[u]המשבר הקטן אך המשמעותי שעברנו חלף.[/u]
שמחה לשמוע.
מאחלת לך שהדימוי של [u]עוגן_ יגבר על ה _ספינה המאיימת לטבוע ולהטביע[/u] .

הרבה זמן לא כתבתי.
התחלתי כמה פעמים,ומחקתי.
ימים סוערים,בחוץ ובפנים,המשבר הקטן אך המשמעותי שעברנו חלף.
המצב הכלכלי שלנו נקרא לזה מאתגר.
הילדים גודלים והצרכים מישתנים.
הבית שלנו נדמה לי לעיתים כעוגן הכי שפוי במציאות,ופעמים אחרות כספינה המאיימת לטבוע ולהטביע אותנו יחד איתה.
אני קצת חולה,הרבה עייפה.בעיקר עובדת על להרפות.אני לא מנהלת את המציאות הזו...חייבת לסיים.בוכים כאן.

שמיים של קיץ בסוף כסלו.
אולי כדי שנזכור,גם כשקשה שתמיד אחר כך באים ימים יפים.
אריק מתנגן מכל פינה,ואני עייפה.עייפה ממלחמות.מחפשת מנוחה.מול הבנות,מול בעלי,מול הפרנסה,מול הקב"ה.מולי.
אני עייפה.
מבקשת לבוא אל העולם באהבה,ממקום של נחת.של מנוחה.
של גאולה פרטית קטנה,עד שתגיע זו שהבטיחו לי לפני שנים,השלימה.
זאת שבשבילה ויתרתי.
ויתרתי על ההיא מתל אביב עם הקרחת.
זאת שבשבילה גרבתי גרביים עד הברך בחופים של גואה.
זאת שבשבילה הורדתי את המסכות.
ואז שוב הורדתי.
ושוב.
ושוב.
ועדיין מקלפת שאריות עקשניות שנדבקות.
שמיים של קיץ בסוף כסלו,כדי שנזכור שתמיד באים ימים חמים אחרי הקור.
שנזכור לבוא אל העולם באהבה,ואפילו במלחמה,אין פותחין אלא בשלום.

קראתי איפשהו שכמו בבריאת העולם, גם בבריאת חיים חדשים יש תוהו ובוהו...
מחזקת אותך ושולחת חיבוק, ומקווה שתצליחי להקל על עצמך קצת.
את קוראת במקרה את השיעורים של הרבנית ימימה מזרחי? ממליצה... (לא פרסומת, פשוט מתייחסת למה שאת מתארת).

תפילה,תודה.אני מניחה שאת צודקת.
פלונית,אז זהו,הם יודעים,והאוכל דווקא לא תמיד מבושל......ברגעים אלו ממש הבנות מרחו לעצמן לחם עם גבינה אחרי שמאסו במרק ירקות+אורז ושקדי מרק.
אני מסכימה עם להשתמש יותר במותר,גם לי וגם לילדים.
אבל עם זאת אני מרגישה שעיגול הפינות גורם לאט לאט לאיבוד גבולות שחשובים לי.
העניין שאני מרגישה רע כשהבית שלי מבולגן ולא נקי.
ואני בהחלט לא מדברת על מבריק,אלא סדר וניקיון בסיסיים.
ושני הקטנים שלי הם ממש קטנים,שנה ושבע וחודש וחצי.אי אפשר להסביר להם שאמא עכשיו צריכה זמן.
בעלי מרגיש לי הרבה פעמים כמו ילד חמישי בדברים מסויימים...

יקרה, עם המון אהבה, אני חושבת שאת מצפה מעצמך ליותר מדי...
את עושה את זה בצורה מדהימה ומעוררת הערצה, אבל זה לא שווה שתרגישי שמשהו פנימי עמוק התקלקל אצלך ותאבדי את עצמך בדרך.
מותר שלא כל האוכל יהיה תמיד הומ-מייד, מותר שהילדים ידעו שאת צריכה זמן לעצמך. תשתמשי במילה הזו יותר - [b]מותר[/b]

[u]ואותי.שצריכה.....מה?[/u]
יכול להיות שבגלל זה קשה לך: כיוון שאת לא יודעת מה את צריכה. וכשתצליחי לברר ולגלות מהו הדבר, בוודאי כבר תמצאי איך לדאוג שתקבלי אותו. זה כבר פשוט יותר.

גם אני לא לגמרי מבינה מה קורה.
אני עסוקה בלהרפות,להתקדם מתוך מקום של מנוחת הנפש ולא של בהלה.
מבחוץ אני אני.כמעט סופרוומן כזו.שאמנם הבית מבולגן,אבל ברמה סבירה.ערימותהכביסה הן ערימות נקיות.לשבת יש חלות של בית,2 עוגות ועוגיות וסעודה שהכנתי ל4 מבוגרים,בפועל היינו אחת עשרה,הכל הספיק ועוד נשאר.
בתוכי המציאות שבירה.
אני מרגישה שצפוף לי בנפש,אין לי מקום.
ואין לי זמן לעצור כדי לרווח...יש חיים שעוברים בשצף-קצף,וילדים קטנים שצריכים אותי כאן ועכשיו.
וחיי נישואין שצריכים אותי שלמה.
ועסק שצריך אותי נוכחת מתמיד.
ואותי.שצריכה.....מה?

לא מבינה כלום, אבל קוראת אותך.

ככל שמתבגרים מבינים שהחיים ממשיכים.
גם כשקשה.שכואב.שעמוס.שנדמה שאי אפשר יותר,מתגלה עוד קצה מעבר לקצה

ועדיין,רובצת ביננו אותה הנפילה,כמו כלב זקן,לאה,מעלה כבר ריח,ומצד אחד נכמרים רחמים ומהצד השני יודעים שזה סוף.

