גיוון עוזר מאוד(לי לפחות). וגם:
[u]אופק סיפר לי על ידידה שהוא הכיר באמריקה שכל הבית שלה מלא פירות[/u]

[u]למלא את הבית בדברים בריאים שאפשר לאכול ולכרסם.[/u]
אופק סיפר לי על ידידה שהוא הכיר באמריקה שכל הבית שלה מלא פירות (על מדפים, מעל הטלויזיה, על השולחן, על השיש, על המקרר, בחדר השינה, וכו').
אני משתדל ליישם גם כן את הגישה. (אגב, [po]תמי צרי[/po] אמרה לי שהיא גם רוצה לנקוט בזה, בביתה החדש אליו היא עוברת בימים אלו)

[po]רק טוב[/po] , אני מסכימה עם דבריך [u]שלפעמים צריך פשוט להקשיב לגוף וללכת איתו, לפעמים הוא יודע יותר טוב מאיתנו מה הוא צריך.[/u] ובכל זאת קצת מסייגת, בעיקר באטרף למתוק וחטיפים לא בריאים.
אני למדתי רפואה סינית ואחת מהשאלות שהיינו שואלים מטופלים היתה "יש לך בעיות תיאבון?" ואני (שחויתי איבוד תיאבון [b]אמיתי[/b] בחיי אחרי תאונת דרכים קשה ויודעת מקרוב מאוד מה זה וכמה זה נדיר) לא הבנתי למי בכלל תהיה בעיה כזאת ולמה הרפואה הסינית רואה בה כדבר שכיח.
עד שמורה שלי הסבירה לי שלהרבה אנשים יש חוסר תיאבון למאכלים מזינים בזמן שהם מכורים לממתקים, מאפים ושטויות. הדרך לטפל בזה היא פשוט להפסיק לאכול את זה. אז, באופן מפתיע, הגוף פשוט נגמל.

כלומר, לא הייתי ממליצה למישהו באמת חסר מודעות לגופו להאמין לכל תשוקה שלו במזון שזה מה שהגוף שלו מנסה לומר, לאנשים המודעים לעצמם הייתי ממליצה.

גם אני עכשיו בהריון (לא קל במיוחד) עם תאומות, מוצאת את עצמי לא פעם אוכלת דברים שלא הייתי מעלה בדעתי לאכול (ועוד בתדירות שכזו) קודם לכן.
אני החלטתי פשוט לא להילחם בזה ולא לטפח נקיפות מצפון (כי זה בטוח לא יועיל להריון). כשהצלחתי אחרי תקופה ארוכה להוציא את הראש מהאסלה למספיק זמן שייתאפשר לי גם לאכול, משך שבועיים בערך אכלתי המון המון שוקולד ומתוק, זה עשה לי טוב והרגשתי שהגוף שלי צריך את זה, אחרי זמן מה זה עבר לי ואת מקום המתוק החליפו פירות הדר, מהם אכלתי כמויות עצומות, עכשיו בא לי בשר בקר (בד"כ אני כמעט ולא אוכלת בקר ובמהלך השבוע גם לא הרבה עוף).
בכל אופן מה שאני מנסה להגיד הוא שלפעמים צריך פשוט להקשיב לגוף וללכת איתו, לפעמים הוא יודע יותר טוב מאיתנו מה הוא צריך.

יעלפו שלום - את נמצאת במקום בו הרבה היו ויהיו.. וזה עובר - אני מבטיח. שלבי מעבר הם קשים יותר - ולכן תקופה של עומס היא לא תומכת במיוחד.. זה לא סתם שאנשים באורח חיים עמוס נוטים יותר לעשן ולשתות קפה... הסמים האלו עוזרים לנו להתנתק מעצמינו ולהמשיך להיות עמוסים. אם חשוב לך כרגע הלימודים - אולי כדאי להניח קצת לחזון הטבעונאי - לקבל את עצמך ואת השלב בו את נמצאת - לא לשכוח את החזון שלך - ועדיין לאכול כל מה שמתחשק ורק לשים לב לזה.. כל עוד החלום חי - ככה באופן טבעי את תמצאי את עצמך מגשימה אותו בקצב הנכון לך.

הספר 12 steps to raw foods הוא ספר מצוין בשביל ללוות מישהו בשלבים השונים בשינוי לכיוון טבעונאות. [po]אמא אדמה[/po] קוראת אותו כרגע ואולי תסכים לשלוח לך אותו בדואר ולכשתסיים.
לי מאד עזר להיות בחברת טבעונאים אחרים.. להכין ביחד איתם אוכל ולאכול - לדבר איתם...

רעיונות:
[list]
[*] להוציא מהבית (או לא לקנות יותר) מזונות שאת לא אוהבת לראות עצמך אוכלת, כמו [u]וופלים ומקרוני אנד צ'יז.[/u]
[/list]
אם יש בן זוג שלא יכול בלי זה שיחביא את זה בארונות.

[list]
[*] למלא את הבית בדברים בריאים שאפשר לאכול ולכרסם. אגוזים למינהם, פירות מיובשים, פירות טריים, ירקות טריים, שיהיה מוכן במקרר איזה סיר קינואה שתוכלי לקחת לך מנה כל פעם, גרנולה משובחת וכדומה וכדומה.
[/list]
את יודעת הכי טוב מה תאהבי ומה תוכלי לאכול מבלי להרגיש שאת סתם מתפשרת על תזונה בריאה.

[list]
[*] את כבר מאמצת את אורח החיים הזה אבל בצורה הנכונה בשבילך ובקצב שלך. זה מה שנכון לגוף ולנפש שלך, כל קצב אחר (אם למשל היית במכה נכנסת לחיים האלה) היה יכול לתסכל אותך ולזעזע את הגוף שלך שרגיל לתזונה אחרת.
[/list]
כך שאין לך מה לדאוג- את בדרך הנכונה והיא כל הזמן תשתפר.
מנסיון אני יכולה לומר לך שאט אט תתרגלי לאוכל בריא יותר ויותר ותתחילי לא לאהוב "שטויות" שאכלת עד היום. אבל שוב, זה יהיה בקצב שלך ושל הגוף שלך.

מאחלת לך המון בצלחה בבחינות.

מחזירה את הדף לכותרות עקב הרלוונטיות, והפעם יותר בעניין של הצלחה בשינוי הרגלים. כי לא נמאס לי מתזונה בריאה (כמו שזועקת כותרת הדף), אבל איכשהוא אני לא ניזונה באופן טבעונאי מזה זמן מה, וזה מבאס אותי. מצד אחד, הגינה מלאה בתפוזים ובחוביזות ואני בתקופת בחינות שמאפשרת לי נוחות הכנה (נניח של רסק ירוק) מקסימלית, וזמינות של הטבע כמעט ללא הרף. מצד שני, אני לומדת ולא בא לי להתעסק בלחשוב על אוכל, ככה שיוצא שאני זוללת וופלים ומקרוני אנד צ'יז. העניין הוא, להבדיל נניח מדיאטות רעב מדכאות, שאני ממש אוהבת לאכול טבעונאי. ולכן, אני לא מצליחה להבין את הקושי הרב שאני חווה- לאמץ את אורח החיים הזה לאורח זמן ולהצליח לא להתעסק במחשבה על הטבעונאות אלא פשוט לחיות דרכה. עצות, כרגיל, יתקבלו בברכה.

