על ידי אם_פי_3* » 05 דצמבר 2001, 15:21
עד שילדתי, האמנתי כמוך, שאין שום הבדל (מלבד נושא ההנקה) בין אבא לאמא, בהנחה ששניהם אוהבים ונותנים.
אחרי הלידה, הבנתי, שיש הבדל איכותי (סוג, לא ציון) בין מה שאמא נותנת לבין מה שאבא נותן. הילד, בעולם האידאלי, צריך משניהם, אבל החשיבות של ה"צד הנשי" גדולה יותר בשנים הראשונות. נכון שיש כאן הכללה, ויתכן אב שהוא יותר אמהי מאם, אבל עצם הגדרת התפקיד כאמהי, מראה את הכלל.
אני לא יודעת אם זה ביולוגי, בגלל ההריון, הלידה וההנקה (אני מקווה שאתה מסכים איתי שאמא מניקה יותר טוב מאבא, ושעדיף שהתינוק ינק מאימו מאשר יואכל ע"י אביו) עם כל ההורמונים והשינויים הפיזיים שמשולבים בתהליך, אבל גיליתי שיש הבדל.
אנחנו באים ממקום שיוויוני. אבא עשה הכל מהרגע הראשון, בהתחלה אפילו יותר טוב ובקלות מאמא. אבל הוא עושה את הדברים באופן שונה. הקשר הוא פחות רגשי, פחות מקבל, פחות טוטאלי, פחות אמהי. יש חשיבות רבה גם לקשר הזה, אני לרגע לא מזלזלת. הוא עונה על צרכים אחרים של הילד, ובמידה רבה מאזן, אבל סוג הקשר האמהי, אפילו אם הוא ניתן ע"י גבר, הוא המתאים יותר, כדומיננטי, לא כבלעדי, לתינוקות ופעוטות קטנים.
אני חושבת שהיום כבר כמעט כולם מקבלים, שגבר ואשה, בהכללה, חושבים אחרת. לא יותר או פחות טוב. פשוט אחרת. אם בתא משפחתי מסוים, מרגישים שיותר מתאים לגבר להיות בתפקיד מטפל עיקרי, אני האחרונה שאתנגד. להיפך.
אבל בדרך כלל זה לא קורה, והיום אני מאמינה שזה לא רק התניה תרבותית.
לגבי מטפלת - אני יכולה רק להזכר בדברי מטפלות ששמעתי, לאחר שהיה להן ילד משלהן. כולן מספרות שזה משהו אחר לגמרי. הן יכולות לאהוב את הילד המטופל אצלן "הכי בעולם" אבל הרגש לילד שלהן, הוא שונה, רמת הקשב שונה וגם רמת האחריות ושיקול הדעת (כשאני מטפלת בילד של מישהו אחר, אני בסך הכל פועלת באופן שיתאים לתפיסת עולמו, ולכן אעיז פחות להשתנות).
אני לא פוסלת מטפלת לחלק מהיום (אם כי, מטעמים פרקטיים, אני חושבת שאם זה לא הורה, אז עדיף קבוצה קטנה ושתי מטפלות לפחות) אבל חייב, לדעתי, להשאר פרק זמן משמעותי (שאני בכוונה לא מגדירה את משכו) עם ההורה.
בנוסף ישנו הרגש של ההורה - לא רק בשביל הילדים, גם בשביל עצמי, אני רוצה להיות עם הילדים שלי כמה שעות כל יום. כמה בדיוק, זה עניין אישי.
עד שילדתי, האמנתי כמוך, שאין שום הבדל (מלבד נושא ההנקה) בין אבא לאמא, בהנחה ששניהם אוהבים ונותנים.
אחרי הלידה, הבנתי, שיש הבדל איכותי (סוג, לא ציון) בין מה שאמא נותנת לבין מה שאבא נותן. הילד, בעולם האידאלי, צריך משניהם, אבל החשיבות של ה"צד הנשי" גדולה יותר בשנים הראשונות. נכון שיש כאן הכללה, ויתכן אב שהוא יותר אמהי מאם, אבל עצם הגדרת התפקיד כאמהי, מראה את הכלל.
אני לא יודעת אם זה ביולוגי, בגלל ההריון, הלידה וההנקה (אני מקווה שאתה מסכים איתי שאמא מניקה יותר טוב מאבא, ושעדיף שהתינוק ינק מאימו מאשר יואכל ע"י אביו) עם כל ההורמונים והשינויים הפיזיים שמשולבים בתהליך, אבל גיליתי שיש הבדל.
אנחנו באים ממקום שיוויוני. אבא עשה הכל מהרגע הראשון, בהתחלה אפילו יותר טוב ובקלות מאמא. אבל הוא עושה את הדברים באופן שונה. הקשר הוא פחות רגשי, פחות מקבל, פחות טוטאלי, פחות אמהי. יש חשיבות רבה גם לקשר הזה, אני לרגע לא מזלזלת. הוא עונה על צרכים אחרים של הילד, ובמידה רבה מאזן, אבל סוג הקשר האמהי, אפילו אם הוא ניתן ע"י גבר, הוא המתאים יותר, כדומיננטי, לא כבלעדי, לתינוקות ופעוטות קטנים.
אני חושבת שהיום כבר כמעט כולם מקבלים, שגבר ואשה, בהכללה, חושבים אחרת. לא יותר או פחות טוב. פשוט אחרת. אם בתא משפחתי מסוים, מרגישים שיותר מתאים לגבר להיות בתפקיד מטפל עיקרי, אני האחרונה שאתנגד. להיפך.
אבל בדרך כלל זה לא קורה, והיום אני מאמינה שזה לא רק התניה תרבותית.
לגבי מטפלת - אני יכולה רק להזכר בדברי מטפלות ששמעתי, לאחר שהיה להן ילד משלהן. כולן מספרות שזה משהו אחר לגמרי. הן יכולות לאהוב את הילד המטופל אצלן "הכי בעולם" אבל הרגש לילד שלהן, הוא שונה, רמת הקשב שונה וגם רמת האחריות ושיקול הדעת (כשאני מטפלת בילד של מישהו אחר, אני בסך הכל פועלת באופן שיתאים לתפיסת עולמו, ולכן אעיז פחות להשתנות).
אני לא פוסלת מטפלת לחלק מהיום (אם כי, מטעמים פרקטיים, אני חושבת שאם זה לא הורה, אז עדיף קבוצה קטנה ושתי מטפלות לפחות) אבל חייב, לדעתי, להשאר פרק זמן משמעותי (שאני בכוונה לא מגדירה את משכו) עם ההורה.
בנוסף ישנו הרגש של ההורה - לא רק בשביל הילדים, גם בשביל עצמי, אני רוצה להיות עם הילדים שלי כמה שעות כל יום. כמה בדיוק, זה עניין אישי.
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות