אשמח להתנסות בפעם הראשונה בעישון גראס, ידידה אמרה לי שזה מעולה לכאבי מחזור, יש אפשרות לנסות את זה במקום מפוקח וחוקי בארץ, אני ממש לא "בקטע" ויותר מידי אנשים אומרים לי שזה יכול לעזור? אם משהו מכיר מקום כזה או אישור חד פעמי לנסות תחת פיקוח אשמח מאוד לשמוע.
תודה

תודה רבה! נשאל חברים ובהחלט נשקול את אמסטרדם בתור אופציה.

הייתי הולכת על אמסטרדם.
אידאלי להתנסות ראשונה ויכולה להיות חוויה נהדרת.

(כתבנו ביחד, בשמת

מאנגליה אולי הייתי עושה טיול לאמסטרדם.
רעיון מעולה וכיפי!

אוי, איזה מתוקות שתיכן!

היא סיפרה לי שיש ילד בבית הספר שמוכן למכור לה ״נוזל ששמים בתה ושותים״ אבל זה לא נשמע לי טוב.
ממש לא!

איך מוודאים שהחומר טוב; כלומר ממקור צמחי בלי כימיקלים ותוספים?
לי נראה שהכי טוב יהיה לשאול חברים שלכם, אם הם בעצמם מעשנים או מכירים מישהו שמכיר מישהו... בהרגשה שלי ממש כמעט כולם מעשנים.

ואם אתן מגיעות לישראל מתישהו, ויכולות איכשהו להשיג גראס רפואי, מה טוב. זה מאוד נפוץ בישראל, ויחסית פשוט למצוא מישהו שישמח לחלוק איתה.

חשבתי לדאוג שהיא תהיה במקום בטוח עם אנשים שאפשר לסמוך עליהם (אם לא איתי בעצמי)
אין לה חברים שמעשנים?

מציעה שתתחילו בקריאה ברשת.
מה זה חשיש, אפשר ראיונות עם פרופ' רפאל משולם.
הוא מתאר ניסוי שעשה פעם על חברים שלו. לאחת היתה תגובה קשה מאוד. מאז שצפיתי בראיון הזה ראיינתי בעצמי עוד כמה. נתקלתי בעוד כמה סיפורים על תגובה מאוד מאוד קשה בניסיון הראשון. החומר לא צפוי, יכול לגרום לשעה-שעתיים של פאניקה מטורפת, סימפטומים של חרדה ברמות מטלטלות, תחושה של מחלת רדיפה (התקף פאראנויה) ועוד.
כדאי שהיא תדע, שההשפעה לא ידועה מראש.
היא יכולה להיות כמו זה שצחק כל הזמן, או כמו זו שקיבלה התקף חרדה קשה, או כל דבר באמצע.

עוד דבר שתלמדו מקריאה מרובה, הוא איפה משיגים קנאביס באנגליה. לא יודעת אם יש שם קנאביס רפואי חוקי, יכול להיות שכדאי לחכות עד שתהיו בארץ עם מכירה חוקית עם הסברים (גם יתנו לכן כמות מינימלית למתחילים ועם הנחיות. למשל, לנסות רק שאיפה אחת ולא להמשיך! למשל, לבחור זן עדין עם השפעה ממש עדינה.

נוזל ששמים בתה ושותים? חס וחלילה. לא הייתי נוגעת בשום דבר שמוכר "סוחר סמים" כלשהו, כולל ילד. זה עלול להיות משהו סינתטי קטלני. גם על זה אפשר לקרוא ברשת.
מותר לגדל בבית באנגליה? עציץ אחד לשימוש עצמי? זה הכי בטוח. אבל שוב, לברר איזה זן אתן שותלות...
מאנגליה אולי הייתי עושה טיול לאמסטרדם.

בזהירות. למקומות שחולי סרטן הולכים אליהם, ככה אפשר להיות בטוחים שמקפידים שם וידברו איתכם על זנים ומינונים.
בכל מקרה, כשהיא מתנסה, אל תתנסי איתה. את צריכה לשמור עליה. את כאילו זאת עם מסיכת החמצן במטוס, כדי שתוכלי לטפל בה בכל מקרה שהיא תרגיש רע (אפשר גם סתם להרגיש רע, זה מתעסק עם המוח, עושה כל מיני סוגים של סחרחורות, אפשר גם להקיא פתאום בגלל זה).

מצאתי את הדף הזה ואני רוצה להעלות שאלה בכיוון קצת שונה מפותחת הדף. אני מקווה שזה בסדר, עבר הרבה זמן מאז שהדף נפתח.

בתי בת ה 16 ביקשה ממני בתור מתנת יום הולדת להתנסות בעישון סמים (חשיש).
אני מודה שזה תפס אותי בהפתעה ובנוסף לתחושת המחמאה הנהדרת שהיא בוטחת בי ובוחרת בי כדי לחלוק איתי את החויה הזאת, אני לא יודעת מה לעשות.

אני לא נגד וממש רוצה לעזור לה, אבל תכל׳ס - איך אני עוזרת לה?

היא סיפרה לי שיש ילד בבית הספר שמוכן למכור לה ״נוזל ששמים בתה ושותים״ אבל זה לא נשמע לי טוב.

איך מוודאים שהחומר טוב; כלומר ממקור צמחי בלי כימיקלים ותוספים?
חשבתי לדאוג שהיא תהיה במקום בטוח עם אנשים שאפשר לסמוך עליהם (אם לא איתי בעצמי). יש עוד דברים שכדאי לחשוב עליהם?

אני גרה באנגליה וכמו שאפשר להבין אין לי נסיון בדברים האלה.

ענת שן לוי, אני חושבת שאאמץ (או לפחות אשתדל לאמץ) את הגישה שלך. חכם, ריאלי ומחושב. בלי יותר מידי רגשנות פילוסופית. תודה רבה על ההשתתפות שלך בדיון. תרמת לי מאוד.

מיכל, אני מתנצלת על הפקפוק בקיומך. (הוא נבע מתוך פחדי שלי שמישהו מסה לעבוד עלי)
כמדומני שלא הבנת אותי.
לא חשבתי שהגזמת בחוויות שתארת, להיפך, זה נשמע לי תיאור מקסים, חי ואוטנטי של חוויות שרבים מאיתנו עברו.
מה שלא מובן לי זה, כיצד את משתמשת בחוויות החופש והקיום המופלאות שחווית בעבר כדי לחוות כעת תחושת אשם ומצוקה מול אמך.
אולי תנסי את ההיפך? להעזר בחוויות המופלאות מן העבר ולהחיות אותן כדי להשתחרר מתחושת האשם? אם תצליחי להזכר שוב לרגע שאת חלק מהחול והגלים, אז אולי הרגשות שלך לאימך יקבלו פרופורציה קצת אחרת?
כי בשבילך זה היה מדהים לחוש חלק מהחול והגלים, ונראה לך שאמא שלך חושבת שזה נורא מסוכן ולא אחראי - לחוש חלק מהחול ומהגלים. אבל את היית שם וחזרת משם עשירה יותר בחוויה מדהימה שחווית. וואולי אפילו חשת שמרוב עוצמות שחווית העולם תכף יתמוטט, אבל זה לא קרה. למה שזה יקרה עכשיו?
לכן אני חושבת שבעצם מה שמסתתר מאחורי התחושות שלך כלפי אמך עכשו, הוא הרעב של נשמתך לתחושות קיום עוצמתיות כמו אלו שחווית אז, והפחד שלך להפגש איתן מחדש מהמקום שאת נמצאת בו היום.
כמדומני שצפריר אומר משהו מאד דומה.

אני לא מאלו שחושבים שצריך לדבר עם אמא על הכל. זה אולי תלוי גם איזה מין אדם היא האם.
יש דברים רבים שאני מניחה שאמא שלי לא רוצה לדעת עלי. ומבחינתי אין לי כל צורך שהיא תדע, אם כי, אם יוודע לה דבר מה במקרה, אין לי בעיה עם זה. אני עומדת מאחורי כל מעשי. (אם היא תמות מזה, זו בעיה שלה. - סליחה על היובש שעולה מאמירה כזו, אך אני לא יכולה להיות אחראית למעשיה ולרגשותיה - ניסיתי וזה לא עבד...).
הדין וחשבון שלי לגבי מעללי למינהם, הוא ביני לבין עצמי ולא עם אימי. אימי היא אדם נפרד עם רעיונות אחרים לגמרי על החיים. אין לי שום צורך לפתוח בפניה את כל הדברים. גם אין לי כל עניין לגרום לה סבל באמצעות חשיפתה לדברים שקשה לה לעכל.
פעם היה לי. זה עבר מתוך הבנה שאין אפשרות לגישור על הפערים בתחומים רבים, לפחות לא עם האמא שלי.
אך כן יש לי בתוכי איזו מין אמא דמיונית שמקבלת אותי כמו שאני, עם כל קצוות הקיום שנגעתי בהם, כולל מעשים שמנקודת מבטי היום נראים כהרס עצמי גמור. ושוב, אני היא זו שחיה עם התוצאות של המעשים האלו.
לאמא הביולוגית שלי יש מספיק בעיות משלה, היא לא צריכה גם את שלי. ביחוד שממש אין לה כלים להתמודד איתן. אני מעדיפה להתחבק איתה, לתת לה לבכות על מכאוביה ולראות אותה מתמוגגת מהנכד שלה.

ענת שן לוי , אני לא פיקציה. ממש בשר ודם. סגרתי אם הגולל על התקופה הזו מתוך מיצוי ובחירה.
מי שהתנסה בחוויות שתיארתי יודע שלא הגזמתי ואפילו לא ניסיתי להיות צבעונית וססגונית במיוחד.
צפריר שפרון , הניתוח שלך מעניין ומעמיק. נהנתי לקרוא אותו. תודה.

זהו, שעצם ההסתרה מצביעה על הצורך להסתיר. להסתיר את העבר, להסתיר משהו. כאן, למרות שאנו מגייסים את מיטב סוכני החרש המגינים על העבר מפני גילויו אל ההווה, איננו שקופים.
הן החולשות שלנו והן העוצמות שבנו - אשר באות לידי ביטוי דווקא בהיבטים של קבלת היותנו גם חלשים - בתקופות שונות, בתמורות הזמן בהתרחבות המרחב. חוויות סמים, באשר הם, מחברות רמות הכרה שונות ומאפשרת הצצת הנפש המודעת אל חלקיה הלא מודעים, כמו ערות בחלום, או חלימה ערה. חוויות אלה, לעתים מפעימות את הנפש והגוף לאין שעור, עד כי לעתים הנפש מוצאת את עצמה חוצה את הגבול, עוברת אל מעבר לגבולות תפישתה.
כאן, הצצה זו אל מעבר לתפישת הנפש - עשויה לאיים על הנפש שכן לעולם פחד מייצג גבול. גבולות הנפש.
כאן, את מיכל באופן אישי חווית את החוויות המפתיעות והמדהימות האלה תוך כדי חציית גבולות גופניים, הזייתיים, רב ממדיים ותוך כדי חציית הגדר שהוגדרה לך על ידי אמך. זהו שורש האמונה אשר מייצר קונפליקט במקום בו אין סתירה.
שכן, הגדרת גבולות, בניית גדרות נוקשים או גמישים לעולם הן אותן גבולות אינדבידואלים של אותו אדם, על פי נטיותיו וניגונו האישי. כך הוא ניגונה של אמך (אשר בנסיבות מסוימות היתה עשויה להסכים להשתמש בחווית סמים נאמר למטרות הקלת כאבים). את, חווית הרחבה של גבולות הנפש, וגילית בפועל שהאיסור של אימך אינו "תופס" לגבייך. את מעשנת בניגוד לדעתה.
לעתים הפחד מתעתע בנו כאשר הוא מצביע לכוון מסוים, כאשר בפועל הוא נובע ממקור אחר לחלוטין. הפחד מהתרחבות ההכרה, החרדה מפני האחדות, ריבוי הפנים, לפיכך יכול להצמד לדמות משמעותית כמו אמך אשר היא האוסרת על העונג הזה. כך את יכולה לא להתנסות מתוך "כפייה" ללא הצורך להחליט לעצמך.
עם זאת, החלטתך שלא להתנהג היום, בנסיבות אלה של חייך, כפי שנהגת בצעירותך, בנסיבות ההן של חייך, נשמעת שלמה לחלוטין. מדוע את זקוקה לאיסורה של אמך?
הרי את לעצמך החלטת כבר שאינך מעונינת בסמים. בדיוק כפי שדברים רבים השתנו מאז להיום, הרי את כבר לא ממש אותו אדם, למרות שלא ממש השתנית, ולבטח נסיבות החיים שונות.

תשתי הרבה מים, ונסי לדמיין איך שוטפת את שאריות הרעלים שנשארו בך מתקופת הסמים, רעלי החטא, האשמה, הבושה והפחד.

מיכל, אם את אמיתית ולא פיקציה לצורך פרובוקציה,
אז יכול להיות שיש לך שאיפה נסתרת לחזור לאותם ימים פרועים, אולי השארת שם איזה חלק מעצמך שלא מיצית עד תום. ונפרדת ממנו מהסיבות הלא נכונות: כדי לא לאכזב את אמא.
ראיתי במקום אנשים סרטים מצוירים, ששמעתי דברים שלא היו קיימים, שהלב דפק חזק וחשבתי שזה הסוף, שהשמש זרחה ורציתי למות מאושר, מאהבה, שהרגשתי חלק מהחול והגלים בים, שרקדתי 14 שעות בלי הפסקה ובלי תחושת זמן תאור כל כך חי ומקבל את עצמו באהבה, שאי אפשר להבין איך את לא מקבלת את החלק הזה בך מול אמא שלך.
בודאי חווית את החוויות האלה כדי להשתחרר ממנה וממה שהיא מייצגת. ועכשו, במה שאת מתארת, את כולאת את עצמך מחדש כפל כפליים.

את צודקת, וניתן לומר שאת יכולה לפתור את זה עם אמך בכלל בלי לדבר איתה. רק הגיעי למצב בו את שלמה עם מעשייך, מברכת עליהם, ובמדה ואמך תשמע יום אחד ממישהו שדפקת טריפ היסטרי במסיבה שגם את לא בדיוק יודעת מה קרה שם, הרי יש להניח שהיא לא תאמין - די בביטול בכף היד מצדך.
ברגע שהסתרה זו לא מחייבת כוחות מהנפש, מערכת שקרים מתוכננת היטב ואנרגיות מבוזבזות אחרות, הרי את שלמה עם מעשייך.
ולגבי זה שאת לא בקטע, הרי זה לא העניין מה את היום, העניין, על פי הכתוב, זה - מה היית בעבר או יותר נכון - מה עשית בעבר ואיך אמא שלך תגיב על זה היום.
עניין זה עשוי להפוך ללא רלוונטי לכשאת תשחררי אותו - לאו דווקא בפרסומו ברבים או אפילו רק לפני אמך. את יכולה להניח לסוד להסתתר באופן שאינו מחייב אותך למאמץ.

>צפריר חושב שלראות אנשים כסרטים מצוירים זה יכול להיות מעניין, בדמשק, בשבוע הבא, יש מסיבת אסד, יוגש בשאר<

אם אפרט לאמא שלי על מסיבות אסיד שבהן ראיתי במקום אנשים סרטים מצוירים, ששמעתי דברים שלא היו קיימים, שהלב דפק חזק וחשבתי שזה הסוף, שהשמש זרחה ורציתי למות מאושר, מאהבה , שהרגשתי חלק מהחול והגלים בים, שרקדתי 14 שעות בלי הפסקה ובלי תחושת זמן, אני לא חושבת שזה מה שיעשה לה את היום.

אין סיכוי לג'וינט עם אמא שלי: א. אני כבר לא בעניין ב. אמא שלי היא מהאימהות שגם כשהייתי בתיכון לא היתה מוכנה לראות אותי עם סגריה, למרות שהיא ידעה שאני מעשנת (סגריות), לידה זה היה טאבו.
ורד לב ו מיכל מ , עולה מדיברכן שאולי כדאי לעשות משהו ולדבר עם אמא שלי, אז רק כדי לחזק את זה שאין סיכוי (למען שלומה של אימי), התנקיתי והתוודתי בדף זה אבל לא מעבר. אין סיכוי שבעולם.
פלונית צודקת, מה רע לי ככה. רק אם אשתגע ביום מן הימים (מהסמים, מהזיקנה או ממה שלא יהיה) ואתחיל לדבר בלי שליטה אז הנושא יפתח.
בשאיפה שזה לא יקרה (אמן).

מיכל, אני חושבת שאם תרגישי נוח עם התקופה הזו בינך לבין עצמך, בינך לבין אמא שלך שבתוכך - אז תוכלי לדבר עם אמך, בלי תחושת אשם וחטא, ולפתור את העניין.

אבל בכ"ז אם זה כבר עולה, אולי זה כן מפריע לה, לך וע"כ אולי כן יש סיבה לעשות עם זה משהו בין אם זה בינך לבין עצמך (אולי לברר את המקום הזה של "הילדה הטובה של אמא" מה זה אומר לך על עצמך? מהן הציפיות שלך מעצמך? מה לגבי אכזבות וכו') או בינך ובין אמא שלך (סטייל להתנקות מ"חטאי" העבר בפניה, לפתוח קלפים, לדבר, להפגש במקום הזה בו לא הכי נעים לך להימצא, לדבר על נושא האם המצפה מבתה להיות כך וכך והבת הרוצה להחשב כזו וכזו בעיניי אימה וכו').
תמיד יש מקום לעבודה, להתקרבות, לפתיחות ועוד, השאלה היא רק ברצון או בצורך...
בהצלחה

כשהייתי בת 17 או 18, בכל אופן בגיל שכבר יכולנו לנהוג, היינו יוצאים, "החבר'ה" לשתות בפאבים בת"א.
ההורים שלי מאוד נלחצו מזה - בפולניה רק הגויים היו שותים - היהודים הסתפקו בכוסית יין אדום לקידוש ביום שישי, וההורים שלי אימצו את המנהג.
אמא שלי אמרה לי שהיא מאוד מודאגת מזה שאנחנו יוצאים לשתות.
אמרתי לה, "אבל הפאבים מלאים אנשים!"
והיא אמרה, "מה אכפת לי מה אנשים אחרים עושים? יש גם אנשים אחרים שמעשנים סמים!"
אה... טוב...
בקיצור, מיכל, מה רע לך במצב הנוכחי? רק שלא ישתנה.

ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה ובעתיד

משפט אלמוותי ששווה להפוך אותו לפוסטר.

מיכל,
אם היא אי פעם תדע, היא תמות.
באמת?
את לא חושבת שאת מייחסת לעצמך כוחות שאינם מצויים בך או במעשייך.
זה יותר נראה כמו - "אם היא תדע אני אמות", לכאורה, זו התחושה שאת מעבירה כאן. וגם את לא תמותי, נהפוך הוא, תתחילי לחיות, ואולי אפילו תזמיני את אמא שלך לאיזה ג'וינט מגולגל לתפארת, ותבלו ערב ביחד, על המרפסת, מול השקיעה.

מנסיוני, הדימוי שיש לנו על הורינו אינו תואם בהכרח את המציאות.
בזמנו, נערה בת שש-עשרה ביקשה להתייעץ בנושא יחסי מין. לתחושתה אמה לא רק שלא תסכים לכך שהיא עצמה תקיים יחסי מין עם החבר שלה, אלא תנסה למנוע ממנה את העניין.
לאחר ברור מעמיק, השתכנעה אותה בחורה לפתוח את העניין בפני אמה. בנסיבות מתאימות, בארבע עיניים, בשיחה שכללה לא רק את רצונה ביחסי המין עם החבר שלה, אלא בכלל על כל נושא המין.
להפתעתה הרבה, הסתבר לה שהדימוי שהיה לה על אמא שלה בנושא זה היה רחוק מהמציאות.

אינני יודע אם זה כך תמיד, אבל, ניתן לומר, כי דווקא ביחסי אם-ילד, אהבה מונחת שם ללא כל תנאי. ולמרות שנראה כי אמך מחמירה סביב "קוים אדומים", אין כל סבה שהיא לא תקבל אותך על חולשותייך ומעשייך "הרעים".

ואם בכל זאת אמא שלך "תמות מבושה" או תפעיל עלייך מניפולציות מסוג זה או אחר, גם אז, האבן שתרד לך מהלב שווה מסכת חיים שלמה.

בחרי את אשר תבחרי, ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה ובעתיד.

חזקי ואמצי.

מה זה "ילדה טובה באמת"? אחת שעושה בדיוק מה שאומרים לה, ואם היא מפסיקה לעשות את זה לרגע אז היא צריכה להתייסר על מה שהיא עשתה עד כלות הימים? אבל נראה לי בעצם שלא מדובר פה ב"ילדה טובה באמת" אלא בילדה שהיא רק "כמו ילדה טובה". ואז הקונפליקט הוא באמת נוראי. כי היא רוצה נורא להיות ילדה טובה באמת אבל יש לה התפלקויות כאלו, שהיא לא ממש מתחרטת עליהם.
אבל מה יגידו?!!

לפני הרבה שנים (זו לא אגדה, סיפור אמיתי) טיילתי במזרח. ושם התנסיתי לראשונה בסמים. עישנתי גראס, חשיש וגם קצת טריפים . כשחזרתי לארץ, המשכתי קצת עם המסיבות ועם הסמים אבל בתוך שנה חזרתי להיות ילדה טובה באמת, לא נגעתי יותר בכלום ונפרדתי מהחבר'ה הרעים. התייחסתי אל החוויות שהתניסיתי בהן כאל תקופה שהסתימה. עד כאן הכל רגיל לכאורה, אבל הבעיה שלי היא עם אמא שלי. אם היא אי פעם תדע, היא תמות. לא כקלישאה. אין סיכוי שהיא תדע, אלא אם כן היא תראה תמונות או יקרינו בטלויזיה איזה מסיבה ש"כיכבתי" בה, (פיתחתי פראנויות בנושא) אבל עדיין אני חוששת. אני לא מתחרטת על התקופה הזו בחיי, אני חושבת שהיתה לי התנסות מעניינת, אבל אני מוטרדת מכך שאני לא באמת ילדה טובה של אמא כמו שאימי בתמימות עדיין מאמינה. אני אוהבת אותה מאוד וקשורה אליה והידיעה שפגעתי באמון שנתנה בי, קשה. אימי אגב, בטוחה שמעולם לא ראיתי ג'וינט (גם כשהיא שאלה אם אי פעם ראיתי אנשים מעשנים, עניתי שלא). אמא, אני אוהבת אותך ומבקשת סליחה.