - אם כך את מרגישה, אז כנראה צריך שלפחות אחד מכם יעבוד. מה גם שהבנתי שאת לא במיוחד
רוצה מטפלת וכו'.
זהו. עניתי. ומקווה שיצטרפו עוד. @}

אני מקווה לא להיות בהתחבטות הזו הרבה זמן.



בקשר לשאלה עצמה, אני לא ממש יודעת מה לענות. לדעתי האישית, אין מה למהר, אבל לא כולם יסכימו איתי, בוודאי.

שלום טרה רוסה.
דף זמני כי אני מקווה לא להיות בהתחבטות הזו הרבה זמן.

עוד כמה דברים:
אני חושבת שהחשש העיקרי שלי הוא משני דברים:

1. אי ביטחון כלכלי. כרגע אנו מקבלים עזרה כלכלית מההורים. אני בשום אופן לא מוכנה להביא ילד ולפרנס אותו על חשבון ההורים. בן זוגי לא חושב שיש בזה משהו רע, אך אני מרגישה שזה לא קביל מבחינתי. אני מרגישה שאני חייבת שתהיה לי עצמאות כלכלית אמיתית לפני שאני עושה ילד. כי ברגע שעושים זה בלתי הפיך מבחינתנו.
2. אני חוששת שלא יהיה לי זמן לשום דבר. אני חושבת שבסיס כלכלי טוב מאפשר להיות חופשיים יותר להגשים את הרצונות. בדרך כלל ככה זה, לפחות אצלי. ונראה לי שלא מתאים לי לחיות בצמצום, בכל אופן לא עכשיו כשאני לומדת כל כך הרבה דברים חדשים והרבה מן הדברים האלה כרוכים בהוצאה כספית.
3. אבל אני כל כך רוצה תינוק.
4. אולי זה פשוט משהו שמחליטים אותו ואז רואים איך מסתדרים? אני מאוד אשמח לתגובות

למה דף זמני ?

רציתי לשתף בתחושות שלי. אולי יש למישהו עיצה או נחמה קטנה. אני בת 25 נשואה חצי שנה. אני ובן זוגי ביחד 5 שנים.
אף פעם לא חשבתי שאני ארגיש כזה רצון לילד - להיות בהיריון ואז ללדת את התינוק המתוק שלי. בחודשים האחרונים אני מרגישה לפעמים באופן חזק את התינוק שלי קורא לי ורוצה להיוולד. כשאני רואה תינוק אני פשו ט נמסה .
הבעייה היא ששנינו סטודנטים ולא ממש עובדים אלא על סף להתחיל לעבודה ב"עבודה אמיתית". ואני מפחדת שהיריון ותינוק עכשיו יפגעו בתכניות האלה, לפחות בתכנית שלי להתחיל לעבוד - שיקשה עלי למצוא עבודה ושיקשה עלי להקדיש לפריצה לשוק העבודה את האנרגיות הדרושות.
בעלי מאוד בעד שנעשה ילד כשבאמת יהיה לנו הפנאי להקדיש לו. אני מכירה נשים צעירות שעשו ילד ראשון תוך כדי לימודים ושלחו את הילד למטפלת , אך אני לא מתחברת לזה. נראה לי שבעלי עדיין לא מוכן לילד - הוא גם בן 25 השתחרר מן הצבא לפני 3 שנים, ומיד התחיל ללמוד באוניברסיטה בלי שהיה לו ממש זמן לעצמו לדברים שלו. (שנינו כבר 3 שנים באוניברסיטה ולשנינו יש עוד שנה לסיום התואר בע"ה) הוא מאוד מתעניין עכשיו בתחביבים ספורטיביים - אמנויות לחימה, רכיבת אופניים, והוא עובר מן תהליך של להגדיר לעצמו מה הוא באמת רוצה לעשות. אם לפני שנה יכולתי להיות בטוחה שהוא ירצה לעבוד במשרה מלאה בשמחה, היום זה לא כך, ואני אשמח אם תהיה לי האופציה התיאורטית לשאת באחריות כלכלית בבית . אני מרגישה שיש דברים שהוא רוצה לעשות לפני שתהיה לו האחריות של ילד. אני לא רוצה לדחוף אותו או לשכנע אותו לעשות ילד. אני לא רוצה לומר לו שזה מאוד חשוב לי דווקא עכשיו גם כי אני רוצה שהוא יגיע לרצון שלו בקצב שלו וגם כי אני בעצמי לא שלמה עם זה. הרי אם נחכה עד שנהיה קצת יותר מסודרים , החוויה שלנו של להביא ילד תהיה רגועה יותר וגם הילד יקבל הורים פנויים יותר. אבל יש בי קול שאומר שהדברים האלה הם בכלל לא באותו סדר גודל. שהיופי והקסם שבתינוק לא עומדים בשורה אחת יחד עם היומיום ושבסופו של דבר מסתדרים . אבל יש בי גם קול אחר שאומר שבסופו של דבר עם אהבה לא קונים במכולת (אהבה לתינוק) ושאני צריכה להתאזר בסבלנות. אבל אז הקול הראשון אומר שחבל, חבל לדחות משהו טוב. חשש נוסף שלי הוא שהיחסים שלי ושל בן זוגי ישתנו. עכשיו אנו זוג צעיר שדואג רק לעצמו ואת הפנאי שיש לנו אנו משתדלים להקדיש לטיפוח הזוגיות שלנו ולתחביבים שלנו שמאוד חשובים לנו. אני חוששת שהתקופה שיש לנו עכשיו אף פעם לא תחזור אחרי שנעשה ילד.
דבר נוסף - אולי אני לא בסדר - אני חושבת על ילד לא כעל ילד ש ל נ ו, אלא כעל ילד ש ל י. אני רוצה תינוק כי אני רוצה תינוק ואני לא מתקשרת בינו לבין האהבה הגדולה ביני לבין בן זוגי. יכול להיות שזה סימן שעדיין לא מתאים שא נ ח נ ו נעשה תינוק .
אם יש למישהו עצה או חוויה לספר בהקשר הזה מאוד מאוד אשמח.
תודה.