על ידי בשמת_א* » 30 מאי 2005, 01:26
אוי, חמודה, את כל כך צעירה!!!!!!!!!!! ואני כבר חשבתי שאת מדברת על גיל מבוגר...
בתור אחת שהתחילה ללדת בגיל "מבוגר", ולא בגלל שרציתי אלא בגלל שלקח לי זמן למצוא את אהבת חיי וכו' וכו', אני יכולה להגיד לך: תעזבי. המידע שאת מחפשת לא נמצא בסטאטיסטיקות. אין להן שום משמעות.
לא משתיקים כלום, אבל אין מידע חד משמעי. בהחלט יש במחקרים תמיכה להנחה, שהגיל שלך מצויין ללידת ילדים.
אבל יש גם חילוקי דיעות לגבי גילאי 35 פלוס. תלוי מי מימן את המחקר, ומה הוא מנסה להוכיח (האם הוא מנסה לעודד נשים להרות בגיל צעיר יותר ולא לדחות את לידת הילדים באופן מתוכנן? האם הוא מנסה לעודד נשים מבוגרות שיש להן בהחלט סיכוי טוב ללדת ושלא ידאגו כל כך או יוותרו מראש?).
המידע שאת צריכה נמצא בזוגיות.
הגיל הצעיר של בעלך הוא לא העניין. העניין הוא כן, זה שהוא לא מרגיש מוכן להיות אבא.
על זה הייתי ממליצה לדבר בייעוץ זוגי: את מוכנה כבר, והוא לא.
שאשה בת 26 שרוצה ילדים תחכה לגיל 40 כדי שבן זוגה יהיה מוכן ורק אז תתחיל - נשמע לי מטורף במידה קיצונית.
האם דיברת איתו בגלוי? בלי סטאטיסטיקות ובלי "להוכיח" ובלי "מי צודק", פשוט - אני מרגישה בשלה היום להיות אמא. אני מעוניינת בילדים, מעוניינת באמהות, רוצה להשקיע בילדים שלי ויודעת שאזדקק לכוח פיזי שיש לי עכשיו, ולא בטוח שיהיה לי כל כך עוד כמה שנים (תאמיני לי, הכוח שיש בגיל 26 לעשות "משמרת לילה" עם תינוק גדול יותר מהכוח שיש בגיל 36... אם כי מחקרים מראים שבגיל 36 יש יותר סבלנות, סטאטיסטית, להתשה הזאת (-: ).
מדוע אתה לא מעוניין כרגע? האם אתה חושב שבעוד שנה תהיה בשל יותר? האם היית רוצה קצת יותר זמן בזוגיות? האם אתה חושש להיות אבא לא מספיק טוב? (אלה אולי הדאגות שלו, כמובן לא מציעה לנסח את השאלות שלך בצורה כל כך בוטה, אני רק נותנת לך רעיונות לגישוש)
אני מכירה זוג ש"פתח" דיון כזה בדיוק, והתברר שבן הזוג היה מלא פחד שהוא יהיה אבא גרוע כמו אבא שלו. אילולא פתחו את העניין והלכו גם לייעוץ זוגי אצל יועצת חכמה, הם היו עלולים להתקע עם זה עוד עשר שנים. כי הוא לא הבין שאלה פחדים שצריך להתמודד איתם, הוא פשוט דחה ודחה ודחה (קודם "אין לנו כסף להביא ילדים", אחר כך "אין לנו בית", אחרי שכל זה נפתר אז היה עוד "תירוץ"...). אז בייעוץ עלה שמדובר בפחדים שלו מלהיות אבא, ודנו בזה, והוא קיבל תמיכה, ורעיונות לגבי כל הדברים שעלו בהקשר הזה (מה יהיה אם... ומה יהיה אם... ), ולקח כמה חודשים אבל זוגתו נתנה לו את הזמן הזה לעכל את התהליך ואת התובנות, ועשתה מצדה עבודה לנסות "לשחרר" את הלחץ שלה "נו כבר ילדים עכשיו", והוא באמת עבר שינוי ונעשה בשל לילד והסכים.
אוי, חמודה, את כל כך צעירה!!!!!!!!!!! ואני כבר חשבתי שאת מדברת על גיל מבוגר...
בתור אחת שהתחילה ללדת בגיל "מבוגר", ולא בגלל שרציתי אלא בגלל שלקח לי זמן למצוא את אהבת חיי וכו' וכו', אני יכולה להגיד לך: תעזבי. המידע שאת מחפשת לא נמצא בסטאטיסטיקות. אין להן שום משמעות.
לא משתיקים כלום, אבל אין מידע חד משמעי. בהחלט יש במחקרים תמיכה להנחה, שהגיל שלך מצויין ללידת ילדים.
אבל יש גם חילוקי דיעות לגבי גילאי 35 פלוס. תלוי מי מימן את המחקר, ומה הוא מנסה להוכיח (האם הוא מנסה לעודד נשים להרות בגיל צעיר יותר ולא לדחות את לידת הילדים באופן מתוכנן? האם הוא מנסה לעודד נשים מבוגרות שיש להן בהחלט סיכוי טוב ללדת ושלא ידאגו כל כך או יוותרו מראש?).
המידע שאת צריכה נמצא בזוגיות.
הגיל הצעיר של בעלך הוא לא העניין. העניין הוא כן, זה שהוא לא מרגיש מוכן להיות אבא.
על זה הייתי ממליצה לדבר בייעוץ זוגי: את מוכנה כבר, והוא לא.
שאשה בת 26 שרוצה ילדים תחכה לגיל 40 כדי שבן זוגה יהיה מוכן ורק אז תתחיל - נשמע לי מטורף במידה קיצונית.
האם דיברת איתו בגלוי? בלי סטאטיסטיקות ובלי "להוכיח" ובלי "מי צודק", פשוט - אני מרגישה בשלה היום להיות אמא. אני מעוניינת בילדים, מעוניינת באמהות, רוצה להשקיע בילדים שלי ויודעת שאזדקק לכוח פיזי שיש לי עכשיו, ולא בטוח שיהיה לי כל כך עוד כמה שנים (תאמיני לי, הכוח שיש בגיל 26 לעשות "משמרת לילה" עם תינוק גדול יותר מהכוח שיש בגיל 36... אם כי מחקרים מראים שבגיל 36 יש יותר סבלנות, סטאטיסטית, להתשה הזאת (-: ).
מדוע אתה לא מעוניין כרגע? האם אתה חושב שבעוד שנה תהיה בשל יותר? האם היית רוצה קצת יותר זמן בזוגיות? האם אתה חושש להיות אבא לא מספיק טוב? (אלה אולי הדאגות שלו, כמובן לא מציעה לנסח את השאלות שלך בצורה כל כך בוטה, אני רק נותנת לך רעיונות לגישוש)
אני מכירה זוג ש"פתח" דיון כזה בדיוק, והתברר שבן הזוג היה מלא פחד שהוא יהיה אבא גרוע כמו אבא שלו. אילולא פתחו את העניין והלכו גם לייעוץ זוגי אצל יועצת חכמה, הם היו עלולים להתקע עם זה עוד עשר שנים. כי הוא לא הבין שאלה פחדים שצריך להתמודד איתם, הוא פשוט דחה ודחה ודחה (קודם "אין לנו כסף להביא ילדים", אחר כך "אין לנו בית", אחרי שכל זה נפתר אז היה עוד "תירוץ"...). אז בייעוץ עלה שמדובר בפחדים שלו מלהיות אבא, ודנו בזה, והוא קיבל תמיכה, ורעיונות לגבי כל הדברים שעלו בהקשר הזה (מה יהיה אם... ומה יהיה אם... ), ולקח כמה חודשים אבל זוגתו נתנה לו את הזמן הזה לעכל את התהליך ואת התובנות, ועשתה מצדה עבודה לנסות "לשחרר" את הלחץ שלה "נו כבר ילדים עכשיו", והוא באמת עבר שינוי ונעשה בשל לילד והסכים.