לנו אחרי הלידה חמותי כל הזמן היתה אומרת " תמיד אתם חייבים להיות אחרים מכולם". (נחשו לבד את הטון:-) )
אני דווקא בכלל לא אוהבת להיות אחרת מכולם אבל מתפלק לי לפעמים בדברים כמו להניק את הילדה שלי הרבה זמן ולא לתת לה לאכול רעל בכמויות ולא לתת אותה לכל אחד שיחזיק אותה וכאלה. ובכלל לא הרגשתי אחרת מכולם כי כאן בבאופן כולם היו ככה :-)

[u]הרגשת המיוחדות לא חשובה לי יותר ממה שהיה חשוב לי ששאר האוכלוסיה דווקא הייתה מתנהגת וחושבת כמוני בהרבה דברים.[/u]
פששש... אכן, מצטרפת!

[u]או שאולי בעצם אני מלה אותם כדי להיות [po]דווקא אחרת[/po] בבאופן?[/u] |אוף|
D-:

הגעתי למסקנה שזה שאני שונה בהרבה דברים, זה ממש לא בשביל לעשות דווקא. ולא [b]כדי[/b] להיות מיוחדת.
אלא זה כי אני מחפשת את מה שאני מאמינה בו.

אבל [b]בדיעבד[/b] מאוד נעים לי להרגיש מיוחדת.
ואני פשוט [b]יודעת[/b] שאני מיוחדת כך או אחרת. ולא בגלל דבר ספציפי כזה או אחר שאני עושה.

*************

יחד עם זה, כשאני חושבת על זה, הרגשת המיוחדות לא חשובה לי יותר ממה שהיה חשוב לי ששאר האוכלוסיה דווקא הייתה מתנהגת וחושבת כמוני בהרבה דברים.
כלומר, הייתי מעדיפה לוותר על ה'מיוחדות' לכאורה שלי, ולראות יותר אנשים אכפתיים כלפי אקולוגיה, יותר אנשים שמאמינים בחינוך ביתי, יותר אנשים שמעזים לבטא את עצמם.
הייתי מעדיפה לחיות בחברה כזאת, למרות ששם אולי לא הייתי מיוחדת.

הייתי מעדיפה דווקא שדברים כאלה לא היו נראים 'אחרים', 'שונים', 'מוזרים', 'מיוחדים' בעיני החברה. אלא הדברים הכי טבעיים !

*************

ואחרי מחשבה כזאת, באה לי טירדה: 'אז מה, אם כולם היו משתנים כמו שאת רוצה, אז כבר לא היית מיוחדת. איך היית יכולה לחיות עם זה?'

והתשובה שעניתי לי:
גם אם זה מה שהיה קורה, וכל החברה סביבי הייתה משתנה כפי שכתבתי, בכל מקרה לא נראה לי הגיוני שלא אהיה מיוחדת.
כי המיוחדות באמת לא מתבטאת בסממנים חיצוניים, אלא היא [b]פנימית[/b]. ויש אותה [b]לכל אחד[/b].
רק השאלה [b]אם מעזים לבטא אותה[/b].
וכל זמן שאני מעזה לבטא את המיוחדות שקיבלתי מאלוהים, אין כל חשש שיום אחד לא אהיה מיוחדת.

אז אל לי לדאוג.
ועדיף לי כן לשאוף עבור האנושות לצמיחה. זה לא על חשבון המיוחדות שלי ! :-)

*************

<זה היה סיכום של כל מיני הגיגים שהיו לי בעניין.>

טוב זה היה ממש נחמד לקרוא את [po]כמו כולם[/po] משתי בחינות:
[list=1]
[*] אי שם ב-2002 צפריר שפרון אשכרה יצא קצת מהאיפוס השנטי שלו :-D
[*] כבר אז היו תגובות "כאלה" כמו התקופה ההיא שהיתה כאן לפני איזו שנה בערך, של ארסיות יתר כלפי תועים שהתגלגלו לאתר :-D
[/list]
ותוך כדי קריאת הדך נזכרתי שבאמת אני מלה את בני, ככה שאני עדיין קצת [po]כמו כולם[/po]! איזה כיף! יש לי עמוד שדרה! איזו רווחה!
או שאולי בעצם אני מלה אותם כדי להיות [po]דווקא אחרת[/po] בבאופן?|אוף|

יש קצת דיון בנושא בדף [po]כמו כולם[/po] (למרות שזה בעצם דף בית אישי של מישהי..)

אה..... אני תיקנתי קודם את סלומון לסלמון בסתר.... תראו למעלה. :-)
לא חשוב, העיקר שיש כאלה ששוחים נגד הזרם. יישר כח....

חחח איזה קטע, דיברתי בטלפון עם בחור בשם סלומון :-) ו"התפלק" לי...

[u]"סלומון" (שוחה נגד הזרם )[/u]
הוא בטח התכוון לסלמון.

מזדהה... באחת העבודות שעבדתי בתור צעירה, הבוס היה קורא לי "סלמון" (שוחה נגד הזרם :-))
אני לא חושבת שאני עושה דברים כי אני רוצה להיות שונה, אלא ההיפך- אנשים אחרים עושים אחרת כי הם מפחדים להיות שונים... כשאני בוחרת (בכל תחום), אני נזהרת שלא לעשות דברים "דווקא" נגד הזרם, כי אז, איך להסביר, זה כאילו שאני עדיין נשלטת ע"י אחרים... וזה "מפספס" את כל המטרה...

אתמול דיברתי עם חברה מבי"ס - עניין של 15 שנה שלא נפגשנו וכיו"ב.
אז היא סיפרה ואני סיפרתי, ואז היא אמרה לי משהו בסגנון: "מאוד הגיוני לי מה שאת מספרת, כי תמיד עשית הכל אחרת ממה שכולם עשו". זה היה במשמעות של: "דווקא" וגם: "כדי להתבלט, להיות שונה".
אז קודם כל חשוב לי לומר שזה התקבל אצלי בכלל לא בכעס אלא בעניין (ולדעתי גם לא נאמר בעוקצנות אלא כעובדה), וזה עורר אצלי המון מחשבות: עד כמה הבחירות שלי בחיים הן מושכלות, ולא יריית החץ ואז סימון המטרה סביבו? כלומר, יש המון אמת במה שהיא אמרה, בדיעבד. עד עכשיו חשבתי שרוב ההחלטות החשובות בנוגע לחיי מתקבלות מאיזון כלשהו בין שני הגורמים הבאים:
[list=1]
[*] הפרעת שליטה
[*] נוחות/עצלנות
[/list]
ובדיעבד ולאחר מכן, אני מוצאת גם המון צידוקים לבחירה שלי (כמו שכל אחד אחר מוצא לשלו ברוב המקרים).
לדומגא: חינוך ביתי. כאן זה המון "הפרעת שליטה", קצת "נוחות עצלנות" (כי אין לי שום מוטיבציה להיות פקידה אפרורית, ולאור האפשרויות שעמדו בפני בתחילת האימהות שלי, זו היתה האופציה הריאלית), ובדיעבד גם לימוד והצדקה של הנושא. אבל עכשיו היא האירה לי עוד גורם שלא הייתי ערה לו: להיות שונה. וואלה. אני בהחלט הטיפוס השליח - מפשפשת תינוקות בציבור ומשווקת בשמחה לשואלים את הרעיון שאפשר [po]לגדל ילדים בלי חיתולים[/po], מניקה בציבור, מספרת חופשי על לידת הבית שלי, וכו' וכו'. לא מאלה שסוגרים בחיוך ותשובה קצרה את הדיון, אלא מאלה שמזמינים דיון ארוך ומהנה בנושא.
לאחרונה קראתי שבניסויים ניתן לגרום לאדם לעשות משהו (נגיד לצחוק בקול רם) ע"י פניה למח שלו במהירות כזו שלא תיקלט על ידו במודע, ולאחר מעשה כשהוא נשאל מדוע עשה זאת, הוא ימציא צידוק כלשהו למעשהו ("מה, הייתם נורא מצחיקים עם הרצינות הזו שלכם"). אז אולי גם אצלי זה ככה? ומה זה באמת חשוב? והאם זה [po]דף נבירה עצמית[/po]? כי אני לא כל כך הבנתי את ההגדרה של התיוג הזה. ואיך זה אצלכם? אנא נחמו אותי!
(ואם יש כבר דף בנושא - אנא הפנו אותי)