השלב הנכון הוא ברגע שזה מתחיל להטריד אותך, כלומר עכשיו.
לגבי הציסטה - לא נראה לי, אבל המיילדות עצמן יידעו לענות לך.

ראי גם [po]בן הזוג וההחלטה ללדת בבית[/po] @}

שלום,
אני בשבוע 17 וזהו הריוני הראשון.
יש לי כמיהה ורצון ללדת בבית(שאיני יודעת מהיכן הגיע היות ואיני מכירה אף אחת שילדה בביתה)
רציתי לדעת מתי השלב הנכון להתחיל ולברר לגבי מיילדות?
האם העובדה שיש לי ציסטה בשחלה (כ-7 ס"מ) יכולה להוות סיבה לוויתור על לידת בית?
מה עושים עם הבעל מביע הסתייגות רבה?

לא לא ממש לא, למה? ההיפך. הסיפור מלמד ש [b]הכל טוב, הכל תקין, ובית החולים הוא המיותר בסיפור[/b] . אם, בהריון עתידי, יסתבר ששוב יש עובר קטן או סכרת או שילוב של שניהם, ומיילדת בית לא תרצה לקח אותי, אז אהיה בהתלבטות רצינית מאוד אם ללכת לבי"ח או ללדת לבד בבית. ובלי קשר לבעיה ההריונית הייתי רוצה להגיד משהו במאמר מוסגר: שלמרות שהלידה עצמה בתחושה שלי ערכה שעה וחצי ועשיתי הכל לבד עד לרגע היציאה, עדיין אני מרגישה שלמיילדת שלי היתה נוכחות מאוד משמעותית בלידה שעשתה לי טוב. לא יודעת אפילו להסביר מה ואם זה שווה 5000 שקל.

ואו אום, קראתי את הסיפור שלך
איזה סרט... מזל שהכל נגמר טוב
אני לא יודעת עד כמה בא לך להכנס לזה- אבל האם בדיעבד היית בוחרת פשוט ללדת בבי"ח עם גישה יותר פתוחה ?
נגיד לניאדו, שזו ההתלבטות שלי לעומת הבית- ממה שאני יודעת הם יותר מתירניים בביות מלא
ושאלה [po]לציר להורות[/po]
מה קשורה הגמישות והגובה מעל 150 ללידת בית עם סכרת??
(למזלי אני עומדת בשני הקריטריונים ומיד מרגישה שהתמזל מזלי... אבל למה בעצם??)

אני ילדתי בבית תחת הכותרת "חשודה בסכרת הריונית". "נכשלתי" בהעמסת ה50, וסירבתי לעשות את עמסת ה-100. העדפתי להיכנס לדיאטה לאלתר ולבדוק עצמי עם גלוקומטר. סירבתי גם לעשות הערכת משקל בא.ס. והמיילדת הסכימה כי בהערכת משקל ידנית התינוקת נראתה לה קטנה. בסופו של דבר בכ"ז עשיתי הערכת משקל בא.ס. בבוקר הלידה לבקשת המיילדת כי היא חשדה שהתינוקת דוקא קטנה מידי... בסופו של דבר היא נולדה במשקל 2090, משקל שלא מקובל בלידות בית (הצי בא.ס. היה להרבה יותר), והמיילדת ערכה לה בדיקת דם פשוטה עם גלוקומטר שהראתה ערכים נמוכים מ-50 ונאלצנו להתפנות לבי"ח )-:
אם מעניין אותך, הסיפור המלא: [po]סיפור הלידה של אפונית[/po]
מוזמנת לשאול עוד בדף הבית

סכרת הריונית מאוזנת בדיאטה איננה סיבה להימנע מלידת בית .
אם ביצעת הערכת משקל העובר לאחרונה והיא מתחת ל 4000 גרם ואת בריאה, גמישה ובגובה מעל 150
אין סיבה לחשוש ואלי גם כדאי, לשקול את הצורך בבדיקת הדם.
המיילדת שלך אמורה לענות לך על כל השאלות.

[u]מאוזנת, ע"י תזונה בלבד, בלי תרופות[/u]
כן בטח שאפשר ,ואפילו אפשר למצוא מיילדת בקלות (הבעיה מתחילה כשלוקחים תרופות)
לגבי בדיקת הסוכר של התינוק את יכולה לעשות אותה בעצמך עם גליקומטר
תינוק שאך נולד צריך להיות עם סוכר מעל חמישים
אחרי לגימת קולוסטרום כמובן
את יכולה להתקשר אלי למדתי את הנושא בצורה יסודית

מכירה מי שילדה בבית פעמיים עם סכרת הריונית, לצערי לא אוכל להשיב על השאלות שלך אך אוכל להגיד שהיא ילדה עם שיין כך שתוכלי אולי לפנות אליה עם השאלות ולקבל את המידע הכי נכון ואמין ממקור מוסמך וראשון.

עוד שניה אני נכנסת לחודש תשיעי
וכמו שכל ההריון הזה אני בדיליי, בהקשר להפנמה שלו, הנה גם עכשיו פתאום התעוררתי והחלטתי לשקול אפשרות בכל זאת ללדת בבית...
האם זה מאוחר מדי להתארגן ולבדוק את האפשרות?
ומישהי פה יודעת על או חוותה לידת בית עם סכרת הריון (מאוזנת, ע"י תזונה בלבד, בלי תרופות)
אני יודעת שהתינוק צריך לעבור בדיקת דם תוך שעה מהלידה. האם זה אפשרי בלידה בבית?
כמובן שאתחיל להזיז את עצמי ולהתקשר למיילדת
אבל בינתיים אשמח אם תוכלו לחלוק מנסיונכן...

(והמרגיעון אומר- קחו זמן להפנמה... חה חה)

יופי! @}

[u]ואו. לזה ייקרא הודעה משמחת[/u]
{@

[u]איזה יופי לקרוא! שיהיה בהצלחה![/u]

{@

איזה יופי לקרוא! שיהיה בהצלחה!

ואו. לזה ייקרא הודעה משמחת (())

כל הזמן שאלתי את עצמי מה יעזור לי לגמור את ההתלבטות הזו. לכאן או לכאן. הזמן עובר ואי אפשר להתפזר כמו שאני רגילה. צריך להתכנס ולהחליט. הבעיה שמה יתן לי את השקט הנפשי? כשאני בצרה אני נכנסת למעגל הרסני. אני אוספת יותר מדי אינפורמציה, הפרטים הטפלים מבלבלים אותי. כבר לא יודעת מה עיקר ומה טפל, ממשיכה להסתבך , מרגישה מצוקה וזה גורם לי לאסוף עוד מידע במקום להחליט כבר.
קבעתי לי סקירה בשבוע מתקדם ביותר. קוראים לזה שלילת מומים. בעלי סובר שזה מיותר אבל מכבד את רצוני , כרגיל ואני מעריכה זאת מאד.שני לילות התלבטתי אם זה לא מיותר ואז החלטתי ללכת על זה.
באתי.
הרופא הסביר לי שבשבוע כה מתקדם, לא ניתן לראות בקלות את כל האיברים שכן לא ניתן להזיז את העובר כמו בשלבים מוקדמים יותר . כמו כן הוא גם חושב שהבדיקה לא תגלה שום דבר חדש אבל הוא יעשה אותה. שני רופאים כבר אמרו לי שזה מיותר ושני רופאים המליצו על הבדיקה(אבל לא נתנו לי הפנייה כך שעלי לממן את הבדיקה).
הוא בדק אותי.
בינתיים שאלתי אותו מדוע כל המאמרים מלחיצים כל כך, ואילו הרופאים אומרים שאין נוהל מיוחד. אחרי עשר דקות שניסה להסביר עד כמה אני פולניה ועד כמה מסוכן לנהוג במכונית (מעניין מה דעתו על לידות בית....) הצלחתי למקד אותו והוא הסביר שפרט למעקבי גדילה שתקינים בינתיים, ולמוניטור משבוע 36 במקום משבוע 40, ההתנהלות רגילה . לדעתו הרופא האנטיפט שלא עונה לי על שאלות הוא "ידיים טובות"(אולי במפגשים שלהם הרופא שלי פחות אנטיפת? אולי כדאי לבוא רק כדי להאמין.....)
הבדיקה היתה תקינה.
הכל במקום.
אני מרגישה לפתע חזקה ובטוחה יותר. התחשק לי לפרוץ בבכי או לצחוק מהתרגשות. בעצם כל הזמן ידעתי שהיא בסדר. רק הפחד הזה השחור הקטן התפתל והפריע לי לראות את האור.

