על ידי צל_הימים* » 07 אוגוסט 2009, 01:45
המצב שבו חברות מרוויחות מעבירות פסי יצור לעבדים בסין, ירדן או עזה הוא בעיני בלתי נסבל. למה הן רוצות להרוויח יותר? כדי שהבעלים והמנהלים ירוויחו יותר, לא כדי לשפר את תנאי העבודה של הפועלים ולא כדי לשפר את איכות הייצור.
גם כאן, מדובר ביישום של תפיסת עולם כלכלית. הרווחיות של העסק כערך עליון. זה מה שמלמדים בפקולטות לכלכלה. זו האידיאולוגיה שמניעה את בעלי המפעלים, את מנהליהן ו... את פקידי משרד האוצר, המכונים בחיבה "נערי העוצר". ממש נערים חמודים ושובבים... ומי שלא מאמין לי, שיעיין בעיתונות הכלכלית, שהיא השופר הגלוי ביותר של אותה אידיאולוגיה. ולקשוחים יותר, תמיד יש את ספרי הכלכלה עצמם. ממליץ בחום על
%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%9C]אלפרד מרשל ו-
%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A4%D7%98%D7%A8]יוזף שומפטר שהגותם מהווה את הבסיס ללימודי הכלכלה עוד כיום. לדוגמה, שומפטר תומך בקיום מונופולים:
היווצרותם של רווחים ושל שליטה של חברות מעטות על חלקים גדולים בשוק (מונופוליזציה), אינה נתפסת בהכרח כדבר הפוגע ברווחת הצרכנים או ברווחה הכלכלית - ללא חברות מובילות אלו, לא יהיה פיתוח טכנולוגי בתעשייה והרווחה על פני זמן תהיה קטנה יותר.
ויש לו גם אמירה מעניינת לגבי המשטר הדמוקרטי:
" בספרו "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" חלק שומפטר על הרעיון לפיו דמוקרטיה היא תהליך שבו ציבור הבוחרים מזהה את טובת הכלל, ופוליטיקאים מוציאים בחירה זו אל הפועל. הוא טען שהנחה כזו אינה מציאותית
ושהבורות והשטחיות של האנשים פרושה שלמעשה הם בעיקר מתומרנים על ידי פוליטיקאים, הקובעים את סדר היום. דבר זה הפך את
הרעיון של 'שלטון העם' הן לבלתי סביר, והן לבלתי רצוי.
תחת זאת הוא קרא למודל מינימליסטי שהושפע רבות ממקס וובר, שבו דמוקרטיה היא המנגנון לתחרות בין מנהיגים, בדומה מאוד למבנה שוק. הוא הגדיר
דמוקרטיה כ"הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות שבו נמסרת ליחידים סמכות של הכרעה תוך מאבק של תחרות על קולות העם". למרות שהצבעות תקופתיות של הציבור הכללי נותנות לגיטימציה לממשלות ומשאירות אותן במצב של מתן דין וחשבון, המדיניות נתפסת במידה רבה כדבר שלהן עצמן ולא של העם, והתפקיד ההשתתפותי של הפרטים מוגבל מאוד. "
נראה שזהו אכן המודל השלטוני המיושם כיום. או בעברית מדוברת, דמוקרטיה בכאילו.
ניתן לתהות לאור זאת, האם ייתכן שבעצם לימוד תיאוריות אלו את הדור הבא של מובילי המשק, יש כאן הנצחה של ניצול הציבור הרחב, הן כעובדים והן כצרכנים? או שמא כהרגלי פסחתי על שני הסעיפים ונחפזתי אל מסקנות חפוזות
.
<ואולי אין שום קשר בין כל מה שאמרתי לבין נושא הדף, וגם זה, כהרגלי
>
<אפשר בהחלט למחוק את הדף הזה, גם הוא מיותר, מעיק, מדכא ובעיקר מטרחן>
[u]המצב שבו חברות מרוויחות מעבירות פסי יצור לעבדים בסין, ירדן או עזה הוא בעיני בלתי נסבל. למה הן רוצות להרוויח יותר? כדי שהבעלים והמנהלים ירוויחו יותר, לא כדי לשפר את תנאי העבודה של הפועלים ולא כדי לשפר את איכות הייצור.[/u]
גם כאן, מדובר ביישום של תפיסת עולם כלכלית. הרווחיות של העסק כערך עליון. זה מה שמלמדים בפקולטות לכלכלה. זו האידיאולוגיה שמניעה את בעלי המפעלים, את מנהליהן ו... את פקידי משרד האוצר, המכונים בחיבה "נערי העוצר". ממש נערים חמודים ושובבים... ומי שלא מאמין לי, שיעיין בעיתונות הכלכלית, שהיא השופר הגלוי ביותר של אותה אידיאולוגיה. ולקשוחים יותר, תמיד יש את ספרי הכלכלה עצמם. ממליץ בחום על [url=http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%93[u]%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%9C]אלפרד מרשל[/url] ו- [url=http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%95%D7%96%D7%A3[/u]%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A4%D7%98%D7%A8]יוזף שומפטר[/url] שהגותם מהווה את הבסיס ללימודי הכלכלה עוד כיום. לדוגמה, שומפטר תומך בקיום מונופולים:
[u]היווצרותם של רווחים ושל שליטה של חברות מעטות על חלקים גדולים בשוק (מונופוליזציה), אינה נתפסת בהכרח כדבר הפוגע ברווחת הצרכנים או ברווחה הכלכלית - ללא חברות מובילות אלו, לא יהיה פיתוח טכנולוגי בתעשייה והרווחה על פני זמן תהיה קטנה יותר.[/u]
ויש לו גם אמירה מעניינת לגבי המשטר הדמוקרטי:
" בספרו "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" חלק שומפטר על הרעיון לפיו דמוקרטיה היא תהליך שבו ציבור הבוחרים מזהה את טובת הכלל, ופוליטיקאים מוציאים בחירה זו אל הפועל. הוא טען שהנחה כזו אינה מציאותית [b]ושהבורות והשטחיות של האנשים[/b] פרושה שלמעשה הם בעיקר מתומרנים על ידי פוליטיקאים, הקובעים את סדר היום. דבר זה הפך את [b]הרעיון של 'שלטון העם' הן לבלתי סביר, והן לבלתי רצוי.[/b]
תחת זאת הוא קרא למודל מינימליסטי שהושפע רבות ממקס וובר, שבו דמוקרטיה היא המנגנון לתחרות בין מנהיגים, בדומה מאוד למבנה שוק. הוא הגדיר [b]דמוקרטיה כ"הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות שבו נמסרת ליחידים סמכות של הכרעה תוך מאבק של תחרות על קולות העם"[/b]. למרות שהצבעות תקופתיות של הציבור הכללי נותנות לגיטימציה לממשלות ומשאירות אותן במצב של מתן דין וחשבון, המדיניות נתפסת במידה רבה כדבר שלהן עצמן ולא של העם, והתפקיד ההשתתפותי של הפרטים מוגבל מאוד. "
נראה שזהו אכן המודל השלטוני המיושם כיום. או בעברית מדוברת, דמוקרטיה בכאילו.
ניתן לתהות לאור זאת, האם ייתכן שבעצם לימוד תיאוריות אלו את הדור הבא של מובילי המשק, יש כאן הנצחה של ניצול הציבור הרחב, הן כעובדים והן כצרכנים? או שמא כהרגלי פסחתי על שני הסעיפים ונחפזתי אל מסקנות חפוזות :-).
<ואולי אין שום קשר בין כל מה שאמרתי לבין נושא הדף, וגם זה, כהרגלי :-)>
<אפשר בהחלט למחוק את הדף הזה, גם הוא מיותר, מעיק, מדכא ובעיקר מטרחן>
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות