על ידי צפריר_שפרון* » 27 אפריל 2007, 19:29
מיקה,
צפריר, למה נעלבת כל כך?
במובן הזה של נעלב, כלל וכלל לא.
לא מדובר בפן האישי (ועל כך בהמשך), אלא, בתנועה הזו, העולמית, האנושית, של אינטגרציה, המתקיימת גם בין דתיים וחילוניים, במובן הזה יהודים, מוסלמים, הודים, נוצרים וכל צורה של דתיים וחילוניים (שגם אלה מאופיינים כדת).
כאן, כאשר נמצא אדם, המשייך עצמו למחנה מסוים, פונה ביוזמתו, אם כי מתוך זהירות (זה הפרוש שנתן למילים "עצה מדתיים" בכותרת הדף), מושיט יד, מתוך אחוות האדם, ומשתף בבעיה שנתקל בה, ולא מבקש אף אחד לייצג אותו, והשיחה קולחת, הדיון ענייני, בנועם ובשמחה, ואז, במקרה זה, את באה, ותוקעת טריז, ובאה לייצג את המחנה שלו, ולהדגיש את ההבדלים - לדעתך - בין המחנה "שלכם" לבין המחנה החילוני, עולות כמה תגובות אפשריות.
אז, יכול הכותב להניף את עצמו מעל ההפרדה הזו, להסכים להפרדה הזו, ולטייח, או במילים אחרות "להצניע" כל עמדה או דעה, ויכול בהחלט להסכים שכך הוא. במובן הזה, זה מנהגו בדרך כלל.
עם זאת, יכול גם הכותב, לברר לעומק את כוונת הכותבת, לשאול, ולבקש הבהרה.
עם זאת, יכול גם הכותב, להסכים, לעלות התנגדות, לחדד את ההבדלים, ולצאת לפיצול הזה, מתוך ידיעה ברורה שבכל מקרה, אין באמת הפרדה, ומתוך מגמה, בדרך הזו להצביע על האחדות - דרך הקצנת ההבדלים, ובמובן הזה, דווקא דרך סרקזם, ציניות, הומור, אירוניה, סאטירה, וכל אחד יגדיר לעצמו מה שנוח לו, לשם המשך תפישת עולמו.
ובמקרה הזה, בחר הכותב בדרך השלישית, לא מתוך הרגשה, עלבון, או כעס, אלא במובן הזה, ביובש, בדעה צלולה, ומתוך בחירה.
שכן, שוב ושוב בחייו, נמצא למד כיצד, בצקצוק שפתיים, בהתחסדות, ובבריחה עצמית אל "פרסומות", דווקא המתיימרים לאחדות, קירוב לבבות, הסבר פנים, וידיעת צניעות אינטימיות ועוד שלל "פרסומות", נמצאים דווקא הם, להעלות טריז, בכל פעם שאי מי מהמחנה שלהם, זה ה"נאור" ו"הטהור", פונה אל מחנה אחר, ובמובן הזה לא מדובר דווקא על מחנה "דתיים", אבחנה זו, נמצאת יפה להתבוננות הזו, של תנועת החיבור וההפנמה ההדדיים העולה בין קבוצות, קהילות, ברחבי העולם, שכן תנועה של שלום, מחייבת ניתן לומר את בלימותיה.
מכאן, שוב, לא אישי.
לא יעלה על הדעת (שלי) שמאן דהוא, שאינני מכיר, יניח את העליבות הזו, כהרגשה בקירבי, ולו מהטעם הפשוט, שאם עולה ביקורת, וניתן לי להפיק מהבקורת הזו כוון למחשבה חדשה, או הנפת האבחון הספציפי ללמידה, כל בקורת מבורכת באשר היא.
בעוד שתוכחה, או הקטנה, או האדרה עצמית של העולב, או המקלס, שאין בה בתוכחה זו כל כוון שיכול להניח תועלת, עולה החיוך הזה הפנימי, המר במובנים רבים, לנוכח התנהגות האנושית באשר היא, ובמובן הזה מרירות החיוך, עולה מתוך הטעם הפשוט, שהתנהגות אנושית באשר היא, איננה נפרדת ממי שאני הוא.
