שקטה,
קודם כל ברכות על ההריון! (וגם, אם אני לא טועה, מקווה שאני לא מבלבלת אותך עם מישהי אחרת, על החזרה לארץ?)
לדעתי זה צעד חכם מאוד לחפש לגדול מטפלת, אני הייתי עם גדולה (פצפונה בת שנה) בתחילת ההריון השני וזו זכורה לי כתקופה קשה מנשוא.
יש בפייסבוק קבוצות ייעודיות לפי אזורים ובכלל כדאי לשאול בקבוצות הורים בפייסבוק.
ממשיכה את הכיוון של יוליקו אולי לפתוח את החיפושים גם לכיוונים אחרים אם כיוון המטפלת לא מצליח? נגיד אולי משפחתון קטן (2-3 ילדים) או משהו כזה?
יש לך במי להיעזר עד שתמצאי? משפחה? חברים? אפילו לשעה שעתיים...

אהה... אבל(!)... את יכולה להיות איתם! הן יכולות להיות בבית במקביל איתך, את נחה בחדר שלך או בסלון, או אפילו בחדר של הילד, והיא משחקת, מאכילה, מטפלת בו, וכשהוא נח היא מקפלת כביסה, מכניסה/מוציאה מהמדיח, או שוטפת כלים/ רצפה במטבח.
בקיצור, עד שתרגישי בטוחה, את שם! אבל את מקבלת אפשרות לשכב, לקרוא, לעצום עיניים, להתקלח...את לא עושה את כל המטלות, אבל את עם האצבע על הדופק, וזה אפילו יותר זול ממטפלת.
חוץ מזה, כאמא מניקה לטווח ארוך יצא לי להסתובב לא מעט בגינות ציבוריות, ולצערי ראיתי לא מעט מטפלות שמטפלות יפה מאוד בטלפון שלהן, עם ילד בוכה בעגלה, או מקשקשות עם מטפלון אחרות, ומדברות ממש מגעיל אל ועל הילד שבטיפולן. יצא לי להעיר לכמה מהן, כל כך זה היה מגעיל. אז נכון שזה לא כולן, אבל הדיפלומה לא הופכת אנשים למקצוענים בהכרח.
לכן, טוב לדעתי להיות ביחד (עם מי שעוזר לך) בהתחלה, ואין צורך להתאמץ בהכרח על מטפלת.

תודה רבה יוליקו@}

אני בתל אביב, באזור קינג ג'ורג'.
פחות אוהבת לתת לנערות צעירות להשגיח עליו. לא סומכת עליהן שיבינו את גודל האחריות עם תינוק בגיל הזה שממש מסכן את עצמו כל הזמן. מפחדת שיהיו בטלפון עם הסחות הדעת הרגילות בגילאים האלה ולא מספיק ישימו לב.

שקטה,
קודם כל בשעה טובה! ואז חיבוק גדול!
אולי, אם תכתבי מאיזה איזור את, אפשר יהיה לעזור לך.
רעיון- לחפש נערה שתהיה מוכנה להיות עם בנך כמה שעות? אולי 2-3 נערות מהסביבה שלך ימלאו תפקיד של מטפלת אחת?

בהריון שני כרגע ומרגישה פשוט מותשת... אני מנסה נואשות למצוא מטפלת לגדול ולא מצליחה. כל פעם משהו לא מסתדר. ההריון עדיין מאוד צעיר אבל הבחילות ותחושת הגועל כל היום ממש מפריעות ולא משאירות הרבה אנרגיה בשבילו. אולי מישהי מכירה מטפלת טובה ואמינה שתציל אותי...?

אני גם במצב שלך בהריון ,
זה פשוט לנוח לצאת להליכה לישתות משהו חם כמו: נס קפה +שוקולד ולהתחיל לסדר
נשימהההההההההההההה ארוכההההההההההולהתחיל לסדר!!!

לאט לאט. צעדים קטנטנים. לחשוב רק את הדקה הנוכחית וזו שאחריה ולא יותר מזה. לקום בבוקר, לציין לעצמך שהנה עשית את זה - הצלחת לצאת מהמיטה ! אחר כך לשטוף פנים - לעשות לעצמך עוד וי גדול שהנה שטפת פנים. לצחצח שיניים - ושוב למשב את עצמך... ככה לאט לאט - בלי לנסות לחשוב על כככוווווווול מה שצריך עוד לעשות ולא עשית, לא להרים את הראש מעבר לדבר הנוכחי ולחייך לעצמך מבפנים ומבחוץ על כל צעד שעשית - בחוויה שלי זה כמו תחבושת ללב שממלאת בהרבה כוחות ולאט לאט גם בניצנים של שמחה

וואו, מזדהה.
אפילו ללכת לנוח במיטה כמה דקות אני לא מצליחה לגרור את עצמי... שלא לדבר על להתחיל לסדר פה קצת את הבית.
וכמובן שאין מה לדבר על כל הדברים הגדולים באמת, העבודה, הלימודים...
איך מוצאים אנרגיה לכל זה??