קיבלתי המלצה על ספר להורדה
http://www.habitguide.com

באתר מציגים [b]בדיוק[/b] את הנושא כאן... אז קודם כל לא מרגישים לבד. הספר, שעולה 27$ להורדה, אמור לתת את הפתרונות.. ואם הוא לא, המחבר מבטיח את מלוא הכסף חזרה (56 יום טווח).

האם מישהו מוכן לנסות ולתת חוות דעת?

על האופניים, בעלייה כבר הרבה זמן, מנסה לשמור על קצב מינימלי בשביל לא לאבד שיווי משקל. הירידה שמאחוריי מפתה אותי, אולי רק קצת אסתובב ואתגלגל במורד, הרוח והזיעה יקררו אותי קצת...
כל עלייה היא גם ירידה, אי אפשר לרדת כל הזמן, בסוף תמיד תהיה עלייה.
בעלייה אני מבחין בעקרון הקצב... אם אסע מהר מדי, אני אתיש את עצמי, חשוב לא להגיע להתשה. אפשר ליסוע לאט לאט על ההילוך הכי נמוך. אפשר לרדת מהאופניים וללכת איתם, ואפשר גם לנוח תחת העץ הבא. העיקר לא להיות גבר.. לא להתגבר.. לא להגיע למצב בו נבחר להתנתק מהרגשות כי הם חזקים מדי וגם לא להגיע למצב בו הרגשות כל כך חזקים שהם גורמים לי לעשות דברים שמתחרטים עליהם אחר כך.. כמו לרדת חזרה בירידה.
וכך, תוך כמה שבועות, נגיע למצב בו העלייה כבר לא תלולה כל כך.. ולא צריך לרדת מהאופניים בשביל להמשיך.. פשוט מצאנו את הקצב הנכון לנו.. ואנו זורמים איתו ולומדים שאפשר לזרום איתו מהר יותר... ההר הגדול הפך לגבעה שהפכה לתלולית וטוב שהחיים הם לא רק מישור.

[u]כי לפעמים בקבוצה שאת רוצה להשתייך אליה יש אנשים שהקצב שלהם כ"כ מהיר וטוב להם, שזה מאוד מפתה לאמץ אותו.[/u]
אנחנו למשל בתהליך כבר 7 שנים. אז אני בכלל לא חושבת שהתכוונת בהכרח אליי, אבל בכל זאת אומר לך שלא כל הנוצץ זהב, ודי לחכימא ברמיזא. :-|

[u]כן כן כן לכל מה שכתבת!![/u]
איזה כיף שמבינים אותי...

אהההההההההההההה!!!!
כן כן כן לכל מה שכתבת!! הייתי צריכה לעשות דאבל טייק לראות שלא אני כתבתי את השורה על בן הזוג :-)

מישהי כתבה פה למעלה על כמה חשוב לקחת את השינוי בקצב שלך. חשוב להזכיר את זה שוב ושוב כי לפעמים בקבוצה שאת רוצה להשתייך אליה יש אנשים שהקצב שלהם כ"כ מהיר וטוב להם, שזה מאוד מפתה לאמץ אותו.
זה מזכיר לי שבשיעורי יוגה שהייתי עושה המדריך היה אומר לפקוח את העיניים ולקום בקצב שלנו אחרי הרגיעה, וכולם היו קמים יחד, ומי שלקח לו קצת יותר זמן וקלט את זה היה מתיישר ככה קצת יותר מהר, ואף פעם לא היה מישהו שנשאר לשכב על הרצפה...

לפעמים רק מלקרוא את מה שכותבים פה אנשים על תזונה אני קולטת שייקח לי המוווווון זמן להגיע לתזונה בריאה ממש. אבל כל עוד הרצון שם המעידות הקטנות בדרך לא צריכות להפריע, לפי דעתי הן אפילו נחוצות ברמה הפסיכולוגית. כמו שכתבת, הרגלים של שנים לא יעזבו אותנו כ"כ בקלות ובשמחה.

חוזרת אל הדף הזה... אני לא לגמרי יודעת איך להסביר את עניין הקושי באכילה, כי מתברר שמצטברים בי בחשקים ללא ידיעתי. הדוגמא הכי קרובה שאני יכולה לתת לעניין קשורה דווקא לזוגיות- יש פעמים כאלו שבהן בנהזוג עושה דברים שעלולים להרגיז אותי, אבל אני במין מצברוח כזה שבו אני לא מתרגזת (ובאמת לא מתרגזת, לא עושה כאילו). אבל מה? אחרי איזה שהוא פרק זמן מסויים, כשאני כן מתעצבנת על משהו, אני כועסת גם על כל שאר הדברים שבכלל לא כעסתי עליהם כשהם קרו (זה נשמע סביר או שאני מדברת סינית?). וככה גם עם האוכל- אני לא חושבת שאני רוצה שוקולד, חמאת בוטנים, פיתה, מיצפטל וכו' וכו' כשאני נתקלת בהם ככה סתם בחיי היומיום, אבל פתאום, כשאני טועמת משהו אחד כזה, מתברר שאני דווקא מאוד מאוד רוצה (או לפחות איזה שהוא דחף חזק למדי בתוכי...). אני מניחה שקשה לשנות הרגלים של שנים, שהילדה שהייתי, שהגיעה הבייתה מבית הספר בצהריים וערבבה בקערה במבה וביסלי ואחר כך אולי הכינה פירה מאבקה במיקרו לא תהפוך לפתע פתאום לraw פודיסטית מושלמת, אבל מה שמרגיז אותי זה שאני לא מרגישה את החסך, עד שהוא מתפרץ בעוצמה מתסכלת...

[u]אבל... הנה עכשיו בהריון[/u] קודם כל- המון מזל טוב!
בהריון הצרכים של הגוף באמת משתנים, ואת צריכה להיות קשובה לגוף שלך (כמו שנראה שאת עושה). תשימי לב מה הדברים שאותם את צורכת ואיזה צורך בך הם מספקים... ע"י מעקב כזה אולי תוכלי לדעת מה להוסיף ואיך להעשיר את התפריט שלך בהתאם לדרישות הגוף...

אגב "תמר אחד": כשאני אוכלת תמרים, זה יכול לצאת בערך עשרה. אז אני שבעה... לא אחד!