יש נשים עם מילים מופלאות,שיש להן יכולת להוציא אותי מעצמי,להתרומם.לזכור את היצירתיות שבי.
ולמזלי,הגיע אלי ספר כזה בדיוק עכשיו.
מהסוג שנוגע,שמגמד את מה שצריך ומעצים את מה שצריך ובעיקר גורם לי להוציא עט ולכתוב.
ואמנם ישנו הבילבול,אבל יש גם נחמה.כזו שבאה ממקום מאוד עמוק שבתוכו אין כלום,לפני הילדים ולפני בחירות כאלו או אחרות לפני מילים ולפני מחשבות.יש שם אותי ואותו,ואת הקב"ה מדביק אותנו ביחד.

(())

אחרי לילה ארוך.חלומות הזויים.
מבקשת תמיכה......
מכירות את התחושה שבחרתם במשהו ופתאום מגלות שהתקלקל שם משהו פנימי מאוד עמוק?או שלא תוקן מלכתחילה?משהו שנוגע בשורשים,בלב הכי הכי פנימה הכי עמוק.....לא מצליחה לפרט כרגע,כי זה לא רק שלי,אלא בעיקר של בעלי,אישי היקר לי מכל.
מבולבלת.

תיקון-יתר,אולי 5-6 חודשים
לפני יומיים שמעתי שהאבא התארס...
זה מתיישב על הפחדים הכי עמוקים.
אחרי שהיא הלכה הבת שלי אמרה לי-מסכנה.היא בטח נורא מתגעגעת לאמא שלה :'-(

מצליחה יותר ויותר להיות נוכחת.
ליצור נעימות.
אתמול הזמנו חברה של הבכורה,ילדה מיוחדת מאוד ולא פשוט.
היא התייתמה מאמה לפני כחודשיים.
(בוכים כאן תיכף חוזרת)

תודה. איזו ברכה מיוחדת.
שבת שלום!

וואו!
מדהימה...!
מברכת אותך שהכל יהיה בקלות ומתיקות ושתרגישי ממש בטוב הנראה והנגלה כמה הכל מדויק!@}

[u]כמה ילדים יש לך?[/u]
מצפה לשישי.
[u]טפו טפו בלי עין הרע[/u]

ותודה ואמן וטפו טפו בלי עין הרע;-)

תפילה:-) אני שונאת כביסות....העיקר שיקפלו ;-)
כמה ילדים יש לך?

[u]מקפל כביסה שיעשה בדרך שלו[/u]
זה מטריף אותי... עדיין לא התגברתי.

[u]התחילה לחייך כבר לפני שבועיים,אבל אתמול הרגשתי שממש ניהלנו שיחה[/u]
בלי-עין-הרע! מפותחת הילדה! :-) מקסים. רק נחת.

היא באמת חברה טובה טובה.
אני מתפללת.שתתחתן בקרוב ותלד ילדים ואוכל לגמול לה טוב בחזרה על כל העזרה והתמיכה שהיא מעניקה.היא כבר בסוף השלושים שלה וכ"כ רוצה....
אכן הספק מרשים(טפיחה עצמית.על השכם :-) )
מצחיק אותי הרשימת מכולת הזו,מה הספקתי.הרי פעם זה היה מובן מאליו.
לגבי העזרה כל כך מדוייק מה שכתבת!
שמתי לב שאני הרבה מבקשת עזרה ובפועל אני תוך כדי גם עושה חלק גדול מהעניין כי יש לי את הדרך שלי ואיך שאני רוצה וחושבת שזה צריך להראות ולהיות בסופו של דבר.
למשל פעם בעלי היה מבקש שלא אתן לאמא שלי לבוא לעזור כי בסוף אני מתאמצת הרבה יותר....עד שלמדתי לשחרר.אם מישהו אחר עכשיו מקלח את הילדים או מקפל כביסה שיעשה בדרך שלו.כמו שהוא ולא כמו שאני.

התינוקת מחר תהיה בת שישה שבועות.
מרגש!התחילה לחייך כבר לפני שבועיים,אבל אתמול הרגשתי שממש ניהלנו שיחה :-)

[u]היא פשוט הודיעה שתגיע היום,ותנסה לבוא פעם בשבוע.[/u]
וואו, איזו חברה טובה!
_זו הקלה גדולה להודות שקשה לי.להסכים לקבל עזרה.
אני כבר שנים לומדת את השעור הזה_
גם אני כך. אחרי לידת התאומות למדתי מעט יותר לקבל עזרה ועדיין קשה לי בתחום הזה. בייחוד אם העזרה לא עומדת בדיוק בקווים המנחים שלי.
ואילו הספקים אחר הצהריים! כל הכבוד!

[u]וזכיתי לחיוכים מהתינוקת היום!מלא!לא רק ספונטנים כאלה,אלא ממש הצלחתי לגרום לה לחייך וזה היה כל כך מרגש ומתוק![/u]
|L||L| {@{@{@{@{@ |L||L|
בת כמה היא?
החודש וחצי הראשונים שלאחר הלידה תמיד עוברים עלי בציפייה לשלב הזה, שלב החיוך החברתי. מה עוד אפשר לרצות?

