אני גמלתי את הבכור בגיל שנתיים וחצי והוא חזר לינוק בהדרגה אחרי כמעט שנה (בגיל 3 וכמה חודשים) כשהתינוקת נולדה.
אני מאד הצטערתי שגמלתי אותו כי רציתי שיגמל לבד באופן טבעי אבל כשהיה בן שנתיים וחצי הייתי כל כך עיפה וסחוטה שחשבתי (בהשפעת הסביבה וזה שלא הכרתי אמהות אחרות שמניקות בגיל כזה) שזה הפתרון....זה אכן עזר לי מבחינת העייפות אבל היום אני יודעת שיש גם פתרונות אחרים.
הוא עדיין יונק (בן רבע לשש) אבל כמובן שכשזה מתאים לי.
גם אני מסכימה שבגיל 3 אפשר לדבר ולשים תנאים להנקה.
זה לא תמיד קל אבל מבחינתי אני רוב הזמן מאד שלמה עם הבחירה הזו שלי ושמחה על ההזדמנות שניתנה לי לתיקון. (מבחינתי הגמילה שלו היתה טראומטית עבורי ונגדה את כל מה שהרגשתי מבפנים...)
בהצלחה@}

גם אני מיניקה בן שלוש וכמעט אין לנו עניינים סביב זה כבר. אני כבר לא מרגישה שום מועקות סביב זה, זה הולך ודועך מעצמו. נשארה הנקה אחת קבועה, בבוקר, והתרגלתי אליה. חוץ מזה יכול לעבור יום שלם בלי, בהרדמה הרבה פעמים הוא שוכח מזה או מעדיף שאבא ירדים אותו, לפעמים הוא צריך "ציצי נחמה" או "ציצי מחשב" (שזה בעצם אמא-משעמם-לי-את-לא שמה-עלי-תעזבי-כבר-את-הבאופן-הזה).
בת החמש שלי גם ביקשה כמה פעמים לינוק (גמלתי בקלות בגיל שנתיים ואח"כ הצטערתי קצת). נתתי לה, בהתחלה היא לא זכרה איך, היום היא מצליחה לפעמים. אני לא יכולה לומר שזה לא מוזר לי כשהיא עושה את זה. זה מוזר. אבל זה כל כך נדיר שאני לא עושה עניין. מתאים לי - מסכימה, לא מתאים - לא מסכימה. כמו דברים אחרים ביחסים שלנו.

_אני מרגישה שזו הזדמנות נפלאה לתת לה חוויה מתקנת. בעבר גזלתי ממנה את הדבר הטבעי והנחוץ עבורה משיקולי סדר עדיפויות שלי
ואם היא מבקשת סימן שהיא זקוקה לזהוזו זכות מבחינתי להיות מסוגלת להעניק לה אותה.
אני נהנית להניק.
אני חושבת שזה יקשור עוד יותר בינה לבין אחותה הקטנה.
אני מרגישה בעצמי ייחודיות וגאווה להניק שתי בנות.
גם את הגדולים לא הנקתי עד גיל שלוש וזו חוויה חדשה עבורי ._

כל המילים הללו מדברות בעד עצמן..
ובאשר לחששות - גם אני בעד גבולות.
אני מיניקה בן 3 ויש לנו דיאלוג יומיומי סביב ההנקה. זה בד"כ בטוב, עם הבנה, שלו ושלי לצרכים של שנינו.
מוצאים את עמק השווה.
וזה שווה את זה...
בהצלחה והעיקר - בטוב.

לדעתי, בגיל 3 כבר אפשר לשים תנאים להנקה:
לדבר איתה, ולהסביר לה שיונקים רק לפני השינה, או רק כשקמים בבוקר, כשחוזרים מהגן (?) וכו' וכו'- מה שאת מסוגלת לעמוד בו.
[u]ושוב אני מוצאת עצמי בסיטואציה של דחייה שלה.[/u] - אז במקום ציצי- חיבוקים, נשיקות, משחק אהוב. ולהזכיר מתי [b]כן[/b]


