אז ככה.
לולי שלי נולד חזק, עם טונוס גבוה ו"פתוח". בהתחלה הוא עוד היה קצת אסוף, אבל די מהר הוא ממש נפתח.
לדוגמה - בשלב מסוים כבר לא התאים לו להיות מעורסל בלופי, והרגליים שלו היו מציצות החוצה. אני ייחסתי את זה לכך שהוא ארוך (מאוד התלהבתי שלי נולד תינוק ארוך
). הוא מהר מאוד התהפך לבטן (בגיל חודשיים כבר כמעט לא הסכים להיות על הגב) ונעמד על הידיים כך שהגב מוקשט לאחור.
בערך מגיל חודשיים וחצי, התחילו לי תחושות שמשהו לא בסדר עם האכילה שלו.
היתה לי תחושה שהוא מגיע לשד רק שהוא מורעב ושלפעמים המון שעות הוא אוכל ממש מעט ולפעמים הוא מתנתק בפתאומיות. היו לי כל הזמן תחושות לא טובות. בנוסף התחיל להיות לו שתן צהוב לעיתים מאוד קרובות, אבל לא תמיד. בד"כ בבוקר השתן היה שקוף, אחרי שבלילה הוא ינק די הרבה.
לא ממש שקלנו אותו, אחרי חודשיים כך שאני לא יודעת מה קרה עם זה.
הקשיים עם ההנקה המשיכו, לסירוגין ובשלב מסויים (אולי 4 חודשים) הנקתי רק בשכיבה.
מבחינה מוטורית הוא התפתח מאוד מהר. בגיל 5 חודשים הוא כבר זחל כמעט שוטף, כמעט התיישב, תפס דברים מהר ובקלות וכד'. כל מי שראה (טוב, ראתה) אותו התפעלה וציינה "איזה זריז" "לאן אתה ממהר" וגם זה היה לי מוזר ומרוב תגובות מופתעות כבר התחלתי לחשוש גם מזה.
בפארק הירדן (לולי בן 5 חודשים) היינו במעגל שהעבירה טל שרת (אשה מקסימה ופיזיותרפיסטית ופלדנקרייזיסטית (אם אני מדייקת)) על התפתחות תינוקות ודובר שם על חשיבות האיסוף. שהידיים, הרגליים והפה יפגשו. אצל לולי זה קרה, אבל לא הרבה ולא באופן שראיתי אצל תינוקות אחרים.
ביקשתי מטל שרת שתסתכל עליו, בעניין המוטוריקה. במשך שעה ראיתי איך היא עוזרת לו להתאסף, להתערסל ובסוף היא הצליחה להרדים אותו בערסל!! (כמעט בכיתי).
אחרי השעה הזו הרגשתי מיד הבדל משמעותי, הוא היה יותר רך, ממש יותר רך.
אחה"צ היינו במעגל אחר ו
כל המעגל הוא ינק וינק וינק וינק צד אחד צד שני צד אחד צד שני צד אחד צד שני ועוד בתנוחת ערסול ולא בשכיבה, ככה
שלוש שעות הוא נח קצת מידי פעם ושוב בלילה חזר לינוק ולינוק ולינוק. גילה את הציצי.
מאוד שמחתי . ישר אמרתי "קפיצת גדילה" (לא היו לו קודם) אבל בלילה הוא ישן טוב. למחרת המשכנו עם הערסול ושוב הוא נרדם בערסל ובסביבות הצהריים, כשמסביבנו הלכו ל"מערבולת" אני הייתי על המחצלת והנקתי והנקתי והנקתי. כשהוא סיים לקחתי אותו במנשא ערסול למערבולת וכשהגענו הוא מצץ את המנשא כל-כך אז אמרתי ל
ניצן אמ שאני חוזרת כי הוא כנראה שוב רעב ואז היא אמרה "זה זה. זה מהערסול, זה עוזר לו לינוק". ומיד ידעתי שהיא צודקת.
מאז הוא אוכל הרבה יותר טוב והרבה יותר. פתאום הפטמה התחילה לבלוט החוצה, ממש בהבדל משמעותי מלפני. כלומר טכניקת היניקה השתפרה וגם היכולת לעשות ואקום. (
ליאת skippy, את זוכרת ששאלתי אותך על הפה הקצת פתוח? זה לא קרה יותר, זה היה חלק מהעניין). בדיעבד, את רוב החלב הוא קיבל בלילה, כשהגוף היה רפוי יותר והוא הצליח להשאר בתנוחה יותר זמן.
חשוב לי ציין שהוא לא נחשב "אקסטנסורי" מעבר לנורמה. הוא היה לגמרי בטווח נורמלי. כן עם יותר נטייה לפתיחות אבל לא באופן חריג.
אני עוקבת יותר בהקפדה על המשקל והיום כששקלתי אותו שוב התברר שהוא עבר מאחוזון 5 לאחוזון 10 ועלה 800 גרם בחודש וחצי האחרונים. (הוא עכשיו שוקל 7.300 ק"ג, בלידה הוא שקל 3.100).
בקיצור. במשך כחודשיים הוא לא אכל טוב (עם הזמן המצב החמיר יותר). התנוחה היתה לו קשה וכל פעם שרירי הגב זרקו אותו אחורה. התחושות שלי שמשהו לא בסדר היו נכונות וזה לא היה מקרה "אמא לילד ראשון עם חרדות". כמעט כעסתי על עצמי, אבל אז הבנתי שאף אחת לא היתה אומרת לי שהקושי בהנקה קשור לקושי בערסול ובאיסוף. מאז שאלתי יועצת הנקה ושתי מדריכות והן אמרו שזה באמת לא משהו שהן היו חושבות עליו.
חשוב לי לספר את הסיפור הזה כדי שהקשר בין ערסול והנקה יקבל יותר תשומת לב.
אז ככה.
לולי שלי נולד חזק, עם טונוס גבוה ו"פתוח". בהתחלה הוא עוד היה קצת אסוף, אבל די מהר הוא ממש נפתח.
לדוגמה - בשלב מסוים כבר לא התאים לו להיות מעורסל בלופי, והרגליים שלו היו מציצות החוצה. אני ייחסתי את זה לכך שהוא ארוך (מאוד התלהבתי שלי נולד תינוק ארוך :-)). הוא מהר מאוד התהפך לבטן (בגיל חודשיים כבר כמעט לא הסכים להיות על הגב) ונעמד על הידיים כך שהגב מוקשט לאחור.
בערך מגיל חודשיים וחצי, התחילו לי תחושות שמשהו לא בסדר עם האכילה שלו.
היתה לי תחושה שהוא מגיע לשד רק שהוא מורעב ושלפעמים המון שעות הוא אוכל ממש מעט ולפעמים הוא מתנתק בפתאומיות. היו לי כל הזמן תחושות לא טובות. בנוסף התחיל להיות לו שתן צהוב לעיתים מאוד קרובות, אבל לא תמיד. בד"כ בבוקר השתן היה שקוף, אחרי שבלילה הוא ינק די הרבה.
לא ממש שקלנו אותו, אחרי חודשיים כך שאני לא יודעת מה קרה עם זה.
הקשיים עם ההנקה המשיכו, לסירוגין ובשלב מסויים (אולי 4 חודשים) הנקתי רק בשכיבה.
מבחינה מוטורית הוא התפתח מאוד מהר. בגיל 5 חודשים הוא כבר זחל כמעט שוטף, כמעט התיישב, תפס דברים מהר ובקלות וכד'. כל מי שראה (טוב, ראתה) אותו התפעלה וציינה "איזה זריז" "לאן אתה ממהר" וגם זה היה לי מוזר ומרוב תגובות מופתעות כבר התחלתי לחשוש גם מזה.
בפארק הירדן (לולי בן 5 חודשים) היינו במעגל שהעבירה טל שרת (אשה מקסימה ופיזיותרפיסטית ופלדנקרייזיסטית (אם אני מדייקת)) על התפתחות תינוקות ודובר שם על חשיבות האיסוף. שהידיים, הרגליים והפה יפגשו. אצל לולי זה קרה, אבל לא הרבה ולא באופן שראיתי אצל תינוקות אחרים.
ביקשתי מטל שרת שתסתכל עליו, בעניין המוטוריקה. במשך שעה ראיתי איך היא עוזרת לו להתאסף, להתערסל ובסוף היא הצליחה להרדים אותו בערסל!! (כמעט בכיתי).
אחרי השעה הזו הרגשתי מיד הבדל משמעותי, הוא היה יותר רך, ממש יותר רך.
אחה"צ היינו במעגל אחר ו [b]כל[/b] המעגל הוא ינק וינק וינק וינק צד אחד צד שני צד אחד צד שני צד אחד צד שני ועוד בתנוחת ערסול ולא בשכיבה, ככה [b]שלוש שעות[/b] הוא נח קצת מידי פעם ושוב בלילה חזר לינוק ולינוק ולינוק. גילה את הציצי. [b]מאוד שמחתי[/b] . ישר אמרתי "קפיצת גדילה" (לא היו לו קודם) אבל בלילה הוא ישן טוב. למחרת המשכנו עם הערסול ושוב הוא נרדם בערסל ובסביבות הצהריים, כשמסביבנו הלכו ל"מערבולת" אני הייתי על המחצלת והנקתי והנקתי והנקתי. כשהוא סיים לקחתי אותו במנשא ערסול למערבולת וכשהגענו הוא מצץ את המנשא כל-כך אז אמרתי ל [po]ניצן אמ[/po] שאני חוזרת כי הוא כנראה שוב רעב ואז היא אמרה "זה זה. זה מהערסול, זה עוזר לו לינוק". ומיד ידעתי שהיא צודקת.
מאז הוא אוכל הרבה יותר טוב והרבה יותר. פתאום הפטמה התחילה לבלוט החוצה, ממש בהבדל משמעותי מלפני. כלומר טכניקת היניקה השתפרה וגם היכולת לעשות ואקום. ([po]ליאת skippy[/po], את זוכרת ששאלתי אותך על הפה הקצת פתוח? זה לא קרה יותר, זה היה חלק מהעניין). בדיעבד, את רוב החלב הוא קיבל בלילה, כשהגוף היה רפוי יותר והוא הצליח להשאר בתנוחה יותר זמן.
חשוב לי ציין שהוא לא נחשב "אקסטנסורי" מעבר לנורמה. הוא היה לגמרי בטווח נורמלי. כן עם יותר נטייה לפתיחות אבל לא באופן חריג.
אני עוקבת יותר בהקפדה על המשקל והיום כששקלתי אותו שוב התברר שהוא עבר מאחוזון 5 לאחוזון 10 ועלה 800 גרם בחודש וחצי האחרונים. (הוא עכשיו שוקל 7.300 ק"ג, בלידה הוא שקל 3.100).
בקיצור. במשך כחודשיים הוא לא אכל טוב (עם הזמן המצב החמיר יותר). התנוחה היתה לו קשה וכל פעם שרירי הגב זרקו אותו אחורה. התחושות שלי שמשהו לא בסדר היו נכונות וזה לא היה מקרה "אמא לילד ראשון עם חרדות". כמעט כעסתי על עצמי, אבל אז הבנתי שאף אחת לא היתה אומרת לי שהקושי בהנקה קשור לקושי בערסול ובאיסוף. מאז שאלתי יועצת הנקה ושתי מדריכות והן אמרו שזה באמת לא משהו שהן היו חושבות עליו.
חשוב לי לספר את הסיפור הזה כדי שהקשר בין ערסול והנקה יקבל יותר תשומת לב.
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות