[u]יש כאן הרבה שקוראים[/u]. מילדות ;-)

ברוכה הבאה @}
יש כאן הרבה שקוראים, אך לא בשעות אלו.
תכתבי את השאלה שלך, ותוך יום-יומיים תקבלי כבר מספר תגובות.
ממליץ לבקר בדף [po]מה חדש[/po], כדי לקבל קצת מושג על התנועה באתר: מתעדכן עם כל כתיבה בכל דף.

שלום, כותבת כאן פעם ראשונה והייתי שמחה לשאול משהו.
יש פה עוד אנשים שקוראים?

גם אצלנו בדקו, באוניברסיטה העברית וגם בתואר שני, לא להיכרות, אלא לנוכחות. ולמרות שהייתי בחוג ידידותי ומשפחתי יחסית, היתה המון תחרות, המון חנופה למרצים וציונים ע"ב יחס אישי ולא בהכרח הישגים. שנה א' היתה לי איומה, אניש הייתי מצטיינת פתאום ישבתי על 7-8 דווקא במקצוע שהיה מגמת הבגרות שלי. מי בדק את העבודות? תלמידי שנה ג' ששיחקו במשחקי דיסטנס. זה הרס לי לגמרי את הביטחון העצמי והאמונה ביכולת שלי. אגב, לא יודעת אם זה קשור, אבל יש בליבי גם בטן מלאה על הפסיכומטרי שממש אבל ממש לא משקף. הציון היה נמוך להחריד וממש לא שיקף את הישגיי בפרט תואר שני (הצטיינות).

על העקרון - בודאי!

חגית, נדמה לי שאני מבינה את מה שאת אומרת. גם לימודי תואר ראשון נגועים בבעיות של מסגרת, שבחינוך הביתי החופשי לא קיימות. וכן, גם התואר הראשון הוא בהרבה מקרים חלק מסדרת "כמו כולם" או "כמו שצריך". אבל "מותר" לוותר עליו אם רוצים. נדמה לי שהויכוח כאן הוא רק על הפרטים, על העקרון אני מניחה שיש הסכמה, לא?

קיבלתי מכתב מהמזכירות שעלי לבדוק נוכחות. אבל לא בודקים אם בדקתי... (מנסיון)
אני רושמת לעצמי ורואה אם יש קורלציה בין הנוכחות לבין התרגילים. לרוב יש.

יש הקראת שמות כדי להכיר, ויש הקראת שמות כדי לסמן V או X. לא אותו דבר.

אני דווקא מקריאה שמות. אני אוהבת להכיר את תלמידי. הבעיה שאני גרועה בחיבור פרצופים לשמות... עד סוף הסמסטר אני מצליחה לזכור רק חלק בשמם...

חובת נוכחות?
הקראת שמות?
בדיקת בחינות ע"י סטודנטים לתואר ראשון מהמסלול שלך, כשגרה?
תחרותיות מזיקה?
לא בבית ספרי (טכניון, מתמטיקה).

גבוה/שווה יותר - אך ורק מבחינת הערך ב"שוק".

אה, אולי זה בבר-אילן וצריך ללמוד לימודי יהדות? אבל את זה יודעים מראש כשנרשמים לאוניברסיטה. זה לא אמור להשפיע על [b]כל[/b] החוויה.

באמת, מה זה? אין בחירה, הקראת שמות, קורסי חובה בנושאים אחרים...
האמת שזה מעורר מחשבה על עד כמה אופי הלימודים תלוי באישיות המרצים בחוג. סה"כ אין הנחיה מגבוה (כלומר, ממש גבוה, כמו משרד החינוך), איך צריך להתנהל חוג מסויים. אז זה כנראה נובע מהחלטות המרצים, או ראשי החוג.

אכן נשמע מגעיל, ונגוע בחוסר אמון לסטודנטים (הקראת שמות???). זה בטח לא מתמטיקה ולא מדעי הטבע.

צר לי אבל לתואר שלמדתי אין זכות בלעדיות על השיטה....

וואו, איזה תואר מגעיל למדת...
בפקולטה שלי תמיד המרצים עצמם בדקו את העבודות והבחינות. אני בהחלט תמיד בדקתי ובודקת לתלמידי. והמון בחירה.

ובשמת, זו ממש לא התקפה!
אני בסך הכל חושבת בכתב (-:

תוצאת בחינת הבגות משוקללת עם ציון מגן שזה מיון שנצבר במשך כמה שנים (בחינת מגן+שקול דעת של המורה המגיש)
כך שהיא דווקא אמורה לשקף טוב יותר את ידיעות התלמיד מאשר הבחינות באוניברסיטה.

בחירה?
אמממ...
לא ממש.
מרגע בחירת המסלול אין הרבה בחירה. יש הרבה קורסי חובה שחייבים לקחת. מס' מצומצם של מרצים, אם בכלל....
בדר"כ יש גם קורסי חובה שהם כלל לא בנושא המסלול (קורסים כלליים, סטטיסטיקה).

אני לא הרגשתי שהלימודים הם אחרת בגלל הבחירה. יש חובת נוכחות, יש הקראת שמות, יש עלבונות של מרצים, יש תחרותיות גדולה בין הסטודנטים, אין כמעט יחס אישי בין המרצה והתלמיד והההשקעה לאורך הקורס מתנקזת בעיקר במבחן אחד שהשאלות שבו הן לא תמיד הוגנות?
והבדיקה? נו באמת ...
בידי תלמיד שנה ג'..

למה זה גבוה יותר?
למה זו מטרה שווה יותר?
זו בסך הכל תעודה נוספת...
שיכולה להכשיר לעבודה או לתעודה הבאה... (תואר שני...)

אפשר ללמוד הרבה שנים ולהשקיע במקצועות החובה, אבל לדעתי, אם אתה לא אוהב את המקצוע, לא ייצא לך כלום מן הלמידה. כמו שבשמת אמרה, לא זוכרים את זה.
באופן אישי, הייתי תלמידה מצטיינת כל חיי, אבל אני זוכרת כיום רק מעט מאוד ממה שלמדתי בבית הספר היסודי והתיכון. למדתי גם באוניברסיטה, והיה כיף ומעניין וכמה כלים בהחלט קיבלתי; אבל את עיקר ההכשרה לעיסוקים שלי היום רכשתי באופן עצמאי, פשוט כי התעסקתי בדברים שהיה לי כיף איתם. אפשר לומר שהתחלתי ללמוד את תחומי עיסוקי בעיקר באופן עצמאי - אחד מהם מיום שלמדתי לקרוא ולכתוב, פחות או יותר, ואת השני מגיל 12-13. והלמידה העצמית הכשירה אותי לזה יותר מאשר כל שנות הלימוד הרשמי יחד. אני אדגיש שלא התעשרתי מזה (מבחינה חומרית) ומן הסתם לעולם לא התעשר... אבל זה באמת לא משנה.

רק כשהגעתי לאוניברסיטה הבנתי את הגיחוך ב"מקצועות" שמלמדים בבית הספר. תנ"ך, ספרות, הסטוריה, מתמטיקה... אלו לא נושאים שמסתכמים בבחינה אחת.
באוניברסיטה הבנתי (הבנתי ממש, תיאורטית תמיד ידעתי) שמתמטיקה, למשל, היא שם כולל להמון סוגים שונים של ידע. אם יש לך תואר במתמטיקה, בניגוד לבגרות במתמטיקה, אתה מבין היטב שלמדת נושאים א', ב' ו-ג' ולא למדת את ד', ה' ו-ו'.

בחינות הבגרות = בחינה אחת גדולה על כל המקצוע.
תואר ראשון = בסוף כל קורס בחינה. בסוף התואר שיקלול. בפתוחה - רק בחינות, אבל באוניברסיטאות אחרות - גם עבודות ובחינות בית, לא רק המבחנים האלה שלומדים להם ואז באים לכיתה ל-3 שעות מבחן.
וכמו שגילה אמרה - הבחירה. כל הלימודים נראים אחרת כשאתה שם מבחירה.
וגם, מה שבודקים וצורת הבדיקה - שונה מאוד.

חוץ מזה - זה גבוה יותר.
אם את צריכה להשקיע זמן ומאמצים למען מטרה, לא עדיף להשקיע אותם למען מטרה שווה יותר?

לא כ"כ הרבה.
בעיקר - שאם אתה כן רוצה תעודה - זו תעודה "שווה" יותר.
אבל גם -
ששם אתה לפחות בוחר מה ללמוד (במידה מסוימת), שהדברים בפרופורציה: ברור שבחינה היא רק בחינה, לא עושים הצגה של "לומדים את זה כי זה חשוב לחיים", אלא - "לומדים את זה כי אלה המבואות המקובלים של המקצוע" (לפחות בלימודי הנדסה, ברור שללא כמה שנות ניסיון, ההכשרה לא הושלמה).

[u]בשביל מה לבזבז זמן וכוחות על בחינות הבגרות המטומטמות אם אפשר לעשות ישר תואר ראשון?[/u]

מה מותר הבחינות לתואר הראשון מהבחינות לתעודת הבגרות?

עדינה, אני ממליצה להציץ בדפים על [po]מקצוענים בלי תעודות[/po] ועל [po]תעודת בגרות[/po], וגם בתשובה שלי לשאלה [url=http://www.ootips.org/horut/hs-faq/academy.html.]האם בוגרי חינוך ביתי יוכלו ללמוד באוניברסיטה[/url]
ולגבי הפיסיקה (או כל נושא אחר דומה) כדאי לקרוא את מה שאורנה כתבה בדף [po]בורות בחינוך הביתי[/po].

[u]מתי הם כן ישתלבו במערכת הזו? בתיכון, באוניברסיטה , ואולי בכלל לא?[/u]
הנה כמה מהתשובות שאני נותנת לעצמי על השאלות האלה (לכן לא "תשובה" אלא רעיונות שיכולים לשמש מזון למחשבה לאחרים):
[list]
[*] הייתי מעדיפה שילדי לא ישתלבו בכלל ב"חינוך חובה".
[*] מגיל 15 (ולפעמים לפני) אפשר להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה (שבה אני עובדת, בין השאר). לא נדרשים לא בחינות פסיכו-מה-שמם ולא תעודות משום סוג שהוא. תוך שלוש שנים אפשר לסיים תואר ראשון ששווה הרבה בכל אוניברסיטה, ולהגיע אקדמאים לצבא... בשביל מה לבזבז זמן וכוחות על בחינות הבגרות המטומטמות אם אפשר לעשות ישר תואר ראשון?
[*] ייתכן שאף אחד מילדי לא ירצה לימודים אקדמיים. אני אקבל את הבחירות שלהם. אישית, במשפחתי, כשגם הם כמוני גדלים במסדרונות האוניברסיטאות ובספריות - יותר "ייתכן" מאשר "לא ייתכן".
[*] גם אני לא מבינה כלום בפיזיקה (טוב, משהו, אבל ...). אני אגיד להם ש"נשאל את יונת שרון"... D-:
[/list]
וברצינות: ואם הם לא יתעניינו ולא ילמדו? גם אני למדתי פיזיקה בבית הספר. לא זוכרת ולא יודעת מזה [b]כלום[/b] . כל מה שאני יודעת היום בפיזיקה זה ממה שקראתי בעצמי בגיל בוגר.

העברתי לכאן שרשור שהסתעף מהדף
[po]התפתחות אישית לקראת חינוך ביתי[/po]