[u]אני משתדלת לפחות להשחיל מדי פעם איזה משפט[/u]
גם אני...אבל זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר.
היום חברה באה לעזור לי,שוחחנו אתמול בטלפון,היא שאלה לשלומי ועניתי שאני בעיקר עייפה.
דיברנו קצת על ההתמודדות עם היומיום,על איזה מסה כנראה שעברתי עם הלידה האחרונה שהוציאה אותי מהאיזון הרגיל,
אחרי שהבינה ממני מה השעה הכי קשה של הערב-בין שש וחצי לשבע וחצי,בה כולם כבר על סף עייפות,רעב וחוסר סבלנות,בתוספת תינוקת
שסובלת מכאבי בטן או רוצה לינוק...היא פשוט הודיעה שתגיע היום,ותנסה לבוא פעם בשבוע.
הקב"ה שומע תפילות נסתרות כנראה,גם כאלו שלא ניסחתי במילים :-)
אז אחה"צ בעוד הגדולה מסיימת שעורים והקטנה משתעממת ובסוף בוחרת לצייר,הפשרתי עוף,הנקתי,חיתלתי,הכנתי ציר מרק שיהיה,בישלתי סיר אורז
(שחשבתי שיחזיק גם למחר ובפועל כבר כמעט נגמר),הכנתי קציצות מהחזה עוף ואת השאר בישלתי בסילאן ורוטב סויה,כמה פשוט ככה טעים(וכמובן שבאמצע שוב הנקתי,וחיפשתי בקבוק מים של הקטן,והכרעתי ויכוח בין הבנות,ובסוף הן בכלל לא היו מוכנות לגעת ברוטב ובעוף רק מהבפנים-יבש ולבן....)
וכמובן שהיו ענייני "אני עייפה,כואבת לי המכה ברגל\בראש\וואטאבר לא יכולה להסתבן\לצחצח שיניים\להכין נטלה לבוקר....אבל!כולם התקלחו ואכלו אוכל מבושל ומשביע ונכנסו לישון במיטות מוצעות ונקיות,והלכו לישון באוירה די רגועה ונעימה!!איזה כייף.
זו הקלה גדולה להודות שקשה לי.להסכים לקבל עזרה.
אני כבר שנים לומדת את השעור הזה,וחושבת שהנה,למדתי.ואז זה חוזר שוב,ואני מבינה שיש עוד מה לדייק.

וזכיתי לחיוכים מהתינוקת היום!מלא!לא רק ספונטנים כאלה,אלא ממש הצלחתי לגרום לה לחייך וזה היה כל כך מרגש ומתוק!

[u]אולי בכל זאת יש לי תקווה[/u]
:-)
נראה לי שכן.
כשאני [u]חסרת סבלנות כי אני עייפה,כי אני לבד,כי יש לי מלא מה להספיק[/u] ומתנהגת לא יפה לילדים - אני משתדלת לפחות להשחיל מדי פעם איזה משפט, שמסביר את מצבי. כלומר, להגיד להם שאני חסרת סבלנות/ עייפה/ שהיה לי יום קשה בעבודה וכו'. שלפחות יידעו שזה לא בגללם, ושאני לא חושבת שאני צריכה להתנהג אליהם ככה.

פיצית התחילה לסבול מכאבי בטן.
אני לא אוכלת משהו יוצא דופן בימים האחרונים ובכל זאת....
אתמול בערב לא ירדה ממני,גם ינקה יותר(כבר חשבתי שהיא מתחילה קפיצת גדילה כי מתקרבת לשישה שבועות,אבל אז נזכרתי שלא שתיתי מספיק,אכלתי גרוע והייתי כל כך עייפה אתמול שכנראה היא הייתה פשוט רעבה).
שלשום יצאתי בערב למפגש נשים!
בעלי הגיע ונשאר עם הגדולים,כמה הייתי זקוקה לזה,וכמה זה נדיר שזה קורה.....!

אתמול היה ערב קשה,החלפנו מקרר(ב"ה אחרי הרבה זמן שהקודם בקושי תפקד),ואחרי חודש וחצי שהצ'ק שאמא שלי ובן זוגה נתנו לנו מתנה עבור זה כשילדתי,
סוף סוף הצלחתי להגיע לחנות ולבחור.
אתמול התקינו לי אותו אבל נעשה כזה בלאגן במטבח שהייתי על סף בכי.....הקטנה לא הפסיקה לינוק,אני שוב הייתי מגעילה לבנות המתוקות שלי.
במקום לשמוח על ההתחדשות הצלחתי לראות רק את הבלאגן והלכלוך.
במקום לשמוח ולראות שהבנות התקלחו ולבשו פיג'מה לבד,צחצחו שיניים והכל בלי ויכוחים,הייתי חסרת סבלנות כי אני עייפה,כי אני לבד,כי יש לי מלא מה להספיק,
כי התינוקת יונקת ללא הפסקה.....
פשוט ויתרתי בשלב מסוים ונכנסתי עם התינוקת למיטה.
בעלי ניקה וסידר את הכל בלילה.

היום הצלחתי להציע את המיטות של הבנות,להוציא שמיכות חמות,לשים עוד מכונה ולהציל את הכביסה שבחוץ מהגשם.
ולנשום קצת,ולשמוח במזג האויר החורפי שאני כל כך אוהבת.
הצלחתי לא להתעצבן בבוקר גם כשהן רבו בחדר שלנו על המקום במיטה,גם שהקטן זרק עלי צבעי פנדה וביקש "איאור!"(כל זה בשש בבוקר כן?)
הצלחתי לא להתעצבן שהגדולה זזה כל כך לאט ודיברה כל כך הרבה (ומהר :-) )

אולי בכל זאת יש לי תקווה @}

_את איתם כל ערב לבד? מדהימה!

את מציירת?_
לבד חוץ מערב אחד שבעלי מגיע בשבע וחצי,אז זה כבר אחרי החלק הכי קשה כי הקטן כבר במיטה בדרך כלל,אבל אין ספק שזה עוזר.
מציירת לעיתים רחוקות....לא מספיקה.מנסה קצת לתפור ולרקום,לא מלכלך ודורש פחות התעסקות לפני ואחרי.


