קוראת, הרבה מידע מעניין זורם בין השורות...
אצלנו - התחלנו רק היום, ובעלי "בעקרון - מסכים לרעיון".
בפועל - ימים יגידו...

[u]שעיקר הפשפושים זה לזהות את הצורך, לא להחזיק מעל הסיר. (מה שנכון).[/u]
עלית פה על משהו...

[u]אני בטוחה שעם הזמן יהיו יותר סיטואציות שבהן לא יהיה לו מנוס מלפשפש אם הוא לא ירצה להירטב[/u]
אחת ה'בעיות' היא שממש לא איכפת לו להירטב. הוא כל כך לאמתרגש מזה, שאם האפרוח משתין עליו / על המיטה הוא לא יזיז אותו אפילו, כדי לתת לו לעשות בשקט (-:

[u]שעיקר הפשפושים זה לזהות את הצורך, לא להחזיק מעל הסיר. (מה שנכון).[/u]
לא רק P-:
דווקא לפעמים אחרי יום שבסופו מתחילה להסתמן "שביתה", הוא פתאום חוזר הביתה, עם אנרגיותיו המחודשות, והפשפש מפשפש איתו בנ-ח-ת.
אז גם זה משהו...
<וכמובן שזה נכון גם בכלל לתקשורת אם-עולל אחרי יום שוחק, כשאבא הגואל מגיח לפתע>
<מרגיעון: בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום>

[u]נראה לי שלא רוצה לפשפש כי ניסה כמה פעמים ולא הצליח[/u]
וכמה מאתנו ניסו כמה פעמים ולא הצליחו? תזכירי לו שכל התינוקות "מסדרים" גם את האמהות שלהם בהתחלה, ולא מפשפשים או מפשפשים בדיוק כשחשבת שהוא לא צריך, או מחר, או אתמול, או ללא הודעה מוקדמת, ובלי ברירת קנס.

אני חושבת שהבעיה העיקרית של האבות (בהינתן שאין בעיה חמורה יותר, ובהינתן שיש להם בעיה בכלל) היא שהם מטבע הדברים מתחילים את הסיפור הזה קצת אחרינו, ואז הם משווים את עצמם אלינו, ומתבאסים שאנחנו מצליחות יותר. ואולי חושבים שזה עניין של כשרון אמהי מסתורי או משהו דומה. זה לא. זה זמן-תרגול נטו.

ומה שהכי עזר לי עם הבעל הפרטי שלי זה: לסתום את הפה עם סלוטייפ :-D
ולפשפש.
ולהשאיר את החיתול, כמובן. אז לא היתה [b]לו[/b] בעיה לא להיכנס לנושא, ולא הרגיש שיש עליו לחץ.
כי הוא התפעל מזה שאני עושה את זה, אבל בעצמו... היה מסויג.
פעם אחת כבר לא יכולתי להתאפק. אז אמרתי לו שאין לי שום הצדקה לומר מה שאני הולכת לומר, אבל בכל זאת הייתי רוצה שהוא יפשפש את הינוקא יותר, כי אז יהיה הרבה יותר קל להתנהל עם הפשפושים, ככה בחזית אחידה. שהייתי [b]מייחלת[/b] למצב כזה. אבל כמובן שאין לי שום זכות לדרוש או לצפות את זה ממנו, חלילה, הוא האבא, הוא סמכות הורית, והוא מחליט איך להיות עם הבן שלו, וכו' וכו' וכו'.

ואחר כך, כשהוא כבר פשפש (אחרי שאני צועקת לו "הוא צריך פיפי, נו") היתי אומרת לו שהוא הפשפשן הכי טוב בעולם.
והוא היה מכחיש כל קשר, וטוען שעיקר הפשפושים זה לזהות את הצורך, לא להחזיק מעל הסיר. (מה שנכון). אז הייתי אומרת לו "אז מה? אתה פשפשן נפלא וזהו זה". והייתי מתכוונת לזה. לך תתווכח עם היגיון של נשים!

ושלשום הוא היה אתו לבד קצת יותר זמן מהרגיל, ו...פשפש ופשפש ופשפש. וממש התחיל להתלהב :-)

מה זה אחרים- כל המשפחה משתלבת, רבים מי ילך לפשפש אותו! (בבקשה! אני רוצה לפשפש אותו!) מה זה כיף.. ולחשוב שהכל הגיע מרגע שאני החלטתי שאני לא מחתלת אותו אצל ההורים. לפני כן הם היו בהיסטריה שלא ישתין עליהם.. והיום אני שומעת את אמא שלי מסבירה שאין לפיפי שלו בכלל ריח, היא הרי יודעת כי הוא עשה לה פיפי על המכנסיים (-:) זה מאוד עוזר כי כשאני אצל ההורים שלי אני מרגישה מנוחה אמיתית..
והשבוע חמי נכנס למקלחת בדיוק כשפישפשנו בכיור, וכמעט התעלף לראות את הקשת.. 'את זה עוד לא ראיתי!!' ואיך את יודעת שהוא צריך? וכו' וכו'. ממש התרשם... (ואני עוד חשבתי שאחרי הלידה בבית אני כבר לא מסוגלת להפתיע אותם D-:)

אנחנו מפשפשים בכיור/ בחוץ. בסיר רק בבוקר, אבל לא הולך בינתיים.
כשהאיש מופיע באמצע פשפוש, האפרוח מפסיק ומסתובב אל אבא שלו.. זה קורה גם בהנקה/ חצי שינה וכו'.

בשמת,
[u]הוא לא צריך גם את האכזבה שלך שאין לך שותף לפישפושים. הוא צריך אמונה ביכולתו, בלי שום טיפים[/u]
תודה, איך לא חשבתי על זה..

פלפלת, אני עם בשמת.
אולי כשתהיה הצלחה עם הסיר, תוכלי לפשפש את התינוק ממש ליד אבא, ואז הוא יהיה חלק מהתמונה ועם הזמן גם התינוק יתרגל שהוא שם ויהיה קל יותר.
בינתיים תמשיכי לפרגן לו על איתור האיתותים. אני בטוחה שעם הזמן יהיו יותר סיטואציות שבהן לא יהיה לו מנוס מלפשפש אם הוא לא ירצה להירטב.
(גם הבת שלי משביתה את הסיר בחצי מהמקרים בזמן האחרון. אולי לא נוח לו בתנוחה שבסיר?)

[u]סתם מבאס אותי כי למרות שאני עם הילד 99% מהיום, עדיין נחמד אם אבא שלו יוכל לפשפש אותו מפעם לפעם.[/u]
לבי איתך! אבל אין מה לעשות. זה צריך לבוא מאבא. כנראה תצטרכי סבלנות.
אני מרגישה שלאבא אין אומץ, והתפתחה תחושת כישלון. אז לעזוב אותו. הוא לא צריך גם את האכזבה שלך שאין לך שותף לפישפושים. הוא צריך אמונה ביכולתו, בלי שום טיפים. פשוט, הערכה ואהבה וכבוד ויקר מאשתו, אמונה חזקה ש"יש לו את זה" ושכשהוא באמת ירצה אז לא תהיה לו בעיה.
לעומת זאת, כל הכבוד שיש גם אחרים בתמונה! אני מתרשמת!

הוא דווקא קולט סימונים, ואז זה: מאמי, בואי הוא צריך פיפי/ קקי. וגם צודק בדרך כלל.
נראה לי שלא רוצה לפשפש כי ניסה כמה פעמים ולא הצליח. הקטן ישר נשכב אחורה, ומתחיל לצחוק לאבא שלו (איך שהוא רואה אותו זה שעת משחק ושיגועים.. ). האיש התייאש והחליט: הוא לא מפשפש איתי.
שניהם יחד זו אווירת פאן, בקיצור.
סתם מבאס אותי כי למרות שאני עם הילד 99% מהיום, עדיין נחמד אם אבא שלו יוכל לפשפש אותו מפעם לפעם.

[u]האיש לא מצליח לפשפש אותו[/u]
יש לך עוד נתונים?
הוא לא קולט סימנים? לא מצליח לנחש? לא רוצה לפשפש או מפשפש באי רצון? התינוק ממאן להתפשפש איתו? הוא בוכה ומתפתל? הוא בוהה בשיעמום? משחק? משפריץ לו?
בקיצור, מה זאת אומרת [u]לא מצליח[/u] ?

תני מידע, ננסה לעזור
(-:

א. האיש לא מצליח לפשפש אותו. אפשר טיפים? (כל אחד אחר מצליח, כולל דודים וסבים וסבתות)

בתאריך 11.4.2007 היה לי כאן בדף (תסתכלו למעלה) תהיות לגבי הבלי חיתולים ובזכות התמיכה של בשמת -מאד עזר לי מה שהיא כתבה לי (תודה בשמת-מקוה שאת קוראת@}@}@}) החלטתי להוריד את הרב פעמי לגמרי ובמקביל לשחרר את הבנזוג מהציפיות שלי שישתף פעולה. הורדתי חיתול (כבר שנה שהיא בלי חיתול לגמרי. אפילו בטיסות מאד ארוכות...) והורדתי ציפיות.
בהתחלה רק אני קמתי לפשפש אותה בלילה או להחליף לה בגדים אם לא הצלחתי להתעורר...וגם ביום זה היה החלק שלי.
לאט לאט חל שינוי. לא יודעת בדיוק מתי ואיך אבל עכשיו הוא שותף מלא לעניין. גם ביום וגם בלילה. נהנה מאד וגם הפך למפשפש מקצועי-לפעמים קולט אותה יותר טוב ממני...
לפני כמה ימים פתאום נזכרתי איך הוא התנגד בהתחלה והאשים אותי שאני מקשה על החיים ושאני סתם קיצונית...שאלתי אותו איך הוא מרגיש לגבי זה עכשיו ואם בראיה לאחור עדיין חושב שזה "סתם מקשה על החיים"...הוא אמר שהוא מאד שמח שהקטנה בלי חיתולים ושזה מאד קל!! (היום זה באמת קל!! אפילו שיש לפעמים פספוסים-זה עדיין קל! ובטח יותר קל מלכבס ולתלות חיתולים רב פעמיים כמו שהיה עם הבכור...)
סתם, רציתי לשתף....@}
--
הדיון הזה הועבר מ [po]בלי חיתולים גם בלילה[/po]

אוף גזרת האבא היא נושא קשה... עם הבכור הוא לא ממש התקרב אליו עד גיל שנה וחצי, עד שהפצפון ידע לדבר קצת ואפשר היה לעשות איתו דברים כיפיים (להשתולל בעיקר). זה לא היה קל. בהתחלה זה די קל לשחרר אותו כי הוא רק יונק, ישן, בוכה (ו"רק" אמא יודעת מה הוא רוצה) וממלא חיתולים אבל הוא הצהיר שהחלפת חיתולים היא בגדר אם אין ברירה אחרת, אז זהו, אחר כך כשהקטן גדל קצת והתחיל מוצקים-מלכלך וצריך סבלנות, אין מצב... היום הבכור בן שנתיים וחצי ולא מוכן שאבא יעשה איתו שום דבר שהוא לא השתוללות. בגדים, אוכל, מקלחת, כל דבר שצריך לעשות זה רק אמא ואמא ואמא. לא מזמן נולד האח. אנחנו מתנסים בבלי חיתולים. אם זה היה תלוי באבא גם הגדול היה עדיין עם חיתול כי זה קל אבל הוא מאוד מעריך את העובדה שהורדתי לו את החיתול מוקדם מאוד (8 חודשים) ושזה הצליח לי. לו לא היתה יד בדבר ורק היום כשהגדול כבר יודע להגיד להביא ולהוריד מכנסיים לבד הוא מוכן לעזור בתחום והילד מוכן שהוא יעזור לו לנגב את הטוסיק (לפחות את זה). אז הפצפון החדש בלי חיתול רוב היום, גם ככה הוא לא עושה חיתולים אז מה זה משנה לו? אבל כל העניין נותן לו לגיטימציה לא לגעת בתינוק עוד יותר כי הוא מפחד שהוא יפספס עליו (מה שתמיד קורה). לא, אין לי ציפיות שהוא פתאום ידע לפשפש אותו או לקרוא את הסימנים שלו, אני תמיד נותנת לו חיתול בד לעטוף את עצמו כשהוא כבר מואיל בטובו לקחת את התינוק (ככה גם אני עושה כשלא מתאים לי להרטב) אבל או שהוא זז לו או שהוא בכל זאת מנסה לפשפש אותו בלי שום סימון מצד התינוק וללא סבלנות שגם יצא משהו וחוטף סילון ישר על הבגדים, אחר כך הוא כועס... אני בכלל לא מדברת על כך שהוא נכנס לפאניקה אם התינוק בוכה לו בידיים ואז התינוק בוכה עוד יותר... חושבת בכלל שאולי כדאי לי לפתוח דף תמיכה וקיטורים... זה ממש לא קל להיות אמא טריה לשלושה ילדים (שאחד מהם עבר את גיל 30 לפני כך וכך שנים...). אצלנו זה [po]בלי חיתולים בלי אבא[/po] וכשהילד הזה יגיע לגיל שנתיים הוא שוב יתבעס שהוא לא מוכן לעשות איתו כלום מצד אחד ולא זוכר בכלל שהוא היה תינוק מצד שני...

[po]יוטי לונדון[/po]
תודה, לא מכירה...רצה לבדוק את הקישור..
אני הסברתי לבן זוגי אבל עדיין - זה לא ממש מעניין אותו...מעדיף "להיות כמו כולם..."
בן זוגי גם לא מבלה הרבה במחשב אז את הזמן מחשב שיש לו הוא לא ישקיע במה שלא מעניין אותו...(למשל "בלי חיתולים..".p-:)
אבל מצד שני לפעמים כשאנחנו עם אנשים אני שומעת אותו מסביר להם על זה שהתינוקת בלי חיתולים...(מה שאני הסברתי לו וחשבתי שלא מקשיב ולא מתעניין...)d-:

[po]סירופ מייפל[/po]
אני לקחתי את מה שבשמת כתבה כאן ובאמת שיחררתי לגמרי את הבן זוג...השארתי לו חיתול אחד בחוץ (השאר במגירה כי הם לא בשימוש אבל אם הוא צריך הוא יודע איפה יש...) והכי חשוב שיחררתי כל ציפייה ממנו...
אז כשהוא איתה ועם הגדול בבית הוא עושה מה שבא לו ואני שותקת (גם בתוכי...) . לפעמים הוא שם חיתול ולפעמים אפילו מיוזמתו לוקח אותה לסיר...בלי שאני אגיד לו!! לפעמים יוצא לי להגיד משהו כמו "היא צריכה פיפי אולי..." אבל זה יוצא בטבעיות בלי לחשוב על זה ואז אני ממשיכה בשלי וסומכת עליו שיעשה מה שהוא רואה לנכון...
בקיצור, גם כאן אני לומדת, כשמשחררים ואין ציפיות קורים ניסים...@} (אבל על תצפי...(-:

טליה, את זה את מכירה ? http://www.tommeetippee.co.uk/shop/browse/potty-training
זו טבעת פלסטיק עם "רגליים" בצדדים שיכולות להתקפל ושקיות מיוחדות שמתלבשות על זה. יענו, סיר מתקפל ליציאות מהבית, אולי זה יכול לעזור.

הצעה שיש לי, ממשהיא שגידלה ילדה אחת עם חיתולי בד וקיותה לגדל את ילדה השני (שנפטר) בלי חיתולים (כך שאין לי בכלל נסיון עם זה): הדרך בה רתמתי את בעלי למשימה היתה ע"י חומר קריאה מענין על זה, רובו נלקח מבאופן. הוא נדלק על זה כשהוא קרא שיש להם את יכולת ההתאפקות מובנית (ואנחנו הורסים להם את זה עם חיתולים) ושבאמת ניתן לעשות את זה. כשאני הסברתי לו הוא לא לקח את זה ברצינות, כשקרא באינטרנט זה נכנס יותר חזק.
רק הצעה שלי, לא מבטיחה שעל כל אחד זה יעבוד.

מוכר. בסופי שבוע הוא היה בחיתולים ואיתי לבד בפשפושים וקשב. ת'שמעי, זה פיצ'ר של אימהות, בעיקר. צריך להיות איתם 24 שעות ביממה בשביל לקלוט את הסימנים.

אם אתחיל לצטט מהדף יהיה כאן דף כפול.
בקצרה אכתוב שבעלי התחיל עם השיטה די בהתלהבות, אפילו אמא שלו קנתה פיילה לבית שלה.
אך עם כמה פעמים פיפי על הבדגים ירדה מאוד ההתלהבות ועכשיו זו התנגדות- והכל בחודש אחד.
כשהוא לבד אני כמובן מעדיפה שיהיה בלי חיתולים ( (-: ) אבל אני מבינה שאין לו שום יכולת תקשורתית ולכן כל פיפי יכול להיות עליו.

לא יודעת מה לעשות..
יש גם בעיה של מה קורה כששנינו בבית? אם אני רוצה להכין ארוחת ערב והוא משחק איתה או איתה (שלווה בת חודשיים) ועםהבן הגדול.
אני רוצה שהוא ינסה לפשפש אבל אני ממש חוטפת פרצופים ומצפונים, חבל"ז.

טוב היא מתעוררת...

(())
גם אני התחלתי בטיולים בסביבה הקרובה בלי חיתול, ולאט לאט התרחבתי.
בהצלחה!

אני משתמשת רק ברב פעמי. הבעיה שכשאנחנו יוצאים זה לפחות שעה וחצי-שעתיים לכל כיוון. אין לילד חברים שגרים יותר קרוב..ברכבות כאן אין שירותים וגם אין ממש פינה שקטה לפשפש..(אני בטוקיו..הרבה פעמים אין אפילו מקום לשבת..). אם הסימנים ממש ברורים אני יכולה לרדת מהרכבת אבל זה מעריך את הנסיעה שגם ככה לא תמיד קלה עם שני ילדים לבד. אני מניחה שאני משדרת ברכבת
[u]"תעשי בחיתול"[/u]p-: אבל עכשיו שאני מודעת לזה אשתדל לנהוג אחרת... אני שמחה ששאלתי כי בכלל לא הייתי מודעת לזה. תודה .
אני חסרת בטחון לצאת איתה במנשא בלי חיתול..נראה לי אולי להתחיל בטיולים בסביבה הקרובה וכשארגיש יותר בטחון אז לנסות ברכבת. יש לי המון פספוסים במשך היום..בבית אין לי בכלל בעיה עם זה אבל בחוץ זה קצת מלחיץ אותי..
תודה על העזרה!! והתמיכה!!

[u]שאלה למה אני צריכה תמיכה..אולי כי אני לגמרי לבד כאן..[/u]
טוב, אז פה יש לך תמיכה (())

[u]זה לא מעביר מסרים סותרים לתינוקת שכשהיא עם אבא היא עם רב פעמי?[/u]
כמו בכל הבדל בין אמא לאבא, הילדים לומדים מהר מאוד את ההבדלים. ואגב, אולי כשאיתך היא תהיה בלי חיתול בכלל, היא תלמד לבקש ממנו שייקח אותה לשירותים באופן שלא משתמע לשתי פנים. אני מניחה שאם היא תדרוש אז הוא לא יתעלם ממנה?

[u]כשאנחנו יוצאים זה ברכבות ואז אני שמה לה רב פעמי. זה לא מבלבל?[/u]
רב פעמי או חד פעמי? לא ברור למה התכוונת.
השאלה היא כזו: האם את עדיין קשובה לה? האם את מצליחה לפשפש אותה? האם את מתייחסת לחיתול כאל בית שימוש, או כאל מכנסיים-עם-גיבוי, ומשתדלת שהיא לא תעשה במכנסיים, לא חשוב מאיזה סוג הם? האם כשהיא מבקשת פיפי את נענית, או שאת אומרת או משדרת "תעשי בחיתול"? פה העיקר, לא בשאלה אם היא לובשת חיתול או לא. (ברכבות לקחתי את הינוקא לשירותים של הרכבת, או מצאתי פינה פרטית לפשפש אותו בסיר. ברכבות התחתית של סטוקהולם הצלחתי גם תמיד לפשפש על איזה עץ, כי הוא תמיד הצליח לחכות את מרחקי הנסיעה).

תודה בשמת
התחלתי להתבונן ביציאות שלה מההתחלה. לקחתי לפשפש מגיל חודש וחצי. היא עכשיו בת 4.5 חודשים.
מסכימה עם כל מה שכתבת לי..
שאלה למה אני צריכה תמיכה..אולי כי אני לגמרי לבד כאן..בלי משפחה ,בלי חברים שגרים קרוב. בלי עזרה ...החור הכי זולל אנרגיה אצלי הם הציפיות..הפנטזיה על זוגיות, הורות, משפחתיות..הייתי רוצה שהוא יחשוב כמוני.....זה מצחיק אותי לקרוא את זה אבל בתוכי ככה הייתי רוצה. קשה לי לקבל את המציאות..אחרת ברור שהיה לי יותר קל.
את הגדול חיתלנו בר פעמי ולא היה שאלה על זה. אבל לעניין החיסונים הוא די התנגד בהתחלה עד שהתייאש והיום הוא תומך.(בלא לחסן)
ללידה בלי מילדת מאד התנגד והיום מברך על זה..[po]סיפור הלידה טליה טקאוקה[/po]
אבל נכון שאני צריכה להיות שלמה עם עצמי קודם כל ובלי ציפיות ממנו.
זה לא מעביר מסרים סותרים לתינוקת שכשהיא עם אבא היא עם רב פעמי? ועוד שאלה- כשאנחנו יוצאים זה ברכבות ואז אני שמה לה רב פעמי. זה לא מבלבל?
תודה על העזרה

ראשית, כמה זמן את מגדלת בלי חיתולים?
לפעמים אחרי כמה שבועות הם מתרגלים ומשתתפים.

שנית, בואי נעשה פה קצת סדר: האם [b]את[/b] רוצה לגדל בלי חיתולים? האם [b]לך[/b] זה חשוב?
אם כן, אז [b]את[/b] תגדלי ככה.
את תקחי אותה לפשפש, ואת תקבלי את זה שכאשר הוא זה שמטפל בה אז זכותו (כאבא, שיש לו גישה משלו) לדאוג לעצמו ולהלביש אותה חיתול עם כיסוי כדי שלא יעשו עליו פיפי, ולא לקחת אותה לשירותים. כמו שתכבדי למשל את חמותך ולא תצפי ממנה להחזיק תינוקת בלי חיתול אם זה מרתיע אותה, ובטח לא תצפי ממנה לפשפש אותה אם זה מרתיע אותה.
זכותו.
זכותו גם לא לקום בלילה לפשפש אותה.
באמת, אני כותבת במלוא הרצינות.

זה קשה לך, אבל זה קשה גם לו: הוא רוצה תינוקת מחותלת בטיטולים, כמו "תינוק נורמלי" (-; והנה דווקא הוא, מסכן, נאלץ לגלות שאשתו מביאה רעיונות משוגעים שבגללם הוא צריך לסבול חיתולי בד (איכס! די, התקדמנו, לא...) ושיעשו עליו פיפי ואולי חס וחלילה אפילו קקי! איכס! גועל נפש! למה הוא צריך לסבול את זה, מה הוא עשה שזה העונש שלו? למה זה מגיע לו?
אילו היינו חיים לפני עידן הטיטולים (החיתולים החד פעמיים), הסיפור היה הרבה יותר קל, כי בילדותי בחיתולי הבד ברור שפה ושם התלכלכת בפיפי וקקי, וברור שלהחליף חיתולים פירושו לבוא במגע עם פיפי וקקי, כולל לנקות קקי מחיתול לפני הכביסה, וכל מה שכרוך בזה. זה היה חלק מעולם התינוקות.
במציאות ההיא, הבלי חיתולים היה שידרוג... כי זה בעצם אמר שהתעסקת פחות והתלכלכת פחות...
במציאות של היום, שהתרבות שלנו כולה "השתמש וזרוק", כולה "הפסולת לסל וחסל", כולה מעמידה פנים שאין הפרשות (את זבלאנושי קראת? תביני את בעלך פי אלף יותר אחרי שתקראי את הספר הזה) - נורא קשה להגן על תפיסה שאומרת ההיפך.

[u]אני רוצה להוריד את החיתול לגמרי אבל לא יודעת אם זה נכון בלי התמיכה שלו.[/u]
איזו מין תמיכה?
אני מניחה שהיא ישנה צמוד אלייך, בגלל ההנקה. ואני מניחה שהמיטה ממוגנת. ואני מניחה שרק את תקומי לפשפש אותה בלילה. אז מה בעצם את צריכה ממנו בהקשר הזה?
(את מחכה שהוא ייתן לך רשות? זה מה שמכשיל אותך? אם כן, אז זה שייך לשיחתנו על חורים זוללי אנרגיה D-: את לא צריכה "רשות" ממנו. את רק צריכה לכבד את הצרכים שלו. למשל, שאם היא ישנה בלי חיתול, כיוון שאת יודעת שהוא רגיש לעניין, אז את תשכיבי אותה רק בצד שלך, עם הרבה הגנה, ככה שלא יקרה שהוא ימצא את עצמו במיטה רטובה, רק את).
אני שואלת בכנות, זו לא הקנטה. כשתעני, נמשיך משם.
{@

מה עושים עם בן זוג שלא ממש בעד??)-:
הוא מעדיף שתהיה עם חיתול ונראה לי שהוא לא מעיז להגיד אבל היה מעדיף חד פעמי..
כשהוא מחזיק אותה הוא שם לה חיתול בד עם כיסוי. די מתבאס כשהיא עליו ועושה פיפי. אין לו סבלנות לקחת אותה לפשפש..בלילה כולנו ישנים ביחד והיא עדיין עם רב פעמי למרות שבדרך כלל אין פספוסים מצדי בלילה אז החיתול נשאר יבש. אני רוצה להוריד את החיתול לגמרי אבל לא יודעת אם זה נכון בלי התמיכה שלו.
מה לעשות? רעיונות?

משהו לגבי אבא -
כשאמרתי לו "תפשפש אותה", היו הרבה יותר פיפים (אזעקות אמת) מאשר כשאני פישפשתי אותה בעצמי.
חשבתי בזמנו שהבטחון המוחלט שלו לגבי זה שהיא אכן צריכה פיפי - כי אני אמרתי את זה באופן חד משמעי (להבדיל מההיסוס שלי - שמא טעיתי כשאני הלכתי לפשפשותה בעצמי), הביא להצלחות האלה.

אצלנו- כשרק אני איתו- הוא לרוב חופשי. כשאבא נמצא ועוד אנשים- חיתול. אבא לא אוהב פיספוסים וינוקא בזמן הזה (מאז שהחל ללכת) מעדיף ללכת לעמוד ליד הסיר ושם לפשפש את עצמו לשלולית ליד הסיר.
סופי שבוע הם בילבול בשבילי, אני מניחה אותו בלי והמתח שמא יפספס במיטה או בכל מקום (הוא לא מפספס! זו אני שמפספסת את הסימנים!) עובר מבעלי אלי ואני מתוחה עד כדי לשים חיתול.

[u]איך רותמים את בן הזוג לרעיון[/u]
גם אצלי הוא לא אהד את הרעיון. אז פשוט התחלתי מתי שאפשר, מתי שאני הייתי פנויה לזה. היום כשהיא איתו והוא חושב שיש לה קקי (רק כשהוא בטוח בזה) הוא גם לוקח אותה. הוא הבין לבד שזה יותר נקי ונעים, מאשר להחליף את כל הבגדים אח"כ.

[u]מה קורה עם הבעלים שלכן[/u] משתנה. הוא הרבה יותר אינטואיטיבי ממני וקולט אותו יותר טוב ממני. הבעיה היא שהוא נמצא איתו הרבה פחות ולכן לא ממש עוקב אחר השתנות התבניות. הוא גם יותר לחוץ על פספוסים ויש לו פי ארבע פשפושי סרק. לפעמים הוא לוקח אותו ויודע ואני שואלת איך והוא לא יודע מה להגיד לי...הוא עדין מסרב לקחת אותו לקקי.

[po]מדור בלי חיתולים[/po]

בעלי משעין אותה על הבטן שלו, מעל לכיור (אמות מקבילות לרצפה).
אם לבעלך נוח לשבת בישיבה מזרחית, הוא יכול להניח אותה עליו, כשהוא יושב על קצה מזרון, ולרגליו קערה/סיר (זו תנוחת הפשפוש שלי בגינה).
לגבי לדעת - אני לא זוכרת איך זה קרה (עדיין יש לנו הרבה "צריך"), אבל הוא בהחלט יודע. הוא, כמובן, לא חוטף את כל הפספוסים-שבזמן-יניקה (-;

בעלי פשוט לא מצליח לקלוט. השבוע גיליתי שלא רק שהוא לא קולט את הסימנים שלה - הוא גם לא קולט כשהיא עושה עליו פיפי!!!
אז עברנו רשמית ל "צריך לפשפש אותה", רק אז התגלתה בעיה נוספת - לא נוח לו להחזיק אותה על החזה מעל הסיר או מעל הכיור כי הוא גבוה ממני בהרבה. אז היא מרגישה חסרת תמיכה בגוף ואלא אם צריכה כבר ממש - לא משחררת שרירים ולא יוצא לה. מאוד מתסכל אותי העניין הזה.

גם אצלינו קטני נארז בחיתול בשביל אבא וגם אצלינו לאבא יש רתיעה מההפרשות, למרות שזה נהיה פחות חזק (האם אני מקוה ומדמינת?). אבא אצלינו יודע לפשפש כמוני אם לא יותר מדויק אבל עושה זאת בהעדפה כשקטני בטיטול ולא תמיד מוצא את זה חשוב. אפילו עצרנו בהצלחה לשני פשפושים בנסיעה! הלילה זה הטריטוריה שלי. מה שכן - הוא מאד מאמין בזה וגאה בזה ומספר על זה אפילו יותר ממני.

מעניין אותי איך היחס של האבות לעניין.אצלינו הוא התלהב- שאני אעשה את זה. הוא משוויץ בזה לכל העולם, הוא אומר שזה בגלל שהוא מעמיד אותי במקום ונתן לי הקצבה מאוד קטנה של חיתולים, כדי לחסוך :-D. אבל עד לאחרונה אם הייתי הולכת ליותר מ 10 דקות הוא היה שם חיתול כדי שלא יהיו פיספוסים. או אם הייתי נותנת לו את נריה ערום לידיים היתה לו רתיעה. בזמן האחרון זה חלף והוא אפילו מנסה לפשפש אותו - אבל לוקח מאוד קשה שהילד לא עושה.