לגבי החבל הטבור עם 2 העורקים שמעתי על הרבה לידות בית עם מצב זה והכל היה בסדר. מה שחשוב הוא לא לחתוך ולא לקשור את חבל הטבור אחרי הלידה, לחכות עד שהשיליה תצא ושזה יהיה לבן מצומק וקר. בגלל שאם חותכים מדי מוקדם, זה מפריע לתהליך סגירת החור בלב שרוב התינוקות נולדים עם החור, וכמה שניות עד כמה דקות אחרי הלידה החור נסגר מהלחץ של הדם הזורם מהשיליה. [url=http://www.cordclamping.com/ZPhysiologicalResusPT.doc]תהליך סגירת החור בלב[/url]

[u]ואמר להם שפגמים הקשורים בתופעה ולא מתגלים בסריקה הם מאד נדירים[/u]
מכל רופא שמעתי משהו אחר.

בקשה :
לא הצלחתי למצוא מידע על העניין הזה ולידות בית או התנהלות לידה. אשמח אם מישהו יוכל לעזור

[u]אותי מטריד שאני מרגישה שאני לא יודעת הכל. שיש מידע שאין לי לגבי דברים שעלולים להסתתר מעיני[/u]
לי, אישית, זה היה מטריד מאד בבי"ח. בבית, סמכתי על המיילדת. ידעתי שיש לנו גישה דומה, ולא-התערבותית, ולכן, אם היא חושבת שיש בעיה ואומרת שהפתרון הוא התערבות כזו או אחרת, אז ההתערבות נחוצה - בניגוד לבי"ח שבו אין לי דרך לדעת אם אלו הפחדות סתם (ואני שומעת כל כך הרבה הפחדות סתם, על דברים שאני יודעת שהם לא נכונים, אבל לא תמיד השומעות יודעות) או מצב דורש-התערבות אמיתי (ובבי"ח, בטח במהלך לידה, אין הרבה אפשרות לברר, מלבד להתקשר ל"חבר טלפוני" שסומכים עליו. לא תמיד יש. נתקלתי בזה בעת אשפוז בני (לא קשור ללידה)).
עדיין - הייתי שואלת, בודקת (אם הייתי במצב הכרה...) ולא מקבלת אוטומטית כל מה שנאמר, אבל בכל זאת, זה מצב אחר.

אני בהחלט ארגנתי את הדברים שרציתי שיהיו לי ללידה בתוך תיק, כולל דברים שמיועדים רק לבי"ח, וגם דברים שתכננתי לבית (ולא השתמשתי בסוף... אבל זה גם כי לא היה צורך) ולא רציתי להתחיל לחפש במהלך הלידה. היתה שם גם תכנית לידה, שהדגשתי בה בעיקר נושא של קבלת אישור על כל דבר, כי היה לי ברור, שאם תופעל, אז כנראה שלידה טבעית לא תהיה שם. יחד עם זאת, פירטתי כאילו אני הולכת להתחיל את הלידה בבי"ח, כי לקחתי בחשבון שאני עלולה לעבור בכל שלב - וזה לא בהכרח משפיע על השלבים שאחריו, ולכן אני מעדיפה לציין את רצונותי - לסגת מהם תמיד אפשר.

[u]החלטתי לא להגיד לאף אחד שלא יתמוך וזהו. בעלי חושב להיפך- הוא יגיד לכולם . זה אחד ההבדלים הרגילים בהתנהלות שלנו.[/u]
אצלנו זה בדיוק אותו דבר. :-)

יש לנו זוג חברים שגם להם היה הריון עם single umbilical artery. בהתחלה הם מאד נלחצו, אבל לאחר שבסקירת המערכות המאוחרת לא התגלה כלום, הרופא שלהם הרגיע אותם ואמר להם שפגמים הקשורים בתופעה ולא מתגלים בסריקה הם מאד נדירים.

אנחנו סיפרנו לגיניקולוג של דורית שאנחנו מתכננים ללדת בבית, למרות שהוא לא אוהד את האפשרות הזאת, כדי שאם הוא יגלה משהו שמגדיל את הסיכון בלידה, הוא יספר לנו עליו ועל ההשלכות האפשריות (ולא ימעיט בחשיבות כדי לא להלחיץ אותנו, מתוך ביטחון בתמיכה הרפואית של בית החולים). כמובן שכדאי לשקול לפני זה אם את סומכת על הרופא שלך מבחינה מקצועית, כלומר, אם את בטוחה שלא ינסה סתם להפחיד אותך כדי שתלדי בבית-חולים.

בקשר להחלטה על מקום הלידה: העיקר שתרגישי שזו החלטה [b]שלך[/b], שנעשתה מתוך הרצון החופשי והשיקולים שלך. לדעתי אחד אחד הדברים שמאד הקלו על דורית את הפינוי לבית-החולים היה כי הוא נעשה מהבחירה שלה (המיילדות רק המליצו, אבל השאירו לה את ההחלטה), וכך גם ההתערבויות בבית-החולים, שנעשו רק לאחר שהמיילדות והרופאים קיבלו את הסכמתה (היה לנו מזל שנתקלנו בצוות הרפואי שלא "השתלט" על הלידה).

זה אכן קשה להפריד בין דעות לעובדות.
אני לא חושבת על פינוי. הבנתי שרב הפינויים הם על רקע לידה שלא מתקדמת , אני מרגישה שהלידה שלי תתקדם. (לאט, אבל בטוח........) . לגבי נטל ההכרעה-אני מרגישה שנטל ההכרעה תמיד עלי. בבית חולים או בבית. אותי מטריד שאני מרגישה שאני לא יודעת הכל. שיש מידע שאין לי לגבי דברים שעלולים להסתתר מעיני. המיילדת היא אשת מקצוע ותיקה ותעשה כמיטב יכולתה לפי הנסיבות.
מצד שני אני מניחה שיהיה לי קשה להסביר לסביבה אבל משום מה זה לא מטריד אותי בכלל בניגוד למנהגי הרגיל. החלטתי לא להגיד לאף אחד שלא יתמוך וזהו. בעלי חושב להיפך- הוא יגיד לכולם . זה אחד ההבדלים הרגילים בהתנהלות שלנו.

שני כלי דם אינם מום שגורם נזק, אבל נוטים לא לקחת סיכון של הריון עודף למשל. אחוז המומים מכלל העוברים הוא גבוה , אבל אני מאמינה שאצלי הסיכוי נמוך יותר כיוון שלא נתגלה דבר עד כה. דווקא זה קל למצוא.
לא מצאתי מחקר על אחוז המקרים שנמצאו מומים אחרי הבדיקות שעשיתי , ואני מאמינה שכמו שאמרת, רק בארץ עושים כ"כ הרבה בדיקות. כמו כן שאלתי את קופרמינץ בנושא, (שאלתי אותו מדוע לא עשו מחקר על 1000 הריונות למשל, מתוכו סטטיסטית יש 100 נשים כמוני, כמה מהמקרים הם תקינים?) . מטבע הדברים המחקרים נעשים על מקרים פתולוגים. מחקר בקנה מידה כזה הוא יקר ומסובך, יותר קל לבדוק שבבי"ח מסויים יש מקרים פתולוגים כאלו ואחרים והנה יש בהם לפעמים שני כלי דם במקום שלושה , מקרה אחד על כל 100. כמובן הניסוח במילים שלי ולפי מה שהבנתי .
כמו כם השימוש במילה "מומים" לא מרמז אם זה משהו שדורש טיפול מיידי(אללה איסטור מה) או לא. שאלתי רופאים והם אומרים ש"יראו אחרי הלידה לפי המצב בתינוקיה". זה לא עוזר לי במיוחד.
מבין המומים שלא מתגלים באולטראסאונד עלולה להיות בעיה בכליות ואולי בעיות אחרות (יש רשימה במילים מסובכות)שניתן לגלותה בUS אצל הילוד . יש מקומות שעושים מייד. יש כאלו שלא. יש לי רושם שאין נוהל קבוע כי בכל מקום ראיתי תשובה אחרת.
יש לי המון מאמרים שהורדתי עם הפירוט, אבל אחרי שנברתי בהם כמה שבועות, אני מבינה שזה לא כזה משנה הפירוט, ממילא זו רשימה ארוכה וסביר שאצלי הכל טוב.
שאלתי את קופרמינץ ואת הרופא נשים(בנפרד) במידה ואני מגיעה באופן תקין ללידה(אני במעקב מאד צמוד עכשיו) , האם היא תהיה רגילה. הם ענו שכן , בכפוף לנושא ההריון עודף , לכך שלא יתגלו פתולוגיות בלידה(שיש להם סיכוי גבוה מהרגיל-סטטיסטית)ובמעקב במחלקת ילודים. התשובה הזו הי לא מספיק טובה בשבילי. למעשה היא לא עונה לי על השאלה אם אני יכולה ללדת בבית או לא. המצב שלי הוא לא נדיר. הוא גם טוב יחסית כיוון שלא נתגלה דבר עד כה. יש לי הרגשה שכיוון שההתנהלות בארץ היא מאד בסרט נע ולא מכוונת לקוח , וכיוון שלא אכפת לאף אחד אם בא לי ללדת כך או אחרת, וזכויות בסיסיות כמו שהתינוק שלך יהיה איתך (ולא "בהשגחה") זה מותרות, אני לא יכולה לקבל תשובה שמבוססת על עובדות.

חשבתי על מה שכתבת, והנה מה שעלה לי:
נראה לי שהסיכון למום הוא מאוד נמוך.
הקטע עם המדדים האלה, הוא שמנסים כל הזמן למצוא "סימנים" שבעזרתם אפשר להעריך אם יש סיכון מוגבר למומים. זה לא אומר שבהכרח יש מום. שני כלי הדם (במקום 3, נכון?) אינם מום בפני עצמם, אלא סמן שאולי יש מום. האם ידועה לך הסטטיסטיקה של אחוז העוברים בעלי המומים מתוך כלל התינוקות שיש להם רק שני כלי דם בחבל הטבור ? בדרך כלל קשה יותר למצוא סטטיסטיקה כזו. קחי בחשבון, גם, שבישראל עושים המון סקירות שבמדינות מערביות אחרות נשים כלל לא עושות. ולכן המחקרים הללו מבוצעים על אוכלוסיות מסוימות (איזה? אני לא יודעת. אני רק אומרת שבישראל יש מצב שונה).
בנוסף, לא רק שלא כל פעם שיש שני כלי דם יש מומים, [b]את גם עשית הרבה בדיקות שלא מצאו מומים[/b]. האם ידועה לך הסטטיסטיקה של מקרים כאלה. של מצב שזיהו שני כלי דם, לא התגלו מומים באולטרסאונד, אבל כן התגלה מום לאחר הלידה? סטטיסטיקה כזו יהיה קשה למצוא, אבל נראה לי שהסיכויים נמוכים מאוד מאוד, לא ? מה שבטוח הוא ששללת מומים רציניים בלב ובאיברים אחרים.
מבין המומים [b]שאינם מתגלים באולטרסאונד[/b] האם יש כאלה שדורשים [b]טיפול מידי[/b] לאחר הלידה ?
האם אפשר לפתור את זה בהזמנת רופא ילדים הביתה לאחר הבדיקה? כזה שתזמינו באופן פרטי ויעשה בדיקה מקיפה?
אילו בדיקות צריכים לעשות ליילוד כדי לגלות אם יש מומים?

כל הכבוד על המחקר הרציני ועל ההתכתבויות עם החוקרים |Y| נראה לי שאין אבן שלא הפכת!

אין לי מה להגיד. נשמע מבאס. מקווה שהכל יגמר בטוב.
שאלה מעניינת - המומים שקשה לגלות האם הם כאלה שאם יש אותם - התינוק זקוק לטיפול מיידי? הם משפיעים על הלידה?

עושים, אבל במי שפיר רואים רק מומים כרומוזומלים, אך לא מומים במערכת העצבים, השתן וכולי. מומים כאלו עשויים לראות בסקירה אך לא כולם מתגלים בהכרח.

[u]ויכול להיות מומים שונים שלא איבחנו אותם[/u]
לא עושים מי שפיר? או שגם זה לא עוזר?

וגם אני [u]לא מבינה בזה כלום[/u]

אבל יש לך את הידע. חקרת, קיבלת תשובות. עכשיו זה איפה [b]את.[/b]

אני לא יודעת אם מדובר פה בתפיסה [po]אם פי 3[/po] . מדובר פה בידע. מדובר באם יש צורך במסגרת בית חולים או לא. אני מבינה מה את אומרת, אבל אני לא שם.
המיילדת אמרה שאם הכל יתפתח תקין(ואני אופטימית ומאמינה שכן) אפשר לילד כל עוד זה לא הריון עודף. היא לא יודעת לגבי טיפול אחרי הלידה.

רגע, אבל המיילדת שלך לא רואה בזה בעיה?
במקרה שאכן יש בעיה, זה משהו שחשוב לטפל בו מיד אחרי הלידה? לא מבינה בזה כלום.

מצטטת תשובה של [po]שרה לה[/po] על שאלה אחרת לגמרי: "אם את או אני תופסות את ההריון והלידה שלך כ"סיכון גבוה" או אפילו כסתם "סיכון", אז המקום הראוי ללידה הוא בית-חולים ולא בית. לא אני ולא את רוצות לקחת סיכונים. ותחשבי על זה."