[u]שבחודשים שאחרי לידת התאומות - בשבועות שהתרחצתי ארבע פעמים זה היה מספר שיא. הייתי רוכבת לעבודה הלוך וחזור על אופניים[/u]
תפילה,אלו בהחלט נסיבות מקלות :-) גם תאומות,גם אופניים,רק לשאוב...אני בקושי הולכת למכולת.
אגב,אני מרותקת לדף שלך,לא מספיקה להגיב.
כל כך עוזר לדעת שכולן בסופו שך דבר מתמודדות עם אותם קשיים ואני לא לבד,הסדר והניקיון,תחזוקה שוטפת של הבית,הקשר וההתנהלות עם הילדים.....ב"ה.

[u]לא נעים לי לספר[/u]
משום מה נזכרתי הערב, שבחודשים שאחרי לידת התאומות - בשבועות שהתרחצתי ארבע פעמים זה היה מספר שיא. הייתי רוכבת לעבודה הלוך וחזור על אופניים (ומשאבת חלב דו צדדית חשמלית רתומה לסבל), חוזרת הביתה מיוזעת, ובערב כשהיו כמה רגעים פנויים, הייתי מעדיפה לעלות ל יצועי כמה דקות קודם מאשר להתרחץ. הרי ממילא אזיע שוב בבוקר הבא ברכיבה...
בקיצור, אל תרגישי לא נעים. כנראה שיש שיאי גועל נפש גרועים משלך. :-)

רוצה להגיב לכן ולא מספיקה......
ימים עוברים וכ"כ משתנים.היה יום או יומיים קשים מנשוא ואז זה עבר,והיה טוב ואז שוב על סף בלתי נסבל.....
מדי פעם מצליחה להיות האמא שאני שואפת להיות.הרבה לא.
הכי קשה לשמוע את הבכורה מדברת בצורה נוראית לקטנה,לא פוסקת מלהעביר עליה ביקורת-ואני יודעת ממי היא למדה את זה :-(
נקודות של אור-הן מתווכחות ברגעים אלו ממש ואני מצליחה לא להתערב ולא להתעצבן.
הצלחתי לקפל מלא כביסה ולהחזיר לארונות(!),להחליף מצעים בחדר שלנו(לא נעים לי לספר כמה זמן אני מנסה להגיע לזה ולא מצליחה),ולהעביר ניגוב בחדר,ככה חפיף.......

על חשבון שעות שינה, על חשבון הכנת חומרים וכתיבת מטרות לעבודה, על חשבון מלאכות הבית. מה, לא ברור?

הי, בכלל לא התכוונתי לזה... אלא לכך שכשלא מניקים אז מתי יש זמן לעצור הכל ולשבת כאן...

[u]ותודה למי שתיקן לי את הפוסט האחרון[/u]
בבקשה! :-)
<מרגישה אשפית מחשבים...>

[u]אני ניסיתי להמשיך ציור שכבר חודשים מחכה[/u]
וואו! את מציירת להנאתך (אם את מוצאת זמן)! מעורר קנאה! אחר הצהריים נשמע על גבול הפסטורלי. אני בטוחה שהיו לא מעט רגעים מורכבים מעבר למעט שציינת, ועדיין אם הגעת לדווח כאן בצורה כזאת - נראה שההתבוננות הכללית שלך או החוויה המרכזית שחווית הייתה חיובית.
[u]אמרתי לבנות שמאוד נהניתי איתן אחר הצהריים[/u]
חשוב כל כך. ומיד קיבלת את פרות ההשקעה.
[u]איזה תיאור של ערב נעים! כן ירבו![/u]

[u]תפילה מברוק על הגמילה! איך היה?[/u]
אחרי שחשבתי והתלבטתי והתפתלתי והיססתי איך ומתי לגמול - כנראה שנגמר לי החלב, מה שלא קרה בהריונות הקודמים. ולכן הנקת הבוקר, שהייתה היחידה שנותרה לנו, התקצרה לשניות ספורות וכעבור זמן מה נכחדה. אפילו הצטערתי קצת, אבל התגברתי מהר :-) והוא הזכיר זאת בימים שאחרי פעמים בודדות בלבד. עכשיו הוא יודע שהחלבי נגמר, ושבעז"ה יהיה חלבי כשייוולד התינוק החדש.
[u]אז מה התירוץ שלך להיות באופן?[/u]
אופס, איך חשפתי את עצמי, ושכחתי שבאתר הזה אני בסכנת נידוי והחרמה, כיוון שבני נגמל רק מעט אחרי גיל 3... אבל האין היות הגמילה ספונטנית נחשבת "נסיבות מקלות"?

תפילה מברוק על הגמילה! איך היה? אז מה התירוץ שלך להיות באופן?

אני תמיד אומרת להם שיהיה יום טוב, רעיון מגניב לחשוב על עוד ברכות.

את איתם כל ערב לבד? מדהימה!

את מציירת?

[u]היי, אתמול גם אני נמנמתי כשעה בצהריים, וזה תרם את תרומתו[/u]
קטעים! גם אני!

איזה תיאור של ערב נעים! כן ירבו!

כמובן שזו אני שם למעלה...ברגע נדיר להתחבר מהמחשב ולא מהנייד.
השעה שמונה עשרים ואחת ויש שקט בבית!
כולם (חוץ מהתינוקת)אחרי מקלחות וארוחת ערב.
אחרי אחה"צ צבעוני במיוחד בו הן ציירו מלא ציורים בבלוק ציור וערכת צבעים שכל אחת קיבלה מסבא בביקור האחרון.זה מחכה כבר שבועיים והיום נזכרתי שזה נמצא.
הקטן קיבל גם מכחול וקצת צבע.אבל ניסה מן הסתם לטעום ממנו ומכיוון שאלו סתם צבעים סינים פשוטים העברתי אותו לצבעי ידיים.הוא מאוד בכה בהתחלה והתעצבן.אני גם קצת התעצבנתי....התינוקת ישנה ואני ניסיתי להמשיך ציור שכבר חודשים מחכה.ובכלל היה כל כך נעים לשבת עם הבנות בחצר ולצייר ביחד....לבסוף הוא זרם,לא להרבה זמן ואז לקחתי אותו להתקלח.
בהמשך היו לנו שעורים ומקלחות ולסדר אחרי כל הציורים והבלאגן וטיטולים ולהניק,וסה"כ פעם אחת התחלתי להתפרץ כשהקטנה הפכה את כל הארון למצוא כותנת,ושגיליתי בלאגן נוסף...אבל זה היה פעוט לעומת ימים אחרים.
כשהנקתי והן התחילו לקפץ סביבי ולחזור על אותם דברים ושאלות ביקשתי שקט.אמרתי שאני עייפה.והרעש הזה קשה לי.וזהו.הם היו מקסימים!
לא היו ויכוחים על להתפנית לפני השינה ולצחצח שיניים.נכנסו למיטה,ישבתי להניק בחדר שלהם,הקטן נרדם,אמרתי לבנות שמאוד נהניתי איתן אחר הצהריים,אז הבכורה הוסיפה-וגם בערב!
מתוקה :-)
מסתבר שזה יכול להיות גם כייף :-)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]איזה סיפור! מזל שהסוף טוב.[/u]
אכן כן.

ותודה למי שתיקן לי את הפוסט האחרון :-)

[u]מזל שאני מניקה הרבה[/u]
זהו שאני גמלתי לחלוטין כבר לפני כמעט חודשיים. :-)

[u]וכן,אתמול למשל היה הרבה יותר טוב.בזכות זה שהצלחתי לישון שעה וחצי (!!!)בצהריים,הצלחתי להשאר שפויה בערב.[/u]
היי, אתמול גם אני נמנמתי כשעה בצהריים, וזה תרם את תרומתו.

[u]במה לברך?שיהיה לך יום נעים,שתהיה לך אהבת הבריות ואהבת הבריות אלייך,שיהיה לך יום שמח.שיהיה נעים עם החברות ומעניין בלימודים.[/u]
מקסים! איזה כיף לצאת כך מהבית, מבורכת.

[u]שזה לא מובן מאליו שאני כאן.[/u]
איזה סיפור! מזל שהסוף טוב.

לפני שש שנים עברתי הריון חוץ רחמי.
הנקתי אז את הבכורה ולא ידעתי שאני בהריון.זה התגלה כשהתפוצץ בבטן ואני הובהלתי למיון במצב של איבוד שליטה על סוגרי הגוף,הקאות,חיוורון קיצוני.
לקח להם כשעתיים להבין מה קרה,וכל הזמן הזה איבדתי דם בחלל הבטן.
הגוף נכנס למצב של שוק,הייתי כבר רגל אחת בצד השני.
אני זוכרת את עצמי ברגע אחד מחליטה להרפות.לא יכולה יכולה יותר לסבול.מבקשת מהשם שיסיים עם זה ויקח אותי כבר עכשיו אם זו התכנית שלו להערב.
ברגע הבא חשבתי על בעלי,על הילדה שלי שהייתה רק בת חצי שנה ומשהו בי התקומם ואמר שאין מצב!
אני לא יכולה להשאיר אותם לבד.
ויצאתי מזה.

אני מזכירה לעצמי שמשתלט עלי הרצון לצעוק-תעצרו את הרכבת!אני רוצה לרדת!!!
שזה לא מובן מאליו שאני כאן.
נושמת.בריאה.פוריה.
חיה.
ברוך השם.

הבוקר שיננתי לעצמי-בלי לחץ.בלי הערות.בלי האשמות.סבלנות.
אבל הטונים...כמה מאמץ אני צריכה בפרט בבוקר כדי לדבר בנחת.
הבכורה נזכרת בכל הסיפורים דווקא שצריך להתארגן,ולא יכולה לספר 'תוך כדי',היא צריכה לשבת מולי ולספר.
בנתיים השניה שהתעוררה רטובה צריכה להתקלח וכל מהלך בדרך להשגת המטרה מלווה במלא שאלות(איפה להתקלח-במקלחת שלהן או שלנו,אפשר בלי להסתבן?איזו מגבת?אפשר להרטיב את השיער רק קצת?ועוד ועוד....)
תוך כדי התינוקת מתעורר,עם נזילות מהטיטול(מתי זה מסתדר??סוג אחד נוזל בצדדים סוג שני מהגב....)אני מחליפה לה,מנסה להעיר את בעלי ושומעת את הקטן בוכה במיטה שלו.
פוווווו......רק לכתוב את זה התעייפתי.
לפחות זכרתי לתת שתי נשיקות לבכורה,וזכרתי לברך את הקטנה לפני שיצאה כמו שהבטחתי לעצמי לעשות-לברך את שתיהן כל בוקר לפני שיוצאות(הבכורה יוצאת קודם והייתי באמצע ברכות השחר אז לא יכולתי לדבר...)
במה לברך?שיהיה לך יום נעים,שתהיה לך אהבת הבריות ואהבת הבריות אלייך,שיהיה לך יום שמח.שיהיה נעים עם החברות ומעניין בלימודים.

וסליחה מהקוראות על טעויות הקלדה.קראתי עכשיו את הדף וגיליתי לא מעט....אני נכנסת מהנייד(-מקלדת קטנה וגרסה שלא מאפשרת לי לחזור בנוחות לתקן)

תפילה-מצחיק אתמול גיליתי את הדף שלך וניסיתי לקרוא כמה שיותר ממנו:)מזל שאני מניקה הרבה ;-)
וכן,אתמול למשל היה הרבה יותר טוב.בזכות זה שהצלחתי לישון שעה וחצי (!!!)בצהריים,הצלחתי להשאר שפויה בערב.

אוי ואבוי! גיליתי עוד דף מעניין...
הזדהיתי עם הרבה ממילותייך.
מקווה בשבילך שהבכי אכן היה משחרר, ושלאחר הערב הקשה באו ימים טובים יותר.

ודווקא כשהכי קשה הן הופכות חמקמקות,המילים המדויקות.
בכי משחרר וכואב,שלי ושל התינוק שלי,בן שנה ושבע.
ערב קשה וארוך,כאבי גדילה.

דנדי תודה.אתר מעולה!

[url=http://www.pelvicfloor.co.il/pages.asp?id=21]כתבה על רצפת האגן בהריון, בלידה ואחריה[/url]

היא מסתיימת הרבה אחרי.מתי בדיוק?...אני עדיין חושבת על זה.
הפעם ילדתי עם אפידורל,והתחושה שלי שהאפידורל מנתק לא רק את תלושת הגוף בזמן הלידה אלא גם אחריה.
אני זוכרת שאחרי שתי הלידות הקודמות,טבעיות לגמרע הרגשתי כאילו דרסה אותי משאית.כל הגוף כאב לי והייתי תשושה.
הפעם,וגם בלידה הראשונה,אחרי מס' ימים הרגשתי נמרצת וחיונית,וניסיתי לתפקד כרגיל....אבל תכלס הגוף עייף וחלש.

כבר ארבעה ימים שאני שוכבת ונחה רוב היום.חש לי כאבים חזקים בכף הרגל,באזור שמשקף את רצפת האגן.
אמרתי לרפלקסולוגית שלי(שהיא גם הדולה שלי),שההריון מסתיים עם הלידה,אבל הלידה....לא מסתיימת כשהתינוק נולד.

געגועים לבעלי.
לחיבוק.למגע.
מחר התינוקת בת חודש(וואו...!חודש...מתי זה עבר כל הזמן הזה?)
זה אומר שעוד שבועיים אני יכולה להתחיל להתכונן לטבילה במקווה.
מתרגשת.

לגבי הלינה אצל הסבתא השניה-חמותי-היא מקסימה.אני מאוד אוהבת אותה.הם גרים קצת יותר קרוב אלינו ובחופשים מדי פעם הבכורה הייתה נשארת ללון שם לילה אחד וזוכה ליום כייף עם סבתא למחרת

דנדי תודה.
אמא שלי אישה מקסימה.באמת.
יש מקומות שאנחנו לא מסכימות בהם אבל מכבדות אחת את השניה.
אני חושבת שהשנים עשו לה טוב.
אני מניחה שהצעקות שהזכרתי היו חלק ממארג חיים מורכב-זוגיות שהתפרקה לבסוף(כשהייתי בת 14),לחץ כלכלי,עבודה תובענית.
בשל העובדה שההורים שלי גם היו צעירים כשהתחתנו תמיד הייתה לי תחושה שאנחנו לא בראש סדר העדיפויות שלהם.
היום מחוות כאלו של לסוע שעתיים ויותר באוטובוס כדי לבוא לעזור או סתם להיות איתנו-ולחזור באותו יום,מרגשות ומפתיעות אותי כל פעם מחדש.

[u]חוץ מהגדולה שמדי פעם נשארת לישון אצל הסבתא השניה,אין מצב שזה קורה[/u]
למה הכוונה?

אז אמא שלך לא כל כך נורמטיבית אחרי הכל! אילו דברים מקסימים את מספרת עליה! אני מקנאה...

זה לא היה אמור לצאת פרח؟¿?......

בכל אופן,הימים שעוברים עלי נדמים כגלים של הודיה והכרת הטוב לגלים של ייאוש ועייפות,משתדלת ככל יכולתי לא להסחף.
שלשום בדרך לאסיפת הורים הרגשתי שאני חחיבת להאט את הקצב.אי נוחות בולטת(תרתי משמע)באזור רצפת האגן.
אתמול התעוררתי עם כאב חזק בכף הרגל עד כדי כך שלא יכולתי לעמוד ולדרוך בשלב מסויים.
האזור הוא האזור שמשקף את רצפת האגן.....בהשגחה פרטית מופלאה באופן לא מתוכנן אמא שלי הגיעה מהדרום הרחוק,ואפשרה לי פשוט לשכב רוב היום במיטה.
פיצית מתחילה לרגש אותי.אני מתאהבת בה.פעם ראשונה שזה לוקח לי זמן....מההתחלה הרגשתי אליה חום,אהבה,רצון לטפל.
אבל לא התרגשות ולא התאהבות.
והנה,על הגלים גם זה הגיע.

דנדי |@|

או.קי. אז נרגעתי. את נורמטיבית עם אמא נורמטיבית. :-P
נעים להכיר.
עכשיו את יכולה להמשיך לספר - כולנו אוזן!

יצא קצת מעורפל על אמא שלי.
הכוונה שהיחסים ביננו טובים ב"ה.
היא בנתינה שמורגש שמגיעה מכל הלב,גם כשזה לא פשוט,והילדים אוהבים אותה,שמחים כשהיא מגיעה.
חוץ מהגדולה שמדי פעם נשארת לישון אצל הסבתא השניה,אין מצב שזה קורה.
אמא שלי בערך היחידה שאני סומכת עליה שתהיה איתם פרקי זמן ארוכים ואני רגועה.אני יודעת שהיא תבשל להם,ותדאג שיהיה להם כייף,ושיתקלחו ויאכלו,וילכו לישון רגועים.
זה קרה רק סביב הלידות,ופעם אחת שנסעתי לבד לבד לכמה ימים.
וזהו.אני אוהבת אותה מאוד.
(היה שווה להיזכר בצעקות כי נזכרתי גם בזה :-) )

ועוד יאמר לזכות אחד-שאמא שלי עם השנים התרככה והיום היא מאוד משתדלת לעזור ככל יכולתה למרות המרחק הפיזי.אנחנו גרות כמעט שעתיים נסיעה זו מזו.

מהילדות אני זוכרת את אמא שלי בעיקר צועקת.
אני זוכרת שהייתה הולכת לנוח צהריים ואף לא ידעתי למה לצפות כשהיא תעורר.היה ברור שזה לא בהכרח קשור לאיך שנתנהג.
אני כל כך מקווה להיות שונה.
לפעמים כשבעלי חסר סבלנות אליהם אני רואה איך אני נראית ונשמעת מהצד.....ומה אני אגיד...זה לא מחזה הכי נעים.
יאמר לזכותי שאני משתדלת.ממש.ועושה עבודה והתבוננות ומכריחה את עצמי הרבה פשוט...ממממ....לסתום את הפה:)
לא להעיר שוב על xyz כי גם ככה זה לא יעזור.וחוץ מזה כמה הערות כבר בן אדם יכול לסבול?משנה אם הוא בן ארבע שש או חמישים???

וזהו.שהעיניים שלי לא תמיד מאירות.
אפילו שהייתה תקופה שהתפללתי על זה המון.ממש ביקשתי מהשם שיתן לי מאור פנים.אבל מאור פנים צריך לבוא מבפנים.
ולמרות שזה נראה ככה אני לא כזו רגועה.
אני יכולה לצעוק לפעמים על הילדים בגלל שטויות.זה לא נשלט ואני אח"כ כ"כ עצובה ומתביישת בעצמי.
ומנסה לתקן,ולהשתפר.
לפעמים אני מצליחה קצת.כל פעם קצת.לאהוב יותר.לשחרר יותר.לצפות פחות.הרבה פחות.לזכור שהן קטנות אפילו שהן כ"כ בוגרות.

חחח....הלוואי.
אני מאלה שהבית שלהן פתוח ובעלן מבטיח שהוא ממונה על הסלטים של לפני והכלים+רצפה שאחרי.
אני מודיעה לאורחים שהכי טוב יעשו אם יארחו את עצמם(ואותי בביתי זה הכי טוב ;-) )לא מסרבת לשום הצעת עזרה.כמעט.

[u]ככה זה שהבית שלך הוא מן בית חב"ד קטן....)[/u]
רגע רגע... את מאלה? שהבית שלהן פתוח וכל דכפין? והחיוך על פניהן בכל רגע והעיניים מאירות מתחת למטפחת הלבנה? ועדת זאטוטים סביב החצאית וכל הזמן רגועה?

דנדי העלת חיוך על פני,תודה :-)
וכן,אחרי כל לידה מבטיחה לעצמי שהפעם יהיה אחרת ולא עומדת בזה.
(ככה זה שהבית שלך הוא מן בית חב"ד קטן....)
אתמול בצאת השבת כבר הייתי ממוטטת.הודעתי לבעלי שאני לא כלי לכל מה שקורה סביבי.הוא שלח אותי לחדר עם התינוקת וביקש שלא אצא.
בנתיים בעזרת האורחים הכלים נשטפו,הרצפה נשטפה,הקטן הלך לישון,הגדולות נרדמו על הספה ובעלי הכין סעודת מלווה מלכה מעולה.
ישבנו בחצר,אויר של ערב,מרק דגים טרי ואצות טעימות....סה"כ הכל בסדר :-)

הי אמאלה
(())
מזל טוב...
וואוו! אורחים ויציאות 3 שבועות אחרי לידה!! בהצלחה עם הלמצוא זמן לנוח. יש מישהו שעושה את עבודות הבית במקומך? אוכל?

[u]שלא מתרגשת מאסלה ששוב לא הורידו בה מים.[/u]
כשתגלי איך עושים את זה תשתפי.
אתמול חטפתי קריז ואמרתי לילדי שאני יותר לא מורידה להם את המים ומבחינתי שיעלה עובש.
פחחח... גם כן עונש, הרי רק לי זה יפריעֱ

לגבי הזיעה -
הבת של חברה שלי הזיעה המון בכל הגוף וטיפול הומיאופטי פתר את זה, אולי ההומיאופט שלך יכול לעזור גם לזה?

להיות כזו שלא מתרגשת שאחד האורחים הקיא (וניקה אחריו...),שזוכרת לנוח אחרי לידה-אבל ב א מ ת.
לזכור שזה זמני והבית יחזור לעצמו לאט לאט-וככה גם אני.

עומס.
מה את רוצה?שואל אותי הצהוב כאן,ואני רוצה להיות אמא רגועה.שלא חוטפת קריזה על מיליון סיכות וקליפסים מפוזרים על השיש באמבטיה.שלא מתרגשת מאסלה ששוב לא הורידו בה מים.שלא מתעצבנת שצריך שוב לבקש לנעול נעליים כי צריך לצאת.שיודעת לשחרר-בפרט שלושה שבועות אחרי לידה(ויומיים:)),שיודעת לאפשר לעצמה לנוח.לא להתרגש מזה שבבת אחת גם יש סתימה רצינית איפה שהוא בצנרת שלא מצליחים למצוא בדיוק איפה היא,שלא מתרגשת שהחומר של הסתימות השאיר לי כתמים על השיש שלא יורדים.וגם התפרק לנו הדוש במקלחת,וגם דקה לפני שבת היה קצר במטבח

גבינה היא כן אוכלת.זה בערך הדבר היחיד שמוכנה לאכול בכריך לביה"ס.
אני אתייעץ גם רופא.
דנדי-שאלתי לגבי ריח הזיעה בכיכר השוק,יש מי שהגיבו שם,[po]ציל צול[/po] הגיבה כאן כמקובל באתר,לענות בדף הבית כדי לא להעמיס על הכיכר וגם כדי שהתשובה לא תעלם בין שלל ההודעות בכיכר.

גם גבינה אני לא אוכלת. על בשר אני לא יכולה כרגע לוותר. נישאר עם הריח...
והשאלה הטכנית? כי בדף הזה אני לא רואה שאלה על ריח של זיעה. יש משהו שאני לא רואה וכולם כן? אולי איזה כפתור הסתר?

סליחה על התשובה הפשוטה, אבל יכול להיות שזה סימן התבגרות ,הבת שלי בערך בגיל הזה התחילה להדיף ריח זיעה מאוד חזק, עכשיו היא עוד מעט בת עשר ( כן התחילה בקיץ האחרון להשתמש בדאודורנט בשנה האחרונה) וזה ( בלי קשר לדאודורנט) התמתן בהרבה. אולי שווה להתייעץ עם הרופא או אנדרוקרינולוג על בדיקות נוספות.

[b]דנדי[/b] לפעמים זה בשר וגם גבינה. זה הניסיון שלי. הבנתי את זה בשיטת האלמינציה.

תתחדשי. נשמע מעניין.
יש לי שאלה טכנית וסליחה על ההידחפות - על מה ציל-צול הגיבה? יש משהו שלא נמצא בדף הזה ששם נשאלה שאלה וכאן נרשמה התשובה?
והאם הכוונה לריח של זיעה? כי אני לא אוכלת גלוטן ולא סוכר והריח עדיין שם, בהחלט שם. לצערי.

כן גם אני חשבתי.האמת ששורש הבעיה היה במקום אחר.היא סבלה מסוג של מחלת הנשיקה ולא עלו על זה המון זמן.כל הזמן הזה היא סבלה מדלקות שונות בעיקר בכל מה שקשור בדרכי הנשימה והופצצה באנטיביוטיקה אחרי אנטיביוטיקה....לאחר תקופה שקלטתי שהייתה לי ילדה ועכשיו יש לי בבית יצור עצוב עצבני מרוט וחולה עזבתי את הרופאים והגעתי להומאופט שלנו.הסתבר שמהמחלה הגוף.היה כ"כ חלש ובתוספת האנטיביוטיקה היא פשוט פיתחה אלרגיה לכל מה שאלרגני.מביצה וגלוטן עד תפו"א צבעי מאכל סויה תירס.....ה כ ל ....זה היה ממש קשה.שלושה חודשים שבהם היא הייתה בדיאטה מאוד קפדנית ושילוב של תרופות הומאופטיות ותמציות צמחים.בסוף התהליך נעלמו כל הרגישויות שהיו.
אגב אז גם עוד חיסנתי והוא אמר שיש השפעה שלילית.מאןד חזקה בגוף.שלה מהחיסון של גיל שנה וזו חלק מהסיבה שהמערכת החיסונית שלה הייתה כה חלשה.היו לה טיקים של מצמוץ שנזכרתי שהתחילו באמת סביב גיל שנה.....גם הם נעלמו עם הטיפול.

באמת מעניין. לא ידעתי שרגישות לגלוטן זה משהו עובר. חשבתי שנתקעים עם זה לתמיד.
רק בריאות @}

מעניין:-)היא הייתה רגישה לגלוטן ועוד שלל אלרגניים כשהייתה קטנה ולפי ההומאופט שלנו זה עבר.(זה התבטא בשלל תופעות שאכן לא קיימות יותר)
תודה.

[u]נפטרנו מהגלוטן והרבה דברים הסתדרו חוץ מהריח[/u]
הכוונה היא שהרבה דברים הסתדרו מעבר להסתדרות הריח
ואם יש לך עברית תקנית יותר תרגישי חופשייה לגמרי לערוך :-)

אגב, זה נכון גם למבוגרים, או לפחות לי :-)
עם גלוטן אני צריכה דאודורנט. בלי גלוטן פשוט אין לי שום ריח, לא טוב ולא רע.
יכול להיות שזה גם סוכר כי גם את זה אני לא אוכלת, אבל את זה עוד לא ניסיתי לבודד. לגבי הגלוטן אני וודאית.

אהלן, אצלנו זה היה הגלוטן. כשהוא יצא מהתפריט נעלם הריח. בערך באותו הגיל של הבת שלך.
יש ילדים (ואנשים) שרגישים לגלוטן גם בלי להיות צליאקים. אצלנו הרגישות התבטאה בעוד דברים כמו כחכוח רציני בגרון (שיש גם לי וגם לאבי אחרי אכילת גלוטן), הופעת פצעונים קטנים על הפנים והיו עוד דברים שאני לא זוכרת כרגע.
נפטרנו מהגלוטן והרבה דברים הסתדרו חוץ מהריח.
בהצלחה

נטיית הלב.
הלב יש לו נטיה כזו למשוך הצידה.
כנראה בגלל זה קוראים לזה נטיית הלב....
אצלינו מברכים ילד שקיבל נעליים חדשות-שתלך בדרכים ישרות וטובות.
אבל מה מה עם נטיית הלב?

[b]דפים למעקב ב-[po]מה חדש[/po]:[/b]
[po]אמא'לה 4[/po]