טיקי טיקי קוץ - ברבאקונץ
<לא ככה?>
בארץ לא שידרו אותם במסגרת טלאפלא?
האמת, לא חיבבתי אותם במיוחד. החרידה אותי המורפוזה שלהם לכל מיני חפצים בעלי עיניים. פריקי לחלוטין.
בכלל, זוכרים את השיר האלמותי (איך לעזאזל מחסלים אותו?) של ציפי שביט על ברבאבא? מה בדיוק אמורים ילדים לעשות עם המסרים הסותרים שבו? הנה ראו - בבית הראשון הושר כך:
_..אך בגלל שהיתה לו צורה משונה צחקו עליו כל הילדים.
הם קראו לו בלון מנופח ותמיד לעגו לו כולם
בגלל זה הסתובב כה עצוב ומסכן בלי חבר וידיד בעול-א-א-אם"_
או.קי. עד כאן ילד שמנמן, שחוטף מכות מהחבר'ה בגן, ולכן טיפוס מתבודד, נכון? או, שאז בא הפזמון:
"אין כמוך בעולם. אוהבים אותך כולם"
אה? כולם? כ-ו-ל-ם? לא לפני רגע סיפרו לנו שאין לו ידיד בעולם? אז נניח שבסוף הוא מוצא את ברבאמא, ונולדים להם אי אלו צאצאים (חמישה? שבעה?), אז זה שישה (או לכל היותר שמונה) חברים מול כל שאר העולם, לא? אז איך נהיה כולם?
בקיצור - אנחנו זה לא כולם!
<נועה, רק אנא אל תלשיני עלי לנורי-אל. לחרב זכרונות ילדות של מבוגרים זה ענין אחד, אבל להתעסק עם גיבורם של פעוטות זה ענין אחר לגמרי>
<אם זה מנחם אותך, גיבורו הבלתי מעורר של בני הוא
בוב הבנאי , ותראי מה חושבים עליו...>
<אה, רגע, יש גם את סימבה. אסור להתעסק עם סימבה!>