[u]האמנם? מעניין, זה חדש לי. חשבתי שמייפל חייבים לבשל.[/u]
צודקת. :-0
חזרתי על משהו שמישהי אמרה לי מבלי לבדוק. לא אחראי מצדי.
[sub]מדהים כמה קל לקבל סמכות של מישהו אחר כשלא יודעים מספיק. (היא מניו אינגלנד, אני לא, משמע היא מבינה ואני לא :-\)[/sub]

כמה הזדהות בדף אחד.
כבר יותר משנה וחצי אוכלת בריא. לפחות יחסית לעצמי. ללא מוצרי חלב פרה, מעט מוצרי חלב צאן, דגנים מלאים, כמעט ללא חיטה. ללא סוכר, עם המון פירות והמון ירקות. אוכל ביתי (אבל לא נא בדר"כ). רק שמן זית, ובשר/עוף/דגים.
גם ירדתי המון במשקל (חלק היה שאריות מההריון עם בתי השניה. התחלתי עם התזונה הזאת חודש וקצת אחרי הלידה, כשהבנתי שהגזים שלה היו ממוצרי חלב ואורז לבן שאכלתי מדי פעם).
לא היו לי חשקים למתוק בכלל, עוגות וגלידות בכלל לא משכו אותי.

אבל... הנה עכשיו בהריון (שבוע 16), החשק למתוק חוזר. אפילו יוצא לי לחטוא במעט מוצרי חלב, כשאני לא בבית. מתארחת או בבית קפה.
הבחילות משום מה מסרבות עדיין לעבור (אם כי בשליטה), ואני אוכלת לעתים תכופות, ורעבה לעתים תכופות.
שותה מים. אוכלת המון פירות, ובכל זאת.
אז בינתיים אני לא מלקה את עצמי ברגשות אשמה לגבי ההריון... אבל אני רוצה איכשהוא לחזור לאיזון. יש עצות? (אני בחו"ל).

[u]יש מייפל נא[/u]
האמנם? מעניין, זה חדש לי. חשבתי שמייפל חייבים לבשל.
אגאבה הוא מיצוי מאותו קקטוס שממנו מכינים טקילה.

ובעברית - [url=http://www.babylon.com/definition/Mache/Hebrew]מאשה[/url] :-)

כל הדברים ה"משונים" שכתבתי נרכשו בסופר המקומי שלי במסצ'וסטס... :-\
אלא מה? הכל בר החלפה.
אגאבה זה סוקולנט (צמח בשרני) שהסירופ שלו מתקתק ומפיקים ממנו ממתיק בשם הזה. יש מייפל נא, ועוד אפשרויות. אנחנו לא חזק בממתיקים, אבל כש"צריך" משתמשים בזה.
יש לי ויטה-מיקס, אז אני לא יודעת אם אני הכתובת לעזרה בתחום. אבל הדף [po]הכה את הממחה בעקבות בלנדר טוב[/po] בהחלט אינפורמטיבי. הייתי שמחה לשמוע בו יותר דעות של אנשים עם ממחים אחרים ומה החוזק והחולשה שלהם. את יכולה לשאול שם...

[url=http://en.wikipedia.org/wiki/Mache]עלי MACHE[/url] את יכולה לראות בדף הזה. אם זה מוכר לך ואת יכולה להשיג - מעולה. אם לא, יש [b]כל כך[/b] הרבה אלטרנטיבות... סתם העלים האלה אהובים עליי במיוחד כי הם לא יותר מדי מרירים, לא יותר מדי ריריים, לא יותר מדי צורבים... הם טעימים לי ומשביעים אותי, אז [b]לי[/b] הם מושלמים בול.
אבל יש הרבה מבחר. רק צריך לחפש ולבחור. @}

וואו, בדיוק הגיוון שחיפשתי! מה זה בדיוק אגאבה? וגם, אני יודעת שיש דף שלם בעניין, אבל אשמח לקבל המלצות לבלנדר במחיר סביר (לא אלפי שקלים) שיעשה את העבודה, כי הנוכחי של קנווד גורם בעיקר לעוגמת נפש של ירקות ופירות שנשארים כמעט בגודל שבו הוכסו לבלנדר... איפה יש עלי MACHE ?

זה באמת נורא מעט...

בדיוק אתמול דיברנו על זה, אני וזוגי. הוא אוכל נא 100% כבר חודשיים ואני מדשדשת - כלומר אוכלת רק נא רב הזמן, אבל כשיש צורך נענית לו בלי יסורי מצפון (נגיד, פסטה מלאה עם רוטב נא, או טורטיה מדגנים מונבטים עם מלא ירקות ורטבים נאים, ואחת להרבה זמן סטייק. כאלה. לא פיצה ובירה..) אנחנו אנשים שונים, גדלנו שונה. אני בחיים לא הייתי מחזיקה מעמד כמוהו, ואם כן, זה היה עושה אצלי כזה בור רגשי של צרכים לא מסופקים שהכל היה הולך לעזאזל. במקום זה, אני מקשיבה לעצמי ולטיפוס שאני, לא משווה את עצמי אליו. וככה אני מצליחה להיות אוכלת נא. אני מרגישה אוכלת נא. שואפת לאכילת נא ומביאה את עצמי לאכילת נא בקצב שלי.

לי באופן אישי חשוב שיהיה מגוון. אני כזאת בחורה.. :-) אני לפעמים עומדת מול המקרר שעה ולא מוצאת מה ללבוש :-):-)
אז הנה רעיונות לדברים משביעים שאינם עמילנים אבל בהחלט הינם פחמימות וחלבונים (ההבחנה חשובה מאד!):

סלט אבוקדו, פול ואפונה עם עלי MACHE (או עלי בייבי אחרים אבל אלה ממש מתאימים) אין לי באמת אפונה ופול RAW אבל יש מופשרים. הקפואים עוברים מה שנקרא BLANCHING, זו הרתחה של שניה שלא מבשלת אותם רק מרככת את הקליפה החיצונית, אבל זה בהחלט עדיף על מבושל. אז מערבבים את כל השימחע הזה ומתבלים עם הרבה שמן זית, מעט רוטב סויה (לי יש נאמה שויו נא, אבל אפשר גם רגיל, עדיף תמרי שאין בו חיטה אלא רק סויה) מעט מעט אגאבה או ממתיק נא אחר. (אני זורקת למעלה גם גרעיני המפ וחצאי חמוציות טריות...) אז עזבי את השטויות שלי ותערבבי לך את השלושה האלה הם מאד משביעים ואפשר בקלות לאכול מזה קערה שלמה.

סלט פירות עם מגוון אגוזים ופירות יבשים ברוטב קאשיו (לשים קאשיו בבלנדר עם כמות כפולה של מים ולטחון דק דק - אם אין בלנדר חזק אפשר עם חמאת קאשיו) מאד משביע.

שייק בננות - בננות, מים וקאשיו בבלנדר. (אני מתעבת בננות... אז תגידי לי איך יצא אם את עושה:-))

[po]רסק ירוק[/po] עשיר - אנחנו עושים מהמון סוגי פירות עם המון סוגי עלים. כלומר מתחילים עם מרכיבים לשייק פירות רבגוני ומפיל בפני עצמו ואז מוסיפים לו עלים רבים מתאימים. כל השייקים נוסח "תפוח וכוסברה" נורא מימיים ולא מספקים בעיניי)

עוד מתכון שאני מתנאה בו במטבח שלי זה ירקות מושרים - אני חותכת קישואים, חצילים ופטריות דק דק דק לפרוסות שמה אותם בקופסה נאטמת ושופכת עליהם שמן זית, סויה ומעט אגאבה. (כמות יפה אבל לא מוגזמת סה"כ) את זה אני משקשקת די באגרסיביות ומניחה לנוח איזה שעה (למרות שאפשר לאכול מיד. הרוטב והשקשוק והחיתוך הדק מספיקים!) זה טעים בפני עצמו, טעים מאד בתוך טורטיה ומוסיף לכל דבר.

פסטו - אני עושה הרבה פסטו והבת שלי אוכלת אותו בכפית... אני מגוונת את העלים (פסטו שמיר, פסטו כוסברה, פסטו ארוגולה...) ואת האגוזים (צנוברים, קאשיו, מקדמיה...)

מה דעתך?

נשמע מצוין קישוא ממולא בקינואה... עד עכשיו (כמעט אחת) אכלתי היום: בננה, תמר מיובש, תפוח ואת השלוקים המועטים שלקחתי ממעדן הסויה המזעזע משהו. בערב אני בדרך כלל אוכלת מרק ואיזה שהוא דגן. בצהריים אני בדרך כלל אוכלת שתי פרוסות לחם שיפון עם גבינה לבנה וירקות.

בואי נפריד שניה
יש ממלא (מים ירקות ופירות)
ויש משביע חלבונים ופחמימות .
שילוב של כולם יגרום לך להרגיש שבעה ומלאה . לפעמים נראהלנו שאנחנו רעבים כל הזמן אבלזה רק נדמה כי אם כותבים מתי אכלת או מה אכלת אז מבינים את החוסר .דוגמא אכלת מעדן סויה ברור שהוא אל ממלא ולא משביע ועוד עשר דקות תרצי לאכול שוב כלומר דוגמא רעה
אני לעומתך אוכלת בצל וקישוא ממולאים בקינואה אני יודעת בוודאות שארגיש מלאה לפחות שלוש שעות.

עיקר התזונה שלי היא פירות, ככה שיש לי פירות ממש בכל מקום וזה רוב מה שאני אוכלת. אבל אני רעבה, עכשיו לדוגמא, רעבה למדי. ניסיתי לאכול עכשיו מעדן סויה של צוריאל (אני יודעת שזה לא טבעונאי, אבל אני ממש מרגישה צורך במשהו ממלא וחשבתי שאולי זה יוכל לעשות את העבודה), ומה לומר? היה פשוט מגעיל. נזרק לפח הקרוב.

בזמן האחרון זה מה שאני עושה, ויש לי ריח נהדר בחדר, של מנגו, אבוקדו, חרובים, בננות וכו'

האופציה האופטימאלית לדעתי - זה פירות.. ולא סתם פירות.. שהבית יהפוך ממש לבסטה בשוק.. כל סוגי הפירות, בכמויות, גם בפריזר, גם מבשילים על המדפים של הספרים, גם בסלים במטבח.. ולאכול מתי שרק מתחשק.. שלא יהיה מצב שאין בננות בשלות לחלוטין בית.

קל (זול, הובלות..) יותר לעשות את זה כשחיים בחברותא עם עוד אנשים בעניין - אבל אפשר גם לבד בהחלט.

זה לא פתרון לתמיד - זה פתרון מהסוג של שטפון.. שטפון פותח, מאפשר דברים חדשים.. אחריו יש רגיעה.. ויותר קל למצוא את האיזון.

עכשיו אני חושבת שאולי זה קשור לרעב. כשאני מחליטה לזנק אל תוך תזונה בריאה אני מפחיתה מאוד את כמויות המזון שאני אוכלת. לא מכוונה דיאטית, אלא כי בלי חבילת עוגיות/ חפיסת שוקלד/ מילקי עם פצפוצים יוצא שאני פשוט אוכלת כמה ארוחת מסודרת ובין לבין מנשנשת אגוזים, שקדים ופירות מיובשים. ואז, אחרי שבועיים או חודש אני שמה לב שאני ממש רעבה. עצות?

איילה, תודה, שולחת לך מייל

הי פלונית אלמונית ,
לא מזמן יצא לי לראות את הסרט : מה תינוקות רוצים ,
זה סרט מאוד ברוח 'באופן' שמדבר על חשיבות הלידה הטיבעית , על הנקה ועל להיות ביחד עם הילד ומנשאים וכ'
סרט מאוד מרגש נו מה , אמריקאי .
היה שם קטע שבו אישה ממוצא אפריקאי שיבטי סיפרה על היעוד שלה : לקדם את המודעות ואת עשיית טקסים לנשים הרות ולעובר.
בטקס שצילמו עמדו כמה נשים בהריון עם כרסיהן המפוארות ועימן כמה אנשים נוספים , כנראה מהמשפחה וחברים.והאישה שרה ואמרה לכולם מה לעשות : לברך את העובר ולומר לו שהוא רצוי ואהוב ושיש לו ולמשימה שלו בחיים נחיצות ומקום פה , לחבק ולנשק ולתת פרחים וכ'.
נחרט לי בזיכרון שהאישה הזאת אמרה שבשבט כשאישה יולדת היתה יולדת היו ילדים קטנים בסביבות גיל 5 קוראים לתינוק " ברוך הבא" מהפתח של הביקתה.למה ילדים ? , כי הם קרובים ומובנים יותר לתינוק.

אולי בשביל כל זה צריך ללדת בבית , הכי טוב בבתי קש/רכבת עם קירות מקרטון ששומעים דרכם ,כדי שילדים יקדמו את פני התינוק החדש, ללדת בכלל בסביבה שתומכת ומקבלת , להיות עם הילד בסביבה כזו , לחיות בקהילה.

אני יכולה לומר שאני פה בגלל הילדים שלי .יש יותר ויותר אנשים מדהימים שאני אוהבת לומדת מהם ונהנית מחברתם ואת כולם אני מכירה בזכות זה שהלכתי למפגשי חינוך ביתי.
אם את רוצה שנעשה לך טקס ,נחכה לאחרי הלידה , נשמח מאוד ...ayalla.d@gmail.com
ובנתיים חיבוק וירטואלי

היי אופק..
לא באמת יאשפזו, סתם הקצנתי...
באמת הסביבה שלי לא ממש תואמת את דרך חיי, אבל מה לעשות?... התמיכה הרגשית שאני מקבלת היא די מינורית, אני אדם שמשדר חוזק וקשה לי לקבל מאחרים. ולפעמים אני חשה שאני צריכה להיאבק כל הזמן במוסכמות. אבל אני כן מרגישה נאהבת.
הצטנפותא היא קצת too much בשבילי, אבל אם יש לך רעיון לטקס סגירה שאני יכולה לעשות לבד אני אשמח מאוד לשמוע

אם החברות מחיי היום יום נוטות לאשפז כש"הבאופנית" שבך מתבטאת.. אז כאן זה המקום לבחון האם יש מספיק תמיכה רגשית בחיים - ולבדוק שאין דליפה אנרגטית כתוצאה מיחסי החברות.. כשאין אנרגיה קשה להחליט ולזרום קדימה.
פורום אינטרנטי כמו זה גם הוא אינו מספיק לדעתי בשביל תמיכה רגשית.
אולי להזמין את [po]יעלפו מהמושב[/po].. ואנשים אחרים מהאתר ומהחיים שנראה לך בעניין - לטקס משותף. אפשר מעגל הקשבה בנושא, אפשר ליצור מיכל בטוח כדי "לפרוק" וכדי לקבל משוב. אפשר [po]הצטנפותא בחברותא[/po].. רק להרגיש נאהבת ונתמכת יכול לתת boost כל כך גדול לכוח הרצון.
לילה טוב.

אופק- נו?

אופק בהחלט גבר (-:

[u]פיצוחים זה משהו שתמיד הגדרתי כלא בריא[/u]
המממ נכון שאני אוכלת אורגני לא קלוי טבעי...
נראה לי שגם בפיצוחים הרגילים נשאר משהו, וזה כנראה עדיף על ביסלי וכאלה...
אבל באמת שאלה.

להכל הם פתוחים!! בטח שבא לי בננות, אממה- אכלתי אתמול ושלשום ולפני שלשום..... כשבא לי משהו שהוא לא ג'אנק אני לא רואה בזה בעיה, אני פשוט זוללת...
אני יכולה לעשות את הטקס הזה בלי להזמין חברות שיאשפזו אותי בבי"ח הקרוב למקום מגוריי? (הן לא כל כך באופניות..)
אשמח אם תפרטי לי איך או אולי תפרט, אתה יכול להיות גם גבר מן הסתם...

פלונית - עושה רושם שערוצי התת-מודע שלך פתוחים לרווחה ללא ניפוי וסינון... תגידי גם זה עובד? - אל תעיזי לאכול בננות!

בא לך עכשיו בננות? או שזה רק למזונות ג'אנק?

בכל מקרה - אפשר לסגור את הערוצים האלו על ידי טקס סגירה. להזמין חברות טובות, להדליק נרות ועוד כל מיני לאווירה מקודשת, במעגל להצהיר לכולם על הבחירה שלך בלשים מסננת על התת-מודע ולבחור במזון הכי טוב בעבורך.. משהו כזה.

לא יכולתי להתאפק - גם סבא שלי היה עושה צנימים כאלו כמו אמא של בשמת. רק לא עם פפריקה, עם שום או בצל שהוא היה משפשף עליהם באהבה...

תודה על העצות. אבל זה משהו שבא משום מקום כביכול. למשל כמו שבאמצע ההריון פתאום הייתי חייבת לחזור לכל מיני נוסטלגיות של פעם (ממרח צמחוני למשל) שלא אכלתי מאז הילדות, ואחרי שאכלתי פעם אחת לא נגעתי בזה, כמו איזה תשוקה שהייתי חייבת להרגיע. אתמול אכלתי שתי קלמנטינות, שזה הדבר שהכי שנאתי בעולם, בעלי לא היה אוכל קלמנטינות כי הייתי מריחה אותו גם אחרי יום שלם ומתלוננת (לפני ההריון!) אז עוברים עלי דברים מוזרים. בשבועיים האחרונים במיוחד אני מרגישה צורך לאכול הרבה, מה שלא היה לי כל ההריון (אני בשבוע 37 עוד מעט) אני מנסה לנחש שאולי התינוק גדל עכשיו.
או למשל כשקראתי את הדף הזה ומישהי כתבה שהיא לא שותה יותר ספרייט- פתאום היא עשתה לי מה זה חשק לספרייט, כשאצלי אין בכלל שתיה חוץ ממים...
[b]בשמת[/b]- פיצוחים זה משהו שתמיד הגדרתי כלא בריא (מלא מלח, שומנים שהתחמצנו..). את חושבת שזה רצוי עכשיו על בסיס יומיומי?

[u]כמו שאת מתארת אז מאוחר מדי.. נסי לשים לב לרגשות ולצרכים שלך כשהם עדיין "קטנים".[/u]
כל כך נכון להמון דברים...
אבל במיוחד בהריון. הפסקות קטנות בין הארוחות, ויכול להיות שאם תאכלי פיצוחים (גרעינים לבנים, פיסטוקים, גרעינים שחורים, וכדומה) על בסיס קבוע זה ירגיע את הטעם.
יש גם משהו שאמא שלי היתה עושה פעם: לחם שהתייבש (קחי כמה פרוסות לחם מלא אורגני (-: ) היתה חותכת לריבועים, מפזרת על זה תבלינים כמו פפריקה, ומייבשת בתנור אפייה לקרוטונים קטנים מרובעים. זה יוצא במרקם פריך ויבש ומתובל - ממש אותו הצורך שהביסלי הזבל מספק.

פלונית -
מבחינה "הצורך" מאחורי המזון - ביסלי = עמילן+מלח במרקם פריך.. מצות שמש על בסיס כוסמת מונבטת ופשתן עם ירקות ומלח יעשה את העבודה.. ואם אין לך כוח להתעסק עם זה אז אפשר לאכול מזונות עמילניים (בננה, בטטה, כוסמת) ויותר סלרי (מלח) ומלח בתזונה..

אבל נראה לי שדי ברור לנו שיש כאן עניין רגשי... כשהשתוקקות כמו שאת מתארת אז מאוחר מדי.. נסי לשים לב לרגשות ולצרכים שלך כשהם עדיין "קטנים". צורך בנוחות, בתשומת לב, באהבה, באוזן קשבת... כל טוב.

[u]אתמול אכלתי ביסלי[/u]
יכול להיות שהכל עובר פסיכולוגיזציה יתרה, אבל בכל מקרה: מה גרם לך לרצות לאכול ביסלי? יכול להיות שזה משהו כמו הסביבה החברתית או אולי צורך גופני בטעם עז או בפחמימות, ריקות ככל שיהיו...
אני לא חושבת שצריך תמיד להבין את הסיבה לדברים, מהסיבה הפשוטה שהרבה פעמים זה מתברר כלא לגמרי מועיל בדרך לפתרון, אבל בכל מקרה, אולי שווה לחשוב על זה.

וגם, כמובן, אני בטוחה שהתזונה הבריאה שלך שומרת על עובר חינני ומאושר. אל תדאגי. סטרס בהריון גרוע בהרבה מקצת ביסלי.

[u]אם את עוברת באזור אשמח להדגים.[/u]
אשמח להדגמה, ואם אתה מגיע ל [po]חפלקים טבעונאים בתל אביב[/po] , נפגש בקרוב!

אני מצאתי שדווקא עכשיו בהריון, כשאני צריכה לאכול הכי בריא בעולם, התזונה שלי הידרדרה ואני אוכלת המון שטויות (אתמול אכלתי ביסלי. ביסלי!! לא אכלתי את הג'יפה הזאת שנים וגם לא הרגשתי געגוע, ועכשיו פתאום..)
אז יש לי המון יסורי מצפון מהתינוק שלי. אני מנסה לעודד את עצמי שלפחות הבסיס לתזונה בריא (המון המון ירקות ופירות, דגנים מלאים) והנפילות (שקורות כמעט כל יום) הן לא כל התפריט שלי... פשוט המילה התאפקות לא קיימת אצלי בלקסיקון כרגע. למי יש עצה?

אילה - פולי קקאו גרוסים של וולרונה עושים את זה.. האבקות בארץ הם די קקה.

קודם כל ח"ח לתמרושרוש כל מילה שהיא כתבה נכונה ועכשיו השני גרוש שלי
כשמתעורר בי הצורך לאכול קרמבו (או חפץ דומה ) אני שואלת את עצמי מה אני רוצה להרוס ולמה
לעיתים אני מצליחה למצוא את התשובה לא תמיד אבל ברור לי שהצורך הזה נובע ממקום של הרס עצמי שאותו אני מנסה לברר .
אני גם יודעת שאני יכולה להסתובב עם מחשבה על קרמבו כמה ימים ועד שאני לא אוכל אותו אני לא אשתחרר ממנה אז אני לעיתים קרובות מרשה לעצמי לאכול את הדבר שבו חפצתי זה נראה לי עדיף בהרבה מאשר להתקע ברצון .
<אילה הולכת לקנות קקאו ותמרים>

יעלפו - דווקא שוקולד.. כל כך קל להכין.. אתמול ביקרו אותי שני חברים - אוכלים-רגיל מה שנקרא.. הבן אדם שותה 11 כוסות קפה ביום ופתאום הגיע אליי והיה לו קשה.. אז טחנתי קצת קקאו הכנסתי את הקקאו הטחון לתוך תמר. ככה הכל חפיף בלי פרזנטציה מהיד לפה.. הוא אמר שזה השוקולד הכי טעים שהוא אי פעם אכל..
אני מוצא שהאפקט הממכר לא קיים עבורי.

בקיצור - אני אומר במקום להתחבט עם שאלת האיפוק.. פשוט לאכול מזון בריא הכי "ג'אנק" מתי שרק בא לך. זה יתאזן אחר כך.

אם את עוברת באזור אשמח להדגים.

[u]אני צריכה שוקולד! למה? כי אני בודדה ולא אהובה וחברות שלי לא מחזירות צלצול. אז אני אוכל שוקולד, כדי לתחזק את עצמי עוד רבע שעה עד שאמצע פתרון רגשי לבעיה האמיתית[/u]
בדיוק היום קראתי באיזה טקסט של פסיכולוגיה חברתית על איך קשה יותר לעשות דברים כשמנסים להתאפק שלא לעשות משהו. "אל תחשבי על ציפור לבנה", או כשאומרים למישהו שנמצא בגובה "אל תסתכל למטה". עשו ניסוי כזה שבו נתנו לקבוצת בנות בדיאטה לעשות איזו משימה כשלידן, במרחקים שונים, יש קערה מלאה ב-M&M וסניקרס וחטיפים שונים ומשונים. במשימה השנייה נתנו להן לצרוך גלידה והתברר שאלו שישבו הכי קרובות לקערה במשימה הראשונה (והתאפקו הכי הרבה שלא לקחת ממנה) אכלו הכי הרבה גלידה (יותר מאלו שבכלל לא היו בדיאטה...). וזה מה שאני מנסה לומר-
אני לא אוכלת שוקולד כדי לתחזק את עצמי, אני עושה את זה מתוך איזו שהיא תחושת איפוק, שלא לגמרי ברור לי המקור שלה. בגלל שהפעם, בניגוד לפעמים אחרות בעבר, אני לא מנסה לרדת במשקל או אוסרת על עצמי לאכול דברים שאני אוהבת. אני פשוט [b]רוצה[/b] לאכול בריא. ואיכשהוא, כנראה שהרצון הזה לא לגמרי משותף לכל החלקים בי...

_לתזונה "מושלמת", או אפילו "טובה מאוד" אני אגיע, כנראה, בגיל תשעים, או בכלל לא.
אוי, אוי, אוי. בושה וחרפה. כל כך הרבה שנים של רק-כפית-אחת-של-סוכר-בתה, כשיכולתי לחתוך את כל הסוכר בכלל! את לא מתביישת? כל כפית היא כפית מיותרת!!!
אבל היתרון בזה הוא ענק: אין נסיגות.
אין, אין מצב שאני חוזרת לשתות תה עם שניים סוכר. ואין מצב שאני חוזרת לשתות ספרייט - זה מגעיל אותי._
|Y|

[u]למה זה ממשיך לקרות אם אני לא מרגישה חסכים קודם לכן?[/u]

על רגל אחת: זה ממשיך לקרות כי קשה מאוד ללכת נגד הזרם התזונתי הכללי, בייחוד בסיטואציות כמו התארחות אצל אחרים, בתי קפה וכו'.
אפילו איפשאני חיה, שיש בתי קפה וחנויות אורגניים, הם רק פה-ושם, ואף פעם לא בדיוק כשצריך אותם.

וחוצמזה: אז מה? אז התזונה שלך לא מושלמת? דאאא. את אנושית, לא? אולי גם היחסים שלך עם בנזוגך/אמך/אחותך/ילדייך לא מושלמים ויש רגעים של "קריסה" להתנהגויות אידיוטיות? אולי גם מבחינה מקצועית את לא מושלמת? אולי יש ימים שאת מגיעה לעבודה ועושה חצי (בכמות או באיכות) ממה ש"היית יכולה", בימים מיטביים?
ככה זה בחיים.

אני מחשיבה מאוד את התזונה שלי (ואני עוד בהריון), וכן, יש ימים שאני אוכלת פחות. פחות טוב, פחות עשיר. פחות טרי. אני מעדיפה לא לעשות מזה טררם, כי זה רק יוביל אותי לעוד תסכול ולרגשות אשם. היום ירדתי קצת, הערב או מחר מחרתיים נחזור לשגרה.

והשיטה הפרטית שלי לשינוי הרגלי תזונה היא:
ל א ט
ו ב ה ד ר ג ה
ותוך קשב ענק לצרכים שלי (מה אני אוהבת, למה אני זקוקה), ובעיקר לצרכים הרגשיים (אני צריכה שוקולד! למה? כי אני בודדה ולא אהובה וחברות שלי לא מחזירות צלצול. אז אני אוכל שוקולד, כדי לתחזק את עצמי עוד רבע שעה עד שאמצע פתרון רגשי לבעיה האמיתית).
וגם קשב לצד הפרקטי: מה זמין, מה זול, מה קל, מה נגיש.
להחליט על קנייה סדירה של מוצרים, שצריך לנדוד חצי שעה בשביל להגיע לחנות, או רק בימים מסוימים ולא אחרים - זה לא פרקטי. לפעמים כן, אבל לפעמים זו תהיה נקודת השבירה.

את יודעת כמה שנים לקח לי להפחית את צריכת הסוכר שלי? בערך עשר. עם הפסקות באמצע. ועוד לא גמרתי. כל פעם הצבתי לי מטרה חדשה, קטנה, הדרגתית, כזאת שיכולתי לעמוד בה בקלות, ולא זזתי הלאה עד שהיא התבססה.
אז בהתחלה הורדתי טופי ועדשים (שוקולד) ומסטיקים (בגיל 18), והתחלתי במסע חיפוש נרחב אחרי "ממתקים מתוקים פחות". אז עברתי לקורנפלקס תלמה (כממתק, לא כאוכל) ולבוטנים מצופים.
כמה שנים אחר כך עברתי מסוכר לבן לסוכר חום - שהוא פחות מתוק.
ועוד כמה זמן אחר כך התחלתי לבלוש אחרי סוגי תה שאפשר לשתות עם פחות סוכר, או בלי סוכר בכלל. כדי להתרגל.
היום אני יכולה לשתות גם תה שחור בלי סוכר, ועדיין לפעמים אני מוסיפה כפית אחת.
ובמקביל - הכי חשוב בעיני - התחלתי להעשיר את התזונה.
ההתחלה היתה: מלחם לבן ללחם מלא, ככר-כן-ככר-לא, ויותר סלט חסה עם אגוזים.
זה הכל!
אחר כך הפסקתי בכלל עם לחם לבן.
אחרי כמה חודשים ניסיתי גם אורז מלא, ואחרי עוד חצי שנה זה גם התקבע.
כשהתחלתי לאכול אורגני, זה היה רק: חסה ועגבניות ובצל ירוק.
לאט לאט נוספו גם דברים אחרים.

עכשיו נחשפתי לרעיון של רסק ירוק. אז עוד כמה חודשים אני אולי גם אנסה אותו.
אולי.

לתזונה "מושלמת", או אפילו "טובה מאוד" אני אגיע, כנראה, בגיל תשעים, או בכלל לא.
אוי, אוי, אוי. בושה וחרפה. כל כך הרבה שנים של רק-כפית-אחת-של-סוכר-בתה, כשיכולתי לחתוך את כל הסוכר בכלל! את לא מתביישת? כל כפית היא כפית מיותרת!!!

אבל היתרון בזה הוא ענק: אין נסיגות.
אין, אין מצב שאני חוזרת לשתות תה עם שניים סוכר. ואין מצב שאני חוזרת לשתות ספרייט - זה מגעיל אותי. נו, טוב, אם יש לידי בקבוק ואני נורא צמאה אז אני אקח כמה שלוקים. ואדחה את זה אחרי בערך רבע כוס.
ואין מצב שאני אקנה מרצוני לחם דל, כשיש לחם מלא בשטח.
אין "נשבר לי", כי השינוי הוא הדרגתי, ומבוסס היטב. כמוהו גם השינוי באורח החיים. אז זה קל יותר.
ואפילו אם אני אוכלת "רע" כי זה מה שיש וזה מה שהזדמן לי אתמול, אני חוזרת בקלות יחסית למאזן הרגיל.
והחשיפה המזדמנת לאוכל "בררה" היא חלק בלתי נמנע מהחיים. אולי אני אפסיק להתארח אצל אנשים? אצל אנשים שאני אוהבת? נו, באמת.
ואפילו ליום-יומיים של תסמונת גמילה מסוכר אני מתייחסת באהדה וזה לא קשה לי לעבור את היומיים האלה, רק נושמת עמוק מדי פעם, עוברת ממתוק-מאוד-לקצת-מתוך-לבכלל-לא, מזכירה לעצמי שהתאווה הזאת למתוק עוד מעט תעבור, והיא עוברת.
מ ת י נ ו ת.
זה, בעיני, שם המשחק.

זו הגישה שמתאימה לי.
לי.
ואני יכולה להאמין שיש אנשים שמתאים להם לחתוך, שמתאים להם שינוי דרסטי.
אז אני לא אגיד למישהו: "זה דרסטי מדי". אולי בשבילו שינוי הדרגתי לא יידבק ולא יחזיק?
אני רק אגיד: חשוב לעשות את זה בקצב שלך. לתפור לעצמך את החליפה, לא להוריד אותה מהמדף ולנסות ללבוש "כי צריך".

יעלפו, העצה שלי היא כזאת: תבחרי לך דיאטה בריאותית שהיא גם טעימה.
זה מה שאני עשיתי ואין לי שום סיבה "לפרוש" כי פשוט טוב לי וטעים לי. יש לי המווווון מתוק בתזונה וגם הרבה שומן (שני דברים שחסרים בכל מני דיאטות בריאותיות [b]לכאורה[/b]).
ועוד רעיון: לכי על עניין החטא השבועי - פעם בשבוע לאכול משהו ג'אנקי שממש בא לך, חשוב שזה יהיה משהו שאת מאוד רוצה ואוהבת, ושהכמות לא תהיה מוגזמת.

