לדעתי דף _למחיקה

העברתי את הדיון שהיה כאן לדף משחקי דמיון אלימים של ילדים.

יש לי מלא שאריות בדים ומכונת תפירה וזמן ,
ורעיונות- אין, יש למישהו רעיונות? אשמח גם להפניה לאתר עם רעיונות אני שעות על האינטרנט ולא מוצאת משהו שמקסים אותי

תודה על התגובות.

אז ברוח ההצעה של יונת - אם את נהנית מזה - לכי על זה.
אם את באה ממקום של "להשביח" אותה - אז לכי לעשות משהו שאת נהנית ממנו ותעזבי ת'ילדה בשקט.

ברור שאני נהנית !
השאלה שלי באה ממקום של חוסר וודאות לגביהמקום שלי (של המבוגר בעל הניסיון והידע) בעולם הדימיון של הילדה שלי, שעכשיו מגלה אותו.

גילוי נאות: אני לא זוכרת שבמשפחה שלי מישהו היתייחס ולו במעט למשחקי הדימיון שלי, אני אפילו לא זוכרת שהיו כאלה.... ואם היו, אני בטוחה שבאיזה מקום הם סורסו. (אחרת איך אפשר להסביר את חוסר האמונה בסיסית ככ ביצירתיות ושימוש בדימיון כיום שאני כבר אמא... )

אולי מכאן הרצון הככ גדול שלי, לא "לפספס" את התקופה המדהימה הזו, וכן הרצון לנסות "להשביח" אותה...( ומכאן השאלה על הוספת האלמנטים...)

את נהנית מהמשחק?
למה, בעצם, את מוסיפה אלמנטים?

או קיי,
קראתי את הדף ש ע ע ע הפנתה אותי, תודה. ותודה גם ליונת על תגובתך.
אבל....עניין הדמיון והיצירתיות לא מתבטא רק בציור, ורוב ההסברים מדברים שם על ציור.

למשל במשחקי דימיון, כשהילדה שלי משחקת בכאילו היא נסיכה, האם התערבות שלי בהרחבת הסיטואציה הדמיונית ע"י הוספת אלמטים כמו:נסיכים, פיות,ארמון,יער.... מעשירה אותה או שמכיוון שהרעיונות לא באו ממנה אין בזה כל ערך?!

השאלה שלי ברורה?

לדעתי זה יופי לצייר עם ילדים אם את נהנית מזה. וזה לא כל כך יופי אם את עובדת בזה. התחושה שלך עוברת אל הילדים, ואם את עובדת בזה הם כבר ידאגו לספק לך עבודה, ואם את נהנית מזה הם יהנו יחד איתך.

מנסה לפתוח, אבל משום מה... לא עולה הקישור....
אז אם בכ"ז יש למישהי איזושי תובנה, אני אשמח, ומצידי אפשר יהי לסמן את הדף, כדף למחיקה.
תודה.

אם נראה למישהו שצריך לשנות את שם הדף, ויודע גם לבצע -מוזמן.

שאלה שאני מתחבטת איתה כבר המון זמן, תחוו את דעתכם....
כשמלמדים בסמינר למורות מה שנקרא "הגשת חומרים" (גואש, חימר, צבעי ידיים,גירים וכו...) ההמלצה היא להגיש את החומר, לתת לילד להתנסות (כמובן עם מה שניקרא "תיווך", אבל... שהמבוגר לא ייגע בחומר, לא ייצור שום דבר, וזאת למה? כדי לא ליצור אצל הילד תסכול שיכול להיגרם בעקבות פערי היכולות של המבוגר מול הילד. דבר נוסף, השאיפה היא שהילד ישתמש בדימיונו ויפתח אותו לפי רמת יכולותיו הקוגנטיביות , רגשיות, מוטריות וכו...
מצד שני, יש לי חברה, שעושה בדיוק את ההיפך, היא אומרת לילדה מה אפשר לעשות (לדוגמא מבצק צבעוני) אם יש אביזרים נילווים היא יכולה להמציא שימושים נוספים לאביזר...
מה שאני מנסה להבהיר לעצמי, וזה אולי לא שאלה של טוב או רע או נכון/ לא נכון. ובכל זאת... כשאני נמצאת עם הילדה שלי, אני תוהה ביני לבין עצמי, איך אני אוכל לסייע לה יותר לפתח את הדימיון או לפחות איך אני לא מפריעה לטבע לעשות את שלו .
הרי ידוע שילדים לומדים המון תוך כדי חיקוי, מצד שני איך אני יכולה לא למצוא את עצמי שומעת את המילים "אמא.... תעשי לי X כמו שעשית לי אתמול.." או "אני לא יודעת לעשות" "את עושה יותר טוב..."
מה דעתכם\ן מניסיונכם\ן?