אני במצב מוזר.
אני יכולה לדמיין את עצמי יולדת בבית. בבריכה, תמיד רציתי ללדת בבריכה. אני רואה עצמי בברור והרבה יותר טבעי לי להיות עם אשה שאני מכירה, שיודעת את הרצונות שלי.
טבעי לי שהבן שלי יהיה שם. ביקשתי מאחותי שתיקח חופש כדי להיות עם הבן שלי במידת הצורך, ונראה לי שהיא תתמוך במה שאעשה .וממילא היא האדם שאני הכי קרובה אליו בנפשי פרט לבני ובעלי.
מתאים לי ללדת על רצפה מרופדת ולהתכרבל עם התינוקת ובני ובעלי. לא מתאים לי בכלל לשוחח עם אנשי בירוקרטיה מעצבנים בעוד מה שאני רוצה זה ללדת בשקט וזהו.
אין לי פחד מהכאב, או מבעיות בלידה, אני יודעת שילך טוב.
נפגשנו עם המיילדת והיא עשתה רושם מצויין על בעלי שחשש מאיזו רחפנית. היא נראתה לו רציונלית ומקצועית וזה נסך בו ביטחון. היא התפלאה מכמה שקראנו ובאו מוכנים. התכוננו לזה כבר יותר משלוש שנים בעצם.
מה מכרסם בי?
בחבל הטבור שלי יש רק שני כלי דם. יכול להיות שאין לזה משמעות ויכול להיות מומים שונים שלא איבחנו אותם, יש כאלו שניתן לראות רק אחרי הלידה. יכולות להיות בעיות שונות ,אני במעקב צמוד. יש רופאים שממליצים ליילד אם לא מתפתחת לידה ספונטנית , יש ממליצים בדיקת אולטראסאונד לילוד.התייעצתי עם כמה רופאים יודעי דבר. אותם לא מעניין איזו לידה את רוצה, וממילא התינוק לדעתם במחלקת ילודים ואפשר לראות מה מצבו שם. חשבתי לדבר עם הרופא הידוע שתומך בלידות בית,אבל זו התמחות ספציפית, רופא נשים שאינו מתמצא בתחום הספציפי לא יודע הרבה יותר ממה שכתוב במאמרים(סליחה על חוסר הצניעות )
יש המון מאמרים בנושא, ביליתי שבועות בקריאתם . רובם מדברים על המקרים הפתולוגים. כמובן שהרבה מהמקרים תקינים והתינוק נולד שמח וטוב לב.
אני מתכתבת עם כמה חוקרים שכתבו מאמרים בנושא. אחד מהם די תומך בנושא לידות בית, אבל אמר שאמנם זה (עדיין) לא נחשב הריון בסיכון גבוה, זה גם לא בדיוק בסיכון נמוך........ אין לו ביסוס או פרוטוקול שקשור בנושא. לו יצא להיפגש דווקא במקרים הפתולוגים יותר ,אבל הם לא הרב.
המיילדת אמרה שנתקלה במקרה אחד כזה שהיה תקין. גם היא חשבה שמעבר לשבוע מסויים כנראה יצטרכו ליילד.
למה כתבתי את זה? כי יש כאן אנשים חכמים. שלא יטו להגיד משהו כזה או אחר רק בגלל תחושת בטן או דעות מוצקות שיש להם בלי סיבה.

העניין הוא שאם אגיע לשבוע 40 יצטרכו לזרז את הלידה(מיילדת הבית אמרה לי כך ושלא תיקח סיכון בלידת בית מעבר לשבוע זה)
אני חושבת שבמקרה לא עלינו של ולד מת ארצה לא ללדת בבית, זה נראה לי יותר מדי בשבילי.
[u]שיש סיכוי לולד מת. האם זה לא יהיה ידוע מראש, אם תהיי במעקב? כלומר, את לא מתכוונת שזה יהיה כתוצאה מהלידה, נכון ?[/u]
אני לא יודעת, זה כתוב כך בחומר שקראתי ,לא ברור כתוצאה ממה זה.
לא כתבתי בדף הזה , אבל לא בגלל שלא חשבתי עליו. בהמלצתכם הפסקתי לקרוא על מקרים איומים. למישהו יש רעיון איך אפשר להשתחרר מהמחשבות ולהיות אופטימית? איך לומדים לעשות מדיטציה?

[u]שיחסית יש סיכוי יותר גבוה של ולד מת[/u]
רק רציתי לומר לך שאני מכירה מאוד אישית מישהי שאכן ילדה ולד מת (ידעו שהוא מת בבטן), והייתי מאחלת לה לידת בית גם במקרה כזה (לה זה לא התאים, אז הנושא לא עלה איתה).

האמת, אחרי שקראתי את מה שענת כתבה, ואת מה שאת כתבת לאחר מכן בקשר למעקב אחרי הלידה, חשבתי לעצמי שאולי טעיתי שהמלצתי לך לנסות בכל זאת ללדת בבית. באמת צריך שלווה מסוימת וביטחון עצמי שהכל בסדר.

מה שלא ברור לי הוא זה: נניח שלא מיילדים אותך מוקדם, ואת מגיעה לשבוע 38-40. עדיין ייתכן שתהיה בעיה עם התינוק? את כותבת שיש סיכוי לולד מת. האם זה לא יהיה ידוע מראש, אם תהיי במעקב? כלומר, את לא מתכוונת שזה יהיה כתוצאה מהלידה, נכון ?
אם תגיעי לשבוע 40 ותהיי במעקב וייראו שהכל בסדר עם התינוק, יכולה להתגלות בעיה אחרי הלידה ?

חשבת על האפשרות של [po]מרכז לידה[/po] בתל השומר ? אולי במקרה זה זו אפשרות טובה? ולגבי דר ברדה, ללדת אתו בלניאדו, גם נראית לי אפשרות טובה. נכון שהוא לא רופא יילודים, אבל בבית החולים יש רופא ילדים.

ענת שן לוי - תודה על מה שכתבת. אכן אני לחוצה מאד. אנשים סביבי לא יודעים עד כמה אני פקעת עצבים. אכן המחויבות חעובר היא להירגע. אבל איך?
יש לי את הפרטים של ד"ר ברדה. אם הכל יתנהל כשורה אין מניעה ללדת בבית אבל עלי לקחת בחשבון שיחסית יש סיכוי יותר גבוה של ולד מת ושיכול להיות שיהיה צורך במעקב אחרי הילוד בבית חולים.
קשה לי "לקחת בחשבון" . אני כל כך אוהבת וחיה בנוחות בודאות. ברור שאף פעם בלידה אין ודאות ומדובר בסיכוי לא גדול שאכן יהיה משהו אחרי הלידה, אבל למרות שאני יודעת את העובדות, קיומן מכה בי ולא נותן לי מנוח. קשה לי להפריד ולומר אם הפחד הוא מלידת בית או שהפחד הוא שיכול להיות משהו קסום ומסתורי שיש רק בבית חולים ויצטרכו אותו דחוף. ד"ר ברדה לא רופא ילודים ואני לא מכירה כזה המתמחה בילודים שלא סתם ינסה להפחיד אותי בהקשר של לידת בית.(אולי אפשר לנסח את השאלה בצורה אחרת?יותר טוב, פחות מתרכז בלידת בית?)



טרה רוסה- אכן אם הכל ילך כשורה אפשר ללדת עם מיילדת בית. הנימה שלך מאד אופטימית וזה מעודד אותי. השאלה איך משתחררים מהאבן הזו שעל ליבי שמונעת ממני לזוז כל פעם שאני מנסה לעשות משהו שרומז שהכל כרגיל....

אלמונית,
נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה. אני מניחה שגם אם לא היו לך כל כוונות ללדת בבית, זו עדיין הייתה תקופה לא קלה.
קשה כשהתוכניות משתבשות.
אבל, אני לא הייתי מוותרת על הסיכוי (סיכוי לא קטן כלל!) להגשים את החלום, רק בגלל שייתכן שזה לא יהיה אפשרי.
למה לוותר מראש? ייתכן שכן תוכלי ללדת בבית.
אם הלידה המוקדמת תהיה יזומה, יהיה לך מעט זמן (נניח יום או יומיים) להתרגל לעובדה שלא תהיה לך לידת בית.
מבחינת הכסף והזמן. אני מעריכה שהמילדת תרצה סכום כלשהו על מעקב ההריון. שאלי אותה כמה זה יהיה. והזמן שתצטרכי להשקיע בכיוון זה לא כל כך גדול. האם לא שווה לך אותו זמן וכסף כדי לזכות בלידה שרצית ? (נניח, 1000 שח ופגישה אחת בשבוע למשך חודש או יותר שיירדו לטמיון).
אני מניחה שאף מיילדת לא הייתה מסכימה לקחת על עצמה לידה כזו אם היתה חוששת שיש בזה סיכון.
בהצלחה.

[u]אני מוצאת עצמי קוראת סיפורים איומים על מקרים נוראים שקרו ובוכה.[/u]
ויי ויי.
מה שכתבת עכשיו (התגובה האחרונה שלך) ממש מכאיב את הלב. אני יכולה ממש לשמוע את החרדה והדאגות.
אם את רוצה טיפ, אז תמנעי כמה שיותר מלקרוא דברים איומים על עוברים ולידות... רק דברים אופטימיים ומשמחים.
כי האמת, שהסיפור הוא לא הלידה.
הדבר שבאמת מדאיג אותך הוא אם הכל בסדר עם התינוק שלך. זה הדבר העיקרי פה. את דואגת, ובצדק: מה יהיה? הוא בסדר? הוא כן גדל, לא גדל? הוא ייוולד נורמלי ובזמן, או שתהיה בעיה? ואם תהיה בעיה, מה יהיה?
כל אלה דברים מאוד קשים. בכל הריון אנחנו עם פחדים איומים אם התינוק שלנו בסדר, ולא נדע עד שהוא לא ייצא מהבטן ונראה אותו ונראה שהכל בסדר.
אני מסכימה עם ענת, לחפש קודם כל דרכים להרגע.
ואכן אפשר לפנות לאחד משני הרופאים שמיילדים בבית: ד"ר ברדה במרכז ובירושלים, וד"ר שיפטן בצפון.

אלמונית יקרה
כמי שהתחילה לידת בית וגמרה אותה בבי"ח בקיסרי, אני רוצה להעביר לך מנסיוני ומתחושתי למקרא דבריך.
לידת בית דורשת בטחון, בהירות ושקט נפשי. לידת בית דורשת שמירב התנאים יהיו אופטימליים. מה שאת מתארת לא נשמע לי בדיוק ככה.
אם יש איזשהו מקדם לחץ, וכפי שאת מתארת אותו (או יותר נכון - לא מתארת אותו) נשמע שהגורם הזה מלחיץ אותך ביותר,
הלחץ הזה אינו מקדם חיובי ללידת בית, ללא קשר לכל בעיה אחרת שאולי קיימת.

באתר ממליצים על רופא מיילד בשם ברדה, המיילד לפי הבנתי באופן פרטי גם בבי"ח. אולי זה יכול להיות פתרון טוב עבורך. ממה שקראתי עליו כאן הוא נשמע רופא רגיש עם גישה מאד "באופנית", המשתדל לאפשר ככל הניתן לידה טבעית. בטוחה שאם רק תרימי כאן אצבע קטנה מיד תקבלי את הפרטים שלו.

בכל מקרה, טפלי בלחץ שלך. איזו בעיה שלא תהיה עם העובר, הלחץ שלך רק יעזור להחריף אותה. המחויבות הראשונה שלך כרגע לעובר היא להרגע.

(())

תודה בשמת על תשובתך הארוכה. ניכר שהשקעת בה מחשבה ושבאה מהלב. לתשובה כזו קיוויתי בסתר ליבי .אני מוכנה לעשות למען עוברי, אבל לא יודעת מה?(קראתי את הלינקים ואני איישם). התסכול שלי נובע מכך שאני מרגישה חסרת אונים ואין דבר שנוא יותר מלחכות ולראות מה יקרה.
גם לי בתי החולים נראים איומים. נמנעתי מלהגיע אליהם (כלומר לפגיות) אבל דיברתי עם הורים לילדים פגים.
קשה לסלק אנשים לא תומכים. אפשר לומר שאכן אולי אני משדרת גם למילדת חוסר ביטחון. אבל אני אכן חסרת ביטחון. אני לא יודעת מה לעשות, אני מבולבלת. ציפיתי שהכל ילך חלק וכל הקלפים שלי נטרפו.
המכר- הרופא, הוא נחמד מאד. פשוט אמר שבמקומי אינו יודע מה היה עושה . הוא היה כן. הוא אמר שיתמוך במה שאחליט .הו אאמר שאי אפשר לצפות מראש אם אלד בזמן או לא. סטטיסטיקה היא עניין יפה לספרים ולא לאנשים .זה מה שרציתי ממנו- שיגיד לי אם אגיע עד הסוף.מישהו אחר לא יכול לקחת את ההחלטה במקומי בעניין זה. רק אני יודעת אם יש לי את כוחות הנפש. ואני בעצמי לא יודעת. .......... נפל עלי העניין כרעם ביום בהיר.
המיילדת אמרה, ובצדק כנראה שאני יכולה ללדת בבית אם הכל ילך כשורה .אבל המצב הגבולי של אי הידיעה מה יקרה הורס אותי. ברגע שמשהו שקיוויתי ותכננתי שנים השתנה אני מרגישה שעולמי חרב עלי וכבר מפחדת לחשוב מה עוד עלול להשתבש? זו לא מחשבה פרודוקטיביתת, אני יודעת אבל כך אני חשה. אני קראתי כל ספר שיצא בעברית על לידות טבעיות.

[u]לא שברה אותך המחשבה שאולי את עושה מעקב ונפגשת ומבזבזת זמן וכסף ואנרגיה נפשית. לשוא?[/u]
אני הייתי בשמירת הריון, והייתי בקשר טלפוני עם אילנה שמש, שהיתה המיילדת שלי בלידה הראשונה - כאשר שתינו ידענו שרוב הסיכויים שאלד בזמן שהיא תהיה בחו"ל וכך אלד בכל מקרה עם המחליפה שלה (יש לה שתיים, ועד הרגע האחרון לפני שהיא נסעה לא היינו בטוחות מי תהיה איתי. בסוף אילנה החליטה שמיכל בונשטיין, כי היא גרה קרוב אלי, וידענו שאני אלד מהר. באמת ילדתי מאוד מהר).
אז ככה שכל המחמאות מגיעות לאילנה שמש, שנתנה לי תמיכה ומידע בלי שום תמורה.

זה לא בזבז לי אנרגיה נפשית.
זה תרם לי.
אוסיף בהמשך.

[u]האם שריינת מקום אופציונלי ללדת בבית חולים?[/u]
לא. עד הרגע האחרון לא הצלחתי להחליט באיזה בית חולים אלד אם יקרה שאלד מוקדם. במהלך ההריון הגעתי עם צירים מוקדמים גם לליס וגם לבילינסון, ובשניהם לא רציתי ללדת. ביררתי גם לגבי לניאדו, ולא הצלחתי להחליט. לא הצלחתי להחליט כי כל המקומות נראו לי נוראים, ולא תומכים במה שרציתי. למשל, מבחינתי מתן חלב אם בלבד, הנקה וטיפול בשיטת הקנגורו היו "ייהרג ובל יעבור" כשמדובר בפג שלי, ואף אחד מבתי החולים לא היה מסכים לזה בלי מלחמה קשה )-:

[u]מה ששבר אותי זה האדישות של מיילדת הבית[/u]
אני הגעתי למסקנה שהיחס של המיילדת הוא התגובה למה שבא ממך, לא פחות ממה שבא מתפיסותיה ומהאישיות שלה.
האם היא באמת "אדישה" או לא בטוחה במה שאת רוצה? במה שאת מוכנה לעשות בשביל עצמך ובשביל עוברך?
אני לא יודעת לגבייך, ואני כמובן לא מכירה את המיילדת שדיברת איתה, מה היא חושבת, כמה היא מכירה אותך וכן הלאה.
אני יכולה להגיד לך שגם אילנה וגם מיכל (ששילמתי לה על הפגישות, ושעשתה לי מעקב הריון מתוך ידיעה שאולי אלד מוקדם מדי בבית חולים) קלטו ממני את הנחישות שלי ואת הנכונות שלי לעשות [b]הכל[/b] ולהיעזר [b]בכל צורה[/b] כדי לשמור על העובר שלי בבטן ולא ללדת פג וללדת בבית.
לכן שתיהן היו מאוד מאוד תומכות, והאמינו ביכולתי.
אני סילקתי מהסביבה שלי כל אחד שלא האמין בי. סתמתי פיות לאנשים... כלומר: נגיד שאמא שלי באה והתחילה להעלות את הפחדים שלה לגבי הלידה ומה יהיה - אמרתי שאני לא רוצה לדבר על זה. "איפה תלדי?" אמרתי שקשה לי להחליט, עוד לא החלטתי. לא נתתי שום "בשר" להתפתחות של שום דיון בנושא, כדי לא לשמוע מאף אחד שום דבר לא תומך.

[u]אני קיוויתי שהיא תגלה יותר אמפטיה למצוקה שלי[/u]
זה נורא תלוי במה שאת משדרת. האם היא מרגישה שאת נותנת ל"גורל" או לרופאים לקבוע לך מה יהיה, או שאת עושה ככל יכולתך לקחת אחריות על עצמך ולקבוע בעצמך?
מיילדות בית מפחדות מאוד מיולדות שמצפות ש"יצילו אותן", כי כל העניין בלידת בית הוא בחירה שלך לסמוך על עצמך ולהקשיב לעצמך. אם את מכבה את הקול הפנימי הזה ומוותרת על הכוחות שלך לטובת כוחות חיצוניים טכנולוגיים שלא תומכים בך ושפונים לכיוון ההפחדות יחד עם חוסר המעש (לא אומרים לך שום דבר שיכול לעזור לך למנוע או לשפר את המצב) - זה דבר שמפחיד מיילדת בית.
קודם כל היא מפחדת מכל מלה שלה שאת עלולה לפרש כלחץ או כמיסיונריות. מה היא תגיד לך, "את מסוגלת ללדת בבית, יש לך הכוחות האלה"? ואם תפרשי את זה כלחץ, כאילו יש לה אינטרס? כאילו היא רוצה בשבילך משהו שאת בכלל לא בטוחה שאת רוצה בעצמך?

[u]יש לי מכר רופא שלא מתנגד ללידות בית, (אבל לא תומך הסטרי) ושדיברתי איתו על זה, הוא נאנח והתפתל. אמר שכדאי לשקול היטב במקרה הזה[/u]
מה לשקול? נשמע לי בכלל לא תומך. הרי זה קישקוש: לפי מה שאת מתארת, העניין חד משמעי: אין בעיה ללדת בבית אם התינוק יוולד במועד (לא פג) ובמשקל בסדר (לא פג). אז מה הקטע עם "לשקול היטב"? ממילא אם יש סיבה ברורה ליזום לידה מוקדמת, הרי זה מקרה של בעיה ורק ללידה בבית החולים.

[u]המיילדת אמרה שאין בכוחו של בי"ח לשנות[/u]
על מי את סומכת?
אני סומכת יותר על המיילדת, כיוון שאת מנועה מלפרט את המקרה כאן.
אני מניחה שהיא מדברת מתוך ידע מקצועי לגבי הבעיה שבאת איתה (אילו היה לה ספק - היא לא היתה מסתכנת לרגע בהסכמה ללידת בית. מיילדות בית לא מסתכנות בלידות בסיכון).
לעומת זאת, על הרופאים אני לא סומכת. הם תמיד חושבים שהכי טוב בבית חולים (בעוד אני כותבת מלים אלה יש בטלביזיה כתבה נוראה על הפגים שמתו מזיהום בפגיה של בית החולים סורוקה, כתבה ששוב מזכירה כמה מסוכן ללדת בבית חולים וכמה חשוב לעשות הכל כדי להמנע מלידה מוקדמת).

קראת קצת אתרים או ספרים על לידות לאחרונה? על לידות בית? משהו שיכול לחבר אותך עם הלידה שאת היית רוצה, ולנתק אותך קצת מהמחשבות הטורדניות?
איך נראה לך טיפול בדיקור סיני בהריון? אולי הומיאפתיה? אולי [po]פרחי באך[/po] ?

בשמת אנ מאד אשמח לשמוע על נסיונך. לא שברה אותך המחשבה שאולי את עושה מעקב ונפגשת ומבזבזת זמן וכסף ואנרגיה נפשית. לשוא? האם שריינת מקום אופציונלי ללדת בבית חולים? אם אלד בשבוע מוקדם זה בגלל שיילדו אותי ולא בגלל שזה יתפתח מעצמו, אז במקרה כזה אין בית ואין לידה טבעית בכלל.
מה ששבר אותי זה האדישות של מיילדת הבית. זתומרת היא אמרה שאם זה יצא מה טוב ואם לא אז לא. כמובן שזו גישה פרקטית, אבל כיוון שזה משהו שמעסיק אותי ללא הרף(האם זה יקרה או לא?) אני קיוויתי שהיא תגלה יותר אמפטיה למצוקה שלי.
לרופאים לא איכפת מקסימום יילדו יותר מוקדם ותינוקות חיים ככה, כך שהם לא מוטרדים. בין היתר הם חושבים שממילא אלד בבית חולים"אז זה בידיים טובות" . יש לי מכר רופא שלא מתנגד ללידות בית, (אבל לא תומך הסטרי) ושדיברתי איתו על זה, הוא נאנח והתפתל. אמר שכדאי לשקול היטב במקרה הזה. ..... זה משהו די נדיר(בגלל זה אני לא רוצה לפרט) שמעלה את הסיכויים לכך שיצטרכו להקדים את הלידה, ויש סיכוי יותר גבוה מהרגיל(אם כי לא מאד גבוה) להולדת תינוק מת. המיילדת אמרה שאין בכוחו של בי"ח לשנות. רק במקרה של הקדמת הלידה, אז לא אלד בבית. אבל העניין הזה כבד לי ומבלבל.
התחלתי לעשות יוגה. אני מרגישה מאד מאד מוטרדת ואני מקווה שזה יעזור. השיעור הראשון לא היה מאד מחזק, אבל זו רק ההתחלה.

[u]האם לתכנן לידת בית בידיעה שיש סיכוי ניכר שלא תוכל להתבצע?[/u]
קשה קצת לעזור כשלא מכירים אותך ולא יודעים מה הבעיה, אבל אני יכולה רק לספר לך מנסיוני, שתיכננתי לידת בית מתוך ידיעה ברורה שההריון עלול להיגמר בבית חולים ובפגיה.
זה מפני שכל כך לא רציתי לידת בית חולים.
את יכולה ללדת בבית מ-36+6 ואת יכולה עדיין לשפר את סיכוייך ללדת בזמן.

אני נעזרתי הרבה במדיטציה, וקיבלתי חיזוק מהמיילדת שלי אילנה שמש, שהאמינה בכוחי להחזיק את ההריון.
איזו מין עזרה נפשית תעזור לך? מה את מרגישה שהעלים לך את הביטחון שהיה לך?

קראתי את הלינקים. תודה.אני מבקשת עזרה נפשית אוהדת. האם לתכנן לידת בית בידיעה שיש סיכוי ניכר שלא תוכל להתבצע? קבעתי עם מיילדת ונפגשנו. גיליתי שהמתח הנפשי רק גבר. כל כך רציתי לידת בית! אבל אני מרגישה שזה אולי טעות בשבילי לצפות שזה יקרה. דיברתי עם רופא שלא נגד לידות בית והוא אמר שלדעתו כדאי להרפות מזה הפעם. מצד שני, רב הסיכויים שהלידה תלך בזמן. מצד שלישי, אני לא מבינה איך זה שהייתי כל כך שלמה עם זה פעם, עכשיו איפה הביטחון הזה שהיה בי?

[url=http://www.mercola.com/2004/jun/16/[po]child]עיצות[/url] birth[/po].htm להיריון בריא ולעודד עליית משקל אצל התינוק

האתר אמנם עוסק ברעלת היריון אבל זה גם מדבר על מניעת לידה מוקדמת בגלל משקל נמוך.

האתר ששרה קישרה עוסק ברעלת הריון, אבל זה לא משנה.

[u]איך תזונה יכולה לשפר סיכוי ללדת מוקדם?[/u]
תקראי את הקישור של שרה, וגם את [po]תזונה ללידת תינוק בריא[/po] ואת [po]הקשר בין תזונה לבין ניוון הפנים והגוף[/po] והלינקים שם.

איך תזונה יכולה לשפר סיכוי ללדת מוקדם? לפי מה שקראתי היית בסכנה של לידה מוקדמת, אני בסכנה שיאלצו ליילד אותי מוקדם. אולי אני טועה?תודה

[u]לקראת הרגע האחרון בבת אחת ללדת בבי"ח וללדת מוקדם[/u]
אני מסכימה עם שרה.
זה לא "גורל משמים". את רק בחודש שביעי, ואת יכולה לעשות באופן פעיל דברים שישפרו את המצב. במיוחד תזונה.
דבר שני, את אלמונית לחלוטין פה. וזה אתר מאוד ידידותי ומלא ידע. אני מזמינה אותך כן לפרט את פרטי העניין, ואולי נוכל לעזור לך.
כל לידה מוקדמת שנמנעת - הצלה גדולה.
כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא, את יודעת.
אני אישית הייתי בסכנה של לידה מוקדמת, בשמירת הריון כבדה, וילדתי בבית.

אלמונית, אם את רוצה אוכל להפנות אותך לבנות שהיה להן אותה הבעיה אבל החליטו ללכת על לידת בית. גם האטה בצמיחה זה יכול להיות נורמלי. יש תינוקות קטנים. אם את תאכלי תזונת היריון טובה מהאתר [url=http://www.blueribbonbaby.org]הזה[/url] ברוב המקרים יהיה יותר טוב לתינוק להשאר ברחמך מאשר לצאת לאינקובטור ולהיות מוזן במזון מלאכותי. לא תמיד יש מייד מספיק חלב אם בשלב המוקדם. אל תתני לאף אחד להלחיץ אותך. תבדקי את הסטיסטיקות האמיתיות מה קורה אם נותנים לתינוק להוולד במשקל נמוך. מה זה משנה אם יוולד במשקל נמוך עכשיו או באותו המשקל הנמוך בעוד כמה שבועות? הטענה שזה בגלל שהשיליה לא מתפקדת לא תמיד נכונה, בייחוד אם לא היית חולה או בתת תזונה.

איני רוצה להכנס לפרטי העניין, אבל יש סיכוי גבוה להאטה בצמיחה. אני מתלבטת אם להיכנסס לכל העניין הזה, להיפגש עם מיילדת , להתכונן נפשית, לשלם לה חלק מהכסף וכולי, או שלוותר על זה. להמשיך רגיל ולנסות להסתדר עם מה שיהיה. חשבתי שאלד בבית, והבעיות שצצו גרמו לי ליאוש מוחלט. שוחחתי עם מיילדות . שתיהן אמרו שאם הכל יתנהל תקין אז כמובן אין בעיה. אבל זה קשה לי פסיכולוגית להמשיך בתהליך כאילו כלום ואז לקראת הרגע האחרון בבת אחת ללדת בבי"ח וללדת מוקדם. הסיכוי הוא חצי-חצי. לא שזה משנה, תמיד תלוי באיזה חצי אתה נמצא.......... ואני כבבר בתחילת שביעי.

אלמונית - פרטי. שבוע, למה חושבים וכד'.
לידה מוקדמת לא מתאימה ללידת בית, גם תינוק שנולד במשקל נמוך לגיל ההריון הוא בעייתי (ואם ידוע מראש, לא כדאי בבית, בהתאם לרמה הצפויה - אבל יש טעויות ניכרות).

אני קרועה מאד. יש לי סכנה של האטה בצמיחה. דבר שעלול להוביל ללידה מוקדמת\קיסרי. יש טעם לבדוק לידת בית בכלל?

[u]תבררי בדיוק מה הסכנה. אם ההריון בסיכון ללידה מוקדמת אבל הלידה עצמה לא בסכנה (כפי שהיה לבשמת, למשל) אז אין לך בעיה, כי לידה מוקדמת צריכה להתרחש בבי"ח בכל אופן (כי הילוד צריך טיפול מיידי) - ותתרכזי בלהשתדל להמנע מלידה מוקדמת (ולא רק בגלל מיקום הלידה. פג זו לא חוויה מומלצת בכלל).[/u]
אכן.
לי היה סיכון ללידה מוקדמת, שמירת הריון לוחצת. הלידה היתה מצויינת, שעתיים ורבע והוא בחוץ, ובבית כמובן.
את יכולה לדבר איתי על איך מנעתי לידה מוקדמת, ויש גם דף, [po]צירים מוקדמים[/po]

תבררי בדיוק מה הסכנה. אם ההריון בסיכון ללידה מוקדמת אבל הלידה עצמה לא בסכנה (כפי שהיה לבשמת, למשל) אז אין לך בעיה, כי לידה מוקדמת צריכה להתרחש בבי"ח בכל אופן (כי הילוד צריך טיפול מיידי) - ותתרכזי בלהשתדל להמנע מלידה מוקדמת (ולא רק בגלל מיקום הלידה. פג זו לא חוויה מומלצת בכלל).
אם הסיכון הוא בלידה עצמה - תבררי היטב במה בדיוק הוא מתבטא, ואיך אפשר לטפל בו, ועם הנתונים האלו, דברי עם המיילדות.
אני סומכת על המיילדות שאם ישנה סכנה שהן לא בטוחות לגביה, הן לא יקחו סיכון. אפשר לקחת סיכונים רק כשיודעים מהי הסכנה ועד כמה היא חמורה / מה עושים איתה אם היא מתממשת.

רעיון (לא יודעת אם רלוונטי) - לשאול יולדות עם המצב הייחודי לך לגבי לידות שלהם (בבית / בבי"ח).
ללמוד אם היו סיבוכים בלידות שלהן (שוב לא משנה היכן היו)
לבקש מהרופאים המתנגדים הסבר להתנגדותם - הגניקולוג שלי פטר אותי ב"אני לא ממליץ לך ללדת בבית בהתחשב במחלה שלך (היה לי סרטן לפני כמה שנים), אני לא אומר שאת חולה" בקיצור הוא לא הסביר למה הוא מתנגד (לדעתי הוא מתנגד באופן כללי ופשוט "קל" לתלות את זה במחלת עבר שלי). אז התייעצתי עם רופא אחר שהסביר אילו סיכונים נחשבים מוגברים אצל יולדת במצבי (וגם למה לדעתו הם לא מוגברים (-: ).
עכשיו [b]אני[/b] יכולה להחליט אם זה חלק ממערך השיקולים שלי (זה לא, אחרי שדיברתי עם אונקולוגים, גניקולוגים ויועצים גנטיים)
ועוד דבר אחד - אם זו תהיה לידה מוקדמת היא ממילא לא תהיה בבית לא?! (אני יודעת שיש פה מי שילדו מוקדם בבית אך זה היוצא מן הכלל), כך שאם משהו יהפוך אותך ל"לא מתאימה ללידת בית בישראל" ממילא לא תלדי בבית כי מילדות אמה"י לא יילדו אותך בבית, לא?! ואז גם לא חשוב מה דעת הרופאים המומחים.

אני כרגע לא מזדהה כדי שלא יחרת שמי כאן בהקשר הזה. מי שמכיר ויודע נא לשמור על פרטיותי.
אני רוצה ללדת בבית. הבעיה שיש עניין רפואי מסויים שמטריד אותי ואיני יודעת במי להתייעץ. שוחחתי עם כמה מיילדות בית והם אומרות שאם הבדיקות תקינות אין מניעה ללידת בית.
למרות שאני סומכת עליהן בעניינים רבים זהו עניין רפואי לא נפוץ והייתי רוצה לקבל חוו"ד מקצועית ממישהו שמתמחה בכך. הסכנה העיקרית זה לידה מוקדמת בגלל בעיות התפתחות. הבעיה שכל הרופאים המתמחים בתחום לא תומכי לידות בית ממילא בלשון המעטה. מה עושים?

[b]דף לא למחיקה[/b]

[url=http://www.netsvic.org.au/nets/handbook/index.cfm?[po]doc]כאן[/url] id[/po]=637 כתוב שכחמישים אחוז מהמקרים סובלים ממום מולד או כרומוזומלי. בעיקר לבבי, נוירולוגי או כלייתי. תמותה של 22% בתקופה שסביב הלידה. סיכוי גדול יותר להפרעה בשגשוג (גדילה) לאחר מכן. יש עוד פירוט בדף ההוא. ממצה ולעניין. המצב נקרא בפיהם גם double vessel cord .
[url=http://www.thefetus.net/page.php?id=179]עוד אתר[/url]

צר לי.

שרון
אני עומדת לשאול אותך שאלה שלא בתחומך, אלא מבקשת להפנות אותי לרפרנס מתאים או לתרגם לי את "הרופאית" המדוברת אך הלא מובנת
גילו אצלי שני כלי דם לעובר במקום שלושה. מחיפוש בגוגל אני מבינה שיש קשר בין זה לבין מומי לב. לא מצאתי מידע לבין מה ההסתברות בעצם ומה עוד צריך לבדוק למעשה
את יכולה לומר לי מה שם המונחים הללו באנגלית כדי שאוכל לעשות חיפוש יותר מקיף?תודה.
זה נקרא single umbilical artery. יש שני עורקים ווריד אחד באופן נורמלי. אני אבדוק גם אם אני מוצאת רפרנסים מתאימים.

ועוד משהו - כמובן שהיתה תשומת לב יותר גדולה לדימום כלשהו במהלך הלידה (אם כי תמיד צריך לשים לב לדימום במהלך הלידה, מן הסתם). לי היה דימומון ממש קטן בשלב מאוד מאוד מתקדם, יכול להיות שזה היה מהפתיחה המלאה, אבל זה כבר לא היה שלב של פינוי לבי"ח.

קרן, גם לי הייתה שילייה נמוכה מאוד (ואחורית) וגם אני תכננתי ללדת בבית. מיכל ביקשה לעשות US לקביעת מרחק השילייה במדויק בערך בשבוע 36. התקשרתי עם התשובה (14 מ"מ מהפתח) ומיכל התייעצה עם 2 מיילדות ו2 רופאים בנושא. בסופו של דבר החליטה שהיא לוקחת את הלידה (ולא שולחת אותי לבי"ח...) והייתה לידה מדהימה (את יכולה לקרוא את [po]סיפורי הלידה של עגור לבן[/po] ). מה שכן, לאחר הלידה דיממתי די הרבה, מכיוון שהשיליה הייתה בחלק התחתון של הרחם, חלק שלא מתכווץ באפקטיביות רבה ולכן איבוד הדם. בגלל שהיה לי המוגלובין טוב לפני הלידה (11.8) הגוף שלי הצליח להתמודד עם זה טוב (יומיים כמעט ולא יצאתי מהמיטה, למעט הנסיעה לביה"ח למענק, רק נחתי והתחזקתי, ואח"כ כבר הייתי בסדר).
הסיכון היחידי בלידה עם שילייה נמוכה הוא איבוד דם. בבי"ח מכינים מנות דם ליתר בטחון וזהו. אבל נראה לי שגם בבי"ח לא ממהרים לתת עירוי דם, מן הסתם, רק אם ההמוגלובין יורד מתחת ל 8 או 7, אז אם יש לך המוגלובין טוב, זאת עוד נקודה לזכותך (וגם המרחק המדויק מהפתח)

ובהמשך ליונת - האם התיעצת בנושא גם עם המילדת? האם התיעצת עם רופאה שתומכת בלב שלם בלידת בית?

.

קרן, האם התייעצת עם מיילדת הבית שלכם? מה היא אמרה?

שלום,
אני בשבוע ה- 36 להריוני, השיליה שלי היא קדמית ונמוכה אך אינה מכסה את צוואר הרחם. הרופאה שלי ציינה שבפתיחה מלאה יש סיכוי להיפרדות חלקית של השיליה. מכיוון שהחלטנו ללדת בבית, שאלתי היא האם הסיכויים ששיליה כזאת אכן תיפרד גדולים יותר (הסיכון לדימום או סיבוכים גדל) ולכן עדיף להגיע מלכתחילה לביה"ח?