HTH

[u]והרשי לעצמך להנות גם בפעמים בהן את מזינה את הצורך החברתי והרגשי ומה שזה לא יהיה שאת מזינה בפגישה בבית הקפה.[/u]

מהטור החמוד של רחל טל-שיר בהארץ:

[url=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=757605&bt=1&contrassID=2]סכיזורקס[/url]
[url=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=715210&bt=1&contrassID=2]אורתורקסיה[/url]
[url=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=789075&bt=1&contrassID=2]משברים אישיים ותזונה[/url]

ברשותך, אני רוצה להציע עוד משהו.
כחלק מלקבל את עצמך במאה אחוז גם לקבל את הפעמים בהם את אוכלת לא בריא. לא להתיחס אליהן כאל נפילה או התרסקות, לסמוך על הגוף שלך שידע להיפתר ממה שלא נחוץ לו. הרי זה הגוף שלך הנהדר שאת מטעינה בכל טוב רוב הזמן אז הוא חזק ובריא וידע להתנקות. כמה כבר יוצא לך לשבת בבית קפה? פעם בשנה? בחודש? בשבוע? זה הרי לא חלק מהשגרה שלך (אם הבנתי נכון) . אז בפעמים האלה - תני לעצמך להנות מהחוויה כולה בלי רגשות אשם. חישבי על התזונה הבריאה שאת מעניקה לעצמך ובונה בה את גופך והרשי לעצמך להנות גם בפעמים בהן את מזינה את הצורך החברתי והרגשי ומה שזה לא יהיה שאת מזינה בפגישה בבית הקפה.
ועוד משהו. לקח לך חיים שלמים לקבע הרגלים מסוימים ועכשיו את רוצה לשנות. זה לוקח זמן. במיוחד אם את רוצה שההרגלים החדשים ילוו את חייך שנים ארוכות, תני להם זמן להתבסס.

[b]יעלפו[/b]-
את לא קצת מחמירה עם עצמך? לשתות איזה משקה לא בריאותי פעם ב- זה ממש לא נורא בעיני. לא צריך להיסחף לקיצוניות, אפשר לפעמים לצאת מהמסגרת..

נשמע נהדר... אני אשמח להצטרף [po]ללקטים מטיילים[/po] בהזדמנות הראשונה האפשרית... אבל אני חושבת שההתמודדות האמיתית היא יותר ברגעים הקטנים של היומיום, בסביבה הלאו דווקא תומכת...

ממליץ (זה מה שאני עשיתי) על טקס חוויתי שאורכו כמה ימים (כמו [po]לקטים מטיילים[/po], או סופשבוע עם נשים בטבע, או סדנה רוחנית.., וכמובן גם לבד אפשר) בו את בסביבה תומכת.. לאו דווקא לאורח החיים שלך (אבל זה עוזר מאד) אבל יותר תומכת ומקבלת אותך, וגם באווירה שנוח לך להפתח ליקום... הטקס הוא למעשה מסיבה... מסיבת מחויבות חיובית.. כמו נישואין אבל מתוך רצון לחופש הנובע מהמחויבות.. בטקס את בוחרת בחזון שלך לעצמך ויוצרת נקודת עוגן חזקה לאורח החיים שמשרת אותך...

[u]האם התזונה הבריאה שלך היא חלק מ"משטר" עצמי ויכול להיות שיצר הרצון החופשי מדי פעם קופץ ומתמרד?[/u]
אני לא בטוחה אם אפשר להגדיר את זה כ"משטר", בגלל ההקשר השלילי... אם אפשר לקרוא לרצון להימנע ממזון מעובד מעל ומעבר כמשטר, אז כנראה שזה משטר. אבל אני מבינה רציונאלית שזה טוב לי, ואני מרגישה גופנית שזה טעים ומזין לי. אני חושבת שאולי זה איזה עניין קוגניטיבי של היכולת להפוך משהו להרגל. אני אשמח אם אנשים אחרים יוכלו לשתף בשיטות לאימוץ הרגלי תזונה ועל רגעי שבירה (ואיך עושים מהם את הדרך חזרה...)


[u]האם את אוהבת ומקבלת את עצמך 100%.. או שיש חלק קטן ממך שמעניש את עצמך מדי פעם עם ג'אנק?[/u]
הווו... זו שאלה מצוינת לסטודנטית לפסיכולוגיה שכמותי : ) ושוב, משום מה אני רואה את זה יותר כקושי ליצור הרגל, ואולי זה קשור ישירות לסעיף הבא...


[u]האם יש לך מספיק תמיכה אנושית לאורח החיים הבריא.. ואם לא האם את איכשהו "מתחברת" לאנשים דרך תזונה הדומה יותר לזו שלהם?[/u]
אני גרה עם בנזוג שלא מתעסק בכלל בענייני תזונה אבל מכיוון שהוא בעבודה בשעות ארוחת הבוקר, הצהריים וגם ארוחת הערב (שלי, המוקדמת, בכל אופן), זו לא ממש בעיה. אין לי בעיה להשיג אוכל אורגני טרי וזול. אף אחד (בדרך כלל) לא מציק לי בענייני הבחירות התזונתיות שלי. אבל, היום, לדוגמא, נסעתי עם חלק מהמשפחה שלי למרכז קניות ובסוף ישבנו ברשת ארקפה. כמובן שלא הצלחתי למצוא משהו להזמין, והיה לי מאוד לא נוח לא להזמין שומדבר. ה"פשרה" הייתה משקה תות-יוגורט (שהיה טעים, ולא שתיתי ממנו כמעט, ואז אחד מיושבי השולחן החליף אותו למשקה "טבעי" אחר, בקיצור, היה זוועה). מהרגע ההוא נפרץ השכר ובא אל פי מכל הבא ליד... מדכא, מייאש ומעצבן מאוד.

וזה לא שחסרים לי תחליפים. אני אוהבת אוכל בריא ונא וטבעי ואורגני וטבעי. אבל אני לא יודעת איך להימנע מרגעים כאלו או איך לעצור אותם במהירות...

שאלות למחשבה..
האם התזונה הבריאה שלך היא חלק מ"משטר" עצמי ויכול להיות שיצר הרצון החופשי מדי פעם קופץ ומתמרד?
האם את אוהבת ומקבלת את עצמך 100%.. או שיש חלק קטן ממך שמעניש את עצמך מדי פעם עם ג'אנק?
האם יש לך מספיק תמיכה אנושית לאורח החיים הבריא.. ואם לא האם את איכשהו "מתחברת" לאנשים דרך תזונה הדומה יותר לזו שלהם?
האם נוח לך בחיים? הרבה פעמים המזון הקלוקל מתחבר לנו בתודעה למזון נוחות.

כיוון אחר, אני אומר שגם אם התשובות הן כן חלקי או מלא.. עד שאת משלימה את העבודה בעניינים אלו - יותר בטווח הארוך, בטווח הקצר כדאי להסתכל על סוג המזון אליו את משתוקקת ב"קריסה".. ולראות אם אפשר למצוא לו תחליף.. כמעט להכל יש תחליף בריא ומזין וטעים... במיוחד אם רגילים לתזונא בריאה.
אולי [po]אורי יורמן[/po] יספר על "התחליפים" שסיפקתי לו אתמול והיום.

מה עושים? יכולה להנות משבועות של תזונה בריאה, מזינה ונאה ברובה ואז לפתע לקרוס אל תוך שלל לא מזין בעליל. למה זה ממשיך לקרות אם אני לא מרגישה חסכים קודם לכן?