בעיניי-אופייני לתקופה זו של סוף השנה, סוף קיץ והחם הגדול. תצמצמי פעילויות למינימום הכרחי, תזרקי חפצים מיותרים, הליכה איטית ונעימה יכולה לעזור,( טוב להירהורים) אם יש חשק אז חלקים ממנה יכולים להיות יותר נמרצים- תזרמי עם מה שאת מרגישה, תקופה של ניקוי . תנוחי, אך אל תזניחי את מה שמחייב טיפול, זמן טוב לסגירת מעגלים והתכווננות ובניית יסודות לשנה החדשה. כך אני מרגישה באופן אישי. שיהיה בהצלחה! טפו טפו טפו...

הימים האלו שאין כוח.
כבר חודש אני לא עושה כלום, הבית הפוך ואין לי חשק. מכירים?
אני יודעת שזה מעגל. איך יוצאים מזה? החלטתי שכל יום אעשה הליכה אבל בינתיים לא הלכתי בכלל...

מזדהה מאוד
המרגיעון שעלה לי: הייתי מחבק אותך עכשיו, אבל אני רק מחשב
לצערי אין לי תובנות ואין לי לאן לשלוח את האי עם הילדים. הכי משונה זה שכבר אם קורה שהם כולם הולכים לפרק זמן של מס' שעות וזה ידוע מראש אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב שזה מרגיש לי מוזר.

הולכת ובאה יקרה ,
מציעה לך לחשוב על תמיכה של פרחי באך ,
לקבלת יותר כוחות פיזיים ונפשיים ריגשיים .
בהצלחה
מיכל

מדור אתגרים בהורות
הצעה: להעביר לדף אני כלכך עייפה

כרגע נמצאת איתי רק ביתי הקטנה הגדולים נמצאים במוסדות אל רק עד 1 בצהריים כך שאין רגע דל
ואני חושבת על החופש הגדול שהוא תקופה שכולם בבית כי לא כלכך אוהבים אצלי קיטנות (מעניין למה) ורק מעצם המחשבה אני מתעייפת
זה לא שאני לא אוהבת שהם בבית להיפך בחופשים הכל יותר רגוע והם משחקים נפלא אחד עם השני ואין את הלחץ לקום בבוקר ולהספיק להגיע בזמן...
נו... נראה לי שנתתי לעצמי את התשובה
סליחה שהטרדתי אתכם

מזדהה.
אתם בחינוך ביתי?

בקיצור מה עושים?

מחבקת את עצמך ונותנת לעצמך הרבה מקום.
פועלים מתוך נוחות לעצמך, ודיוק עם עצמך.
אם לא בא לך עכשיו לעשות שום דבר מיוחד אז לכי על זה, תשארו בבית.
זה יותר נכון מאשר לעשות משהו "בשביל" הילדים: לצאת החוצה, ללכת לחברים וכו' ולזייף עם רצונותייך.
כך הכוח לא הולך לאיבוד.
ברור שלא תמיד זה מתאפשר אבל בקטנות - זה כן.
עם 3 ילדים גם המון עזרה לא תספיק כי זה פשוט אינסופי

יש לי בעיית כח
נגמר לי הכח
אני עייפה ושחוקה
איך ממלאים את המצברים וממשיכים לגדל שלושה ילדים באותה סבלנות שמחה ומרץ כמו בהתחלה?
לפעמים כשאני מבקשת מבעלי שיקח אותם לאמא שלו בשביל שיהיו לי כמה שעות לעצמי הזמן עובר כלכך מהר שכשהם חוזרים אני מרגישה כאילו לא הלכו בכלל
הגעגוע כבר לא קיים פעם איך שהם היו יוצאים מפתחהבית הגעגוע היה מתחיל היום לוקח הרבה זמן עד שאני מתגעגעת
בקיצור מה עושים?

וואו, צפריר נורא נורא צודק. כשלא הייתי בהריון תירגלתי הרבה "לחבק עץ" וממש הרגשתי איך אני מתמלאת אנרגיה, ואפילו אושר ועליצות.

אלונה, האמת - בכוח הרצון ...
(אני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד רציתי את ההריון הזה, ואני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד רוצה את הילד הזה, ואני אוהבת אותו כבר, וממש חשוב לי שתהיה לו לידה רכה וטובה במועד).
and with a little help from my friends

בשמת, אני כולי נדהמת. איך את מצליחה לשרוד?כל הכבוד!!!
יונת .
צפריר רעיון נהדר. אני כבר יוצאת החוצה. תודה תודה.
אתמול אני גיליתי שמים (בריכה ,אמבטיה) מאוד מעירים ומחזקים.
אולי אבלה את ההריון במים, לא רק לידה.

אלונה,
לשבת ולהשען על עץ. להתחבר אל מרכז כדור הארץ. לחוש את האנרגיה שעולה ממרכז כדור הארץ. לצעוד יחפה על האדמה כשאת משאירה טביעות של אור בכל פסיעה שלך.
אמא אדמה.

אצלי הפתרון היה להגיע סוף-סוף לשליש השני...
(רק שהפעם הוא התחיל בחודש שמיני!)

אה, וחשוב לנמנם.
ולא לגמור את הכוחות.
לא יאומן כמה כוח נדרש לדברים שאנחנו עושות בחיים ה"רגילים".
רק כשמגיעים למצב שלי, שאני כבר מעבר לסף ה"אין כוח" עד כדי כך שישיבה היא מאמץ בשבילי, שגורם צירים, אז מבינים את המחיר באנרגיה של כל פעולה. כמה "עולה" "רק להעביר סמרטוט על השולחן", "רק להתכופף להאכיל את הילדה כשאני יושבת מולה ואוכלת" (התנשפות, הרגשה לא טובה בבטן, מוכרחה מייד להישען אחורה ולנשום עמוק), "ישיבה" (התקשויות אחדות), "להתרחץ" (שלושת רבעי שעה של צירים קצת מפחידים), ישיבה בכסא גלגלים במשך שעה בערך (יותר מעשרים וארבע שעות של התקשויות ברחם כל הזמן, למרות עשרות טיפות לעצירת צירים, והירגעות הדרגתית במשך שלושה ימים שבהם מרוב פחד לא זזתי מהמיטה, רק לשירותים, אפילו לא עמדתי לצחצח שיניים בלילה הראשון).

אלונה, אני פרסמתי מודעה. וגם שאלתי חברות. וגם פה בלוח מודעות, נדמה לי, וגם שאלתי אמהות בגן של בתי על בייביסיטריות שלהן.
וחשבתי גם פשוט להתקשר לנשים שפרסמו שהן רוצות משרה של מטפלת - סה"כ, דרושים כישורים דומים בשביל לעזור לאשה בהריון עם ילדה קטנה, לא? מטפלות רבות מצפות שהמשרה תכלול קצת בישול, טיפול בכביסה, קצת סדר בבית וכדומה.
הרעב ממש מסוכן לעובר, מנסיוני (לא תאמיני כמה למדתי בהריון הזה על חשיבות השתייה והאכילה. זה קריטי וזה הורג אותי).
מאוד חשוב מישהי שאוהבת לפנק באוכל ויכולה להכין אוכל שתהיי מסוגלת לאכול (הא, הא, את בטח לא יכולה לאכול עכשיו כל מה שיתנו לך...)
עזרה, עזרה, עזרה בכל מחיר.

אוי אוי, אלונה - שכחתי בכלל מה את שואלת. (-;

נמנמתי כבר חודשיים ,באה לי לעשות משהו יותר אתרקטיבי.
בשמת ,לא הצלחתי להשיג עזרה, עוזרת בית של פעם בשבוע לא מספיק, והכי גרוע זה רעב...

כשממש אין כח, ממש?
שוכבת בתקווה שלא יזנקו לי על הציצי. אם אני או הילדים מצליחים למצוא להם עיסוק אטרקטיבי במיוחד - מנמנמת p-:

משיגות עזרה ושוכבות במיטה?

קראתי רשימה של יונת באתר שלה וזה נתן לי כוח לתאר את מצבי. בעקבות ההריון אין לי כוח לכלום.אבל ממש לכלום.
בעקבות רשימה של יונת קיבלתי כמה רעיונות, אבל מענין אותי לשמוע מה אתן עושות שאין לכן כוח?

כשאין לי כוח רשימה של יונת מתוך גליון 35 של "באופן טבעי"