אני אישית לא בעד "לצרוב להם חוויה קשה". אצלי הילדים לא נמשכו מעולם לעשן, זה גם לא סביר, כי הם גדלו במשפחה לא מעשנת (כל המשפחה המורחבת משני הצדדים), לא נעים לאף אחד מאיתנו להיות ליד הדבר המסריח והמגעיל הזה, מה שקורה לנו לפעמים בחו"ל במקומות שמעשנים בהם.

לגבי אלכוהול, נדמה לי שלפני שנה-שנתיים הבת שלי והחברים שלה החליטו ללכת לפאב כדי לראות מה זה P-: (כולם היו כבר אחרי צבא או בסוף הצבא, שתקבלו פרופורציה לגבי הגיל). חזרו עם רשמים של חוויה אנתרופולוגית חד פעמית מעניינת P-:
הבן שלי טוען שהוא אוהב אלכוהול, שזה טעים לו (בניגוד לאמא שלו). אבל זה נשאר בגדר הצהרה תיאורטית בחיים הרגילים.

סמים למיניהם מאוד רחוקים מאיתנו, אבל הילדים שלי כן נחשפו לקנאביס רפואי בגלל הסרטן שלי. כי כן ניסיתי קנאביס, במיצוי ובאידוי. בעיקרון, אפשר לומר שנחשפו לחוויה קשה שלי... לא היה שום כיף, היה בעיקר לא נעים, מדכא ואיכסי. הקנאביס לא עזר עם שום דבר בסרטן שלי. גם לא הגביר תיאבון (די חיסל לי אותו, ירדתי 10 קילו בגללו), לא הקל על כאבים (אפס השפעה) ולא רק שלא הקטין את הגידולים אלא למעשה הם גדלו אחרי הטיפול (גם אם לא בטוח שכתוצאה ישירה מהקנאביס עצמו).

לעומת זאת, גם אני וגם הילדים שלי חובבי שוקולד. שוקולד הוא בהחלט חומר משנה תודעה (-:

לגבי עישון אני כבר עכשיו כשהילדים שלי רכים מאוד אני מבהירה להם שעישון זה דוחה ואיכס ומסריח אבל לא האישיות שזה לא יהפוך סוג של דגל ויתהפך עליי בתקופת המרד, אלא כעובדה, לא יושבים ליד איש מעשן כי זה מגעיל וכו. מספיק אנשים מאבדים את חייהם בגלל החרא הזה וכן חושבת שכדאי לחלחל לקטנטנים שזה רעל. אני גם אתן להם להתנסות כשקצת יגדלו לידי פעם אחת כדי שישתנקו וייגעלו עמוקות מהטען והריח, כדי לצרוב להם חוויה קשה מהדבר הזה.
לא שותפה בכלל לחופשיות בענייני עישון. לא של ניקוטין בוודאי וגם לא כל השאר.
לגבי אלכוהול זה בדרכ מושפע מהסביבה המשפחה וכו'. לשמחתי אצלנו בבית לא שותים כמעט בכלל רק קידוש ולי אין אפילו כוסות יין בבית.
מצד שני אני חיה על ממתקים משקאות מתוקים והרבה חטיפים וזה בהחלט עובר אליהם לצערי אבל מנסה להילחם בזה.

רק אומרת שבסופו של יום למשפחה כן יש יכולת השפעה מכרעת על העתיד ושווה להתחיל בגיל קטן ולא בגיל ההתבגרות כדי שכשתהיה להם יכולת בחירה היא תנותב למקומות הרצויים.

מעניין מאוד.

אצלנו יש שני מתבגרים צעירים (14,5, 12) וילדה (9). אני הייתי מאוד בגישה של לשמור אותנו הרחק מממתקים, מסיגריות, ממכשירים חכמים, בקיצור מרעלי הציוויליזציה.
האבא החכם שלהם, יקירי, עזר לי למתן. מגיל צעיר בארוחות חגיגיות או חברתיות הם טועמים מהאלכוהול שהמבוגרים שותים (אצלנו לא שותים הרבה, ורק האורחים מעשנים, על המרפסת).

אני רואה מה זה עושה לילדים- הם מרגישים חלק מכולם. הם מרגישים גאווה ושמחה על שרואים אותם ומתחשבים בהם. מצד שני הם מרגישים הודיה על כך שאנחנו שומרים עליהם (הם שותים רק טיפונת, שלוקיקון). גם ככה אנחנו בעד לטעום הרבה דברים. ככה האלכוהול נשאר ׳עוד דבר לטעום׳ שגם ככה טועמים, ולא ׳מים גנובים ימתקו׳.

כמה מחשבות בעקבות השיחה

• האנשים הבוגרים שהשתתפו במעגל שיתפו בכל קשת ההתנסויות, מחוסר שימוש מוחלט, למעט שתיית יין או בירה פה ושם, ועד לשימוש תכוף במהלך החיים. אנשים גם שתפו בפגיעות שנפגעו בנסיבות של עישון/שתיה, בין אם פגיעה נקודתית או פגיעה רחבה יותר בחיים וכן בדרכים להחלמה מפגיעות אלו.

• היתה הסכמה גורפת לכך שרצוי לדחות ככל שאפשר שימוש במריחואנה עד לאחרי השלמת ההתבגרות. (יתכן שמי שחשב אחרת לא הביע את דעתו)

• קיימים הבדלים בין מנהגי שתיית אלכוהול בתוך המשפחה – שתיית יין בעיקר, לבין שתיה בנסיבות חברתיות למטרת השתכרות.

• היתה הסכמה לכך שטוב שבני נוער ישהו במרחב בו יש אנשים מבוגרים שרואים אותם, אכפת להם תוך כבוד לאוטונומיה שנדרשת בשלב החיים הזה. שאלה שנשאלה בקשר לכך הוא מה תפקידם של המבוגרים לגבי ילדים שאינם ילדיהם.

• במפגש בפארק הירדן הרבה מבוגרים נוהגים לעשן ולשתות. עלתה השאלה מה הגבולות המתאימים בתוך נסיבות כאלה. אחת התשובות היתה שאדם בוגר אינו מעביר סיגריה לנער/ה שאינו בנו או ביתו.

• ניכר היה מהשיחה שבני הנוער קשובים ורוצים לשמוע מה יש להוריהם ובוגרים אחרים להגיד.

• היתה הסכמה על כך שכדאי וראוי להמשיך לשוחח בעניין זה, וכן בנושאים של מיניות. (זאת מסקנה שנוגעת כבר לשנה הבאה.)

גם אני אשמח לשמוע עוד. לא הייתי במעגל.

אורנה, איזה כיף למצוא אותך שוב כאן!
כיוון שלא הייתי בפארק הירדן הייתי שמחה לשמוע קצת יותר על התוכן של השיחות. קצת מעורפל לי מדי לשמוע "הוסקו מסקנות" או "הועלו בעיות" בלי לשמוע - אילו בעיות? אילו מסקנות?

הנה חזרתי לכאן, במובן מסויים הביתה.
כאן דנו בעבר בנושאים של גידול תינוקות ופעוטות, כאן למדנו ביחד על למידה בגילאים מתקדמים יותר.
והנה אני חוזרת לכאן לדבר על סוגיות הקשורות לבני נוער.
בפארק הירדן קיימנו השנה מעגל בנושא בני נוער וחומרים משני תודעה בהשתתפות ילדים, בני נוער ומבוגרים, מתוך רצון ליצור שיחה פתוחה בסוגיה בה בני נוער מתנסים לראשונה, והוריהם כבר למודי נסיון.
בעקבות השיחה המשותפת עלה הנושא לדיון וברור גם בשיחות פרטיות ובמעגלים מצומצמים יותר.
מתוך כך שעלה נושא זה לדיבור פתוח הוסקו מסקנות שונות, הועלו בעיות שלא הובנו קודם לכן, אצלנו, המבוגרים. אני מניחה שגם בין בני הנוער לבין עצמם משהו נפתח.
כמו בנושאים רבים אחרים, אני חושבת שעלינו, "קהילת באופן טבעי" (היש כזאת?) למצוא דרך אחרת ממה שנהוג, לתמוך בילדינו בהתבגרותם. ועלינו לחפש ולמצוא את הדרך לעשות זאת מתוך פתיחות, כבוד הדדי לדעות ורעיונות שונים, תוך שימוש בכלי שמשמש אותנו בכל הסוגיות האחרות – שיחה פתוחה בהשתתפות כל מי שמרגיש קשור אליה.
אני מזמינה את כל מי שמעוניין, לתרום את חלקו בשיח הזה.