[u]אני חוששת להעביר אותה עוד פעם גמילה אם אצטרך... בעלי מתנגד לאחר שהוא ספג את כל הקשיים בגמילה שלה.[/u]
אם זה יהיה רק הנקה או שתיים ביום, אולי לא תצטרכי לגמול? אולי ניתן יהיה לחכות שהיא תיגמל מעצמה? (שואלת, לא קובעת...)
אם זה רק לכמה חודשים אז אולי באמת עדיף שלא לחזור לזה ואז לגמול שוב.
אבל אם זה לטווח ארוך, אני הייתי בוחרת מראש מתי מתאים לי, ויושבת איתה לשיחה, ומסכימות ביחד מתי מתאים ומתי לא (כמובן שאני מכוונת את השיחה...), ואז מתעקשת על כך, כי בוודאי יהיו ניסיונות לראות עד כמה הגבולות (מילה גסה כאן, אני יודעת...) חזקים...
עדיף (לי) לתת חלקית (למשל רק בבוקר כשקמים לפינוק) מאשר למנוע בכלל רק בגלל הפחד מגמילה (שנראה שזה המכשול העיקרי כאן...)

בהצלחה, ואני חושבת שזה מדהים שלמרות התחושה המוזרה והחששות את בכלל שוקלת את זה @}
מחזקת אותך בכל בחירה שהיא... וגם קצת מקנאה @}

מצד אחד,
אני מרגישה שזו הזדמנות נפלאה לתת לה חוויה מתקנת. בעבר גזלתי ממנה את הדבר הטבעי והנחוץ עבורה משיקולי סדר עדיפויות שלי
ואם היא מבקשת סימן שהיא זקוקה לזהוזו זכות מבחינתי להיות מסוגלת להעניק לה אותה.
אני נהנית להניק.
אני חושבת שזה יקשור עוד יותר בינה לבין אחותה הקטנה.
אני מרגישה בעצמי ייחודיות וגאווה להניק שתי בנות.
גם את הגדולים לא הנקתי עד גיל שלוש וזו חוויה חדשה עבורי .

ומצד שני,
אני עייפה.
זה סוחט אותי.
זה קצת מוזר לי.
אני חוששת להעביר אותה עוד פעם גמילה אם אצטרך.
אני לא תמיד נכונה להניק אותה בכל פעם שהיא מבקשת ושוב אני מוצאת עצמי בסיטואציה של דחייה שלה.
בעלי מתנגד לאחר שהוא ספג את כל הקשיים בגמילה שלה.


?
?
?

[u]ניסיתי גם לתת לו שאוב (סחוטרי )- גם זה הוא לא רצה[/u]
גם פה, עת הבמבי היה מצונן נתקעתי עם גודש בדיוק כשהבכורה נגמלה ולא היה מי שיושיעני מלבד המשאבה. את החלב השאוב הצעתי ראשית לעולל שסרב באלגנטיות ואחר לאחותו שממש נגעלה מלשתות את זה. בלי האריזה המקורית זה לא שווה מסתבר :-( .

[u]זה שהיא מצליחה לינוק זה מפתיע. חשבתי שהמיומנות נשכחת מהר[/u]
בני הבכור נגמל בגיל שנה וחודשיים, כשהייתי בחודש חמישי עם הקטן. אחרי הלידה הוא ביקש, ודווקא רציתי שיחזור לינוק (היה בן שנה ו-7), אבל הוא כבר שכח איך. רק הצמיד את הפה לציץ וצחק. נראה לי שגם זה עשה לו טוב... הייתי נותנת לו לחבק ולנשק את הציצי אבל לינוק הוא כבר לא חזר (לצערי). ניסיתי גם לתת לו שאוב (סחוטרי ;-))- גם זה הוא לא רצה.
אני הייתי שמחה מאוד אם היה חוזר לינוק, אבל השאלה היא אם [b]לך[/b] זה מתאים כמובן לחזור להניק ילדה בת 3, ולהניק שתיים בו"ז...
(בעצם השאלה היא- מה מונע ממך להניק אותה בלב שלם?)

למה מעורבים?
אם הגמילה היתה כפויה אז בטח כל הצדדים שמחים להשלים את החסר, לא?
(זה שהיא מצליחה לינוק זה מפתיע. חשבתי שהמיומנות נשכחת מהר)

ראי [po]נגמל מיניקה וחזר לינוק לאחר שנה[/po]
היה לפחות עוד דף אחד על זה, הולכת לחפש

ביתי בת שלוש.
בבית.
גמולה באופן כפוי מהנקה מגיל שנה ושמונה בערך.
אחותה הצעירה בת השנה יונקת.
על רקע נסיבות מסוימות היא מבקשת, לראשונה מאז נגמלה, שוב לינוק.
נתתי לה והיא הייתה מאושרת.
יש לי רגשות מעורבים בעיניין.
מבקשת לשמוע האם יש שחוו משהו דומה?