באיזה שנה הספר פורסם ?

מארגן בצורה מופרזת קשרים עם חברים של הילד, חונק ילדים מחיבה כדי לספק צרכים שלו, חרד ומשתף ילדיו בחרדות, כועס מתפרץ ומתנצל, מתערב, מייעץ מתערב, חוקר. יש עוד.

אישה - לא יודעת, לפי הספר גם את תהיי הורה כזה. לי החלק הראשון לא תרם דבר, החלק השני מעניין, אבל ללא פתרונות מוצעים, לגבי השיטה של הדו שיח, אני חושבת שאפשר לקחת משהו מהספר לגבי הרעיון של איך מנהלים שיחה עם הילדים כשרוצים לדבר איתם על משהו רגיש, אבל להפוך את שיטת השיחה הזו לדרך השיח בבית, ולאמן גם את הילדים לדבר ככה, טוב... זה כבר נראה לי לא מתאים לנו.
הדוגמאות לא מתאימות, אבל אפשר להבין דרך הדוגמאות למה התכוון המשורר.

ממשיכה מקסימליסט - משליך על ההילד צרכים, מרעיף תשומת לב עד חנק , מתרחק כשיש דרישות, מגן בהגזמה

רונית, אני מזהה את ההורים שלי בתיאור הראשון.

את חושבת שכדאי לי לקרוא את הספר? קראתי את "לבסוף מוצאים אהבה", ואהבתי את הרעיון, ובעיקר את הדוגמאות. ממש לא התחברתי לפסבדו-מדע שהיה בספר.
אם הדוגמאות לא מתאימות תרבותית, כמה תוכן נשאר בספר?

תודה על ההסבר.

מינימליסט - שותק ומדבר רק כדי להחדיר משמעת , מנותק, לא זמין נפשית ורגשית, לא מדריך או מנחה, שקוע בעצמו, קר, שומר רגשות לעצמו, תחת לחץ מגיב באימפולסיביות עונשים ודרישות, לא יודע לשתף ברגשות וליצור קרבה, ילדיו אינם חשים אליו קרבה, אף מפחדים ולא מטרידים

מקסימליסט - לעיתים חם ומזמין ולעיתים מרוחק,

הספר מחלק את ההורים לשני סוגים, מינימליסטי ומקסימליסטי
למה הכוונה? (לא קראתי את הספר)

בעלי נשאר בלי ספר קריאה בישיבת שירותים אחת אז קרא את הספר הזה ומאז אנחנו נשפכים מצחוק כל היום, על כל דבר שאנחנו אומרים, יעני תביא לי מלח הוא אומר במבטא בריטי ובשפה גבוהה - אני מבין שאתה רוצה את המלח, הבנתי נכון? ואז הילדים צוחקים די אבא, אני מבין שאתה רוצה שאני אפסיק, נכון? אתה צודק, הרבה אנשים רוצים שאפסיק, גם אני מרגיש כך...

התחלתי לקרוא את הספר הזה של ד"ר הארוויל הנדריקס והלן האנט, ורציתי לשתף אתכן בדיעותי עליו עד עכשיו, מכיוון שזה לא ממש קשור לבלוג שלי החלטתי לפתוח דף חדש בנושא.

אשמח לשמוע גם מאחרים שקראו את הספר ולשמוע את דעתם.

אני כרגע באמצע הספר, אבל החלק האחרון שלו מיועד להסבר על שלבי ההתפתחות של ילדים, כך שכיסיתי חלק ניכר.

אם לנסות לסכם את הספר במשפט אחד ;הוא מדבר על כך שהתגובות שלנו לילדים כהורים בעצם מורכבים מהאופן בו הגיבו אלינו כשהיינו ילדים, ושאנו צריכים לבדוק בדיוק את הנקודות שבהן הילדים מכעיסים אותנו בכדי לנסות ללכת אחורה ולהבין איפה יש לנו פצע בנקודה הזו.
הספר ממליץ לעשות את הטיפול הזה מול בן הזוג, ולא על גב הילדים.

הספר מחלק את ההורים לשני סוגים, מינימליסטי ומקסימליסטי, וטוען שאנו הורים לפי הסוג שהיה ההורה שהכי פחות הסתדרנו איתו.

התיאור המינימליסטי מאוד מתאים לי, פרט לכך שעל חלק מהתכונות שבו התגברתי כבר.

קצת מוזר לקרוא רק שני תיאורים ולהרגיש שאחד נכתב ממש עליך, כמה קל לתאר אותי כך שאני נמצאת באותו תיאור עם חצי מהאוכלוסיה?

פרט לכך הספר נותן כלי בשם דו שיח מכוון.

דו שיח שמכיל 3 חלקים -
שיקוף תוקף והזדהות

הספר מכיל מס' דוגמאות. את רובן לא מצאתי רלוונטיות. חלקו משונות, אמריקאיות קצת.

הספר מנחה לנהל דו שיח כזה עםהילדים ובן הזוג כשכועסים או כשרוצים לדבר על נושא חשוב, ולדבר הכי לא טבעי ומאולץ כדי ללמד את הילדים גם לדבר ככה, ממש להסביר להם שמשוחחים עכשיו באופן מאולץ כדי ללמוד שפה חדשה של שיח.