ומתוך, שנמצא הנושא, בצורה עניינית לחלוטין, מרתק, מסקרן, ומהווה חלק מעבודתי, שוב, ביובש, למען הבירור, גם אם הבירור אינו נעים ותרבותי (הצורך הזה של דיון נעים ותרבותי לבירור מעמיק גם הוא סוג של צקצוק שפתיים והתחסדות), הלכתי שמה, מתוך שלמות, ומבלי להיכנס לפן הרגשי.
אספלנית,
_לא, הם לא נעלבו,
יש להם מטען על דתיים/חרדים שחוזר פה במספיק דפים באתר כדי שכולנו נדע. השתמשו בו קצת על מיקה.
המסתלבטים מוכרים פה גם בפיוזים הקצרים שלהם, והעובדה שהם "לא דופקים חשבון" במילים שלהם._
במובן הזה, לא מדובר על מטען, שמבקש אחר פירוקו, אין כל מטען על קבוצה.
השתלשלות העניינים במובן הזה משרתת את החיבור דווקא, את חלחול המטענים בין הקבוצות השונות, במובן הזה, בעולם כולו.
שכן, לתפישת הכותב הזה, כל אדם דתי, כל אדם תוקע יתד לשם מסגרת אמונותיו.
כאן, בהחלט יש התקוממות, מודעת לחלוטין, וכבר הוכיחה את יעילותה, של הכותב, כאשר קבוצה, מנכסת לעצמה את הדתיות, את הצדיקות, ובמיוחד את היהדות.
שכן, איני פחות 'דתי' או 'יהודי' מאף אחד אחר, גם אם איני מקיים את המצוות, שהיו הכרח כל עוד היינו בגולה, לשמירה על הקבוצה, כיהודים, בתוך מדינה שאיננה יהודית.
עדיין, אני מקיים את המצוות שאני מקיים, ובוחר במצוות שאני בוחר, בדיוק כמו כל אדם אחר, גם אם יש כאלה שמתכחשים לדתיותם (שלרוב פשוט לא הגדירו את הדת שמקיימים את מצוותיה, חילוניות, יהדות, נצרות, קפטילזים, כדורגל, התפתחות העש המצוי בערבות אינדונזיה או כל דת, שמניחה פולחנים אותם מקיים האדם באדיקות ראויה לציון), ונמצא רועם לא למען ניגוח אותה תנועה מנכסת, אלא, למען שרעם זה, יגשים את עצמו לטיפות גשם, המיועדות בעיקר להשקיית בשדות בהם אני עצמי מסתובב, ומהם ניזון.
ומכאן, שתגובה זו, שלמרות שאיפיינת בדברייך כ"פיוז קצר" שנשרף, איננה מעידה דווקא על פיוז קצר, אלא, על תקינות המערכת.
שכאשר מתבקשת התקוממות, כאשר מתבקשת הבדלה והפרדה, מסכימים לאלה, מתוך ידיעה גמורה, שכל כמה שהקצנה זו תבוא לידי ביטוי, באירוע המבקש זאת, נמצאים מושיטים יד, ותומכים גם באדם שאיננו מהקהילה, אם זה, חס ושלום, נאמר נפגע בתאונת דרכים.
כרמל,
_צפריר, שמחה לראות שחזרת לעצמך
אני מנסה לקרוא והניסוח לא בהיר לי, הקריאה הופכת קשה, והסוף לא נראה באופק..
זה צפריר!
(או הנשמות שמדברות דרכו?)_
במובן הזה, ביקשת - קיבלת.
ובמובן של נשמות, יש רק נשמה אחת, נשמת הבריאה, וזו, מתבטאת, מתחייה, מונכחת, דרכי בדיוק כמו דרכך.
למחוק את הדף הזה, נמצא מתאים לאותה הצנעה, אותה "צניעות", על פיה, לא מדברים על הבזוי, לא מדברים על מה שקורה באמת, אלא, מסדרים יפה את הבית, ומציגים איזו אידיליה שאיננה מתקיימת באמת.
שכן, גם אם נראה כיעורו, גם אם נראה יופיו, של הדף הזה, לעין המתבוננת, חשיבותו הוא דווקא בביטוי הצד האפל, שמתקיים במלואו, גם אם מוצנע.
כך, על פני להצניעו, טוב לדעת שזה מתקיים, ולהפיק אור חדש, מהאופל הזה.
מתוך ההפרדה, נוכח השלם, המאחד במובן הזה, הוא המפריד.
לכן, לא רק שלא למחיקה, אלא, לגיריון.
או, על פני למחוק את הדף הזה, לצחוק את הדף הזה.
מיקה,
[u]צפריר, למה נעלבת כל כך?[/u]
במובן הזה של נעלב, כלל וכלל לא.
לא מדובר בפן האישי (ועל כך בהמשך), אלא, בתנועה הזו, העולמית, האנושית, של אינטגרציה, המתקיימת גם בין דתיים וחילוניים, במובן הזה יהודים, מוסלמים, הודים, נוצרים וכל צורה של דתיים וחילוניים (שגם אלה מאופיינים כדת).
כאן, כאשר נמצא אדם, המשייך עצמו למחנה מסוים, פונה ביוזמתו, אם כי מתוך זהירות (זה הפרוש שנתן למילים "עצה מדתיים" בכותרת הדף), מושיט יד, מתוך אחוות האדם, ומשתף בבעיה שנתקל בה, ולא מבקש אף אחד לייצג אותו, והשיחה קולחת, הדיון ענייני, בנועם ובשמחה, ואז, במקרה זה, את באה, ותוקעת טריז, ובאה לייצג את המחנה שלו, ולהדגיש את ההבדלים - לדעתך - בין המחנה "שלכם" לבין המחנה החילוני, עולות כמה תגובות אפשריות.
אז, יכול הכותב להניף את עצמו מעל ההפרדה הזו, להסכים להפרדה הזו, ולטייח, או במילים אחרות "להצניע" כל עמדה או דעה, ויכול בהחלט להסכים שכך הוא. במובן הזה, זה מנהגו בדרך כלל.
עם זאת, יכול גם הכותב, לברר לעומק את כוונת הכותבת, לשאול, ולבקש הבהרה.
עם זאת, יכול גם הכותב, להסכים, לעלות התנגדות, לחדד את ההבדלים, ולצאת לפיצול הזה, מתוך ידיעה ברורה שבכל מקרה, אין באמת הפרדה, ומתוך מגמה, בדרך הזו להצביע על האחדות - דרך הקצנת ההבדלים, ובמובן הזה, דווקא דרך סרקזם, ציניות, הומור, אירוניה, סאטירה, וכל אחד יגדיר לעצמו מה שנוח לו, לשם המשך תפישת עולמו.
ובמקרה הזה, בחר הכותב בדרך השלישית, לא מתוך הרגשה, עלבון, או כעס, אלא במובן הזה, ביובש, בדעה צלולה, ומתוך בחירה.
שכן, שוב ושוב בחייו, נמצא למד כיצד, בצקצוק שפתיים, בהתחסדות, ובבריחה עצמית אל "פרסומות", דווקא המתיימרים לאחדות, קירוב לבבות, הסבר פנים, וידיעת צניעות אינטימיות ועוד שלל "פרסומות", נמצאים דווקא הם, להעלות טריז, בכל פעם שאי מי מהמחנה שלהם, זה ה"נאור" ו"הטהור", פונה אל מחנה אחר, ובמובן הזה לא מדובר דווקא על מחנה "דתיים", אבחנה זו, נמצאת יפה להתבוננות הזו, של תנועת החיבור וההפנמה ההדדיים העולה בין קבוצות, קהילות, ברחבי העולם, שכן תנועה של שלום, מחייבת ניתן לומר את בלימותיה.
מכאן, שוב, לא אישי.
לא יעלה על הדעת (שלי) שמאן דהוא, שאינני מכיר, יניח את העליבות הזו, כהרגשה בקירבי, ולו מהטעם הפשוט, שאם עולה ביקורת, וניתן לי להפיק מהבקורת הזו כוון למחשבה חדשה, או הנפת האבחון הספציפי ללמידה, כל בקורת מבורכת באשר היא.
בעוד שתוכחה, או הקטנה, או האדרה עצמית של העולב, או המקלס, שאין בה בתוכחה זו כל כוון שיכול להניח תועלת, עולה החיוך הזה הפנימי, המר במובנים רבים, לנוכח התנהגות האנושית באשר היא, ובמובן הזה מרירות החיוך, עולה מתוך הטעם הפשוט, שהתנהגות אנושית באשר היא, איננה נפרדת ממי שאני הוא.
ומתוך, שנמצא הנושא, בצורה עניינית לחלוטין, מרתק, מסקרן, ומהווה חלק מעבודתי, שוב, ביובש, למען הבירור, גם אם הבירור אינו נעים ותרבותי (הצורך הזה של דיון נעים ותרבותי לבירור מעמיק גם הוא סוג של צקצוק שפתיים והתחסדות), הלכתי שמה, מתוך שלמות, ומבלי להיכנס לפן הרגשי.
[hr]
אספלנית,
_לא, הם לא נעלבו,
יש להם מטען על דתיים/חרדים שחוזר פה במספיק דפים באתר כדי שכולנו נדע. השתמשו בו קצת על מיקה.
המסתלבטים מוכרים פה גם בפיוזים הקצרים שלהם, והעובדה שהם "לא דופקים חשבון" במילים שלהם._
במובן הזה, לא מדובר על מטען, שמבקש אחר פירוקו, אין כל מטען על קבוצה.
השתלשלות העניינים במובן הזה משרתת את החיבור דווקא, את חלחול המטענים בין הקבוצות השונות, במובן הזה, בעולם כולו.
שכן, לתפישת הכותב הזה, כל אדם דתי, כל אדם תוקע יתד לשם מסגרת אמונותיו.
כאן, בהחלט יש התקוממות, מודעת לחלוטין, וכבר הוכיחה את יעילותה, של הכותב, כאשר קבוצה, מנכסת לעצמה את הדתיות, את הצדיקות, ובמיוחד את היהדות.
שכן, איני פחות 'דתי' או 'יהודי' מאף אחד אחר, גם אם איני מקיים את המצוות, שהיו הכרח כל עוד היינו בגולה, לשמירה על הקבוצה, כיהודים, בתוך מדינה שאיננה יהודית.
עדיין, אני מקיים את המצוות שאני מקיים, ובוחר במצוות שאני בוחר, בדיוק כמו כל אדם אחר, גם אם יש כאלה שמתכחשים לדתיותם (שלרוב פשוט לא הגדירו את הדת שמקיימים את מצוותיה, חילוניות, יהדות, נצרות, קפטילזים, כדורגל, התפתחות העש המצוי בערבות אינדונזיה או כל דת, שמניחה פולחנים אותם מקיים האדם באדיקות ראויה לציון), ונמצא רועם לא למען ניגוח אותה תנועה מנכסת, אלא, למען שרעם זה, יגשים את עצמו לטיפות גשם, המיועדות בעיקר להשקיית בשדות בהם אני עצמי מסתובב, ומהם ניזון.
ומכאן, שתגובה זו, שלמרות שאיפיינת בדברייך כ"פיוז קצר" שנשרף, איננה מעידה דווקא על פיוז קצר, אלא, על תקינות המערכת.
שכאשר מתבקשת התקוממות, כאשר מתבקשת הבדלה והפרדה, מסכימים לאלה, מתוך ידיעה גמורה, שכל כמה שהקצנה זו תבוא לידי ביטוי, באירוע המבקש זאת, נמצאים מושיטים יד, ותומכים גם באדם שאיננו מהקהילה, אם זה, חס ושלום, נאמר נפגע בתאונת דרכים.
[hr]
כרמל,
_צפריר, שמחה לראות שחזרת לעצמך
אני מנסה לקרוא והניסוח לא בהיר לי, הקריאה הופכת קשה, והסוף לא נראה באופק..
זה צפריר!
(או הנשמות שמדברות דרכו?)_
במובן הזה, ביקשת - קיבלת.
ובמובן של נשמות, יש רק נשמה אחת, נשמת הבריאה, וזו, מתבטאת, מתחייה, מונכחת, דרכי בדיוק כמו דרכך.
[hr]
למחוק את הדף הזה, נמצא מתאים לאותה הצנעה, אותה "צניעות", על פיה, לא מדברים על הבזוי, לא מדברים על מה שקורה באמת, אלא, מסדרים יפה את הבית, ומציגים איזו אידיליה שאיננה מתקיימת באמת.
שכן, גם אם נראה כיעורו, גם אם נראה יופיו, של הדף הזה, לעין המתבוננת, חשיבותו הוא דווקא בביטוי הצד האפל, שמתקיים במלואו, גם אם מוצנע.
כך, על פני להצניעו, טוב לדעת שזה מתקיים, ולהפיק אור חדש, מהאופל הזה.
מתוך ההפרדה, נוכח השלם, המאחד במובן הזה, הוא המפריד.
לכן, לא רק שלא למחיקה, אלא, לגיריון.
או, על פני למחוק את הדף הזה, לצחוק את הדף הזה.
[hr]
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות